חטיבת יפתח
ערך זה עוסק בחטיבת פלמ"ח וחטיבת קומנדו במילואים בעוצבת הבזק. אם התכוונתם לחטיבת שריון במילואים באוגדת הבשן, ראו  | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | חטיבת יפתח |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 פלמ"ח צה"ל |
| סוג | חטיבת חי"ר במילואים (לשעבר חטיבת שריון) |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | מאי 1948 (הקמה מחודשת ב-2016) – הווה |
| מלחמות |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפוריםמבצע חומת מגן |
| פיקוד | |
| יחידת אם | עוצבת הבזק |
| מפקדים | מפקדי החטיבה |
חֲטִיבַת יִפְתָּח (חטיבה 11, בעבר נקראה גם חטיבה 576), ידועה גם כחטיבת הקומנדו במילואים, היא חטיבת מילואים בצה"ל, בראשיתה חטיבת פלמ"ח שהוקמה בגליל בעצומה של מלחמת העצמאות, בסוף מאי 1948. החטיבה, שאחרי פירוק הפלמ"ח השתלבה בצה"ל, לחמה בכל מלחמות ישראל ועברה גלגולים רבים, שבסופם הייתה תחת פיקוד עוצבת עידן ושימשה כחטיבת שריון במילואים, עד פירוקה בשנת 2014. בשנת 2016 הוקמה החטיבה מחדש על בסיס גדודי המילואים של חטיבת החרמון שנסגרה, ושימשה כחטיבת הקומנדו במילואים של פיקוד הצפון[1] תחת עוצבת הבשן. בשנת 2020 עברה החטיבה לעוצבת הבזק.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיבת יפתח[2] קמה מתוך מבצע יפתח שהתנהל בחודשים אפריל-מאי 1948. במהלך המבצע שררה אי בהירות אם מטה המבצע הוא גם מטה חטיבה, אולם בסופו הפכה יפתח לחטיבה לכל דבר. אז גם ניתן לה שמה התקני: חטיבה 11. במהלך מלחמת העצמאות הייתה מוכרת גם בתור "חטיבת החולצות הכחולות", בשל האחוז הגבוה של גרעיני ההכשרות שבתוכה.[3]
מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת השחרור כללה החטיבה שני גדודים:
הגדוד הראשון[4] ("גדוד העמק") שחנה במשקי העמק, פעל בעמק בית שאן, בגלבוע, באזור חיפה ובגליל המערבי,
הגדוד השלישי[5] ("גדוד הגליל") שפעל בגליל העליון ובסביבתו.
בשלהי 1948 הצטרף לחטיבה גם הגדוד השני[6] ("גדוד הנגב הצפוני"), שחנה בנגב בראשית המלחמה והשתייך אז לחטיבת הנגב (היא חטיבה 12).
בתחילה הייתה החטיבה כוח משימה שהורכב מהגדודים הראשון והשלישי, בפיקודו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. המבצע הגדול הראשון של החטיבה היה מבצע יפתח (ששמו נקבע על ידי יגאל ידין, ראש אגף המבצעים במטכ"ל, על-פי כינויו המחתרתי של יגאל אלון (פייקוביץ), יפתח, (יגאל פייקוביץ, תל-חי). ערב הכרזת המדינה והקמת צה"ל, עת התארגנו גדודי הפלמ"ח וחילות ההגנה מחדש בחטיבות, אוחדו שני הגדודים הצפוניים לחטיבה שנשאה את שם המבצע שבו השתתפה, ומולה כהן מונה למפקדה.
מראשיתה ועד לימיה האחרונים של מלחמת העצמאות, התבססו גדודי יפתח בעיקר על אנשי משקים, קבוצות הכשרה, מגויסים בודדים ואנשי גח"ל. בפרוץ המלחמה היו אנשי הפלמ"ח פזורים במחנותיהם במשקי העמקים ובגליל. הם הוטלו למשימות בנקודות תורפה של האזורים שבהם שכנו: אבטחת דרכים והקשר הרצוף בין הגליל, העמקים ומרכז הארץ, אבטחת יישובי הספר ושמירה על הגבולות הצפוניים ומעברות הירדן.
כבר בשלבים הראשונים של המלחמה ביצעו הגדודים פעולות התקפיות: ב-15 בפברואר 1948 ביצעה יחידה מהגדוד השלישי פשיטה ארוכת-טווח על הכפר הערבי סעסע, והטילה מבוכה במחנה הערבי.[7] יחידות מהגדוד התערבו בהתקפה על טירת צבי, תקפו מהאגף את צבא ההצלה וגרמו לו אבדות קשות. בתחילת אפריל 1948 פעל הגדוד הראשון לראשונה בפעולה גדודית, והנחיל מפלה לצבא ההצלה שתקף את משמר העמק.
פעולותיה העיקריות של החטיבה בגליל המזרחי היו בכיבוש טבריה וצפת, במבצעי יפתח ומטאטא, בהתקפות על משטרת נבי יושע, בקרבות מלכיה, ובהדיפת הסורים מעמק הירדן. ביוני 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ, השתתפה במבצע יורם, בניסיון לכבוש את לטרון ומאוחר יותר במבצע דני. בקיץ 1948 החטיבה ירדה לנגב לקראת קרבות ההכרעה, אשר בשלב זה של המלחמה נערכו בעיקר בדרום. החטיבה נטלה חלק במבצע גי"ס ובמבצע יואב, וכן בהגנה על מנחת מטוסים ליד רוחמה ערב מבצע יואב (קרב חרבת מחאז). לקראת סוף המלחמה החטיבה חזרה לצפון. בעת עלייתה לצפון, הצטרף לחטיבה גם הגדוד השני של הפלמ"ח, אשר השתייך עד לאותה העת לחטיבת הנגב.
מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבצע קדש החטיבה בפיקוד אל"ם אהרון דורון כללה 4 גדודי חי"ר: גדוד 113 בפיקוד סא"ל פנחס ויינשטיין, גדוד 115 בפיקוד רס"ן יהודה זיו, גדוד 128 בפיקוד רס"ן שאול גבעולי. וגדוד 54 בפיקוד סא"ל ישראל גרמן. גדוד 115 היה כפוף בתקופת הלחימה לחטיבת גולני, ולחם עמה על מערכי רפיח וגדוד 54 היה כפוף בתקופת הלחימה לחטיבה 37, ולחם עמה על מערכי אום כתף ואבו עגילה. בנוסף כללה גדוד מרגמות 120 מ"מ וגונדת נ"ט. החטיבה ששימשה כחטיבה מרחבית בגיזרת רצועת עזה עד מלחמת ששת הימים, כבשה בסיוע צג"ם 278 בפיקוד סא"ל זאב אשכולות מחטיבה 37 ופלוגת שריוניות סטאגהאונד מגש"פ 182 של פיקוד מרכז את העיר עזה ואת רצועת עזה, עד וכולל מרחב ח'ן יונס.
מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת ששת הימים החטיבה בפיקוד אל"ם יהודה רשף כללה 4 גדודי חי"ר: גדוד 81 בפיקוד סא"ל שלמה גולדברג, גדוד 115 בפיקוד סא"ל אורן אליהו, גדוד 128 בפיקוד סא"ל יחזקאל רביד, וגדוד 54 בפיקוד סא"ל צבי לבנון. החטיבה תוגברה בגדוד שריון 86 של טנקי 13-AMX בפיקוד סא"ל יעקב הדר, ובגדוד 202 בפיקוד סא"ל צבי בר לחמה בקרבות על מבואותיה המזרחיים של העיר עזה ובקרבות הקשים לכיבוש מבואותיה הדרומיים של העיר עזה במהלך ה-5 ביוני, והייתה שותפה לכיבוש העיר ביום שלמחרת.
מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת יום הכיפורים, החטיבה בפיקוד אל"ם אהרן פלד כללה 2 גדודי חרמ"ש - גדוד 54 בפיקוד סא"ל גדליה גל, וגדוד 128 בפיקוד סא"ל זאב ליטמן, וגדוד טנקי שרמן - גדוד 226 בפיקוד סא"ל יוסף רביב, ולחמה בחזית המצרית. השתתפה במתקפת הנגד של 8 באוקטובר כחלק מהכוח שבפיקוד קלמן מגן בגזרה הצפונית, וב-14 באוקטובר בלמה יחד עם חטיבה 204 את המתקפה באזור קנטרה של חטיבה 15 מדיוויזיה 18 המצרית, בקרב בו הושמדו כ-40 טנקים מצרים. בהמשך הלחימה הצטרפו כוחות מהחטיבה לאוגדה 252 בחציית התעלה ולחימה בשטח מצרים.
לאחר מלחמת יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת יום כיפור, אורגנה החטיבה מחדש בתור חטיבה משוריינת, עם 3 גדודי טנקי מגח, ושמה שונה לחטיבה 576. בשנת 1981 הועברה החטיבה, שהייתה חטיבת המילואים של אוגדה 252, לאוגדה 720.
מבצע חומת מגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבצע חומת מגן פעלה החטיבה בפיקוד אל"ם אורן בן גויה כחטיבת שריון במילואים בגזרת שכם, היא כבשה את מחנות הפליטים בלאטה, מסאכן שעבייה ואת מתחם קבר יוסף. גדוד 445 מהחטיבה בפיקוד סא"ל חיים בר סלע, לחם בעיר בית לחם וכיתר את מתחם כנסיית המולד שבה התבצרו מחבלים.
פירוק חטיבת השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2013 שלח המח"ט אל"ם אורן סולומון, מכתב לחיילי ומפקדי החטיבה, ובו פירט על תהליך רה-ארגון הסד"כ בצה"ל שלאורו הוחלט לפרק את החטיבה.[8] החטיבה שהייתה שייכת לעוצבת עידן, פורקה ב-2014.
הקמת חטיבת החי"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016 הוחלט על הקמת החטיבה מחדש כחטיבת חי"ר מובחרת במילואים שנקראת "חטיבת הקומנדו במילואים" על בסיס גדודי המילואים של חטיבת החרמון שנסגרה במסגרת התוכנית הרב-שנתית "גדעון". מרבית החיילים המשרתים בחטיבה הם בוגרי יחידת אגוז. בחודש ספטמבר 2020 עברה החטיבה לעוצבת הבזק, שם מהווה כח קומנדו במילואים.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לזכר חללי החטיבה הוקמה אנדרטת חטיבת יפתח בנגב ליד צומת קמה. התכנון נעשה על ידי חיליק ערד, חבר קיבוץ סער.
קיבוץ יפתח הוקם באוגוסט 1948 על ידי יוצאי החטיבה.
מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמיקם גורביץ, פלמ"ח - יפתח : משפחה של לוחמים, (ערכה נורית ברוורמן), ירושלים : משרד החינוך והתרבות - מרכז ההסברה - שירות הפרסומים בשיתוף עם מטה חגיגות שנת ה-40, תשמ"ח 1988.
- יודקה הלמן (עורך), יפתח אחוזת הסופה : סיפורה של חטיבת יפתח - פלמח, (ציורים ועיטורים - שמואל כץ ; עריכה ועיצוב - ישראל אבן נור), בת ים, יוצאי חטיבת יפתח-פלמח, תשל"א 1970.
- אריה חשביה, פלמ"ח יפתח, תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח-1978.
- זאב עופר ותהילה עופר, יפתח: חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות, קבוצת חברי חטיבת יפתח-פלמ"ח, 2013.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חטיבת יפתח באתר "יד לשריון".
- חטיבת יפתח (אורכב 16.10.2013 בארכיון Wayback Machine) באתר אוגדה 720.
- יוחאי עופר, מפקדי חטיבת יפתח שמתפרקת מבקשים לשמור על השם המיתולוגי, באתר nrg, 22 בינואר 2014.
- קובי פינקלר, בלעדי: חטיבת הקומנדו יוצאת לאור, ערוץ 20, 4 בפברואר 2021.
חטיבת יפתח, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
האם ללוחמי המילואים של חטיבת הקומנדו עדין יש את זה?, באתר צה"ל, 24 באוקטובר 2018.
- ^ על-פי כינויו המחתרתי של יגאל אלון (פייקוביץ): יפתח (יגאל פייקוביץ, תל-חי)
- ^ זאב עופר ותהילה עופר, יפתח: חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות, 2013: עמ' 23.
- ^ זאב עופר ותהילה עופר, הגדוד הראשון: גדוד "העמק" ממטולה עד הנגב, 2008. זאב עופר ותהילה עופר, יפתח: חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות, 2013: עמ' 26–27.
- ^ זאב עופר ותהילה עופר, יפתח: חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות, 2013: עמ' 27–29.
- ^ זאב עופר ותהילה עופר, יפתח: חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות, 2013: עמ' 29.
- ^ עמנואל צויג, סופרים בשדות זרים, במחנה, 07.10.2009.
- ^ יוחאי עופר, מפקדי חטיבת יפתח שמתפרקת מבקשים לשמור על השם המיתולוגי, באתר nrg, 22 בינואר 2014
- ^ כתבי ynet, הטייס שוחח עם אשתו שניות לפני ההתרסקות, באתר ynet, 16 בדצמבר 2011
חטיבות צה"ל  בתש"ח
| |
|---|---|
|
