יואכים גנז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:04, 27 בספטמבר 2015

יואכים (חיים) גנז (בגרמנית: Joachim Gaunse או באנגלית: Joachim Gans, חי במחצית השנייה של המאה ה-16, בערך 1550 - 1600) היה מהנדס מכרות ומטלורג, חלק ממשלחתו של וולטר ראלי, והיהודי המוכר הראשון שכף רגלו נחתה על אדמת אמריקה הצפונית (מושבת רואנוק, כיום צפון קרוליינה - 4 ביולי 1584).

קורות חיים

גנז נולד באמצע המאה ה-16 בערך, בפראג, בוהמיה, כיום הרפובליקה הצ'כית, קרוב משפחה ככל הנראה לדוד גנז, האסטרונום היהודי בן אותה תקופה ואותה עיר. עבד, התמחה ואף התפרסם ברבים בתור מהנדס מכרות, בעיר המכרות יואכימשטאל (Joachimsthal), שבמערב בוהמיה. שמו הגיע עד לאנגליה ולמרות האיסור עוד מימי אדוארד הראשון, 1290, על כניסת יהודים לממלכה, הוא הוזמן על ידי שליחי סיר פרנסיס וולסינגהם, מזכירה הראשי של המלכה אליזבת' הראשונה, לסייע בפיתוח מכרות וזיקוק מתכות, בעיקר נחושת בה התמחה, אך ככל הנראה גם במכרות הפחם של וויילס^[1]^[2].

ב-1581 מוזכר שמו לראשונה במסמכים אנגליים, כמהנדס מכרות ומטלורג, היושב באזור קאמבריה, בצפון מערב אנגליה, אשר המציא תהליך מהפכני לזיקוק עפרות נחושת^[3]. מסתבר שהוא קיצר את תהליך הזיקוק, משישה עשר שבועות לארבעה ימים בלבד ועוד הצליח אף למצוא דרך להשתמש בעפרות שייוותרו לצורכי תעשיית הטקסטיל.

אמריקה

באפריל 1584 שלח סיר וולטר ראלי, על פי זכיון שקיבל מהמלכה אליזבת' הראשונה, משלחת אנגלית לצפון אמריקה. הייתה זו המשלחת האנגלית הראשונה שעתידה הייתה להקים שם התיישבות. אמריקה כולה נשלטה עד אותה עת על ידי מעצמות אירופאיות אחרות, ספרד, פורטוגל וצרפת. המשלחת הגיעה לחופי אמריקה ב-4 ביולי 1584. ראלי עצמו לא השתתף במשלחת, אך אחד מאלה שכן נכללו בה היה יואכים גנז, שצורף מתוך מחשבה שייתכן שיימצאו בעולם החדש עפרות של מתכות שונות. גנז נחשב לאחד המומחים הגדולים ביותר באנגליה לענייני כריה ומתכות, באותה תקופה.

בכך היה גנז ליהודי הראשון שכף רגלו דרכה על אדמת אמריקה הצפונית בכלל, ומה שיהפוך לימים לארצות הברית, בפרט. יצויין עם זאת, שלואיס קרווחל, שהיה ממוצא יהודי, מהאנוסים, קדם לגנז בכעשר שנים לפחות. הוא הגיע למקסיקו ב-1567 ולחבל הארץ שיהפוך בהמשך לטקסס, ב-1570 בערך.

המשלחת חזרה למולדת ושבה לאמריקה, וביולי 1585 הקימה לראשונה מושבה אנגלית, באי רוהאנוק, סמוך לחופי צפון קרוליינה דהיום וקראה לה "פורט ראלי". נמצאו אף עדויות לעבודה מדעית וזיקוק מתכות במקום, ככל הנראה שאריות עבודתו של גנז. אולם המתיישבים האנגלים הראשונים באמריקה הצפונית, כולל היהודי הראשון, החזיקו מעמד 11 חודשים בלבד, כנגד קשיים רבים ואף התקפות אינדיאנים. ביוני 1586 חזרו כל אנשי המושבה לאנגליה, בשייטת בפיקודו של פרנסיס דרייק.

סוף הדרך

גנז מוזכר בכתובים בפעם האחרונה בשנת 1589. מסתבר שהוא התגורר בבריסטול ולימד עברית את הבריטים, שביקשו לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. בהיותו יהודי הגאה ביהדותו, הירבה להתווכח עם נוצרים בנושאי דת. באחד הימים מצא לעצמו את היריב הלא נכון לוויכוח, בישופ דווקא, בשם ריצ'רד קרטיס. וזה הלשין עליו לשלטונות, שהוא יהודי, הכופר בישו. באותה עת היה עדיין שריר וקיים באנגליה החוק בן 300 השנים מימי אדוארד הראשון, אשר גירש את כל היהודים מהמדינה. תעבורנה עוד כששים ושש שנים בטרם יעלה אוליבר קרומוול לשלטון ויתיר ב-1655 ליהודים לחזור. גנז נעצר, והועמד לדין בפני מועצת זקני בריסטול (Aldermen), מעין מועצה עירונית שהיא גם גוף שיפוטי מקומי, הפועל מכוח חוקים ומנהגים אנגליים עתיקים. עקב מעמדו של גנז, סירב גוף מקומי זה לשפוט אותו והעביר את העניין לבית הדין האנגלי הגבוה ביותר, המועצה המלכותית, וגנז עצמו נכלא במצודת לונדון.

השלטונות היססו רבות בנוגע לגורלו, בשל חיוניותו כמהנדס מכרות ומטלורג, ולמרות חטא היותו יהודי. בתקופת ההמתנה הארוכה הוא תרגם לאנגלית ספר שכתב לזרוס ארקר, גרמני שהיה מנהל המכרות של הקיסר בבוהמיה. הספר תיאר דרך יעילה לייצור אשלגן חנקתי, מרכיב חשוב בייצור אבק שריפה, שהוא חומר שעל חשיבותו לכל מדינה באותה תקופה קשה להכביר מדי במלים. גנז שיגר את התרגום לפרנסיס וולסינגהם, מעסיקו לשעבר, יו"ר המועצה, הדנה בעניינו. בצורה זו הזכיר לוולסינגהם ככל הנראה את שרותי העבר שנתן לו בתחום הכריה והכימיה, ורכש שוב את אהדתו. היו לגנז ככל הנראה גם ידידים נוספים במועצה, משום שהם, ביחד עם וולסינגהם הצילו אותו אכן ממוות, אף כי לא ברור אם גורש מהמדינה בסופו של דבר, אם לאו. כל הרשומות הרלוונטיות לגורלו של גנז, אבדו^[4].

לאחר מותו

בספרו של פרנסיס בייקון, "אטלנטיס החדשה", אשר יצא לאור לראשונה בלטינית ב-1624, אחת הדמויות המרכזיות הוא יואבין (Joabin), מדען יהודי חכם, המכהן לפי גרסה מסוימת כמושל "בנשלם" (Bensalem). ככל הנראה ביסס בייקון את דמותו של יואבין, על דמותו האמיתית של המדען היהודי יואכים גנז, אותו הוא הכיר היטב.

ראו גם

לקריאה נוספת

I. Abrahams, Joachim Gaunse, a Mining Incident in the Reign of Queen Elizabeth, in Transactions of Jewish Historical Society of England, iv

קישורים חיצוניים

http://www.baruchsterman.com/Essays/TheFirstJewInAmerica-English.pdf "TheFirstJewInAmerica"], ב"מאמרים"
"Joachim Gans, the First Jewish Pioneer", באתר Jewish Magazine
Joachim Gans of Prague: The First Jew in English America, American Jewish History Volume 86, Number 2, June 1998
אבי יהדות ארצות הברית, באתר TheMarker

הערות שוליים

^ "פרשת לופז"
^ "The First Jew in America, מאי 2012, באתר "משפחה"
^ על יואכים גנז, באתר "האנציקלופדיה היהודית"
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אנציקלופדיה ynet, מי היה היהודי האמריקאי הראשון?, באתר ynet, 22.07.07

[1] "פרשת לופז"

[2] "The First Jew in America, מאי 2012, באתר "משפחה"

[3] על יואכים גנז, באתר "האנציקלופדיה היהודית"

[4] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אנציקלופדיה ynet, מי היה היהודי האמריקאי הראשון?, באתר ynet, 22.07.07

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 == סוף הדרך ==
-גנז מוזכר בכתובים בפעם האחרונה בשנת [[1589]]. מסתבר שהוא התגורר ב[[בריסטול]] ולימד [[עברית]] את הבריטים, שביקשו לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. בהיותו יהודי הגאה ביהדותו, הירבה להתווכח עם נוצרים בנושאי דת. באחד הימים מצא לעצמו את היריב הלא נכון לוויכוח, [[בישופ]] דווקא, בשם ריצ'רד קרטיס. וזה הלשין עליו לשלטונות, שהוא יהודי, הכופר ב[[ישו]]. ולהזכיר, מדובר בתקופה בה היה עדיין שריר וקיים באנגליה מזה כ-300 שנה החוק מימי [[אדוארד הראשון]], אשר גירש את כל היהודים מהמדינה. תעבורנה עוד כששים ושש שנים בטרם יעלה [[אוליבר קרומוול]] לשלטון ויתיר ב-[[1655]] ליהודים לחזור. גנז נעצר, והועמד לדין בפני מועצת זקני בריסטול (''Aldermen''), מעין מועצה עירונית שהיא גם גוף שיפוטי מקומי, הפועל מכוח חוקים ומנהגים אנגליים עתיקים. עקב מעמדו של גנז, סירב גוף מקומי זה לשפוט אותו והעביר את העניין לבית הדין האנגלי הגבוה ביותר, [[המועצה המלכותית]], וגנז עצמו נכלא ב[[מצודת לונדון]].
+גנז מוזכר בכתובים בפעם האחרונה בשנת [[1589]]. מסתבר שהוא התגורר ב[[בריסטול]] ולימד [[עברית]] את הבריטים, שביקשו לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. בהיותו יהודי הגאה ביהדותו, הירבה להתווכח עם נוצרים בנושאי דת. באחד הימים מצא לעצמו את היריב הלא נכון לוויכוח, [[בישופ]] דווקא, בשם ריצ'רד קרטיס. וזה הלשין עליו לשלטונות, שהוא יהודי, הכופר ב[[ישו]]. באותה עת היה עדיין שריר וקיים באנגליה החוק בן 300 השנים מימי [[אדוארד הראשון]], אשר גירש את כל היהודים מהמדינה. תעבורנה עוד כששים ושש שנים בטרם יעלה [[אוליבר קרומוול]] לשלטון ויתיר ב-[[1655]] ליהודים לחזור. גנז נעצר, והועמד לדין בפני מועצת זקני בריסטול (''Aldermen''), מעין מועצה עירונית שהיא גם גוף שיפוטי מקומי, הפועל מכוח חוקים ומנהגים אנגליים עתיקים. עקב מעמדו של גנז, סירב גוף מקומי זה לשפוט אותו והעביר את העניין לבית הדין האנגלי הגבוה ביותר, [[המועצה המלכותית]], וגנז עצמו נכלא ב[[מצודת לונדון]].
 השלטונות היססו רבות בנוגע לגורלו, בשל חיוניותו כמהנדס מכרות ומטלורג, ולמרות חטא היותו יהודי. בתקופת ההמתנה הארוכה הוא תרגם לאנגלית ספר שכתב לזרוס ארקר, גרמני שהיה מנהל המכרות של הקיסר בבוהמיה. הספר תיאר דרך יעילה לייצור [[אשלגן חנקתי]], מרכיב חשוב בייצור [[אבק שריפה]], שהוא חומר שעל חשיבותו לכל מדינה באותה תקופה קשה להכביר מדי במלים. גנז שיגר את התרגום ל[[פרנסיס וולסינגהם]], מעסיקו לשעבר, יו"ר המועצה, הדנה בעניינו. בצורה זו הזכיר לוולסינגהם ככל הנראה את שרותי העבר שנתן לו בתחום הכריה והכימיה, ורכש שוב את אהדתו. היו לגנז ככל הנראה גם ידידים נוספים במועצה, משום שהם, ביחד עם וולסינגהם הצילו אותו אכן ממוות, אף כי לא ברור אם גורש מהמדינה בסופו של דבר, אם לאו. כל הרשומות הרלוונטיות לגורלו של גנז, [[חיבור אבוד|אבדו]]{{הערה|{{ynet|אנציקלופדיה ynet|מי היה היהודי האמריקאי הראשון?|3428612|22.07.07|}}}}.