מוזיאון האצ"ל בתש"ח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:50, 30 בנובמבר 2013

מוזיאון האצ"ל בתש"ח על שם עמיחי פאגלין (קרוי גם: "בית גידי") מנציח את קורות האצ"ל החל בהחלטת עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל ב-29 בנובמבר 1947 ועד השתלבות הארגון בצה"ל לאחר קום המדינה. דגש מיוחד מושם על כיבוש יפו הערבית על ידי הארגון בקרבות תש"ח (25-28 באפריל 1948). מבנה המוזיאון הוא למעשה אחד הבתים של רובע מנשייה שנפגעו בקרב על יפו.

המבנה שלימים הוקם בו המוזיאון נבנה לראשונה בשנת 1900 על ידי איש עסקים יהודי שביקש להשתקע בארץ ישראל. לאחר מותו, עבר הבית לידיים ערביות ושימש לסירוגין לצורכי מגורים, תעשייה ומסחר. הבניין היה חלק מרובע מנשייה, שכונה מעורבת^[1] בצפונה של יפו שראשיתה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19. לאחר מאורעות תרפ"ט גרה בעליית הגג של המבנה משפחה יהודית שנאלצה להעתיק את מגוריה בעקבות התקפות הערבים במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

חזיתו הצפון מערבית של קו העימות העירוני של יפו עם תל אביב בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות עברה בין רובע מנשייה היפואי, ושכונות תל אביב אופק הים, קרטון^[2] ונווה צדק. המבנה, שלימים הוקם בו המוזיאון, היווה חלק מקו הביצורים של הערבים בגזרה הצפון מערבית. בחול המועד פסח תש"ח, פתח האצ"ל במערכה לשחרור יפו שבמהלכו נפלו 41 לוחמים. בקרבת מבנה המוזיאון היה המעוז הערבי האחרון, שנפילתו לידי האצ"ל הכשירה את הקרקע להשלמת כיבושו של רובע מנשייה ולכניעתה של יפו כולה כעבור חמישה ימים בתום מבצע חמץ.

בסוף שנות ה-70, כשהוחלט לפנות את בתי השכונה החרבים, פנו חברי ברית חיילי האצ"ל לעיריית תל אביב בבקשה להקים במקום אתר הנצחה לחבריהם שנפלו בקרב. דוד אלעזר, רס"ן בדימוס וחבר האצ"ל לשעבר, היה היוזם, הדוחף והמניע להקמתו של המוזיאון הזה, ועם הקמתו מונה גם למנהלו הראשון. בהתחלה נקרא המוזיאון "המוזיאון לשחרור יפו ע"ש עמיחי (גידי) פגלין", שהיה קצין המבצעים של האצ"ל, ובקיצור "בית גידי". לימים, משעבר המוזיאון להיות חלק מיחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, שונה שמו ל"מוזיאון האצ"ל בתש"ח". האדריכלים אמנון ניב, אמנון שוורץ ודני שוורץ שיחזרו חלק ממבנה האבן המקורי ושילבו בו מבנה פנימי מזכוכית שחורה, שיוצרת ניגוד חריף "בין ישן לחדש". בשנת 1983, בתום עבודות השימור והבנייה, נפתח המוזיאון לקהל הרחב, כאשר טקס הפתיחה החגיגי והממלכתי נערך בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין. בשנת 1987 זכה הבניין בפרס רוקח למפעלי הנדסה.

ראו גם

הערות שוליים

^ אור אלכסנדרוביץ, 'גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום', תאוריה ובקורת, גיליון 41, קיץ 2013, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
^ גבולה הדרומי של כרם התימנים של ערב שלב מלחמת האזרחים של מלחמת תש"ח היה רחוב רבי מאיר. מדרום לו השתרעה שכונת קרטון, (להבדיל משכונת כרם קרטון היהודית, הקטנטנה, ממערב לכרם התימנים), הידועה גם בשמה הערבי 'ח'ארת א-תנכ' ובתרגום המילולי, שכונת הפחים, משום גיבובי הפחים ששמשו למגורי תושביה. אותה קרטון הייתה החלק הצפוני והעני של רובע מנשייה, בעלי המגרשים בה ברובם ערבים, מוניציפלית השתייכה ליפו והעלתה לה ארנוניות ומיסים. רוב משמעותי של תושביה היו יהודים מתפוצת תימן. משום היחודיות לעיל, קרטון זכתה להכרה בינלאומית כאשר נזכרה בהחלטה 181 של האו"ם כחלק מסקירת קו הגבול בין ת"א למובלעת יפו. נאמר בהחלטה שועדת הגבולות, שאמורה הייתה לסייע ביישום ההחלטה, תכריע לאיזה צד תסופח קרטון בין השאר בהתחשב בעיקרון של מינימום ערבים ומכסימום יהודים למדינה היהודית. לא ברור אם הועדה הוקמה ואם הוקמה אם תפקדה ואם תפקדה אם סרטטה מפה. בשטח התהווה מצב בו קו העימות הצבאי שחצץ בין ת"א ליפו בתש"ח - חבל ג' של ההגנה בתל אביב, הותיר את קרטון, מרחוב רבי מאיר ועד רחוב דניאל, בהילוכו מזרחה מרחוב הכובשים, בצדה של תל אביב

קישורים חיצוניים

[גבולות_של_נייר-1] אור אלכסנדרוביץ, 'גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום', תאוריה ובקורת, גיליון 41, קיץ 2013, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

[2] גבולה הדרומי של כרם התימנים של ערב שלב מלחמת האזרחים של מלחמת תש"ח היה רחוב רבי מאיר. מדרום לו השתרעה שכונת קרטון, (להבדיל משכונת כרם קרטון היהודית, הקטנטנה, ממערב לכרם התימנים), הידועה גם בשמה הערבי 'ח'ארת א-תנכ' ובתרגום המילולי, שכונת הפחים, משום גיבובי הפחים ששמשו למגורי תושביה. אותה קרטון הייתה החלק הצפוני והעני של רובע מנשייה, בעלי המגרשים בה ברובם ערבים, מוניציפלית השתייכה ליפו והעלתה לה ארנוניות ומיסים. רוב משמעותי של תושביה היו יהודים מתפוצת תימן. משום היחודיות לעיל, קרטון זכתה להכרה בינלאומית כאשר נזכרה בהחלטה 181 של האו"ם כחלק מסקירת קו הגבול בין ת"א למובלעת יפו. נאמר בהחלטה שועדת הגבולות, שאמורה הייתה לסייע ביישום ההחלטה, תכריע לאיזה צד תסופח קרטון בין השאר בהתחשב בעיקרון של מינימום ערבים ומכסימום יהודים למדינה היהודית. לא ברור אם הועדה הוקמה ואם הוקמה אם תפקדה ואם תפקדה אם סרטטה מפה. בשטח התהווה מצב בו קו העימות הצבאי שחצץ בין ת"א ליפו בתש"ח - חבל ג' של ההגנה בתל אביב, הותיר את קרטון, מרחוב רבי מאיר ועד רחוב דניאל, בהילוכו מזרחה מרחוב הכובשים, בצדה של תל אביב

[1]

[2]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 חזיתו הצפון מערבית של קו העימות העירוני של יפו עם [[תל אביב במלחמת העצמאות|תל אביב]]
-בחודשים הראשונים של [[מלחמת העצמאות]] עברה בין רובע מנשייה היפואי, ושכונות תל אביב [[אופק הים]], קרטון{{הערה|גבולה הדרומי של [[כרם התימנים]] של ערב שלב [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] של [[מלחמת תש"ח]] היה רחוב רבי מאיר. מדרום לו השתרעה שכונת קרטון, (להבדיל משכונת כרם קרטון היהודית, הקטנטנה, ממערב לכרם התימנים), הידועה גם בשמה הערבי 'ח'ארת א-תנכ' ובתרגום המילולי, שכונת הפחים, משום גיבובי הפחים ששמשו למגורי תושביה. אותה קרטון הייתה החלק הצפוני והעני של רובע מנשייה, בעלי המגרשים בה ברובם [[ערבים]], מוניציפלית השתייכה ליפו והעלתה לה ארנוניות ומיסים. רוב משמעותי של תושביה היו [[יהודים]] מתפוצת [[יהודי תימן|תימן]]. משום היחודיות לעיל, קרטון זכתה להכרה בינלאומית כאשר נזכרה ב[[החלטה 181]] של [[האו"ם]] כחלק מסקירת קו הגבול בין ת"א למובלעת יפו. נאמר בהחלטה שועדת הגבולות, שאמורה הייתה לסייע ביישום ההחלטה, תכריע לאיזה צד תסופח קרטון בין השאר בהתחשב בעיקרון של מינימום ערבים ומכסימום יהודים למדינה היהודית. לא ברור אם הועדה הוקמה ואם הוקמה אם תפקדה ואם תפקדה אם סרטטה מפה. בשטח התהווה מצב בו קו העימות הצבאי שחצץ בין ת"א ליפו בתש"ח - חבל ג' של ההגנה בתל אביב, הותיר את קרטון, מרחוב רבי מאיר ועד רחוב דניאל, בהילוכו מזרחה לרחוב הכובשים, בצדה של תל אביב}} ו[[נווה צדק]]. המבנה, שלימים הוקם בו המוזיאון, היווה חלק מקו הביצורים של הערבים בגזרה הצפון מערבית. ב[[חול המועד פסח]] [[תש"ח]], פתח ה[[אצ"ל]] ב[[התקפת האצ"ל על יפו|מערכה לשחרור יפו]] שבמהלכו נפלו 41 לוחמים. בקרבת מבנה המוזיאון היה המעוז הערבי האחרון, שנפילתו לידי האצ"ל הכשירה את הקרקע להשלמת כיבושו של רובע מנשייה ולכניעתה של [[יפו]] כולה כעבור חמישה ימים בתום [[מבצע חמץ]].
+בחודשים הראשונים של [[מלחמת העצמאות]] עברה בין רובע מנשייה היפואי, ושכונות תל אביב [[אופק הים]], קרטון{{הערה|גבולה הדרומי של [[כרם התימנים]] של ערב שלב [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] של [[מלחמת תש"ח]] היה רחוב רבי מאיר. מדרום לו השתרעה שכונת קרטון, (להבדיל משכונת כרם קרטון היהודית, הקטנטנה, ממערב לכרם התימנים), הידועה גם בשמה הערבי 'ח'ארת א-תנכ' ובתרגום המילולי, שכונת הפחים, משום גיבובי הפחים ששמשו למגורי תושביה. אותה קרטון הייתה החלק הצפוני והעני של רובע מנשייה, בעלי המגרשים בה ברובם [[ערבים]], מוניציפלית השתייכה ליפו והעלתה לה ארנוניות ומיסים. רוב משמעותי של תושביה היו [[יהודים]] מתפוצת [[יהודי תימן|תימן]]. משום היחודיות לעיל, קרטון זכתה להכרה בינלאומית כאשר נזכרה ב[[החלטה 181]] של [[האו"ם]] כחלק מסקירת קו הגבול בין ת"א למובלעת יפו. נאמר בהחלטה שועדת הגבולות, שאמורה הייתה לסייע ביישום ההחלטה, תכריע לאיזה צד תסופח קרטון בין השאר בהתחשב בעיקרון של מינימום ערבים ומכסימום יהודים למדינה היהודית. לא ברור אם הועדה הוקמה ואם הוקמה אם תפקדה ואם תפקדה אם סרטטה מפה. בשטח התהווה מצב בו קו העימות הצבאי שחצץ בין ת"א ליפו בתש"ח - חבל ג' של ההגנה בתל אביב, הותיר את קרטון, מרחוב רבי מאיר ועד רחוב דניאל, בהילוכו מזרחה מרחוב הכובשים, בצדה של תל אביב}} ו[[נווה צדק]]. המבנה, שלימים הוקם בו המוזיאון, היווה חלק מקו הביצורים של הערבים בגזרה הצפון מערבית. ב[[חול המועד פסח]] [[תש"ח]], פתח ה[[אצ"ל]] ב[[התקפת האצ"ל על יפו|מערכה לשחרור יפו]] שבמהלכו נפלו 41 לוחמים. בקרבת מבנה המוזיאון היה המעוז הערבי האחרון, שנפילתו לידי האצ"ל הכשירה את הקרקע להשלמת כיבושו של רובע מנשייה ולכניעתה של [[יפו]] כולה כעבור חמישה ימים בתום [[מבצע חמץ]].
-בסוף [[שנות ה-70]], כשהוחלט לפנות את בתי השכונה החרבים, פנו חברי [[ברית חיילי האצ"ל]] ל[[עיריית תל אביב]] בבקשה להקים במקום [[אתר הנצחה]] לחבריהם שנפלו בקרב. דוד אלעזר, רס"ן בדימוס וחבר האצ"ל לשעבר, היה היוזם, הדוחף והמניע להקמתו של המוזיאון הזה, ועם הקמתו מונה גם למנהלו הראשון. בהתחלה נקרא המוזיאון "המוזיאון לשחרור יפו ע"ש עמיחי [גידי] פגלין", שהיה קצין המבצעים של האצ"ל, ובקיצור "בית גידי". לימים, משעבר המוזיאון להיות חלק מיחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, שונה שמו ל"מוזיאון האצ"ל בתש"ח". האדריכלים [[אמנון ניב]], [[אמנון שוורץ]] ו[[דני שוורץ]] שיחזרו חלק ממבנה האבן המקורי ושילבו בו מבנה פנימי מזכוכית שחורה, שיוצרת ניגוד חריף "בין ישן לחדש". בשנת [[1983]], בתום עבודות השימור והבנייה, נפתח המוזיאון לקהל הרחב, כאשר טקס הפתיחה החגיגי והממלכתי נערך בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין. בשנת [[1987]] זכה הבניין בפרס רוקח למפעלי הנדסה.
+בסוף [[שנות ה-70]], כשהוחלט לפנות את בתי השכונה החרבים, פנו חברי [[ברית חיילי האצ"ל]] ל[[עיריית תל אביב]] בבקשה להקים במקום [[אתר הנצחה]] לחבריהם שנפלו בקרב. דוד אלעזר, רס"ן בדימוס וחבר האצ"ל לשעבר, היה היוזם, הדוחף והמניע להקמתו של המוזיאון הזה, ועם הקמתו מונה גם למנהלו הראשון. בהתחלה נקרא המוזיאון "המוזיאון לשחרור יפו ע"ש עמיחי (גידי) פגלין", שהיה קצין המבצעים של האצ"ל, ובקיצור "בית גידי". לימים, משעבר המוזיאון להיות חלק מיחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, שונה שמו ל"מוזיאון האצ"ל בתש"ח". האדריכלים [[אמנון ניב]], [[אמנון שוורץ]] ו[[דני שוורץ]] שיחזרו חלק ממבנה האבן המקורי ושילבו בו מבנה פנימי מזכוכית שחורה, שיוצרת ניגוד חריף "בין ישן לחדש". בשנת [[1983]], בתום עבודות השימור והבנייה, נפתח המוזיאון לקהל הרחב, כאשר טקס הפתיחה החגיגי והממלכתי נערך בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין. בשנת [[1987]] זכה הבניין בפרס רוקח למפעלי הנדסה.
 == ראו גם ==