עמיחי פאגלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמיחי פאגלין, "גידי" (1 דצמבר 1922 - 25 פברואר 1978), קצין המבצעים של ארגון האצ"ל, מפקד התקפת האצ"ל על יפו במלחמת העצמאות, יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בעת כהונתו של מנחם בגין כראש הממשלה.

עמיחי פאגלין
טבלת הקדשה לעמיחי פאגלין במוזיאון האצ"ל בתש"ח
מוזיאון האצ"ל בתש"ח על שם עמיחי פאגלין ביפו
קברם של עמיחי וצפורה פאגלין, בבית העלמין קריית שאול

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמיחי פאגלין נולד בתל אביב, להוריו סימה וגרשון. אחיו, נריאל, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים, היה בין כ"ג יורדי הסירה. פאגלין התחנך בבית הספר היסודי "תל נורדוי", ובהמשך בבית הספר התיכון "בלפור", בו ספג את החינוך הלאומי יחד עם חבריו למחזור אליהו בית צורי (לימים לוחם לח"י ועולה גרדום), דוד דנון, צבי צור (לימים הרמטכ"ל) ועוד.

בגיל צעיר הצטרף לארגון "ההגנה" ומונה כקשרו של אפרים דקל, מפקד בש"י. הוא השתתף בקורס מפקדי כיתות וציפה להשתתף במהרה בפעולה ממשית ראשונה נגד הבריטים. תחת זאת, לאכזבתו, נצטווה לגרד כרוזים מהקירות ולבצע פעולות פשוטות. פאגלין, שכל בני משפחתו נמנו עם תנועת העבודה, התאכזב ממחדלי "ההגנה" ומגישתה הפייסנית והרופסת להגדרתו, פרש ממנה והצטרף לאצ"ל.

הוא צורף לחטיבת הקרב (הח"ק) של הארגון ונכנס מיד לפעילות כלוחם פשוט. הוא השתתף באחת מהפעולות הראשונות, פיצוץ משרדי מחלקת העלייה המנדטורית בחיפה; לאחר מכן השתתף בפעולה נגד משרדי מס הכנסה הבריטים וכן בהתקפה על בניין הבולשת הבריטית (ה-CID) בתל אביב.

פאגלין התבלט בהעזתו, בידיעותיו הטכניות, בדמיונו הפורה ובתוכניותיו הנועזות והמקוריות לפגוע באויב. לימים אמר עליו מנחם בגין, מפקד האצ"ל: "...הצעיר המופלא הזה, כשרונו הצבאי גובל ללא ספק בגאוניות..."

ב-1946, לאחר מאסרו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, צורף "גידי" למפקדת הארגון תחתיו. בתפקידו זה תכנן כ-200 מבצעים: תחילה נגד הבריטים ובמלחמת העצמאות - נגד ערביי ארץ ישראל. בחלק מהם השתתף באופן פעיל.

בין המבצעים שתכנן פאגלין היו פיצוץ המפקדה הבריטית במלון המלך דוד, פיצוץ מועדון הקצינים "בית גולדשמידט" בירושלים והפריצה לכלא עכו לשחרור אסירי המחתרות שהיו כלואים בו. הוא נמנה עם הצוות המצומצם שהוציא להורג (כביצוע גזר דין מוות של ביה"ד של המחתרת) את שני הסמלים הבריטים בנתניה, כתגובה על תליית חברי אצ"ל על ידי הבריטים. כמו כן עמד בראש התכנון של התקפת האצ"ל על יפו ופיקד עליו בפועל[1], וגם על הניסיון (שלא צלח) לכיבוש רמלה.

לאחר התמזגות אצ"ל בשורות צה"ל בשפלה עבר לירושלים, בה המשיך האצ"ל את קיומו הנפרד, והיה שותף לניסיון הפריצה לעיר העתיקה (על ידי ההגנה, האצ"ל והלח"י). עם פירוק המסגרות הללו וגיוס הלוחמים לצה"ל לא גויס "גידי", כנראה על פי הוראה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

פאגלין נשא לאישה את חברתו מימי המחתרת, ציפורה, והקים עם אביו בית חרושת לתנורים, שהתפרסם בשנות ה-60 בכך שבנה את התנור שבו נשרפה גופת הפושע הנאצי אדולף אייכמן[2], לאחר שנידון למוות על ידי בית משפט ישראלי. פאגלין לא היה פעיל בחיים הפוליטיים, והתעניין בעיקר בתחום הצבאי-ביטחוני. ידוע היה ביכולת ההמצאה שלו של מנגנונים וחומרי חבלה בשיטות פשוטות להפליא.

עם הקמת ממשלת הליכוד ב-1977, מינה אותו ראש הממשלה בגין ליועץ ראש הממשלה לענייני טרור. ואולם, מספר חודשים לאחר שהתמנה לתפקיד נהרג בתאונת דרכים יחד עם ציפורה רעייתו.

מוזיאון האצ"ל על חוף ימה של תל אביב נקרא על שמו, "בית גידי".

הרשעתו בגין סיוע לניסיון הברחת נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1972 קשר פאגלין קשר עם הרב מאיר כהנא, אברהם הרשקוביץ ויוסי שניידר, אנשי הליגה להגנה יהודית, להבריח נשק לרומא ולהשתלט שם על שגרירות לוב. התכנון היה לטבוח חצי מהנוכחים שם ולהימלט, כנקמה על רצח אחד-עשר הספורטאים באולימפיאדת מינכן. לפאגלין היו מאגרי נשק פרטיים, שלל ממבצע קדש וממלחמת ששת הימים. הוא מסר להרשקוביץ שני תת-מקלעים מסוג קרל גוסטב, שני אקדחי ברטה 9 מ"מ, שלושה רימוני יד, וכדורים לרובים ולאקדחים.

הארגז, שהגיע למחלקת המטען של "אל על" במסווה של חלקי ציוד לאפיית ביסקוויטים ב-13 בספטמבר, עורר חשד ובבדיקה התגלה תוכנו. הרשקוביץ נעצר ב-15 בספטמבר; לטענתו, כהנא הסגיר את המעורבים לשלטונות. פאגלין נעצר ב-19 בספטמבר ועו"ד שמואל תמיר נשכר להגן עליו. פאגלין הודה בפני תמיר כי התפתה ונתפש לחולשה חד-פעמית, והעביר מסר דרך דודתו בבה אידלסון, לראש הממשלה גולדה מאיר כי הוא מוכן להיפגש עימה ולהסביר כי אין כל מחתרת נגד השלטון. במהלך המשפט רמז תמיר כי הרב כהנא (שלא נעצר) הוא משתף פעולה עם השלטונות ותהה, בין השאר בעת חקירתו של רב פקד משה כץ, מאנשי המשטרה שחקרו את הפרשה, מדוע לא הוחרם דרכונו של כהנא.

במהלך המשפט זכה פאגלין ליחס מועדף ושהה בתחנת המשטרה בנס ציונה ובמלון "בזל" בתל אביב. בסופו של דבר גזרה השופטת הדסה בן-עתו עונשים קלים יחסית על המעורבים, ופאגלין נידון לשנת מאסר על תנאי.[3] ח"כ בנימין הלוי, שהיה שופט בית המשפט העליון לשעבר, סיכם את הפרשה במילים: "כאיש האצ"ל לשעבר ובעל עבר מחתרתי רציני נלכד פאגלין ברשת של אנשים פחות רציניים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלעד לזכרם של לוחמי האצ"ל משחררי יפו, הוצאת משרד הביטחון, 1986
  • מנחם בגין, המרד - זכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי, הוצאת אחיאסף, 1992
  • דוד מונשיין, אגדות מונשיין, 77 סיפורי כיס, חושך הוצאה לאור, ירושלים, 1995, עמ' 99-96

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]