אווז – הבדלי גרסאות
תמונה |
|||
שורה 63: | שורה 63: | ||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
* {{ |
* {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Geese|ויקימילון=אוז}} |
||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
גרסה מ־17:47, 5 באוקטובר 2015
אווז | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | אווזאים |
משפחה: | ברווזיים |
שבט: | אווז |
סוגים | |
שם מדעי | |
Anserini |
אווז (שם מדעי: Anserini) הוא שבט מסוים של עופות גדולים בתת-משפחת Anserinae, הקבוצה בה נמצאים גם הברבורים, שבמשפחת הברווזיים. הוא גם שם כללי לעוד עופות גדולים ממשפחת הברווזיים.
האווז הוא בעל צוואר ארוך ורגליים ארוכות וחזקות. צבעו נע בין לבן לאפור ולרוב אין הבדלים ניכרים בין הזכר לנקבה. האווזים חיים באזורו הצפוני של כדור הארץ ובחורף נודדים דרומה יותר.
מקורו של אווז הבית הוא מהאווז האפור אשר בוית לפני כ-5,000 שנה. מאווז הבית מפיקים בשר וכן משתמשים בנוצותיו כמילוי לכריות ושמיכות. פלומתו של האווז נקראת "מוך", אך לעתים נקראת בטעות "פוך". הקשר בין האווז הזכר לבין הנקבה נשמר במשך כל חייהם. הזכר שומר ומגן על הנקבה בעודה דוגרת על הביצים. האווזים חיים בלהקות חוץ מעונת הקינון.
לאווזים מקום חשוב ביצירות האמנות של עמים שונים. בתרבויות שונות האווזים מסמלים נאמנות ואת בוא הגשם.
לישראל מגיעים בחורף ארבעה מינים: אווז אפור, אווז קטן, אווז לבן מצח ואווז האחו וגם ברנטה אדומת חזה.
אווז קטן מכונה בעברית אֲוָזוֹן. על פי הכתוב במילונו, המילונאי ראובן אלקלעי הוא שחידש את המילה.[1]
רבייה
האווזים מגיעים לבגרות מינית בגיל 8 חודשים, עונת הרבייה שלהם נעה בין החורף לאביב. נקבת האווז תטיל בין 8-10 ביצים, ותדגור עליהם במשך 28 ימים, לאחר מכן האפרוחים יהיו עם אימם במשך כחודש
ואף גם ילכו אחריה למים כמה שעות אחרי הבקיעה.
סוגי האווזים
ישנם מספר עופות הקרויים אווזים אך אינם שייכים לתת-משפחה זו (כמו אווז עורבני, אווז אורינוקו, אווז מקורנן כנף ואווז כחול כנף).
- אווז אפור - בו 7 מינים. ביניהם אווז אפור
- אווז לבן - בו 3 מינים. ביניהם אווז הצפון
- ברנטה - בו 6 מינים. ביניהם ברנטה קנדית
- סוג ומין יחיד אווז ניו-הולנד
- סוג ומין יחיד אווז ניו זילנד - נכחד
- שימוש בידי האדם
האווז בוית לפני כ-5,000 שנים במספר אזורים במקביל - הן בסין והן במצרים. לאורך ההיסטוריה נהגו לגדל אווזי בית לצורכי ביצים ובשר למאכל, וכן על מנת להפיק עור ונוצות לשימושים שונים. נוצות אווז ארוכות שימשו בעבר לכתיבה.
כיום מגדלים אווזים בלולים תעשייתיים בלהקות גדולות, בעיקר בתעשיית הבשר והנוצות.
כבד האווז נחשב למעדן ומחירו גבוה. במספר מקומות בעולם קיימת תעשייה של פיטום אווזים לצורך הגדלת הכבד באופן מלאכותי. הפיטום נעשה באמצעות צינור האכלה מסיבי המוכנס ידנית דרך הושט, דרכו נדחס המזון ישירות לקיבה באמצעות לחץ אוויר גבוה. פעולת הפיטום כרוכה בנזקים משמעותיים לבריאותם ולרווחתם של העופות המפוטמים, ובלחץ ארגוני זכויות בעלי חיים נאסרה במדינות רבות, לרבות ישראל.
נוצות ומוך אווזים (פלומה הנמרטת מאזור החזה של האווז) הם מילוי נפוץ למצעים ולשמיכות פוך. מילוי שתכולת המוך בו גבוהה נחשב לאיכותי יותר. מריטת הנוצות נעשית באווזים בעודם חיים, מספר פעמים במהלך חייהם. פעולה זו כרוכה בכאב ובעקה לאווזים, וסופגת גם היא ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים.
בנוסף האווזים הם חיות שמירה מעולים והם יכולים להכות ללא רחמים בכנפיהם ובמקורם כשהם מרגישים מאוימים או כשהם מטפלים באפרוחים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1995
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראובן אלקלעי, מלון עברי שלם, כרך 3, הוצאת גליל, 1994