אולף השני, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: נורווגי, שווד\1 |
|||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מנהיג1 |
{{מנהיג1 |
||
|שם=אולף השני (בדנמרק) {{ש}} אולף הרביעי ( |
|שם=אולף השני (בדנמרק) {{ש}} אולף הרביעי (בנורווגיה) |
||
|תמונה=[[קובץ:Olaf II of Denmark c 1385.jpg|250px]] |
|תמונה=[[קובץ:Olaf II of Denmark c 1385.jpg|250px]] |
||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|שם בשפת המקור=Olaf II {{דנית}} {{ש}} Olaf IV {{ |
|שם בשפת המקור=Olaf II {{דנית}} {{ש}} Olaf IV {{נורווגית}} |
||
|שם מלא= |
|שם מלא= |
||
|מדינה={{דגל|דנמרק||+}} {{ש}} {{דגל| |
|מדינה={{דגל|דנמרק||+}} {{ש}} {{דגל|נורווגיה||+}} |
||
|מקום קבורה=מנזר סורו, [[דנמרק]] |
|מקום קבורה=מנזר סורו, [[דנמרק]] |
||
|תאריך לידה=[[דצמבר]] [[1370]] |
|תאריך לידה=[[דצמבר]] [[1370]] |
||
|מקום לידה=[[אוסלו]], [[ |
|מקום לידה=[[אוסלו]], [[נורווגיה]] |
||
|תאריך פטירה=[[23 באוגוסט]] [[1387]] |
|תאריך פטירה=[[23 באוגוסט]] [[1387]] |
||
|מקום פטירה=פלסטרבו, [[ |
|מקום פטירה=פלסטרבו, [[שוודיה]] |
||
|מפלגה= |
|מפלגה= |
||
|בת-זוג= |
|בת-זוג= |
||
שורה 19: | שורה 19: | ||
|שושלת=ביילבו |
|שושלת=ביילבו |
||
|כינוי= |
|כינוי= |
||
|אב=[[הוקון השישי, מלך |
|אב=[[הוקון השישי, מלך נורווגיה|הוקון השישי]] |
||
|אם=[[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק|מרגרטה הראשונה]] |
|אם=[[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק|מרגרטה הראשונה]] |
||
|צאצאים= |
|צאצאים= |
||
שורה 35: | שורה 35: | ||
}} |
}} |
||
|תפקיד2={{תפקיד מנהיג |
|תפקיד2={{תפקיד מנהיג |
||
|שם התפקיד=[[מלכי |
|שם התפקיד=[[מלכי נורווגיה|מלך נורווגיה]] |
||
|למניין= |
|למניין= |
||
|התחלת כהונה=[[29 ביולי]] [[1380]] |
|התחלת כהונה=[[29 ביולי]] [[1380]] |
||
שורה 41: | שורה 41: | ||
|סגן= |
|סגן= |
||
|מנהיג דת בתקופה= |
|מנהיג דת בתקופה= |
||
|הקודם בתפקיד=[[הוקון השישי, מלך |
|הקודם בתפקיד=[[הוקון השישי, מלך נורווגיה|הוקון השישי]] |
||
|הבא בתפקיד=[[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק|מרגרטה הראשונה]] |
|הבא בתפקיד=[[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק|מרגרטה הראשונה]] |
||
}} |
}} |
||
}} |
}} |
||
'''אולף השני''' (ב[[דנית]]: '''Olaf II'''; {{כ}}[[דצמבר]] [[1370]] – [[23 באוגוסט]] [[1387]]) היה [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]] מ-[[1376]] ועד למותו ו[[מלכי |
'''אולף השני''' (ב[[דנית]]: '''Olaf II'''; {{כ}}[[דצמבר]] [[1370]] – [[23 באוגוסט]] [[1387]]) היה [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]] מ-[[1376]] ועד למותו ו[[מלכי נורווגיה|מלך נורווגיה]], תחת השם '''אולף הרביעי''' (ב[[נורווגית]]: '''Olaf IV''') מ-[[1380]] ועד למותו. אביו היה [[הוקון השישי, מלך נורווגיה]], בנו של [[מגנוס הרביעי, מלך שוודיה]]. אמו הייתה [[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק]], בתו של [[ולדמר הרביעי, מלך דנמרק]]. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורווגיה, הוא היה בקו ישיר ב[[סדר הירושה]] לכתר שוודיה. |
||
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות |
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורווגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורווגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-[[1814]]. |
||
==חייו== |
==חייו== |
||
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של |
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שוודיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר שסבו היה מלך שוודיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך [[סקונה]], כולל הערים שנשלטו על ידי [[ברית ערי הנזה]], על פי חוזה [[שטרלזונד]] מ-[[1370]]. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האסיפה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו. |
||
עם מות אביו ב-[[1380]] הוכתר אולף כמלך |
עם מות אביו ב-[[1380]] הוכתר אולף כמלך נורווגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורווגיה, אוחדו שתי הממלכות ב[[אוניה פרסונלית]], מצב שלמעט תקופות קצרות של [[אינטררגנום]], נמשך עד ל-[[1814]]. |
||
==מותו== |
==מותו== |
||
למרות כל התקוות שתלו לעתידו אמו ועמי דנמרק, |
למרות כל התקוות שתלו לעתידו אמו ועמי דנמרק, נורווגיה ושוודיה, הן מעולם לא התממשו. אולף מת באופן בלתי צפוי באוגוסט [[1387]] בהיותו בן 16. הוא נקבר במנזר סורו שבאי [[זילנד]]. עד מהרה צצו שמועות על כך שהוא הורעל. |
||
לאחר מותו הוכרזה אמו כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". על פי חוקת דנמרק באותה תקופה לא היה באפשרותן של נשים למלוך בזכות עצמן. בשנה שלאחר מכן הכריזה עליה |
לאחר מותו הוכרזה אמו כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". על פי חוקת דנמרק באותה תקופה לא היה באפשרותן של נשים למלוך בזכות עצמן. בשנה שלאחר מכן הכריזה עליה נורווגיה כעל "מלכה מושלת". ב-[[1389]], לאחר תבוסתו והדחתו של [[אלברכט, מלך שוודיה]], היא הוכרזה כ"הגבירה הכול יכולה של שוודיה". ב-[[13 ביוני]] [[1397]] היה באפשרותה לאחד את כל שלוש הממלכות ה[[סקנדינביה|סקנדינביות]] באוניה פרסונלית תחת כתר אחד של יורשה, [[אריק מפומרניה]], במסגרת [[איחוד קאלמאר]]. |
||
ב-550 השנים הבאות לא מלך על |
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורווגיה שום מלך שנולד על אדמה נורווגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים [[האראלד החמישי, מלך נורווגיה]]) ב-[[1937]]. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשוודיה. |
||
==המתחזה== |
==המתחזה== |
||
ב-[[1402]] דיווח ההיסטוריון ה[[פרוסיה|פרוסי]], יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) ש[[פולין]]. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!" |
ב-[[1402]] דיווח ההיסטוריון ה[[פרוסיה|פרוסי]], יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) ש[[פולין]]. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!" |
||
רבים, בעיקר |
רבים, בעיקר בנורווגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו ל[[גדנסק]]. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורווגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. [[חותם]] הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה. |
||
הריבון הגדול של [[המסדר הטבטוני]] ליווה את הבחור לקאלמאר כדי שייפגש עם המלכה. מיד עם הגיעו היה ברור שהוא מתחזה. הוא לא היה מסוגל לדבר מילה אחת בשפה הדנית וכאשר הוא נחקר, הוא הודה שהוא פרוסי, בנם של איכרים. אולף המתחזה נלקח ללונד שב[[סקונה]]. שם הוא הודה בחתרנותו כנגד המלוכה והוא נדון למוות בשריפה. המכתבים שהוא כתב למלכה נתלו סביב לצווארו וכתר מדומה הונח על ראשו לפני שהוא [[העלאה על המוקד|הועלה על המוקד]]. רכושו הועבר למנזר והמלכה דאגה להשמיד את חותמו המדומה. המועצה המלכותית הדנית פרסמה הסבר מפורט על נסיבות מותו של אולף האמיתי ב-[[1387]] כדי לסתור את הסיפור על המתחזה שנפוץ ברחבי ארצות [[הים הבלטי]]. |
הריבון הגדול של [[המסדר הטבטוני]] ליווה את הבחור לקאלמאר כדי שייפגש עם המלכה. מיד עם הגיעו היה ברור שהוא מתחזה. הוא לא היה מסוגל לדבר מילה אחת בשפה הדנית וכאשר הוא נחקר, הוא הודה שהוא פרוסי, בנם של איכרים. אולף המתחזה נלקח ללונד שב[[סקונה]]. שם הוא הודה בחתרנותו כנגד המלוכה והוא נדון למוות בשריפה. המכתבים שהוא כתב למלכה נתלו סביב לצווארו וכתר מדומה הונח על ראשו לפני שהוא [[העלאה על המוקד|הועלה על המוקד]]. רכושו הועבר למנזר והמלכה דאגה להשמיד את חותמו המדומה. המועצה המלכותית הדנית פרסמה הסבר מפורט על נסיבות מותו של אולף האמיתי ב-[[1387]] כדי לסתור את הסיפור על המתחזה שנפוץ ברחבי ארצות [[הים הבלטי]]. |
גרסה מ־07:36, 29 באוקטובר 2015
תבנית:מנהיג1 אולף השני (בדנית: Olaf II; דצמבר 1370 – 23 באוגוסט 1387) היה מלך דנמרק מ-1376 ועד למותו ומלך נורווגיה, תחת השם אולף הרביעי (בנורווגית: Olaf IV) מ-1380 ועד למותו. אביו היה הוקון השישי, מלך נורווגיה, בנו של מגנוס הרביעי, מלך שוודיה. אמו הייתה מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, בתו של ולדמר הרביעי, מלך דנמרק. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורווגיה, הוא היה בקו ישיר בסדר הירושה לכתר שוודיה.
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורווגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורווגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-1814.
חייו
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כעוצרת עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שוודיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר שסבו היה מלך שוודיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך סקונה, כולל הערים שנשלטו על ידי ברית ערי הנזה, על פי חוזה שטרלזונד מ-1370. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האסיפה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו.
עם מות אביו ב-1380 הוכתר אולף כמלך נורווגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורווגיה, אוחדו שתי הממלכות באוניה פרסונלית, מצב שלמעט תקופות קצרות של אינטררגנום, נמשך עד ל-1814.
מותו
למרות כל התקוות שתלו לעתידו אמו ועמי דנמרק, נורווגיה ושוודיה, הן מעולם לא התממשו. אולף מת באופן בלתי צפוי באוגוסט 1387 בהיותו בן 16. הוא נקבר במנזר סורו שבאי זילנד. עד מהרה צצו שמועות על כך שהוא הורעל.
לאחר מותו הוכרזה אמו כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". על פי חוקת דנמרק באותה תקופה לא היה באפשרותן של נשים למלוך בזכות עצמן. בשנה שלאחר מכן הכריזה עליה נורווגיה כעל "מלכה מושלת". ב-1389, לאחר תבוסתו והדחתו של אלברכט, מלך שוודיה, היא הוכרזה כ"הגבירה הכול יכולה של שוודיה". ב-13 ביוני 1397 היה באפשרותה לאחד את כל שלוש הממלכות הסקנדינביות באוניה פרסונלית תחת כתר אחד של יורשה, אריק מפומרניה, במסגרת איחוד קאלמאר.
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורווגיה שום מלך שנולד על אדמה נורווגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים האראלד החמישי, מלך נורווגיה) ב-1937. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשוודיה.
המתחזה
ב-1402 דיווח ההיסטוריון הפרוסי, יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) שפולין. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!"
רבים, בעיקר בנורווגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו לגדנסק. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורווגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. חותם הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה.
הריבון הגדול של המסדר הטבטוני ליווה את הבחור לקאלמאר כדי שייפגש עם המלכה. מיד עם הגיעו היה ברור שהוא מתחזה. הוא לא היה מסוגל לדבר מילה אחת בשפה הדנית וכאשר הוא נחקר, הוא הודה שהוא פרוסי, בנם של איכרים. אולף המתחזה נלקח ללונד שבסקונה. שם הוא הודה בחתרנותו כנגד המלוכה והוא נדון למוות בשריפה. המכתבים שהוא כתב למלכה נתלו סביב לצווארו וכתר מדומה הונח על ראשו לפני שהוא הועלה על המוקד. רכושו הועבר למנזר והמלכה דאגה להשמיד את חותמו המדומה. המועצה המלכותית הדנית פרסמה הסבר מפורט על נסיבות מותו של אולף האמיתי ב-1387 כדי לסתור את הסיפור על המתחזה שנפוץ ברחבי ארצות הים הבלטי.