אריק מפומרניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריק מפומרניה
Erik af Pommern (בדנית)
Erik av Pommern (בשוודית)
Erik av Pommern (בנורווגית)
Eryk Pomorski (בפולנית)
ErichI.1500.JPG
לידה 1382
דרוובו, פומרניה (כיום פולין)
פטירה 24 בספטמבר 1459 (בגיל 77 בערך)
דרוובו, פומרניה (כיום פולין)
מדינה דנמרקדנמרק  דנמרק
שוודיהשוודיה  שוודיה
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
פומרניהפומרניה  פומרניה
מקום קבורה כנסיית מריה הקדושה, דרוובו, פומרניה (כיום פולין)
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג פיליפה נסיכת אנגליה (1430-1406)
ססיליה (בנישואים מורגנטים)
שושלת בית פומרניה
אב ורטיסלב השביעי, דוכס פומרניה
אם מריה ממקלנבורג-שוורין
מלך נורווגיה
13891442
(כ־53 שנים)
מלך דנמרק
13961439
(כ־43 שנים)
מלך שוודיה
13961439
(כ־43 שנים)
דוכס פומרניה
14491459
(כ־10 שנים)
→ יואכים הראשון
אריק השני ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אריק מפומרניה עם מרגרטה הראשונה בטקס הכתרתו
שלט האצולה של אריק מפומרניה.
במרכז: סמל נורווגיה
משמאל למעלה: סמל דנמרק
מימין למעלה: טרה קרונר, סמל שוודיה
משמאל למטה: סמל יטבורי
מימין למטה: סמל פומרניה

אריק מפומרניה (138224 בספטמבר 1459) היה מלך נורווגיה, תחת השם אריק השלישינורווגית: Erik III או Eirik III) בין השנים 1442-1389, מלך דנמרק, תחת השם אריק השביעידנית: Erik VII) בין השנים 1439-1396, ומלך שוודיה, תחת השם אריק השלושה עשרשוודית: Erik XIII) בין השנים 1439-1396, אך הוא ידוע בעיקר בשם "אריק מפומרניה". הוא היה המלך הראשון של איחוד קאלמאר, כאשר הוא ירש את אמו המאמצת מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק וכן היה אריק הראשון, דוכס פומרניה.

ההתייחסות לאריק מפומרניה בשוודיה בשם "אריק השלושה עשר", היא למעשה ביטוי אנכרוניסטי, שכן הראשון מבין מלכי שוודיה שקרא לעצמו בשם אריק עם מספור מלכותי, היה אריק הארבעה עשר (מלך בשנים 1568-1560), שאימץ את מספורו על פי היסטוריה בדיונית של שוודיה. גם אם בודקים בתקופות פרהיסטוריות, לא ידוע על מספר כה רב של מלכים בשם אריק לפני נשוא ערך זה, אך ידוע לפחות על שישה.

מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת לידתו נקרא אריק בוגוסלב (Bogusław). הוא היה בנם של וורטיסלב השביעי, דוכס פומרניה ושל אשתו, מריה ממקלנבורג-שוורין. סביו של בוגוסלב מצד אביו היו בוגוסלב החמישי, דוכס פומרניה ואשתו השנייה, אדלהייד מבראונשוויג-גרובנהאגן. סביו מצד אמו היו היינריך השלישי, דוכס מקלנבורג ואשתו, אינגבורג, נסיכת דנמרק. בנם, אלברכט, היה יריבו של אולף השני, מלך דנמרק, במאבק על ירושת הכתר הדני ב-1375. אינגבורג הייתה בתם של ואלדמר הרביעי, מלך דנמרק ושל אשתו, הדוויג משלזוויג. סביה מצד אמה היו אריק השני, דוכס שלזוויג ואדלייד מהולשטיין רנדסבורג.

בוגוסלב נולד בעיר דרוובו (Darłowo, כיום בפולין). הוא היה בנה היחיד של נכדתו היחידה של ואלדמר הרביעי, מלך דנמרק וכן צאצא של מגנוס השלישי, מלך שוודיה ושל הוקון החמישי, מלך נורווגיה.

המאבק על המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוגוסט 1387 מת בגיל 17 באופן בלתי צפוי אולף השני שהיה מלך דנמרק מאז גיל חמש ומלך נורווגיה מאז מותו של אביו. הטענה לכתר השוודי של בוגוסלב התבססה על היותו הנכד של אחינו של מגנוס הרביעי, מלך שוודיה, שאולץ להתפטר על ידי האצולה השוודית. לאחר ההתפטרות, האצילים השוודים, בהנהגתו של בו יונסון, הזמינו את אלברכט, דוכס מקלנבורג, לקחת על עצמו את הכתר השוודי. עם זאת, כאשר ניסה אלברכט לצמצם את מספר האחוזות של חוג האצולה, הם פנו עד מהרה נגדו. תומכו לשעבר של אלברכט, בו יונסון, שבבעלותו היה שטח הקרקעות הגדול ביותר בשוודיה, ששלט על כשליש משטח הממלכה והיה האדם העשיר ביותר בשוודיה שלא ממשפחת המלוכה, עמד עד מהרה בראש קנוניה להדיח את אלברכט, וזאת בשל הניסיון של אלברכט להגביל את זכויותיהם של האצילים ובשל העובדה שהוא מינה פקידים גרמנים לתפקידים מנהליים חשובים במחוזות שוודיה.

המועצה המלכותית הדנית בחרה במרגרטה כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". שנה בלבד לאחר מכן, הכריזו הנורווגים על מרגרטה כ"מלכה מולכת" ואלברכט מצא את עצמו נאבק כנגד פלישה מנורווגיה. ההפוגה שהוא זכה בה הייתה זמנית. האצולה השוודית גייסה לצידה עד מהרה את עזרת הדנים כדי להדיח את אלברכט מכס המלכות השוודי. ב-1388 כתבו חלק מהאצילים השוודים מכתב סודי למרגרטה, בו הם הודיעו לה שאם היא תוכל לסייע להם להיפטר מאלברכט, הם יבחרו בה כעוצרת. מרגרטה לא השתהתה ושלחה צבא לשוודיה כדי שיתקוף את אלברכט ובמקביל ארגנו האצילים השוודים צבא שיגרש אותו מהממלכה. ב-1389 הובסו כוחותיו של אלברכט בקרב פלקופין בוסטרייטלנד. אלברכט ובנו אריק נלכדו כאשר סוסיהם שקעו בבוץ והם לא יכלו להימלט. הם נכבלו בשלשלאות ונשלחו אל המלכה מרגרטה לסקונה, שם נכלא אלברכט בטירת לינדהולמן. רק ב-1395 הצליחה מרגרטה לגרש את תומכיו של אלברכט מסטוקהולם. היא חילקה הוראות לשלוש הממלכות למקרה שהיא תמות. היא ביקשה שהממלכות יאוחדו ושהשלום ישכון ביניהן ובחרה בבן של נכדתו היחידה של אביה, בוגוסלב, להיות יורשה.

בוגוסלב היה נכדה של אחותה של מרגרטה. ב-1389 הוא הובא לדנמרק כדי שמרגרטה תגדל אותו. כדי ששמו ישמע בעל צליל נורדי יותר, ניתן לו השם אריק. ב-8 בספטמבר הוא הוכרז כמלך נורווגיה באספת המעמדות בטרונדהיים. ככל הנראה הוא הוכתר באוסלו ב-1392. ב-1396 הוא הוכרז כמלך דנמרק ולאחר מכן כמלך שוודיה. ב-17 ביוני 1397 הוא הוכתר כמלכן של שלוש הארצות בקתדרלה של קאלמאר. באותה עת, נוסח הסכם איחוד, שהכריז על הקמתה של הישות המדינית שנקראה איחוד קאלמאר. עם זאת, המלכה מרגרטה נותרה השליטה למעשה של שלוש הממלכות עד למותה ב-1412.

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1402 החלה מרגרטה לנהל משא ומתן עם הנרי הרביעי, מלך אנגליה על האפשרות של ברית בין אנגליה לבין האיחוד הנורדי. ההצעה התבססה על נישואין כפולים, שבמסגרתם יישא אריק את בתו של הנרי, פיליפה, ובנו של הנרי, נסיך ויילס ומי שיהיה בהמשך הנרי החמישי, יישא לאישה את אחותו של אריק, קתרינה.

הצד האנגלי למשא ומתן שאף שבריתות נישואין אלו יבטיחו את קיומה של ברית הגנה בין שתי הממלכות, שתגרום למעורבות של ברית קאלמאר לצדה של אנגליה במלחמת מאה השנים נגד צרפת. מרגרטה הובילה מדינות חוץ עקבית של הימנעות מהסתבכות בבריתות מחייבות ובמלחמות זרות. לפיכך היא דחתה את ההצעה האנגלית.

הנישואין הכפולים לא יצאו בסופו של דבר לפועל, אך ההסכם על נישואיו של אריק לפיליפה הושג בהצלחה. ב-26 באוקטובר 1606 נשא אריק את פיליפה בת ה-12 בעיר לונד שבשוודיה. הסכם הנישואין נקשר לברית הגנה רופפת עם אנגליה. לאחר מותה של פיליפה ב-1430, נשא אריק לאישה את מי שהייתה בת הלוויה של פיליפה, ססיליה.

אריק תואר על ידי מי שלימים היה האפיפיור פיוס השני כבעל "גוף נאה, שיער אדמוני בהיר, פנים סמוקות וצוואר ארוך וצר... הוא הצליח לבדו, ללא כל סיוע ומבלי לגעת בארכופים, לקפוץ מגב סוסו וכל הנשים נמשכו אליו..."

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מקורות מהתקופה, נראה אריק כאדם אינטליגנטי, בעל חזון, אנרגטי וחזק. כמו כן הוא היה גם בעל קסם אישי ואיש העולם הגדול. מנגד, נראה שהוא היה בעל מזג חם, חסר חוש דיפלומטי ועקשן להחריד.

כמעט כל תקופת שלטונו של אריק עמדה בסימן העימות המתמשך שלו עם רוזני שאונבורג והולשטיין. הוא ניסה לקבל בחזרה את שלזוויג, שהיה בבעלותה של מרגרטה, אך הוא בחר במדיניות של לוחמה תחת אפשרות של משא ומתן. התוצאה הייתה מלחמה הרסנית, שלא רק שהסתיימה ללא כל כיבוש, אך גם הובילה לאובדנם של האזורים בדרום יוטלנד. במהלך מלחמה זו הוא הפגין מידה רבה של אנרגטיות ויציבות, אך גם מידה ראויה לציון של חוסר פיקחות. ב-1424, זכה אריק להכרה על ידי זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, כשליט החוקי של דרום יוטלנד, הכרה שזכתה להתעלמות מרוזני הולשטיין. המלחמה הארוכה הייתה עול על הכלכלה הדנית וכן סיכנה את האחדות הנורדית.

הצעד מרחיק הלכת ביותר של אריק היה ככל הנראה הנהגתו ב-1429 של מס המעבר על מיצר ארסונד, שבוטל רק ב-1857. בהנהגתו של מס זה הבטיח אריק הכנסה יציבה לממלכתו שעקב כך הפכה למדינה עשירה והעיר אלסינור פרחה. מהלך זה הראה את העניין שלו בסחר ובכוח הימי הדני, אך גם היווה אתגר מתמשך עבור המעצמות הבלטיות, במיוחד ברית ערי הנזה. בין השנים 14261435 היה אריק במצב מלחמה נגד הברית. אירוע חשוב נוסף היה הפיכתה של קופנהגן כנחלה מלכותית ב-1417 והבטחת מעמדה כבירת דנמרק. עם זאת, ב-1428, כאשר תקפו הערים ההנזאיות והולשטיין את קופנהגן, עזב אריק את העיר, ואשתו, המלכה פיליפה, ניהלה את הגנת העיר.

במהלך שנות השלושים של המאה ה-15 קרסה מדיניותו של אריק. ב-1434 החלו האיכרים ועובדי המכרות בשוודיה לנהל מרד חברתי שעד מהרה שימש את האצולה השוודית להחליש את כוחו של המלך. הוא נאלץ להיכנע לדרישות של ההולשטיינים ושל ברית הנזה. בנורווגיה, פרץ מרד איכרים נגד אריק ופקידי השלטון ועל אוסלו הוטל מצור. כאשר האצולה הדנית התנגדה לשלטונו וסירבה לאשרר את בחירתו בבוגוסלב התשיעי, דוכס פומרניה, כמלך הבא של דנמרק, הוא עזב את דנמרק והתיישב בטירת ויסבורג שבגוטלנד, כמה שנראה כ"שביתה מלכותית", שהובילה להדחתו על ידי המועצות המלכותיות של דנמרק ושוודיה ב-1439. האצולה הנורווגית נותרה נאמנה לאריק, וב-1439 הוא העניק לזיגורד יונסון את התואר drottsete (עוצר) והוא משל בנורווגיה בשמו של אריק. אך כשהמלך נשאר מבודד בגוטלנד, האצולה הנורווגית הרגישה שהיא חייבת להדיח אותו וצעד זה נעשה ב-1440. במשך עשר שנים חי אריק בגוטלנד ומצא את מחייתו משוד ימי בסחר הבלטי.

דוכס פומרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הדחתו מכס המלכות בדנמרק ובשוודיה, ירש אותו אחיינו, כריסטופר מבוואריה. בשלב זה נותרה המועצה המלכותית הנורווגית נאמנה לאריק ורצתה שהוא ימשיך לכהן כמלך נורווגיה. הוא היה עקבי בסירובו להצעה זו וכריסטופר, יורשו, מת ב-1448, הרבה לפני אריק עצמו. המלך הבא של איחוד קאלמאר היה כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק, שהיה בנו של יריבו של אריק משכבר הימים, תאודוריך, רוזן אולדנבורג. אריק העביר לו את השליטה בגוטלנד בתמורה לכך שיתיר לו לשוב לפומרניה. בין השנים 14491459 ירש אריק את בוגוסלב התשיעי כדוכס פומרניה ושלט בפומרניה-ריגנואלד, חלק קטן מדוכסות פומרניה-סטולפ, תחת השם אריק הראשון.

אריק מפומרניה מת ב-1459 בטירת דרוובו ונקבר בכנסיית מריה הקדושה שבעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריק מפומרניה בוויקישיתוף