עוזניית הנגב – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
'''עָזניית הנגב''' ([[שם מדעי]]: ''Torgos tracheliotus'') היא [[עופות|עוף]] ממשפחת ה[[נציים]] בסדרת [[דורסי יום]], [[מין (טקסונומיה)|מין]] יחיד ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]]ו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 98–112 ס״מ ומוטת כנפיה 2.50-2.80 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג. |
'''עָזניית הנגב''' ([[שם מדעי]]: ''Torgos tracheliotus'') היא [[עופות|עוף]] ממשפחת ה[[נציים]] בסדרת [[דורסי יום]], [[מין (טקסונומיה)|מין]] יחיד ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]]ו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 98–112 ס״מ ומוטת כנפיה 2.50-2.80 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג. |
||
לפי אהרוני {{הערה| י.אהרוני "תורת החי, בעלי חוליות, היונקים והעופות, תל-אביב , תרפ"ג}} |
לפי אהרוני {{הערה| י.אהרוני "תורת החי, בעלי חוליות, היונקים והעופות, תל-אביב , תרפ"ג}} ה[[עזנייה]] נקראת על שם עוזה הרב, או על שם הפילה את העזים(!) אלי תהום, כדי לרסק את עצמותיהן. {{הערה| [[יוסף ברסלבי]], "הידעת את הארץ-ים המלח סביב סביב", [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשט"ז, (1956), עמוד 204}}. |
||
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של [[אפריקה]] ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן ב[[ישראל]], עד שנכחדה כמקננת בארץ, פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים. |
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של [[אפריקה]] ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן ב[[ישראל]], עד שנכחדה כמקננת בארץ, פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים. |
||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
[[קטגוריה:אפריקה: עופות]] |
[[קטגוריה:אפריקה: עופות]] |
||
[[קטגוריה:אתיופיה: בעלי חיים]] |
[[קטגוריה:אתיופיה: בעלי חיים]] |
||
[[קטגוריה:טורפי על]] |
|||
גרסה מ־20:42, 9 במרץ 2016
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 עזניית הנגב
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עזניית הנגב |
| מין: | עזניית הנגב |
| שם מדעי | |
 Torgos tracheliotusפורסטר, 1791 | |
| |
עָזניית הנגב (שם מדעי: Torgos tracheliotus) היא עוף ממשפחת הנציים בסדרת דורסי יום, מין יחיד בסוגו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 98–112 ס״מ ומוטת כנפיה 2.50-2.80 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג.
לפי אהרוני [2] העזנייה נקראת על שם עוזה הרב, או על שם הפילה את העזים(!) אלי תהום, כדי לרסק את עצמותיהן. [3].
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ, פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים.
לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה, כדוגמת פיל, גמל ופרה, את עורן החזק. עזניית הנגב אוכלת עור, בשר ועצמות. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים "צנפות".
קנהּ של עזניית הנגב בנוי על צמרות עצים (בעיקר שיטה) מזרדים ומענפים גדולים. הוא מרופד בעשב, שערות וענפים דקיקים. קוטרו מגיע ל-3 מ' וגובהו כ-50 ס"מ. הגוזל בוקע באביב, לאחר 55 ימי דגירה. בשבועיים הראשונים לחייו הוא מקבל בשר מעוכל למחצה ולאחר מכן הוא מקבל אותו בחלקים שלמים. בגיל 4 חודשים הוא עוזב את הקן. גיל הרבייה הוא בדרך כלל שש שנים. אזכורים בתנ"ך:
וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:
לקריאה נוספת
- מנדלסון ה., "עזניית הנגב על סף הכחדה", טבע וארץ כג, 6 (תשמ"א 1981), עמ' 244–249.
קישורים חיצוניים
- ^ עזניית הנגב באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ י.אהרוני "תורת החי, בעלי חוליות, היונקים והעופות, תל-אביב , תרפ"ג
- ^ יוסף ברסלבי, "הידעת את הארץ-ים המלח סביב סביב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז, (1956), עמוד 204