הציפייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־05:22, 28 בנובמבר 2017

עוזר-כומר בכנסייה אפיסקופלית מדליק זר אדוונט (הנרות בצבע סגול, צבעה הליטורגי של העונה).

הציפייה (לועזית: Advent) היא העונה החגיגית שלפני חג המולד, המצוינת במרבית הכנסיות המערביות, כולל הכנסייה הקתולית הרומית, הכנסייה האנגליקנית וחלק גדול מהפלגים הפרוטסטנטיים, אם כי לא בקרב האוונגליקלים ועוד כמה. לשיטת כמעט כל הכנסיות,^[1] תקופת הציפייה מתחילה ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ללא קשר למספר השבועות המדויק, ונמשך עד ערב החג עצמו. הוא מהווה את פתיחת השנה הליטורגית בכנסיות המערביות. מקור המונח בלטינית במובן של "ביאה" או "הגעה". זהו תרגום המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), הביאה השנייה. הציפייה היא כפולה: לידת ישוע בשעתו והן את הייחול לביאתו בשנית. התקופה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח הליטורגי הנוצרי, יחד עם התענית שלפני הפסחא.

תקופת הציפייה מצוינת במסורות רבות לפי השיוך הכנסייתי והאזור הגאוגרפי. אצל לותרנים ואחרים נהוג להעניק לילדים "לוח שנה של תקופת הציפייה", ובאמצעותו הם יכולים לחשב את הימים שנותרו מ-1 בדצמבר עד חג המולד. בבית ובכנסייה רבים תולים זרים חגיגיים עם ארבעה נרות, שכל אחד מהם מודלק מדי יום ראשון עד תום העונה. הצבעים הליטורגיים (כלומר, הגוון המתחלף של מדי הכמורה, המפה על המזבח וקישוטים בתוך הכנסייה) הנהוגים בזמן הציפייה הם סגול או כחול. ישנן תפילות מיוחדות רבות לעונה, לפי נוהגי הכנסיות השונות, ומקראות מכתבי הקודש. מקהלות מתחילות לשיר מזמורים ברוח החג ברחובות. ישנן מסורות עממיות רבות שהתפתחו והתווספו לציפייה, כמו גם תוספות חילוניות שהתקבעו, דוגמת עריכת קניות, השמעת שירי חג המולד של הלהקות הפופולריות, הוצאת סרטים ברוח משפחתית לאקרנים וכו'.

בכנסיות המזרחיות השונות נוהגים לצום ארבעים יום בטרם חג המולד ואין מקבילה מדויקת לציפייה. בעבר נהגו גם הקתולים המערביים לצום ולהתענות בתקופה, ויש שעדיין מקפידים על כך בימים כמו ה-7 בדצמבר (ליל העיבור ללא חטא) וה-24 בו, ערב חג המולד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הציפייה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי פולחן רומי אלא הפולחן האמברוזיאני או של המוזערבים, הסופרות שישה ימי ראשון.

[1] למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי פולחן רומי אלא הפולחן האמברוזיאני או של המוזערבים, הסופרות שישה ימי ראשון.

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Advent2007candlelight.JPG|ממוזער|עוזר-כומר בכנסייה [[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|אפיסקופלית]] מדליק זר אדוונט (הנרות בצבע סגול, צבעה הליטורגי של העונה).]]
-'''הציפייה''' (לועזית: Advent) היא העונה החגיגית שלפני [[חג המולד]], המצוינת במרבית [[פילוג הכנסייה הנוצרית|הכנסיות המערביות]], כולל [[הכנסייה הקתולית הרומית]], [[הכנסייה האנגליקנית]] וחלק גדול מהפלגים ה[[פרוטסטנטי]]ים, אם כי לא בקרב ה[[אוונגליזם|אוונגליקלים]] ועוד כמה. לשיטת כמעט כל הכנסיות,{{הערה|למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי [[פולחן רומי]] אלא הפולחן האמברוזיאני או של ה[[מוזערבים]], הסופרות שישה ימי ראשון.}} תקופת הציפייה מתחילה ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ללא קשר למספר השבועות המדויק, ונמשך עד ערב החג עצמו. הוא מהווה את פתיחת ה[[שנה ליטורגית|שנה הליטורגית]] בכנסיות המערביות. מקור המונח ב[[לטינית]] במובן של "ביאה" או "הגעה". זהו תרגום המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), [[הביאה השנייה]]. הציפייה הינה כפולה: לידת [[ישו]]<nowiki/>ע בשעתו והן את הייחול לביאתו בשנית. התקופה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח ה[[ליטורגיה|ליטורגי]] הנוצרי, יחד עם [[התענית]] שלפני ה[[פסחא]].
+'''הציפייה''' (לועזית: Advent) היא העונה החגיגית שלפני [[חג המולד]], המצוינת במרבית [[פילוג הכנסייה הנוצרית|הכנסיות המערביות]], כולל [[הכנסייה הקתולית הרומית]], [[הכנסייה האנגליקנית]] וחלק גדול מהפלגים ה[[פרוטסטנטי]]ים, אם כי לא בקרב ה[[אוונגליזם|אוונגליקלים]] ועוד כמה. לשיטת כמעט כל הכנסיות,{{הערה|למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי [[פולחן רומי]] אלא הפולחן האמברוזיאני או של ה[[מוזערבים]], הסופרות שישה ימי ראשון.}} תקופת הציפייה מתחילה ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ללא קשר למספר השבועות המדויק, ונמשך עד ערב החג עצמו. הוא מהווה את פתיחת ה[[שנה ליטורגית|שנה הליטורגית]] בכנסיות המערביות. מקור המונח ב[[לטינית]] במובן של "ביאה" או "הגעה". זהו תרגום המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), [[הביאה השנייה]]. הציפייה היא כפולה: לידת [[ישו]]<nowiki/>ע בשעתו והן את הייחול לביאתו בשנית. התקופה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח ה[[ליטורגיה|ליטורגי]] הנוצרי, יחד עם [[התענית]] שלפני ה[[פסחא]].
 תקופת הציפייה מצוינת במסורות רבות לפי השיוך הכנסייתי והאזור הגאוגרפי. אצל [[לותרני]]ם ואחרים נהוג להעניק לילדים "[[לוח הציפייה|לוח שנה של תקופת הציפייה]]", ובאמצעותו הם יכולים לחשב את הימים שנותרו מ-[[1 בדצמבר]] עד חג המולד. בבית ובכנסייה רבים תולים זרים חגיגיים עם ארבעה נרות, שכל אחד מהם מודלק מדי יום ראשון עד תום העונה. הצבעים הליטורגיים (כלומר, הגוון המתחלף של מדי הכמורה, המפה על המזבח וקישוטים בתוך הכנסייה) הנהוגים בזמן הציפייה הם סגול או כחול. ישנן תפילות מיוחדות רבות לעונה, לפי נוהגי הכנסיות השונות, ומקראות מכתבי הקודש. מקהלות מתחילות לשיר מזמורים ברוח החג ברחובות. ישנן מסורות עממיות רבות שהתפתחו והתווספו לציפייה, כמו גם תוספות חילוניות שהתקבעו, דוגמת עריכת קניות, השמעת שירי חג המולד של הלהקות הפופולריות, הוצאת סרטים ברוח משפחתית לאקרנים וכו'.