אקטואריה – הבדלי גרסאות
| שורה 8: | שורה 8: | ||
== היסטוריה == |
== היסטוריה == |
||
בעולם העתיק לא הייתה מערכת לרווחת חולים ומוגבלים. אדם שנפגע ולא היה מסוגל לכלכל עצמו כראוי, היה פונה בדרך כלל למשפחתו או לארגונים דתיים ומבקש [[צדקה]]. ב-[[1662]] [[ג'ון |
בעולם העתיק לא הייתה מערכת לרווחת חולים ומוגבלים. אדם שנפגע ולא היה מסוגל לכלכל עצמו כראוי, היה פונה בדרך כלל למשפחתו או לארגונים דתיים ומבקש [[צדקה]]. ב-[[1662]] [[ג'ון גרונט]] הבחין כי קיים דפוס ניתן לחיזוי באורך חיי אנשים מקבוצות שונות. המחקר הוביל ליצירת מה שידוע כיום כלוחות של [[הסתברות|הסתברויות]] [[ביומטריה|ביומטריות]] (כמו לוחות תמותה, המאפשרים חישוב [[תוחלת חיים]]). בעזרת לוחות אלה ניתן היה להקים מערכת [[ביטוח]]ים שתאפשר הגנה על הפרט או משפחתו כנגד אירועים בלתי צפויים (כמו מוות ו[[נכות]]) ולהבטיח הכנסה חודשית לכל החיים בעת [[זקנה]]. הראשון שהראה כיצד ניתן לעשות זאת היה [[אדמונד האלי]] שהכין [[לוח תמותה]] המאפשר לחשב את הפרמיות שאדם יתבקש לשלם בכל גיל כדי להיות ולקבל קיצבה קבועה ([[אנונה (תשלום)|אנונה]]) לכל ימי חייו. |
||
== ראו גם == |
== ראו גם == |
||
גרסה מ־21:26, 23 בינואר 2019
אקטואריה היא מדע, המשתמש בטכניקות מתמטיות וסטטיסטיות לפתרון בעיות כלכליות וחברתיות בהן משולבים מצבים של אי-ודאות. אדם העוסק במדע האקטואריה באופן מקצועי נקרא אקטואר.
מדע האקטואריה כולל כמה תחומים חופפים כגון סטטיסטיקה, הסתברות, כלכלה ומימון. הוכר כתחום מתמטי נפרד כבר במאה ה-17 אך לא השתנה רבות עד 30 השנים האחרונות בעקבות כניסת מחשבים ומודלים מתמטים חדשים.
אקטואריה שימושית במיוחד בענף הביטוח, שבו יש צורך לחזות עלות של סיכונים. בביטוח חיים יש להעריך סיכונים כגון מוות של מבוטח בטרם עת ומשך חייו לאחר פרישתו מעבודה. בביטוח רכוש יש להעריך סיכונים כגון שריפה ושיטפון. אקטואריה נחוצה גם בניהול עסקי, למשל כדי להעריך את החבות של ארגון בגין דמי מחלה לעובדיו.
אחד מתפקידי האקטואריה הוא לחזות את היכולת של גוף מבטח (קרן פנסיה, חברת ביטוח, ביטוח לאומי וכדומה) לעמוד בהתחייבויות עתידיות שלו, כדי לוודא שיעמוד בהן גם לאחר עשרות שנים. האקטואריה מציגה מאזן אקטוארי, לפיו אפשר לדעת האם הגוף המבטח מצוי בגירעון אקטוארי - מצב של חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות עתידיות, המצריך נקיטת אמצעים לתיקונו.
היסטוריה
בעולם העתיק לא הייתה מערכת לרווחת חולים ומוגבלים. אדם שנפגע ולא היה מסוגל לכלכל עצמו כראוי, היה פונה בדרך כלל למשפחתו או לארגונים דתיים ומבקש צדקה. ב-1662 ג'ון גרונט הבחין כי קיים דפוס ניתן לחיזוי באורך חיי אנשים מקבוצות שונות. המחקר הוביל ליצירת מה שידוע כיום כלוחות של הסתברויות ביומטריות (כמו לוחות תמותה, המאפשרים חישוב תוחלת חיים). בעזרת לוחות אלה ניתן היה להקים מערכת ביטוחים שתאפשר הגנה על הפרט או משפחתו כנגד אירועים בלתי צפויים (כמו מוות ונכות) ולהבטיח הכנסה חודשית לכל החיים בעת זקנה. הראשון שהראה כיצד ניתן לעשות זאת היה אדמונד האלי שהכין לוח תמותה המאפשר לחשב את הפרמיות שאדם יתבקש לשלם בכל גיל כדי להיות ולקבל קיצבה קבועה (אנונה) לכל ימי חייו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר אגודת האקטוארים בישראל
- נייר עמדה - עדכון מערך ההנחות הדמוגרפי בקרנות פנסיה, באתר של רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, 1 באוקטובר 2017