קרן פנסיה

קרן פנסיה היא תוכנית לביטוח פנסיוני המבטיחה לעובד ולעובד עצמאי תשלום חודשי לכל ימי חייו עם פרישתו מעבודה בהגיעו לגיל פרישה (תוכנית זו קרויה פנסיית יסוד) וכן במקרה של נכות, ופנסיה לשאירים במקרה של מות העובד (תוכנית זו קרויה פנסיה מקיפה).

החברות בקרן פנסיה מבוססת על תשלומים חודשיים של העובד ומעבידו (או של העובד לבדו כאשר מדובר בעצמאי). קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל.

החוק בישראל מחייב כל מעסיק להפריש לכל עובד מעל גיל 21 לגברים ומעל גיל 20 לנשים כספים, לרוב אחוז מסוים מתוך המשכורת המשולמת, לביטוח פנסיוני. מבחינה משפטית, קרן פנסיה היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).

סוגי הביטוח בקרן פנסיה

קרן הפנסיה נועדה להעניק ביטחון כלכלי לאדם המתפרנס מעבודתו, באמצעות הבטחת הכנסה שוטפת גם במצבים שבהם אינו מסוגל לעבוד. לצורך כך מפרישים עובד שכיר ומעבידו סכומי כסף לחיסכון בקרן פנסיה מדי חודש. גם עובד עצמאי יכול להפריש לקרן פנסיה על מנת לזכות בביטוח פנסיוני. כמעט עבור כל ביטוח פנסיוני נגבים דמי ניהול, לרוב באחוז קבוע מהכספים שמועברים לפנסיה.

המצבים אותם מכסות ההפרשות לקרן פנסיה הם:

זקנה

בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה. גיל הפרישה בישראל כיום הוא 67 לגברים ו-62 ו-4 חודשים לנשים. (עד שנת 2004 היה גיל הפרישה 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים. החל מינואר 2022 הועלה גיל הפנסיה לנשים ל-62 ו-4 חודשים והוא יועלה באופן הדרגתי עד שגיל הפרישה לנשים יהיה 65). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גיל פרישה מיוחד למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת. על פי תקנות קופות גמל ניתן לשלם פנסית זקנה (לגבר ולאשה) החל מגיל 60. לגובה הפנסיה מקובלות שיטות אחדות:

• כפונקציה של סכומי החיסכון הפנסיוני שנצברו בקרן הפנסיה, וכן מספר הנהנים (העובד בלבד או גם בן זוג וילדים) ומאפייני תוחלת חיים (מין העובד, היותו מעשן או לא מעשן וכדומה). שיטה זו מבוססת על שיקולים אקטואריים שמבטיחים את יכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבותה.
• כפונקציה של שכרו של העובד בשנות עבודתו האחרונות. שיטה זו בעייתית, משום שיש בה זיקה מצומצמת בין הכספים שהעובד צבר בקרן ובין הכספים שיקבל ממנה.
• כפונקציה של היחס בין שכרו המבוטח של העובד בכל שנה משנות חברותו בקרן ובין השכר הממוצע, אך ללא תלות במספר הנהנים ובמאפייני תוחלת החיים. גישה זו, שנהוגה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, משקפת את הגישה של "לכל אחד לפי צרכיו", אך היא רחוקה מלהיות מאוזנת אקטוארית.

מוות

במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כלומר המבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.

נכות

ביטוח נכות (או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה) מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הכיסוי הקיים במסגרת קרן הפנסיה מצומצם יותר מהכיסוי בפוליסות אובדן כושר עבודה שמציעות חברות הביטוח, ואינה כוללת כיסוי לעיסוק הספציפי של המבוטח טרם הפגיעה, אלא רק לחוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו המתאים להשכלתו וניסיונו של המבוטח.

קרנות פנסיה בישראל

היסטוריה

בתחילת שנות המדינה, קרנות הפנסיה שפעלו תחת שליטת ההסתדרות השקיעו את כספי ההפרשות של העובדים בעיקר במגזר היצרני. בשנת 1954, בעקבות משבר כלכלי, החל משרד האוצר לראות בכספי הקרנות מקור אפשרי למימון תקציב המדינה. לצורך כך הונהג מנגנון של הנפקת איגרות חוב מיועדות, ניירות ערך ממשלתיים בלתי סחירים שהוצעו לקרנות הפנסיה בתשואה קבועה ומובטחת, במקום השקעה ישירה במגזר העסקי.

במהלך השנים התרחב השימוש במנגנון זה, ובתקופה שקדמה לרפורמה בקרנות הפנסיה בשנת 1995 הושקעו כ־93% מנכסי הקרנות באיגרות חוב מיועדות, שנשאו תשואה מובטחת של 5.5% לשנה. המשמעות הייתה שכספי החוסכים, בהיקפים של כ־11 עד 12 מיליארד ש"ח מדי חודש, הופנו בעיקר למימון הוצאות הממשלה במקום למימון השקעות בפיתוח המשק.

קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות

ערך מורחב – קרנות הפנסיה ההסתדרותיות

גורם מרכזי בתחום קרנות הפנסיה בישראל היו קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שהתאגדו במהלך שנות ה-50, כמיזוג של קופות תגמולים קטנות. הקרן הגדולה הוותיקה שבהן, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, הוקמה בתחילת 1954 (על יסוד קופות גמל שהיו קיימות קודם לכן ובהן קרן הפנסיה של עובדי קופת-חולים). בנוסף פעלו קרנות מפעליות (קרנות המבטחות רק את עובדיו של מפעל מסוים) וקרנות נוספות. הקרנות ההסתדרותיות ושתי קרנות מפעליות נקלעו בשנות ה-80 למשבר אקטוארי, שהביא להלאמתן בשנת 2003 ולניהולן במסגרת גוף מאוחד בשם "עמיתים". בשנת 2008 נכללו בהסדר קרנות הפנסיה הגרעוניות למעלה מ-200,000 גמלאים וכ-200,000 מבוטחים פעילים.

קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות

קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות הן קרנות פנסיה שהוקמו לפני שנת 1995 ולא צברו גרעון אקטוארי. מסיבה זו לא הולאמו ולא נכללו בהסדר של קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות. קרנות פנסיה אלה הן בבעלות פרטית ולא בבעלות ההסתדרות ואינן מקבלות מצטרפים חדשים.

קרנות הפנסיה הנכללות בקבוצה זו: עתודות, גלעד, קופת הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית, עתידית, עמית - קופה לפנסיה ותגמולים, יוזמה - קרן פנסיה לעצמאים, קופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית, קרן הגמלאות של עובדי דן ומגן - קרן פנסיה מרכזית לקואופרציה ביצרנות תחבורה ושירותים.

המדינה מבטיחה לקרנות הפנסיה בקבוצה זו תשואה על 30% מהכספים המושקעים על ידן. הבטחת התשואה על חלק זה היא הצמדה למדד בתוספת ריבית בשיעור של 4.86%. למרות זאת, בשנים האחרונות עומדות קרנות פנסיה אלו בפני קשיים, והן טענו שעמיתיהן קופחו בהשוואה לעמיתי הקרנות ההסתדרותיות הגרעוניות ואף עתרו לבית המשפט הגבוה לצדק.

במחצית הראשונה של שנת 2012 הגיעו המדינה וקרנות הפנסיה הוותיקות לסיכום לפיו תעניק המדינה כרית ביטחון בהיקף של 25 מיליארד שקל. בתמורה לכך יעלו בהדרגה את גיל הפרישה של גברים מ-65 ל-67 ושל נשים מ-60 ל-64. בנוסף לכך תהיה הפחתת זכויות בשיעור של 1.5% לעמיתי הקרנות, שתתפרס על 5 שנים.

קרנות הפנסיה החדשות

בשנת 1995 הנהיגה ממשלת ישראל רפורמה מקיפה במטרה להפחית את היקף ההתחייבויות האקטואריות של קרנות הפנסיה הוותיקות. על פי נתוני משרד האוצר, בשנת 2004 הוערכו הגירעונות האקטואריים של הקרנות בכ־130 מיליארד ש"ח, והממשלה התחייבה להזרים כ־50% מהסכום לטובתן. עם זאת, מחקרים וכלכלנים טענו כי החישוב התבסס על הנחות היוון שמרניות, וכי בפועל הגירעון היה נמוך יותר (כ־70 מיליארד ש"ח).

במסגרת הרפורמה, שנכנסה לתוקף ביוני 2004 בניהולו של עו"ד ירון ארבל, הוצא ניהול הקרנות מידי ההסתדרות והועבר לגופים מוסדיים, חברות ביטוח ובתי השקעות. מטרות המהלך היו איזון אקטוארי של הקרנות, הפחתת מעורבות המדינה במימון באמצעות אג"ח מיועדות, והטמעת מדיניות השקעה חדשה. שינוי זה כלל גם התאמות רטרואקטיביות בזכויות העמיתים, שנועדו לצמצם את הגירעונות.

הרפורמה תרמה להגדלת נזילות בשוק ההון: קרנות הפנסיה החדשות השקיעו מדי שנה כ־8 עד 12 מיליארד ש"ח בבורסה לניירות ערך בתל אביב – סכומים משמעותיים ביחס להיקפי המסחר באותה תקופה. עם זאת, הקטנת הנפקת האג"ח המיועדות לא הובילה להרחבת מקורות האשראי במגזר הפרטי בשל גירעון תקציבי ממשלתי, אלא בעיקר לשינוי בהרכב מחזיקי האג"ח: תאגידים וקונצרנים גדולים תפסו חלק הולך וגדל בהנפקות לאותן קרנות. כאשר חברות אלו נקלעו למשברים, חלקן ביצעו הסדרי חוב ("תספורות") שנפגעו מהן החוסכים.^{[דרוש מקור]}

רפורמת בכר (2005) האיצה את התהליך והעבירה חלק ניכר מהחיסכון הפנסיוני לניהול המוסדיים. במקביל, משרד האוצר העניק עדיפות לשיווק קרנות הפנסיה על פני ביטוחי המנהלים, אף שהאחרונים כללו לעיתים כיסויים ביטוחיים מקיפים יותר. בשנת 2012 הורה המפקח על הביטוח ושוק ההון, פרופ' עודד שריג, להפסיק את שיווק ביטוחי המנהלים עם קצבה מובטחת, ובכך חיזק את מעמד קרנות הפנסיה כערוץ המרכזי לחיסכון פנסיוני.

נכון לשנת 2025 מנהלים הגופים המוסדיים כ־2.7 טריליון ש"ח מכספי החוסכים, המשמשים בין היתר לרכישת אג"ח ממשלתיות ותאגידיות בשוק ההון הישראלי.

גם קרנות אלה פועלות כקרנות מאוזנות ומשקיעות 30% מהחסכונות עם תשואה מובטחת על ידי המדינה. התשואה המובטחת על חלק זה של הכספים המושקעים על ידי קרנות פנסיה חדשות היא הצמדה למדד בתוספת ריבית בשיעור של 4.86%. קרנות אלו רשאיות לגבות דמי ניהול של עד 6% מההפקדות ועד 0.5% לשנה מהצבירה.

קרן הפנסיה פועלת על בסיס מנגנון של איזון אקטוארי המחושב פעם ברבעון. בסיס החישוב האקטוארי נקבע על ידי המפקח על הביטוח בחוזרים המועברים לקרנות מפעם לפעם. בחוזר מפרסם המפקח תחשיבים בנושא תשואה ריאלית אפקטיבית על ההשקעות, לוחות תמותה לפי חתך גילים ושיעורי יציאה לנכות. לטענת מנהלי הקרנות הנחת התשואה הזו מנותקת מהריבית הריאלית הנהוגה בשווקים מאז המשבר של שנת 2008. לטענתם, התוצאה היא חוסר שוויון בין העמיתים כאשר העמיתים הפעילים (המפקידים חודש בחודשו לקרן) מופלים לרעה ואילו העמיתים מקבלי קצבאות הפרישה, השאירים והנכות נהנים מעודף זכויות.^{[דרוש מקור]} בשנת 2013 היה ניסיון של המפקח לעדכן את הנחת התשואה הריאלית כך שתתאים למצב דה פקטו אולם עקב לחץ תקשורתי וציבורי נרחב הוא חזר בו. באוגוסט 2015 בוצע ניסיון נוסף של המפקחת על הביטוח לפתור את הבעיה באמצעות הגדרת "מקדם עדכון", אשר יעדכן אחת לשנה את המקדם שנקבע למבוטח ביום פרישתו, בהתאם להפרש שבין התשואה הריאלית האפקטיבית ותשואת הקרנות בפועל.^{[דרוש מקור]}

המפקח על הביטוח מחייב קרן פנסיה לה פחות מ-1,500 עמיתים לרכוש פוליסת ביטוח אצל מבטח משנה לסיכוני מוות ונכות של העמיתים. סכום הביטוח בפוליסה זו לא יקטן מ-80% מהסיכון האקטוארי.

קרן ברירת מחדל

מתחילת 2008 חלה חובה לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני, בקופת גמל לפי בחירתו. כאשר העובד לא הודיע למעסיקו על קופת הגמל שבה בחר, רשאי המעסיק לקבוע את הקופה, כשלבחירתו עומדות קרנות ברירת מחדל, שנבחרו למטרה זו על ידי רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, בזכות דמי הניהול הנמוכים שהן גובות. תחילה נקבעו שתי קרנות כאלה, ובהמשך הוגדל מספרן לארבע. למעסיק נתונה אפשרות, תוך עמידה בתנאים שקבעה רשות שוק ההון, לבחור קרן ברירת מפעלית, שונה מאלה שבחרה רשות שוק ההון. אפשרות זו רלוונטית רק למעסיקים גדולים מאוד. בנוסף רשאי העובד לבחור מלכתחילה באחת מקרנות ברירת המחדל (בלי להמתין שמעסיקו יבחר למענו), במסגרת זכותו הכללית לקבוע את קופת הגמל שאליה יועברו כספי הביטוח הפנסיוני שהוא זכאי להם.

ראו גם

• משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות
• פנסיה
• ביטוח פנסיוני
• הלוואות לחוסכים מהגופים המוסדיים
• פדיון קרן פנסיה

לקריאה נוספת

• יהודה כהנא, ספר ביטוח החיים, הפנסיה והגמל בישראל, הוצאת עתרת, 1988, חלק ד: הסדרי פנסיה מצטברת ופנסיה תקציבית.

קישורים חיצוניים

• קרן פנסיה, באתר כל זכות
• רשימת קרנות הפנסיה הוותיקות, באתר משרד האוצר
• התקנות בעניין ניהול קרן פנסיה, באתר משרד האוצר
• צבי אקשטיין, ראובן גרונאו, מדיניות הפנסיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002
• רועי מימרן, החסכון הפנסיוני בישראל, באתר ynet, 3 באוקטובר 2012
• פרק בנושא פנסיה בפודקאסט הכלכלי "ערך מוסף", 16 ביוני 2016