פסיחה – הבדלי גרסאות
העיתונאי המנטר (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של 85.65.66.61 (שיחה) לעריכה האחרונה של שמזן |
הייתה טעות שבא היה רשום טור במקום שורה תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פְּסִיחָה''', או '''גלישה''', היא [[אמצעי ספרותי]] ב[[שירה]] שבו נקטע הרצף ה[[תחביר]]י בסוף [[טור שירי|הטור השירי]] וממשיך בטור |
'''פְּסִיחָה''', או '''גלישה''', היא [[אמצעי ספרותי]] ב[[שירה]] שבו נקטע הרצף ה[[תחביר]]י בסוף [[טור שירי|הטור השירי]] וממשיך בטור בשורה.{{הערה|1=[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10480&rel=1 פסיחה], בלקסיקון ספרות באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית}} הפסיחה גורמת לשהות בשטף הקריאה, וכך מדגישה את המילה האחרונה בטור ובונה מתח אשר מופג רק לאחר המשך קריאת הטור הבא. |
||
השימוש בפסיחה מתועד מימי השירה הקדומה, לרבות בשירתו של המשורר היווני [[הומרוס]]. משוררים אנגלים ב[[העידן האליזבתני|עידן האליזבתני]] עשו שימוש נרחב באמצעי זה בשירה הדרמטית והסיפורית. ב[[פיוט|פייטנות]] הקלאסית הייתה הפסיחה נדירה, ואף שב[[שירת ספרד]] כל שורה הייתה ליחידה תחבירית עצמאית, לא הייתה הקפדה יתרה על כלל זה, וניתן למצוא שירים שהפסיחה בהם שירתה את קריאת השיר.{{הערה|אמנון שושן, [http://old.piyut.org.il/articles/148.html פסיחה], באתר הזמנה לפיוט}} |
השימוש בפסיחה מתועד מימי השירה הקדומה, לרבות בשירתו של המשורר היווני [[הומרוס]]. משוררים אנגלים ב[[העידן האליזבתני|עידן האליזבתני]] עשו שימוש נרחב באמצעי זה בשירה הדרמטית והסיפורית. ב[[פיוט|פייטנות]] הקלאסית הייתה הפסיחה נדירה, ואף שב[[שירת ספרד]] כל שורה הייתה ליחידה תחבירית עצמאית, לא הייתה הקפדה יתרה על כלל זה, וניתן למצוא שירים שהפסיחה בהם שירתה את קריאת השיר.{{הערה|אמנון שושן, [http://old.piyut.org.il/articles/148.html פסיחה], באתר הזמנה לפיוט}} |
||
גרסה מ־09:11, 25 בספטמבר 2020
פְּסִיחָה, או גלישה, היא אמצעי ספרותי בשירה שבו נקטע הרצף התחבירי בסוף הטור השירי וממשיך בטור בשורה.[1] הפסיחה גורמת לשהות בשטף הקריאה, וכך מדגישה את המילה האחרונה בטור ובונה מתח אשר מופג רק לאחר המשך קריאת הטור הבא.
השימוש בפסיחה מתועד מימי השירה הקדומה, לרבות בשירתו של המשורר היווני הומרוס. משוררים אנגלים בעידן האליזבתני עשו שימוש נרחב באמצעי זה בשירה הדרמטית והסיפורית. בפייטנות הקלאסית הייתה הפסיחה נדירה, ואף שבשירת ספרד כל שורה הייתה ליחידה תחבירית עצמאית, לא הייתה הקפדה יתרה על כלל זה, וניתן למצוא שירים שהפסיחה בהם שירתה את קריאת השיר.[2]
הפסיחה משמשת אף בשירה המחורזת, למרות הסתירה לכאורה בין החריזה כאמצעי הסוגר מעגל והפסיחה כקוטעת רצף, והיא עשויה לשרת את החרוז בהעצמת הקשר שבין הטורים החרוזים.
דוגמה לשימוש בפסיחה נמצאת בשיר "עקרה" מאת רחל (ראו משמאל), שבו הפסיחה בין הטור השלישי בבית האחרון לטור והרביעי בו מדגישה את ההמתנה של הדוברת לבנה המיוחל.
לקריאה נוספת
- Harai Golomb, Enjambment in Poetry: Language and Verse in Interaction, Tel-Aviv: Tel-Aviv University – Porter Institute for Poetics and Semiotics (Meaning and Art), 1979.
- עוזי שביט, "בין שורה למשפט: לסוגיית הפסיחה ורושמה בשירי ביאליק, מחקרי ירושלים בספרות עברית, ח (תשמ"ה), עמ' 39–49, באתר JSTOR.
