מייהם
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי, ניתוח מעמדת מעריץ, מציג השערות, ניחושים או רעיונות אישיים כמידע.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי, ניתוח מעמדת מעריץ, מציג השערות, ניחושים או רעיונות אישיים כמידע. | |
 | |
| מייהם בהופעה ב-2008 | |
| מקום הקמה |
אוסלו  |
|---|---|
| מוקד פעילות | אוסלו, נורווגיה |
| תקופת הפעילות | 1984–1993, 1994 |
| סוגה | בלאק מטאל |
| חברת תקליטים |
דת'לייק סיילנס מיזנת'רופי סיזן אוף מיסט נקרופוליס |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר הלהקה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
אטילה טלוצ' הלהאמר נקרובוצ'ר גהול | |
  | |
מייהם (באנגלית: Mayhem; תרגום חופשי: מהומה) היא להקת בלאק מטאל נורווגית, מאוסלו בירת נורווגיה, שהחלה את פעילותה בשנות ה-80 של המאה ה-20. הלהקה נחשבת לחלוצה בזרם הבלאק מטאל בנורווגיה, וכזו שהשפיעה על זרם זה בעולם כולו. בשם הלהקה נקשרו שערוריות, שכללו פרשיות רצח והתאבדות של נגני הלהקה במשך השנים, והופעות חיות שכללו התנהגות לא ראויה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1984–1988: הקמת הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייהם הוקמה ב-1984 באוסלו, על ידי הבסיסט ג'ורן סטובברוד המכונה נקרובוצ'ר, והמתופף חטיל מנהיים. בעת הקמתה, נקראה בשם "Musta", ("שחור" בפינית). שם הלהקה שונה ל"מייהם" (מתוך שם השיר Mayhem with Mercy של להקת ונום[1]) לאחר הצטרפותו של הגיטריסט אוייסטיין אארסת' המכונה יורונימוס ללהקה. חברי הלהקה הושפעו מלהקות כגון ונום, מוטורהד, בלאק סבאת', סלייר, באת'ורי ו-Celtic Frost, ובעקבות כך ניגנו גרסאות כיסוי לשירי הלהקות. לאחר יציאת אלבום הדמו הראשון של הלהקה, בשם "Pure Fucking Armageddon". יורונימוס ונקרובוצ'ר ששימשו כסולנים בנוסף לניגון, גייסו שני סולנים חדשים ללהקה. ב-1986 הצטרף כסולן אריק נורהיים המכונה "משיח", וב-1987 הצטרף כסולן סוון אריק כריסטיאסן המכונה "המטורף". נורהיים הספיק להופיע עם הלהקה בהופעה אחת ב-20 באפריל 1985 בסקי, ובסוף אותה שנה עזב את הלהקה. בשנת 1987, יחד עם הסולן כריסטיאנסן, הקליטה הלהקה את המיני אלבום הראשון שלה "Deathcrush", והפיצה אותו על ידי חברת ההקלטות שהקים יורונימוס "Euronymous Posercorpse Music".
1988–1991: הצטרפותו של דד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1988, לאחר פרישת שני סולני הלהקה והמתופף, תפסו את מקומם הסולן השוודי פר ינגב אוהלין, המכונה דד, והמתופף יאן אקסל בלומברג המכונה הלהאמר (פטיש הגיהנום). לפי נקרובוצ'ר, דד הצטרף ללהקה לאחר ששלח אליהם קלטת דמו שלו, יחד עם פתק עם רעיונות לעתיד הלהקה ועכבר צלוב[2][3].
עם הצטרפותו של דד, השתנה אופי הלהקה. לדד הייתה אובססיה קשה למוות, שניתן היה להבחין בה בהופעות הלהקה באותם הזמנים. את ההופעות פתח במילים "Only black is true, Only Death Is Real" ("רק שחור הוא האמת, רק המוות אמיתי")[4], ונהג לעלות עם סכיני ציד ושברי זכוכית, ולחתוך את עצמו קשות במהלכן. בהופעות היה עוטה מסכות בצבעים של גוויות ומאפר את פניו בצבעים שחור ולבן. לטענת הלהאמר, דד היה המוזיקאי הראשון בזרם הבלאק מטאל, שנהג לעשות כך. בנוסף, קבר דד את בגדי ההופעה באדמה, והוציא אותם מהקבר ערב ההופעה. בהופעות אלו אף הונחו בקדמת הבמה חלקי גוף של חיות, כגון ראשי חזירים וכבשים. גם את כינויו (Dead - בעברית: מת) נתן לעצמו כיוון שראה עצמו כאיש מת.
בשנת 1990, עברו חברי הלהקה לגור בבית ישן בלב היער שליד אוסלו. בבית זה התאמנו והחלו לכתוב את השירים לאלבום הבכורה בשם "De Mysteriis Dom Sathanas". לאחר זמן מה שחיו יחד החלו חיכוכים בין חברי הלהקה דד ויורונימוס. באחת הפעמים דד יצא לישון ביער כשיורונימוס ניגן מוזיקה השנואה עליו. בפעם אחרת יורונימוס יצא החוצה והחל לירות ברובה ציד. דד דקר את יורונימוס מספר פעמים במשך שהותם ביער.
ב-8 באפריל 1991, התאבד דד בבית היער של הלהקה, על ידי חיתוך ורידיו וירייה בראשו ברובה ציד. פתק ההתאבדות שהותיר נפתח במשפט "סליחה על כל הדם", וכלל הסבר קצר לסיבות בגינם התאבד. בין היתר כתב "זר לא יבין זאת לעולם, ובכל זאת כסוג של הסבר, אינני בן אנוש, זהו חלום שבקרוב אתעורר ממנו". הטקסט הסתיים בכותבו "לא הגעתי לזה עכשיו, אלא לפני 17 שנה". למכתב צירף דד את מילות השיר "Life Eternal". דד אף ציין ביחס לכסף ומילות השירים שהותיר במותו, כי מי שימצא אותם יזכה בהם.
מכתב ההתאבדות של דד[עריכת קוד מקור | עריכה]
Excuse the blood, but I have slit my wrists and neck. It was the intention that I would die in the woods so that it would take a few days before I was possibly found. I belong in the woods and have always done so. No one will understand the reason for this anyway. To give some semblance of an explanation I'm not a human, this is just a dream and soon I will awake. It was too cold and the blood kept clotting, plus my new knife is too dull. If I don't succeed dying to the knife I will blow all the shit out of my skull. Yet I do not know. I left all my lyrics by "Let the good times roll"—plus the rest of the money. Whoever finds it gets the fucking thing. As a last salutation may I present "Life Eternal". Do whatever you want with the fucking thing. / Pelle. I didn't come up with this now, but seventeen years ago [5].
— מכתב ההתאבדות של דד
יורונימוס, שמצא את גופת חבירו בבית היער, הלך לחנות סמוכה ורכש מצלמה חד פעמית כדי לצלם את הגופה. לצורך הצילום, סידר יורונימוס מספר פריטים בזירה. אחת מהתמונות אותן צילם, שימשה לימים כעטיפת אלבום ההופעה של הלהקה "Dawn Of The Black Hearts". בהמשך נטען כי יורונימוס התעניין בנטיותיו האובדניות של חברו ללהקה ואף עודד אותו להתאבד[6]. שמועות נוספות טוענות כי יורונימוס, שמצא את גופתו, אכל חלקים ממוחו והכין תליונים מחלקי הגולגולת, אותם חילק לחברי להקות מהז'אנר. הלהקה הכחישה את השמועה הראשונה, אך אישרה כי השנייה הייתה נכונה.
שו. סטיאן יוהנסן, שהחליף בהמשך את דד בלהקה סיפר עליו: "הוא [דד] לא ראה את עצמו כאנושי, אלא כיצור מעולם אחר. הוא אמר שיש לו חזיונות רבים, שדמו קפא בעורקיו, שהוא מת".
חברת התקליטים Roadrunner Records דירגה את דד במקום ה-48 ברשימת 50 סולני להקות המטאל הגדולים בכל הזמנים[7].
1991–1994: De Mysteriis Dom Sathanas והפרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – De Mysteriis Dom Sathanas
לאחר 11 שנים של הוצאות דמואים בלבד, הלהקה הוציאה אלבום ב-1994 בשם De Mysteriis Dom Sathanas (בלטינית: "פולחני הסוד של השטן"). האלבום הוקלט ב-1992 לאחר 5 שנות כתיבה במהלכם הסתגרו חברי הלהקה בבקתה מבודדת ביערות שמסביב לאוסלו, ונחשב בעיני המבקרים לאלבום שהגדיר מחדש את הבלאק מטאל והציב את הסטנדרט המודרני של הז'אנר[8].
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הירצחו של יורונימוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שחרור האלבום משנת 1993, וארג ויקרנס (באסיסט הלהקה באותה התקופה, והאיש שמאחורי הפרויקט בורזום) רצח את יורונימוס, הגיטריסט ומנהיג הלהקה בדקירות סכין 23 פעמים, בביתו. הסיבות לרצח נותרו עלומות עד היום. ויקרנס טען שרצח את יורונימוס מתוך הגנה עצמית לאחר ששמע שהוא מתכנן לחטוף אותו, להביא אותו ליער, להתעלל בו ולצלם את הכל[9]. טענה זו הופרכה בבית המשפט וויקרנס נשפט ל-21 שנות מאסר, העונש המקסימלי בנורווגיה. הוא שוחרר ב-2009 אחרי שריצה 16 שנות מאסר.
ב-1997 חזרה מייהם לפעילות, כשהפעם הנהיגו אותה הבסיסט "נקרובוצ'ר" ו"הלהאמר" המתופף, ובאותה השנה הם הוציאו מיני-אלבום בשם "Wolf's Layr Abyss" שלא התקבל בהתלהבות על ידי מעריצי הלהקה, אך נחשב לתחילתו של עידן חדש בהרכב.
ב-2001 חזרו לאולפן ההקלטות, והוציאו את האלבום השנוי במחלוקת "Grand Declaration of War". האלבום היווה סוג של שינוי באופי הלהקה - האלבום עצמו התאפיין בסאונד נקי למדי לגבי אלבום בלאק מטאל, הרמה הטכנית של הנגינה עלתה, והשירה הפכה לקונבנציונלית יותר. מעריציה של מייהם נרתעו גם מן האלבום הזה אך הוא נחשב בעיני מבקרי מוזיקה רבים כפורץ דרך, בדומה לאלבומיהם של סטיריקון וארקטורוס מאותה התקופה.
ב-2004 נכנסו חברי מייהם בפעם השלישית לאולפן לשם הקלטת אלבום מלא, כשהפעם הם מכריזים על "חזרה לשורשים". ואכן, עם יציאתו של האלבום Chimera ההרכב חזר לתודעת הבלאק מטאל באופן סופי, עם הסגנון המוכר שלהם וזכייה מחדש במעריצים הוותיקים.
מספר חודשים לאחר יציאת האלבום, הודיעה הלהקה כי הסולן מייניאק פורש מן הלהקה, והסולן המקורי אטילה שהופיע באלבומם הראשון מחליף אותו לקראת אלבום רביעי בשם "Ordo Ad Chao" ("כאוס מתוך סדר"). האלבום זכה להצלחה.
ב-29 בספטמבר 2007 הופיעה הלהקה במועדון התיאטרון בתל אביב[10]. באותה השנה זכתה הלהקה בפרס יוקרתי לאלבומי המטאל הטובים ביותר בשנת 2007 על אלבומה Ordo Ad Chao.
אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Pure Fucking Armageddon - 1986 - דמו
- Deathcrush - 1987 - מיני-אלבום
- De Mysteriis Dom Sathanas - 1994
- Wolf's Lair Abyss - 1997 - מיני-אלבום
- Grand Declaration of War - 2000
- Chimera - 2004
- Ordo Ad Chao - 2007
- Esoteric Warfare - 2014
- Daemon - 2019
אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]
| (1984–1986) |
|
|
|---|---|---|
| (1986) |
| |
| (1986–1988) |
|
|
| (1988) |
|
|
| (1988–1991) |
|
|
| (1991) |
| |
| (1992–1993) |
|
|
| (1993–1995) | הלהקה לא הייתה פעילה בתקופה זו | |
| (1995–1997) |
|
|
| (1997–1998) |
| |
| (1998–2004) |
|
|
| (2004–2008) |
|
|
| (2008–2009) |
| |
| (2009–2011) |
| |
| (2011–2012) |
| |
| (2012–עכשיו) |
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מייהם
מייהם, ברשת החברתית פייסבוק
מייהם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מייהם, ברשת החברתית אינסטגרם
מייהם, סרטונים בערוץ היוטיוב
מייהם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייהם, באתר אייטונס (באנגלית)
מייהם, באתר ספוטיפיי
מייהם, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
מייהם, באתר Last.fm (באנגלית)
מייהם, באתר AllMusic (באנגלית)
מייהם, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מייהם, להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
מייהם, באתר דיזר
מייהם, באתר Discogs (באנגלית)
מייהם, באתר Songkick (באנגלית)- מייהם, באתר SecondHandSongs
מייהם, באתר בנדקמפ
מייהם, באתר בילבורד (באנגלית)
מייהם, באתר טיידל (באנגלית)- אבי פיטשון, אני וגרישנאך ומניאק הקטן, בארכיב של אתר "המאסף", 26.9.07
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ https://www.metal-archives.com/bands/Mayhem/67]
- ^ Stefan Rydehed (director) (2008). Pure Fucking Mayhem (motion picture). Index Verlag.
- ^ Martin Ledang (director), Pål Aasdal (director) (2007). Once Upon a Time in Norway (motion picture). Another World Entertainment.
- ^ https://www.metal-archives.com/reviews/Mayhem/Live_-_Only_Death_Is_Real/622806/]
- ^ http://www.darksideofhistory.com/figures-of-the-past/black-metal-history-dead-mayhem-suicide/]
- ^ https://www.theguardian.com/music/2005/feb/20/popandrock4]
- ^ Rosen, Jeremy (12 ביולי 2011). "The Greatest Metal Front-Men of All Time". Roadrunner Records. נבדק ב-31 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.theguardian.com/music/2017/jan/05/mayhem-de-mysteriis-dom-sathanas-alive-review
- ^ https://allaboutblackmetal.com/the-murder-of-euronymous-a-retrospective/]
- ^ ביקורת על ההופעה בתל אביב