מיכאיל גפטר
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1918 סימפרופול, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1995 (בגיל 76) מוסקבה, רוסיה |
| ענף מדעי |
היסטוריה, היסטוריה כלכלית, פילוסופיה של ההיסטוריה, פילוסופיה |
| מקום קבורה |
בית העלמין הארמני |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
Arkady Sidorov |
| מוסדות |
Institute of World History |
| תלמידי דוקטורט |
Yevgeny Kozhokin |
| פרסים והוקרה |
|
|
gefter | |
  | |
מיכאיל גפטר (ברוסית: Михаил Яковлевич Гефтер ; (24 באוגוסט 1918, סימפרופול - 15 בפברואר 1995) היה היסטוריון, פילוסופ ופובליציסט סובייטי ממוצא יהודי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאיל גפטר נולד בשנת 1918 בסימפרופול שב[[חצי האי קרים[[ למשפחה יהודית. הוריו היו מורים. הוא היה נצר של רב העיר חרסון פייטל בלומנפלד.
לאחר סיום בית ספר גפטר נסע למוסקבה בה התחיל ללמוד היסטוריה באוניברסיטת מוסקבה הוא היה פעיל בקומסומול ובשנת 1940 התקבל לשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הוא סיים את הלימודים בשנת 1941.
לאחר פלישת נאצים לברית המועצות גפטר התנדב לשורות הצבא האדום. גפטר לחם בחזית ונפצע פעמיים. לאחר הפציעה הראשונה הוא חזר לחזית. הפציעה השנייה הייתה קשה והוא נותר לזמן ארוך בבית חולים צבאי בקרבת החזית. הודות למאמצי אשתו לעתיד של רומן חסין-לוריה הם הועברו לבית חולים במוסקבה. הוריו וסבתה נהרגו על ידי הנאצים בסימפרופול.
לאחר סיום הקרבות גפטר החל ללמוד תואר שלישי במכון להיסטוריה של אקדמיה למדעים של ברית המועצות. במקביל הוא היה פעיל במנגנון הקומסומול ועבד במערכת ירחון "הקומוניסט הצעיר". בשנת 1953 גפטר סיים עבודת הדוקטורט.
גפטר עסק בהיסטוריה הכלכלית של האימפריה הרוסית ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20 פרסם מעל ל-100 עבודות בנושא. הוא כתב מספר ערכים עבור האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה והיה פעיל בהכנת ספר "היסוטירה עולמית" ב-10 כרכים. בשנת 1969 הוא פרסם מאמר היסטורי בו הציג את ולדימיר לנין כבן אדם מתלבט בנושאים שעל הפרק. צורה זו לא התקבלה במנגנון המפלגתי, גפטר פוטר מעבודתו ועבודות שלו הפסיקו להתפרסם. בשנת 1976 הוא הוצע לגמלאות. החל מתקופה זו גפטר החל להשתתף בתנועת הדיסידנטים. הוא היה בין מייסדים של ירחון "חיפושים" שפורסם בסמאיזדט. בשנת 1982 הוא עזב את המפלגה.
בשנת 1987, בתקופת פרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב גפטר קיבל אפשרות להתפרסם. בשנת 1991 יצאה אוסף מאמרים שהוא כתב בעשור האחרון ביחד עם אנדריי סחרוב ופעילום נוספים גפטר היה שותף להקמת מועדון ציבורי-פוליטי.
בשנת 1992 גפטר היה הנשיא הראשון של המרכז הרוסי לחינוך וחקר השואה.
גפטר נפטר בשנת 1995.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגפריה (ברוסית)
- ריאיון עם בנו של גפרט על אביו (ברוסית)