מיכאל פולק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל פולק
מיכאל פולק על רקע בית החרושת נשר, צולם בין השנים 1930–1945

מיכאל פולק (Michael Polak; מרץ 1864 - 21 במרץ 1954) היה איש עסקים, יזם ותעשיין בתקופת היישוב, מייסד מפעל המלט נשר ומראשי החברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל (פיק"א)[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולק נולד בעיר סלוצק שברוסיה הלבנהשנות האלפיים, "בלארוס"). למד מתמטיקה באוניברסיטת סנקט פטרבורג. הוא עסק בחיפושי נפט ובהובלתו בדרום רוסיה, וצבר הון רב כשמכר את אחזקותיו בחברת הנפט לתאגיד האנרגיה האמריקני "של". בעקבות המהפכה הבולשביקית ברח לארץ ישראל עם משפחתו.

פולק היה ידיד אישי של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ואיש אמונו. הוא נבחר בשנת 1923 כחבר מועצת המנהלים של פיק"א. לראשונה ביקר בארץ ישראל בשנת 1908 כחבר בקבוצה הרוסית "צאריצין" שהורכבה מבעלי הון יהודים ציוניים רוסים. אז הוא רכש קרקעות בחיפה.

בשנת 1922 פנתה לפולק קבוצה המחפשת אפיקי השקעה, בראשות המהנדס בוריס גולדברג, מציוני ליטא, אחיו של יצחק לייב גולדברג, אשר זכה לכינוי "הנדיב הלא ידוע", ושותפו למפעל הסיליקט בתל אביב. קבוצה זו תכננה להקים בית חרושת למלט בארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. פולק נכנס במקום גולדברג (שנפטר בשנת 1922 בעקבות פציעתו במאורעות 1921) לשותפות שנקראה "חברת המלט צמנט פורטלנד, נשר בע"מ" (כיום נשר מפעלי מלט ישראלים בע"מ). בסוף שנת 1923 הגיע פולק לארץ כדי להקים את המפעל, והנהלת החברה התמקמה בחיפה. היוזמה להקמת מפעל מלט בארץ ישראל הייתה נועזת, ונחשבה כיוצאת דופן בהיקפה ובחזון שעמד מאחוריה. למפעל ניתן השם "נשר" והיה הגדול מסוגו בארץ. החל לייצר מלט בשנת 1925 שאיכותו נחשבה למעולה. שכונת נשר (לימים העיר נשר) נבנתה לעובדים בקרבת המפעל בתמיכתו של פולק.

מיכאל פולק במרכז צועד ברחוב הירקון בתל אביב ביולי 1945

לצורך שיווק מלט בהוצאה נמוכה, רכש פולק בשנת 1927 אוניה באנגליה וקרא לה "נשר". בהגיעה ארצה שינה את שמה ל"גוזל" וזו נחשבה לאונייה ראשונה ביישוב בבעלות עברית פרטית. הגוזל עבדה בשרות מפעלי המלט עד שנת 1932, ובעקבות משבר בביקוש נמכרה.

פולק ניהל את מפעל נשר במשך שנים רבות, עד זקנתו. במארס 1945 נקלע המפעל למשבר, כאשר העובדים שדרשו שיפור בתנאיהם הסוציאליים פתחו בשביתה שנמשכה 70 יום. בתום משא ומתן ממושך בתיווכו של דוד הורוביץ נאלץ פולק להיכנע לדרישות העובדים. היות שלא העמיד דור המשך, העמיד פולק את המפעל למכירה, ובנובמבר 1945 רכשה אותו סולל בונה. פולק נפטר ערירי שנים אחדות לאחר מכן, בגיל 90.

נקבר בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה[2] על מצבתו ניצבת מצבת שיש פשוטה עליה כתוב "מרדכי הרץ בן צבי הירש פולק נפטר כ' אדר ב' תשי"ד בשנת ה-90 לחייו תנצב"ה"[3].

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ מעגן מיכאל קרוי על שמו, כמו כן הרחוב המוביל לבית החרושת בעיר נשר קרוי על שמו.

בשנת 1932 העניקה לו ממשלת צרפת את אות לגיון הכבוד על חלקו בהקמת ביתן ארץ ישראל בתערוכת המושבות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל פולק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון קמינקר, לזכר נעדרים, דבר, 10 במאי 1954 (מודעה)
  2. ^ חלקה ב', שורה 17, קבר מספר 3
  3. ^ המלט ויוצריו, "נשר" ביובלו, בהוצאת מפעלי מלט פורטלנד ישראליים בע"מ, תשל"ו, 1976 עמוד 104