פיק"א
פִּיקָ"א (בייידיש: "פאלעסטינע יידישע קאלאניזאציע אסאסיאציע"; "החברה להתיישבות יהודית בארץ-ישראל"), הייתה חברה מיישבת שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בשנת 1924 כדי לנהל את מפעל ההתיישבות שלו בארץ ישראל. החברה ריכזה תחתיה את ניהול המושבות והאדמות שנרכשו על ידי הברון והעבירה אותן תחת גוף משפטי מאורגן אחד, ובכך המשיכה את פעילותה של חברת יק"א שקדמה לה. לאורך שנות פעילותה שיחקה פיק"א תפקיד מרכזי ברכישת קרקעות, בייבוש ביצות ובהקמת יישובים חקלאיים ומוסדות כלכליים שעיצבו את מפת ההתיישבות הציונית, עד להעברת נכסיה למדינת ישראל ולקק"ל בשנת 1957.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמיכה של הברון אדמונד דה רוטשילד במושבות ארץ ישראל החלה בשנת 1882, כאשר נרתם לסייע לאנשי "חובבי ציון" והביל"ויים שנקלעו לקשיים כלכליים ותפעוליים חמורים. בשנת 1883 הקים הברון מנהלת בראשות אליהו שייד, שהעניקה סיוע קבוע למושבות הוותיקות ובהן ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פינה, פתח תקווה, יסוד המעלה ועקרון. בהמשך יסד הברון יישובים נוספים כדוגמת בת שלמה, מאיר שפיה ומטולה, שיושבו על ידי בני איכרים מהמושבות הקיימות. למרות התרומה המכרעת, המשטר הפילנתרופי הקפדני שהנהיג הברון דרש ציות מלא ויצר תלות עמוקה של המתיישבים בפקידות, מצב שהוביל לעיתים למרידות בקרב האיכרים. לצד זאת, הברון קידם באופן משמעותי את ענף היין ואפשר גם למושבות עצמאיות כגדרה, רחובות ונס ציונה למכור את תוצרתן ביקב בראשון לציון במחיר מובטח. לקראת סוף תקופת החסות הישירה צומצמו ההוצאות והמתיישבים שולבו יותר בניהול, אך רובם נותרו תלויים כלכלית בתמיכות החודשיות של הברון. עד שנת 1899 נשענו תשע מושבות על סיועו, אשר החזיקו בכשני שלישים מהקרקע שבבעלות יהודית בארץ ישראל.
הקמה ופעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 בינואר 1900 חל מפנה בניהול המושבות כאשר הברון העביר את האחריות עליהן ליק"א (מיסודו של הברון הירש) וצמצם את מעורבותו הישירה. אולם, בעקבות כיבוש ארץ ישראל על ידי בריטניה במלחמת העולם הראשונה, החליט רוטשילד להגביר מחדש את מאמצי ההתיישבות ולייחד גוף ניהולי שיטפל אך ורק בארץ ישראל, במקום השותפות עם יק"א שפעלה בכל העולם. בשנת 1919 חידש הברון אדמונד דה רוטשילד את חוזהו עם יק"א, אך קבע בה שינויים לכיוון אותו ביקש. בין השאר הורחבה הוועדה הארצישראלית של יק"א ל-9 חברים וניתנה לה עצמאות רבה מצד הנהלת יק"א. כן נקבע שהוועדה הארצישראלית תכין תוכנית להקמת חברה עצמאית ותעביר אליה את פעילותה של יק"א בארץ ישראל. לאחר תקופת מעבר ושינויים מבניים בחוזה מול יק"א, הוקמה בשנת 1924 חברת פיק"א, ובראשה העמיד הברון את בנו, ג'יימס דה רוטשילד. פיק"א קיבלה לידיה את נכסי הוועדה הארצישראלית של יק"א, וכן את ניהולן של המושבות משמר הירדן, חדרה ונס ציונה, שהיקף אדמותיהן הכולל עמד על כ-350,000 דונם.
תחת ניהולה של פיק"א הורחבה ההתיישבות והוקמו יישובים חדשים כגון משמר השלושה, מעיין צבי ובית קשת. באזור הכנרת תוכנן להקים יישוב לבני מעמד הביניים, אך בשל המרד הערבי הגדול יושבו במקום חברי גרעין "גינוסר" באופן זמני, שהפך לקבוע. פעילות החברה לא הצטמצמה לרכישת קרקעות בלבד, אלא כללה פרויקטים תשתיתיים וסביבתיים רחבי היקף: ייבוש ביצות כבארה, בפתח תקווה ובחדרה, השתתפות בהקמת תחנת הכוח בנהריים, מפעל המלט "נשר" ומפעל המלח בעתלית. כמו כן, פיק"א הובילה את נטיעת היערות בארץ, ובמהלך תקופת המנדט הבריטי פיק"א נטעה כ-12,000 דונם של יערות,[1] מתוך כ-80,000 דונם יערות שננטעו במהלך המנדט הבריטי.
הקמת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם קום המדינה העבירה פיק"א את רוב נכסיה למוסדות המיישבים ולמדינה. בשנת 1957 פורקה החברה ויתרת נכסיה הועברה לבעלות מדינת ישראל.[2] במקומה הקימה משפחת רוטשילד את קרן אדמונד דה רוטשילד. בנין משרדים גדול של החברה היה ממוקם בחיפה במרכז הכרמל בשדרות הנשיא מספר 144 (בית הכט היום) והוכרז כבנין לשימור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיק"א, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. סימול החטיבות: J15 (תיקים ותעודות), JM15 (אוסף מפות), GNPICA (אוסף תצלומים).
- יעקב גולדשטיין ובת-שבע שטרן, פיק"א – ארגונה ומטרותיה, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 125-103
- יאיר זלטנרייך, מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א, קתדרה 120, יוני 2006, עמ' 107–110, 134-119
- דורותי, רוטשילד, חליפת מכתבים: בין הגברת ג'יימס א. דה רוטשילד, נשיאת פיק"א לבין דוד בן-גוריון ראש ממשלת ישראל, פיק"א, תל אביב, 1957.[3]
חברה להתיישבות היהודית בארץ ישראל (פ. י. ק. א.), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מוטי קפלן, תוכנית מתאר ארצית ליער ולייעור, תמ"א 22, מסמך מדיניות, עמ' 20.
- ↑ צוואת ג'יימס דה רוטשילד, דברי ימי הכנסת, כ"ג בתמוז תשי"ז.
- ↑ אתר הספרייה הלאומית, ערך : דוד בן-גוריון
