מיצ"ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיצ"ב (ר"ת: מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) מערכת של מבחנים וסקרים הנערכים בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בישראל. המבחנים מתקיימים במקצועות: מדע וטכנולוגיה, שפת אם (עברית או ערבית), מתמטיקה ואנגלית, ואילו הסקרים מועברים בקרב תלמידים, מורים ומנהלים ועוסקים בשורה ארוכה של נושאים המשקפים את האקלים החברתי והפדגוגי בבית הספר. המבחנים והסקרים נערכים מדי שנה בשליש מבתי הספר, כך שכל בית ספר משתתף במיצ"ב אחת לשלוש שנים. את המבחנים והסקרים עורכת ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך), רשות מקצועית ממלכתית ובלתי תלויה המסונפת למשרד החינוך. מטרת המיצ"ב היא לספק למנהלי בתי הספר מידע פדגוגי אובייקטיבי על בית הספר, שישמש את המנהלים לבניית תוכניות עבודה ולשיפור ההוראה והאקלים הבית ספרי. בשנת 2013 בוטלו המבחנים למשך שנה[1][2] ולאחר מכן הוחזרו במתכונת החדשה[3].

המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחני המיצ"ב מתקיימים בכיתות ה' ו-ח' בארבעה מקצועות ליבה: שפת אם (עברית או ערבית), מתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה, כאשר קיים הבדל בין כיתות ה' לכיתות ח'. בכיתות ה' המבחנים נערכים בשלושה מקצועות (שפת אם, מתמטיקה ואנגלית) ובכיתות ח' המבחנים נערכים בכל ארבעת המקצועות. בכל שנה ראמ"ה עורכת את המבחנים בשליש מבתי הספר בישראל לפי מתכונת זו. מבחנים אלו מכונים "מיצ"ב חיצוני". בנוסף לכך, מציעה ראמ"ה לבתי הספר שאינם משתתפים במיצב באותה שנה לקיים "מיצ"ב פנימי" - סדרת מבחנים הדומה למבחני המיצ"ב שנועדה להערכה פנים בית ספרית[4].

במיצ"ב החיצוני, המבחנים מועברים ונבדקים על ידי בוחנים ובודקים חיצוניים מטעם ראמ"ה, ותוצאותיהם נשלחות מאוחר יותר על ידי ראמ"ה למנהל בית הספר ולמשרד החינוך ולאחר מכן הן מפורסמות באתר משרד החינוך ובאתר "מיצ"ב ברשת".הדיווח על התוצאות הוא ברמה בית ספרית כללית ואינו כולל ציון אישי (משוב) לתלמיד.

במיצ"ב הפנימי ראמ"ה שולחת את חוברות המבחנים יחד עם חומרים פדגוגיים לבתי הספר לשימוש עצמי. מבחנים אלו מועברים לתלמידים בשכבות הגיל הרלוונטיות ונבדקים על ידי צוות בית הספר. במיצ"ב הפנימי הציונים הם לשימוש פנימי של בית הספר בלבד. חלק מבתי הספר משתמשים במבחני המיצ"ב הפנימי כמבחנים מסכמים ונותנים משוב לתלמידים על הישגיהם. ההשתתפות במיצ"ב הפנימי אינה חובה והיא נתונה להחלטת בית הספר[4].

מבחני המיצ"ב נבנים על פי תוכניות הלימודים הרשמיות של משרד החינוך ובודקים בראש ובראשונה את הידע והמיומנויות שהתלמיד למד באותה שנה, אך גם ידע ומיומנויות שהצטברו בשנים שקדמו למבחן. המבחנים כוללים דרכי תשאול מגוונות וכוללים הן שאלות סגורות והן שאלות פתוחות. הם בודקים רמות שונות של חשיבה (ידע, הבנה, הסקת מסקנות וכו'). משך כל מבחן הוא כשעה עד שעה וחצי. מבחני המיצ"ב נערכים כמבחנים מסכמים לקראת סוף שנת הלימודים (בחודשים אפריל-מאי). בכל שנה, מפתחת ראמ"ה גרסאות מבחנים חדשות בשיתוף עם צוותים פדגוגיים של הוראת המקצוע וועדות מומחים.

הסקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למבחנים, במסגרת המיצ"ב נערכים גם סקרי אקלים וסביבה פדגוגית לכל התלמידים בכיתות ה'-ט' והמורים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים המשתתפים במיצ"ב. הסקרים כוללים שאלוני עמדות לתלמידים וראיונות למורים. שאלוני התלמידים מועברים באופן אנונימי ובודקים נושאים שונים כמו: רמת המוטיבציה של התלמידים ללמידה; היחסים בין המורים לתלמידים בבית הספר; אירועי אלימות בבית הספר ותחושת המוגנות של התלמידים. סקרי האקלים נערכים במחצית שנת הלימודים (ינואר-פברואר) והם אנונימיים (התלמידים אינם רושמים את שמם בשאלון). שאלוני המורים עוסקים בנושאים כגון: התהליכים הפדגוגיים בכיתות, הפיתוח המקצועי של המורים, שביעות הרצון מהעבודה ועוד. מזה מספר שנים, נערכים גם סקרי אקלים וסביבה פדגוגית גם בקרב תלמידים בכיתות י'-יא' ומורים בחטיבות העליונות. הנתונים הללו מתפרסמים אף הם באתר משרד החינוך ובאתר "מיצ"ב ברשת"[5].

ציונים, תוצאות ודוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבחני המיצ"ב ניתנים ציונים על סולם בין 0–100, אולם ציונים אלו לא ניתנים להשוואה בין שנה לשנה ובין מקצוע למקצוע מפני שבכל שנה מועבר מבחן חדש. כתחליף לציונים אלה, ראמ"ה מחשבת ומפרסמת מאז שנת תשס"ח ציונים מכויילים המאפשרים השוואה בין הציונים המתקבלים במבחנים בשנים אחרות. הציונים המכויילים ניתנים על סולם שהממוצע שלו נקבע במקור על 500 וסטיית התקן שלו על 100.

דו"חות בית-ספריים המסכמים את תוצאות מבחני המיצ"ב החיצוני וסקרי האקלים והסביבה הפדגוגית מופקים על ידי ראמ"ה ונשלחים לבתי הספר שהשתתפו במבחנים ולגורמי הפיקוח במשרד החינוך. הדו"ח מציג את נתוני בית הספר וכן מאפשר השוואה של נתוני בית הספר לנתונים מקבילים רלוונטיים כמו הממוצע הארצי, הממוצע לפי מגזר שפה (דוברי עברית ודוברי ערבית), ממוצע הציונים בבתי ספר בעלי אוכלוסייה שהרכבה דומה ועוד. הדו"חות אינם כוללים ציונים פרטניים של תלמידים.

בנוסף על הדו"חות הבית-ספריים, מייצרת ראמ"ה דוחות ארציים, מחוזיים ורשותיים מדי שנה. הדוחות מתפרסמים באתר האינטרנט של ראמ"ה וכוללים השוואות בין אוכלוסיות שונות (מגזרים שונים, רקע סוציו-אקונומי שונה וכדומה)[6].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחני המיצ"ב נערכו לראשונה בשנת 2002 על ידי משרד החינוך (על ידי אגף הערכה ומדידה), כהרחבה לרמה ארצית של מבחני הערכה דומים שהתבצעו קודם לכן במסגרת פרויקט "מדערום" בבתי ספר במחוז דרום. מבחני ההערכה של מדערום נועדו לתת משוב לבתי הספר ולמקד את בתי הספר בתחומים הדורשים חיזוק. המבחנים תרמו רבות לפרויקט מדערום והם הורחבו לכלל מערכת החינוך בישראל[7]. כמו כן, המיצ"ב נולד כחלק ממגמה הולכת ומתפשטת בתחום החינוך בעולם של הערכה לשם תמיכה בלמידה והגברת האחריותיות של בתי הספר ושל מערכת החינוך בכללותה להליכי הוראה ולמידה.

עם הקמתה ב-2006, קיבלה ראמ"ה את האחריות למדידת מערכת החינוך ובכלל זה את האחריות על מערך המיצ"ב. ראמ"ה רעננה את מערך המבחנים והסקרים במיצ"ב, צמצמה את כמות המבחנים (מארבעה מבחנים אחת לשנתיים בבית ספר, לשני מבחנים אחת לשנתיים). בתשע"ד התבצע שינוי נוסף (ראו להלן) והעבירה את המבחנים מתחילת שנת הלימודים לסוף שנת הלימודים. כמו כן, הנהיגה ראמ"ה את כיול הציונים באופן שיאפשר השוואה רב-שנתית. בשנת הלימודים תשע"ד הקפיא שר החינוך את מבחני ההישגים החיצוניים במיצ"ב וועדת מומחים שהוקמה בחנה את המתכונת הרצויה לשנים הבאות. בעקבות המלצות הוועדה, משרד החינוך החליט להחזיר את המיצ"ב החיצוני במתכונת מעט שונה החל משנת הלימודים תשע"ה. לפי המתכונת החדשה, מועברים בכיתות ח' בכל שנה ארבעה מבחנים ובכיתות ה' שלושה מבחנים (בבית ספר נתון המבחנים הנ"ל מתקיימים אחת לשלוש שנים, בהתאם לשכבות הגיל הקיימות בבית הספר). בהתאמה, סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית מועברים בכל שנה בכיתות ה'-יא' ובקרב מורים בבתי"ס יסודיים, בחטיבות ביניים ובחטיבות העליונות (בבית ספר נתון הסקרים מתבצעים אחת לשלוש שנים).

הפולמוס סביב המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות המיצ"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובעי מדיניות חינוכית, חוקרי חינוך, אנשי חינוך בארץ ובעולם מאמינים כי עריכתם של מבחנים חיצוניים ומערכתיים ופרסום תוצאותיהם מחזקת את לקיחת האחריות של כל הגורמים והרשויות האמונות על החינוך ומגבירה את החשיבות שבעמידה בדרישות ובציפיות של ההוראה והלמידה כפי שמוגדרות בתוכניות הלימודים הרשמיות של משרד החינוך. ואכן, המיצ"ב מעמיד סטנדרט לימודי ופדגוגי שאליו ראוי לשאוף בכך שהוא משקף את ציפיות משרד החינוך הן בתחום ההישגים והן בתחום האקלים הלימודי-חברתי בבית הספר. המיצב מספק למנהלי בתי הספר נתונים אובייקטיביים מהימנים וסטנדרטיים אודות בית הספר ותהליכי הלמידה המתקיימים בו. בתי ספר יכולים להשתמש בתוצאות המיצ"ב לצורך למידה ארגונית וכדי להטמיע, בעקבות התוצאות המתקבלות בו, שינויים פדגוגיים בבית הספר. למשל, שיפור ההוראה, טיפוח האווירה הלימודית והסביבה הפדגוגית ועוד. קיום המיצ"ב עשוי להחדיר גם מתח לימודים בריא לבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ולדרבן את צוותי ההוראה ואת התלמידים כאחד ללמידה מעמיקה יותר ומקיפה יותר. ככלל, שימוש הולם ומושכל בתוצאות המיצ"ב, ושימוש בו כאמצעי להשגת מטרות חינוכיות נעלות ולא כמטרה בפני עצמה, עשוי לשרת את הלמידה ולתמוך בה.

ביקורת כנגד המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקרים טוענים, כי קיומה של מערכת מבחנים מערכתיים, סטנדרטיים ומחזוריים מגבילה את האוטונומיה של המורים בכיתות ומייצרת לחץ (סמוי או גלוי) להספיק חומר מסוים על חשבון למידה מעמיקה ומרחיבת אופקים. הדבר דוחף את המורים ללמד את התלמידים באופן הממוקד בפתרון שאלות מבחן, דבר העלול לפגוע בלמידה מעמיקה, ארוכת טווח, הכוללת מיומנויות כמו חשיבה והבנה[7][8].

בנוסף לכך, נטען כי מבחני המיצ"ב נעשו "חשובים מידי" בשנים האחרונות וכי מערכת החינוך ובתי הספר החלו להתייחס למבחנים כאילו ההישגים בהם הם חזות הכל וכאילו הם תכלית המעשה החינוכי כולו ולא אמצעי בדרך להשגתו. מפקחים, מנהלי רשתות חינוך, מנהלים, הורים ואמצעי התקשורת החלו לשפוט את בתי הספר וצוותי החינוך בהם על פי המדדים המספריים הבודדים המופקים במבחנים ובסקרים ובכך הפכו את מבחני המיצ"ב לעתירי סיכון (high stakes). הבעיה היא שככל שמבחנים נעשים עתירי סיכון יותר כך נצפות יותר ויותר השלכות שליליות לקיומם בשל הרצון להעלות את ההישגים בכל מחיר. השלכות אלו מאפיינות לא פעם מערכות מבחנים מערכתיות ומחזוריות כמתועד בספרות המחקרית בתחום החינוך. דוגמאות להשלכות השליליות שעלולות להיות הן: הכנה ממוקדת ואינטנסיבית של תלמידים לקראת המבחנים בשנים בהם מתקיים מיצ"ב בבית הספר (על ידי שינון ותרגול עודף, עריכת מבחני מתכונת וכיוצא בזה); מתן עדיפות למקצועות הנבחנים על חשבון מקצועות שאין בהם מבחנים על ידי הקצאת תוספת שעות, הצבת המורים הטובים ביותר בבית הספר בשכבות הגיל הנבחנות וגיוס מיטב המשאבים הבית ספריים. לעיתים נרשמות פעולות לא לגיטימיות בעליל כגון סיוע לתלמידים בשעת המבחנים או הרחקת תלמידים חלשים (בקשה מהתלמידים החלשים לא להגיע לבית הספר ביום המבחן) או הגדרתם כלקויי למידה והעברתם לכיתות מותאמות (שבהן קל יותר לסייע לתלמידים). בשל פגיעה בטוהר הבחינות, כל שנה נפסלות תוצאות של מבחנים בכ-30–40 כיתות, מעבר לכל המבחנים המועברים בכ-1000 בתי-ספר[9].

לאור כל זאת, יש הטוענים כי תוצאות המבחנים אינן משקפות את המצב "האמיתי" בשטח, וכי התוצאות המתקבלות במבחנים "מנופחות" ומבטאות אומדן יתר של התוצאות האמתיות. מן הצד השני יש הסוברים כי הציונים אינם משקפים כהלכה את רמת השליטה "האמתית" של התלמידים שכן התלמידים אינם חדורי מוטיבציה לבצע כמיטב יכולתם במבחנים מאחר שאינם מקבלים בהם ציון אישי.

ביוני 2014 פרסמה הוועדה המקצועית לבדיקת היתכנות בחינות מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית את מסקנותיה והציעה רה-ארגון משמעותי ושינוי מהותי באופי הבחינות, בציינה שבשל התחרותיות והלחץ על בתי הספר להצליח נרשמה עלייה בפגיעה בטוהר הבחינות והלמידה נפגעה. ואולם, שינוי זה לא פתר את בעיית הלחץ וההשלכות השליליות הנלוות למבחנים.

סוגיית פרסום תוצאות המבחנים ברמת בית ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שמערך המיצ"ב (המבחנים והסקרים) נועד בראש ובראשונה לספק מידע פדגוגי מקצועי למנהלי בתי הספר אודות בית הספר כדי לשמש ככלי ניהולי עבורו וכבסיס לבניית תוכניות עבודה ולא לצורך קביעת איכותו של בית הספר, משרד החינוך לא פרסם את הציונים ברמת בית ספר באופן פומבי אלא רק ברמה ארצית, מגזרית ויישובית. החשש של משרד החינוך היה כי פרסום הציונים הבית ספריים באופן פומבי יביא לידי כך שהציבור ישפוט את איכות בתי הספר על פי ממוצעי הציונים שיתקבלו וכי העיתונות תערוך "טבלאות ליגה" בין בתי הספר באופן שיעודד תחרותיות והישגיות יתר ויצבע את בתי הספר שנגררים מאחור באור שלילי. אך מאחר שבתי ספר אינם חברות עסקיות המתנהלות בשוק חופשי, אלא מתמודדים לא פעם עם אוכלוסיות מרקע חברתי כלכלי נמוך או קולטים תלמידים מהחינוך המיוחד, התחרות ויצירת טבלאות הליגה והמדרגים בתנאים אלו אינה תחרות הוגנת כלפי צוותי ההוראה והתלמידים בבתי ספר אלו ואינה שיויונית. כמו כן, קידוש ההישגים במיצ"ב כמדד יחיד לשיפוט בית ספר, דומה לקידוש הבגרויות בבתי הספר התיכוניים.

בבתי הספר התיכוניים נמדדים ומדורגים בשנים האחרונות על פי ההישגים בבגרות. הפיכת הבגרות לחזות הכל, הביאה לדעת רבים להשטחת ההוראה בתיכונים, ולהפיכתם ממוסדות חינוך ללא יותר ממכוני הכנה לבגרות ובתי חרושת לציונים. החשש היה כי פרסום ציוני המיצ"ב ידחוף גם את בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים למקום דומה וישנה את פני מוסדות החינוך היסודי וחט"ב לבלי הכר ובאורח הרסני. בתי הספר שילחצו מן הפרסום, ירצו למקסם את הישגיהם בו, וישקיעו מאמץ יתר בהכנה למיצ"ב, יעדיפו הוראה שטחית שתכליתה העלאת ציונים בכל מחיר, וישקיעו בעיקר במקצועות המיצ"ב ובשנים שבהם בית הספר נבחן במיצ"ב חיצוני על חשבון יתר תחומי הדעת בבית ספר ודרגות הכיתה שאינן נבחנות. התמקדות יתר בתוצאות המיצ"ב תחטיא מטרות חינוכיות נעלות יותר (הוראה מעמיקה, פיתוח חדוות למידה, טיפוח ערכים וכיוצא בזה). לבסוף, המשרד חשש כי האוכלוסיות החזקות ידעו לנצל את פרסום הציונים כדי להעביר את ילדיהם לבתי ספר המצליחים במבחני המיצ"ב, תהליך שיביא לדילול והחלשה נוספת של בתי הספר החלשים יותר ובטווח הארוך יביא להרחבת פערי החינוך בין אוכלוסיות חזקות וחלשות במקום לצמצומם. מדיניות הפרסום הזו של משרד החינוך אושרה על ידי בית המשפט המחוזי[10] שקיבל את טענות בדבר אי פרסום התוצאות ברמת בית ספר, אולם באוגוסט 2012 הפך בית המשפט העליון את ההחלטה והורה למשרד החינוך למסור לפרסום את ציוני מבחני המיצ"ב ברמה הבית ספרית, בהתאם לחוק חופש המידע[11]. בעקבות החלטת בית המשפט, פרסמו ראמ"ה ומשרד החינוך את דוחות המיצ"ב של בתי הספר[12]. בשנת 2017, השיקה ראמ"ה אתר אינטרנט שבו מונגשים נתוני המיצ"ב של כל בית-ספר באופן ידידותי המאפשר להציג נתונים לאורך שנים (ללא אפשרות לערוך טבלאות ליגה). ראמ"ה פועלת במסגרת מערכת החינוך למען קידום תרבות של שימוש מיטבי במבחנים מערכתיים ובכלל זה בנתוני המיצ"ב, ובאופן שמצמצם את ההשלכות השליליות של המיצ"ב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רעות וילף, מבחני המיצ"ב יבוטלו בשנת הלימודים הקרובה, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2013
  2. ^ שחר חי, בוטלו בחינות המיצ"ב: "הן פגעו בבתי ספר", באתר ynet, 12 באוגוסט 2013
  3. ^ "המיצ"ב חוזר במתכונת חדשה: מבחן כל שלוש שנים". ynet (בעברית). 16 ביוני 2014. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2016. 
  4. ^ 4.0 4.1 מיצ"ב - כללי, cms.education.gov.il
  5. ^ אתר "מיצ"ב ברשת"
  6. ^ ראמ"ה - עמוד ראשי
  7. ^ 7.0 7.1 ד"ר דוד פורטס, ד"ר רוני מועלם, ד"ר תמי לוי נחום, מו"ט בחט"ב - תרומת האתמול למחר, מה ניתן ללמוד מניסיון "מחר 98"?, יולי 2009, המחלקה להוראת המדעים, מכון ויצמן למדע, עמ' 14-15
  8. ^ עמדת סיעת נחל בנושא מבחני המיצב, 3 בספטמבר 2012, אתר עבודה שחורה
  9. ^ מיצ"ב תשע"א: ב-50 בתי"ס נפסלו המבחנים בגלל אי שמירת טוהר הבחינות, קו לחינוך, ח' תשרי תשע"ב
  10. ^ עתמ (ירושלים) 966-07
  11. ^ עע"ם 1245/12 התנועה לחופש המידע נ' משרד החינוך
  12. ^ תומר ולמר, לעיני כול: פורסמו דו"חות המיצ"ב של בתי הספר, באתר ynet, 23 בספטמבר 2012