מיקור חוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִיקּוּר חוּץ (תרגום מילולי מאנגלית: outsourcing. נקרא גם: אָאוּטְסוֹרְסִינְג), הוא שיטת ניהול מודרנית, שבבסיסה עומד הרעיון להוציא מהארגון את תפעול הפעילויות שאינן נמצאות בבסיסו ולהעבירן לקבלן, ולהותיר בתפעול ובניהול ישיר רק את פעילויות הליבה. שיטה זו מאפשרת לארגון להתמקד בתחום התמחותו, להשקיע את מרב המשאבים בכך, ולקיים מוטת שליטה יעילה על האגפים היצרניים בו.

השימוש בשיטת מיקור חוץ התגבר בשלהי המאה העשרים, עם התפתחות תעשיית ההיי-טק, מערכות המידע והכלכלה העולמית, והיווצרות "הכפר הגלובלי". שיטה זו נתנה מענה לצורך לקצר זמני תגובה, לחסוך בעלויות, לעבוד מסביב לשעון ולהעסיק עובדים מיומנים בעלויות מינימליות. בארצות הברית, למשל, הרווח ממיקור חוץ של שירותים אל מחוץ לארצות הברית, הסתכם בשנת 2004 ביותר מ-60 מיליארד דולר. עם ירידת חשיבות המיקום בתחומי השיווק, המימון והייצור, פחת מאד הצורך במבנה הריכוזי המסורתי של כלל האגפים תחת קורת גג אחת. על פי שיטה זו, בסביבה דינמית ולא צפויה, זמן התגובה של הארגון לשינויים הוא גורם קריטי. בשיטה זו נבחנות כלל פעילויות הארגון, ואלו שאינן מהוות גורמי ליבה, קרי, לארגון יש יתרון בשמירתם, מוצאות החוצה - באמצעות חברות משנה, קבלנים חיצוניים, ארגונים מומחים וכו'. כך נחסכות התשומות אותן משקיע הארגון בקשרים החיצוניים, ומופנות לטיפול בבעיותיו הפנימיות.

שיטה נפוצה לבחירת חברת מיקור חוץ היא באמצעות מכרז - הארגון מגדיר את סוג ואופי השרות לו הוא זקוק, ומפרסם מכרז חיצוני. כאשר המכרז נעשה בצורה נכונה, נוצרת תחרות בין מספר חברות, תחרות המבטיחה רמת שירות גבוהה ומחיר נמוך. עם זאת, לשיטה קיימים מספר חסרונות בולטים, אשר עלולים למנוע את יישומה בארגונים שונים:

  • זליגת ידע למתחרים, בעקבות שימוש בחברות משותפות לניהול מידע, וחשיפת סודות מסחריים.
  • קושי בבקרה ופיקוח, וכן בהתווית מדיניות עסקית אחידה.
  • קשיים כלכליים מצד ספק השרות עלולים לפגוע בלקוח.
  • קושי בהטמעת מערכות חכמות לניהול ידע ומידע בארגונים מסורתיים (low tech).
  • רצון מצד ספק השרות להוזיל את העלויות עלול לפגוע ברמת וטיב השירות.

ניתן להבדיל באופנים אחדים לשימוש במיקור חוץ:

  • העברת אגפים שלמים לניהול תחת חברות חיצוניות, כדוגמת ניהול מערך הרכב באמצעות חברות "ליסינג", ניהול עובדים באמצעות חברות כח-אדם ייעודיות, או העברת מערך פרסום לחברת פרסום חיצונית.
  • שימוש בשיטה לצורך שיפור ופיתוח מערכות קיימות, תוך התבססות על המבנה הארגוני הקיים, כדוגמת מחשוב מחדש של מערכת השכר, מערכות התקשורת והגישה לאינטרנט, מערכות המלאים והמחסנים וכו'.
  • ארגונים במגזר ה SMB, אשר בדרך כלל תקציבם למערכות מידע דל יותר, נוטים פחות להשקיע כספים ומחשבה במערכות המחשוב. אולם עם ההתקדמות הטכנולוגית, הולכת וגוברת התלות שלהם במערכות המידע ומערכות המחשוב בארגונים אלו, הולכות והופכות לקריטיות, יותר ויותר בתהליכים העסקיים. דווקא ארגונים אלו זקוקים לפתרונות מקור חוץ, המותאמים למגזר ה SMB, המשלבים בין היכולת לתת מענה מקצועי פתרון מיקור חוץ למגזר ה-SMB למערך המחשוב תוך שמירה על תקציב המחשוב, הלא גדול.

יש להבחין בין העסקת עובדים באמצעות קבלן כוח אדם ובין העברת משימות למיקור חוץ. ההבדל המהותי בין השניים הוא בשאלת הניהול היומיומי של העובד. בהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם, המעסיק בפועל הוא המנהל את פעילותו של העובד, ואילו בהעברת משימות למיקור חוץ, הגוף המבצע את המשימה הוא המנהל את פעילותו של העובד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונן קוסלובסקי, "כל מה שרצית לדעת על אאוטסורסינג", סטטוס, דצמבר 1996.
  • גליה בר שלום ותאיר מורדוך, מאמר בנושא "משאבי אנוש במיקור חוץ", סטטוס, מאי 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]