תחרות (כלכלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בכלכלה, תחרות היא מצב שבו גופים שונים (בעיקר גופים עסקיים, אך גם גופים הפועלים ללא כוונת רווח) מציעים מוצרים חלופיים, כך שכל גוף מנסה לשכנע את הצרכן לבחור בו. התחרות מתקיימת לפי מאפיינים אחדים, בהם: מחיר, טיב המוצר, מאמצי השיווק המושקעים בו והזמינות שלו. במסגרת התחרות ייתכן שיוצעו מוצרים דומים (למשל בתחרות בין שני יצרני עפרונות), מוצרים דומים פחות (למשל בתחרות שבין יצרן עטים ליצרן עפרונות) או שונים במידה ניכרת אך עדיין נותנים מענה לאותו צורך (למשל התחרות בין יצרן של מעבד תמלילים ליצרן עטים).

תחרות מגדילה את מגוון המוצרים המוצעים ומביאה למחירים נמוכים יותר, בהשוואה למצב שבו אין תחרות בתחום מסוים (פועל בו מונופול) או שמספר המתחרים מצומצם (אוליגופול). עקב כך מדינות פועלות נגד צעדים שנועדו לצמצם את התחרות, באמצעות חוקים שנועדו למנוע קרטל - התאגדות של יצרנים להקטנת התחרות ביניהם, ומטילות הגבלות על מיזוגים ורכישות שמביאים לצמצום התחרות (בישראל ממונה על כך רשות התחרות). עם זאת, מדינות פועלות גם להגנה על הכלכלה המקומית מפני תחרות ממדינות זרות, באמצעות הטלת מכס על הייבוא. לעיתים מתקיים בצד התחרות שיתוף פעולה של מתחרים.

מידת התחרות המתקיימת בתחום מסוים תלויה בגורמים אחדים, בצד ההיצע (מספר היצרנים, חסמי כניסה לשוק) ובצד הביקוש (מספר הצרכנים הפוטנציאליים, מידת העניין שלהם במוצר ועוד).

כחלק מהתחרות מנסה כל יצרן להשיא את רווחיו, בין השאר על ידי הגדלת נתח השוק שלו. ככל שקטן חלקו של היצרן בעל נתח השוק הגדול ביותר, כך גדולה התחרות בשוק זה.

תחרות משוכללת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחרות משוכללת

תחרות משוכללת[1] היא מצב תאורטי של שוק שבו מתקיימים התנאים הבאים:

  1. ריבוי מוכרים וקונים שכל אחד מהם קטן מכדי להשפיע לבדו על התנהגות השוק.
  2. לכל המוכרים והקונים מידע מלא על כל המתרחש בשוק.
  3. כל קונה חופשי להתקשר עם כל מוכר ולהפך.
  4. כל היחידות הנמכרות בשוק הן הומוגניות מנקודת מבטם של הקונים.
  5. התנהגות רציונלית של המוכרים והקונים.

בהתקיים הנחות אלו, על פי הכלכלה הנאו-קלאסית, השוק יתנהל לפי חוקי הביקוש וההיצע, וישאף להגיע לשיווי משקל וליעילות פארטו באמצעות מנגנון "היד הנעלמה". הנחת יסוד, המשמשת הצדקה לתומכי כלכלת השוק היא שבכלכלת השוק קרובה המערכת הכלכלית למצב של תחרות משוכללת.

זהו מודל תאורטי שאינו מתקיים במדויק, משום שהמציאות הכלכלית מופרעת בידי הימצאם של מונופולים, אוליגופולים, קרטלים, התערבות ממשלתית, חסמי כניסה לשוק, מכסים, יצרנים וצרכנים שאינם רציונלים מושלמים, היעדר מידע מלא וסטיות אחרות מהנחות המודל התאורטי. נהוג להניח את קיומה של תחרות משוכללת לשם השגת מודל המהווה קירוב למציאות, וכדי להתבונן בשוק ב"תנאי מעבדה" לצורך התמקדות בבחינת היבטים מסוימים של התנהגותו.

ניתן לסווג שווקים על סקאלה שבין כמעט משוכללים לרחוקים מאוד משכלול. דוגמה לשוק כמעט משוכלל הוא שוק ניירות הערך, ודוגמה לשוק רחוק מאוד משכלול הוא שוק הנדל"ן.

תחרות שומפטריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלן יוזף שומפטר חלק על התפישה הרווחת שתחרות "מושלמת" היא הדרך להגיע לרווחה כלכלית מרבית. במצב של תחרות מושלמת באווירה סטטית, כל החברות בתעשייה מייצרות אותו מוצר, מוכרות אותו באותו מחיר ומשתמשות באותה טכנולוגיה. כל עוד הרווח בענף מסוים נמצא "מעל לנורמלי", יכנסו עוד ועוד חברות, עד שהרווח בכל הענפים ישתווה.

בעיניו של שומפטר, הייתה תחרות מסוג זה זניחה בחשיבותה בהשוואה לתחרות מצד מוצרים, טכנולוגיות ושיטות ארגון חדשות. אלו, אינן מקזזות בשולי הרווח והתפוקה של החברות הקיימות אלא מערערות אותן מיסודן. חברות קיימות המבקשות לשמור מעמד דומיננטי בשוק, נאלצות להשקיע כסף במחקר ופיתוח, לחדש ולשפר את מוצריהן בהתמדה ולהפחית את מחירם, תהליך המתגמל את לקוחות אותן חברות.

המודל של שומפטר, תחרות שומפטריאנית, הוא דינמי בניגוד למודל הסטטי של הנאו קלאסי. בניגוד למודל הסטטי, היווצרותם של רווחים ושל שליטה של חברות מעטות על חלקים גדולים בשוק (מונופוליזציה), אינה נתפסת בהכרח כדבר הפוגע ברווחת הצרכנים או ברווחה הכלכלית - ללא חברות מובילות אלו, לא יהיה פיתוח טכנולוגי בתעשייה והרווחה על פני זמן תהיה קטנה יותר. מה שנראה טוב במודל סטטי, עשוי במודל דינמי להראות לא רצוי.

מודל חמשת הכוחות של פורטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Porter5forces.png
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חמשת הכוחות של פורטר

מודל חמשת הכוחות של פורטר על ידי הפרופ' מייקל פורטר מבית הספר למינהל עסקים בהרוורד (אנ'), ופורסם בשנת 1979. על-פי המודל, ישנם חמישה כוחות, שעל פיהם נקבע מצב התחרות בתעשייה מסוימת, והם שצריכים לעצב את האסטרטגיה העסקית של הארגון. השילוב של חמשת הכוחות הללו ביחד הוא שקובע את רמת הרווחיות הפוטנציאלית של אותו ענף בתעשייה, ומכאן נגזרת האטרקטיביות שלו.

טווח המדידה של השילוב נע בין "עז" (מקדמי רווח נמוכים, למשל תעשיית התעופה) ל"עדין" (מקדמי רווח גבוהים, למשל תעשיית התוכנה או הטואלטיקה). ככל שהשילוב של הכוחות יותר חלש, כך הסיכוי לשמור על עליונות לאורך זמן גבוה יותר, וכך השוק יותר כדאיי. ניתוח של הכוחות והגורמים להם משקף את היתרונות והחסרונות של הארגון באותו ענף בתעשייה, והוא מהווה את הבסיס לבניית אסטרטגיה עסקית. בכל מקרה, על מקבלי ההחלטות בארגון, האחראים על האסטרטגיה העסקית, למצב את הארגון כך שיהיה מוגן מפני הכוחות, ואף יוכל לנצלם לטובתו לאורך זמן.

חקיקה להגברת התחרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק התחרות הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק התחרות הכלכלית

בשנת 1959 אושר בכנסת חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959, שהוחלף בשנת 1988 בחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, שבשנת 2019 שונה שמו לחוק התחרות הכלכלית. החוק בגרסאותיו השונות נועד למנוע יצירת הסדר כובל - הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר. למיזוג בין חברות נדרש אישור של הממונה על התחרות, והממונה יתנגד למיזוג חברות או יתנה אותו בתנאים אם לדעתו קיים חשש סביר כי כתוצאה מן המיזוג כפי שהוצע תיפגע באופן משמעותי התחרות באותו ענף או ייפגע הציבור באחת מאלה:

(1) רמת המחירים של נכס או של שירות;
(2) איכות נמוכה של נכס או של שירות;
(3) הכמות המסופקת של הנכס או היקף השירות, או סדירות האספקה ותנאיה.

בשנת 2011 נוסף לחוק פרק העוסק בקבוצת ריכוז, שהיא קבוצה מצומצמת של גופים עסקיים, שבידיהם נתון ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם. הממונה על התחרות רשאי להורות לחברי קבוצת ריכוז, כולם או חלקם, בדבר צעדים שעליהם לנקוט כדי למנוע פגיעה או חשש לפגיעה משמעותית בציבור או בתחרות בעסקים בין חברי הקבוצה או בענף שבו הם פועלים, או כדי להגביר באופן משמעותי את התחרות בין חברי הקבוצה או בענף או ליצור תנאים להגברה משמעותית של התחרות בענף.

חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות

בשנת 2013 אושר בכנסת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, שמטרתו להפחית את הריכוזיות במשק הישראלי ולהגביר את התחרות ובכך להקטין את יוקר המחיה. עיקרי החוק: מניעת אחזקות צולבות בחברות פיננסיות וריאליות גם יחד, ומניעת שליטה בחברה ציבורית באמצעות פירמידת שליטה.

חוק קידום התחרות בענף המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק קידום התחרות בענף המזון

בעקבות המחאה החברתית ב-2011, שאחד מנושאיה היה מחיר המזון, אישרה הכנסת בשנת 2014 את חוק קידום התחרות בענף המזון, שנועד ל"הגברת התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, לשם הפחתת המחירים לצרכן".[2] החוק מסדיר את פעילות הספקים והקמעונאים בשוק המזון, ומטיל הגבלות על ספקים גדולים וקמעונאים גדולים, כך שלא ינצלו את כוחם לשם פגיעה בתחרות. החוק מחייב קמעונאים גדולים לפרסם באינטרנט את מחירי מוצריהם.

רפורמת בכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רפורמת בכר

"רפורמת בכר" היא רפורמה בשוק ההון בישראל שנערכה לאור מסקנות "ועדת בכר" בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר ד"ר יוסי בכר, שאושרה בכנסת בסדרת חוקים באוגוסט 2005, והוטמעה לאחר מכן. מטרת הרפורמה היא הפחתת הריכוזיות של המערכת הבנקאית בשוק ההון. עיקרי הרפורמה הם סיום הבעלות של הבנקים על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, עידוד התחרות בתחומי השקעות אלה, הגברת התחרות בתחום החסכון הפנסיוני, והגברת הגיוון של אמצעי המימון במשק, באמצעות יצירת תחרות לאלו המוצעים על ידי הבנקים.

רגולציה מצמצמת תחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהגישה הכללית היא שהתחרות מועילה לצרכן ולכן יש לעודד אותה, בתחומים מסוימים הרגולציה מגבילה את התחרות, מסיבות שונות. דוגמאות לכך:

  • למניעת יבוא במחירי היצף, שעלול לחסל את התעשייה המקומית, מדינות מטילות הגבלות על יבוא כזה, או מייקרות אותו באמצעות מכס מגן.
  • סעיף 28 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה מכתיב מחיר מינימום לשירותים שנותן קבלן שירות, כך שמחיר מינימום זה יכסה את כל עלויות הקבלן ויותיר בידיו רווח. דברי ההסבר להצעת החוק מלמדים שדרישה זו נועדה למנוע הפרה של זכויות העובדים על ידי הקבלן, ולהגן על קבלנים שומרי חוק מפני תחרות בלתי הוגנת.[3]
  • בעקבות חקיקתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שהבטיח שכל נפגע בתאונת דרכים יהיה זכאי לפיצויים ללא קשר למידת אחריותו של הנהג הפוגע, נקבע תעריף אחיד לפוליסות ביטוח חובה, כך שהתחרות בין חברות הביטוח התקיימה רק בביטוחי הרשות - ביטוח מקיף וביטוח צד ג'. במהלך השנים נאסף מידע על גובה הפיצויים המשולמים בגין ביטוח זה, וגם הוא נפתח לתחרות.
  • פיקוח מחירים, שבו נקבע מחיר מרבי למוצר, נועד לאפשר זמינות נוחה של המוצרים שבפיקוח גם למעוטי הכנסה, למנוע הפקעת מחירים ולהאט את האינפלציה. הוא עלול לגרום, בפרט כאשר הביקוד עולה על ההיצע, לכך שכל היצרנים ימכרו את תוצרתם במחיר המרבי המותר.

מונופול טבעי הוא כינוי לפעילות כלכלית שמגיעה ליעילותה המקסימלית כאשר תוצריה מופקים בידי יצרן אחד בלבד, כלומר ללא תחרות. מונופול טבעי מתפתח בדרך כלל כאשר עלויות ההקמה של מתקני היצור כרוכות בהשקעה של הון ראשוני גדול במיוחד ביחס לגודלו של שוק הצרכנים הפוטנציאלי, וכתוצאה מכך נבנים חסמי כניסה גבוהים במיוחד לענף. כדי להתגבר על חוסר התחרות, תוצרים של מונופול טבעי ניתנים כמוצר ציבורי או נתונים לרגולציה קפדנית.

בנוסף לאמור לעיל, רגולציה עלולה לפגוע בתחרות כאשר יש בה מגבלות שאולי לא נועדו מלכתחילה לפגוע בתחרות, אך בפועל עושות זאת. ה-OECD מנה מגבלות אחדות מסוג זה, ובהן:[4]

  • דרישות רישוי או היתרים כתנאי לפעילות מקשות על כניסה של מתחרים נוספים.
  • הטלת מגבלות על פרסום ושיווק, לעיתים כדי לצמצם את היקפי הפרסום למוצרים הנחשבים לשליליים מן הבחינה החברתית.
  • קביעת תקנים המעניקים יתרון לא ראוי לספקים מסוימים.
  • הגבלת ניידות הלקוחות באמצעות עלויות מעבר גבוהות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]