מכרות נחושת תמנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפעל הנחושת - 1980

חברת מכרות נחושת תמנע בע"מ הוקמה בשנת 1954 כחברת בת של החברה הממשלתית מחצבי ישראל, לשם כריית נחושת בבקעת תמנע.

כריית נחושת התקיימה בבקעת תמנע כבר בעת העתיקה (ראו הרחבה בערך בקעת תמנע).

פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום המדינה, וב-1951 הוקמו מכרות חדשים על בסיס כלכלי. בשנת 1959 החלה כרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד.

בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. כיום, בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום.

המכרות סיפקו בזמן הפעלתם 1.1 מיליון טון עפרה לשנה. היקף היצוא הגיע ל-16,000 טון בשנה. בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1,000 איש. בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר. ב-1976 נסגרו מכרות הנחושת לראשונה, עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם. ב-1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב-1984.

באמצע שנות השמונים ענף הנחושת היה מצוי בקשיים. וב-1983 נפסקה כריית הנחושת בתמנע. שאול אייזנברג רכש את המכרות באמצעות כור ומכר אותם לחברה לישראל שבבעלות האחים עופר. המכרות נוהלו על ידי כימיקלים לישראל שהיא חברת בת של החברה לישראל.

בשנת 1997 מכרה כימיקלים לישראל את המפעל לדי.או. אחזקות הישראלית שווייצרית, שבבעלות משותפת של מרבית עובדי מכרות נחושת תמנע ושל שותף אסטרטגי חברת אולשק ושות' מיחזור בע"מ. החברה הקימה בשטח המכרות מפעל קטן שעוסק במיחזור נחושת לשם הפקה של התרכובת נחושת גופרתית שמשמשת לחיטוי בחקלאות ולהעשרת מזון לבקר ובמיחזור אלומיניום לאבקת אלומיניום.

מאז ינואר 2002 עלה מחיר הנחושת ביותר מפי 3. ובשנת 2004 שכרה חברת אהמסה פלדות ישראל, השייכת לחברת אהמסה המקסיקנית, חלק משטח המכרות ומבנים במקום, לשם חידוש כריית הנחושת במכרה התת-קרקעי, באמצעות חברת הבת ערבה מיינס. תוך כוונה לחכור בהמשך את השטח ממינהל מקרקעי ישראל. באמצע 2009 הוקם מפעל ניסיוני לייצור נחושת והחלה כרייה על מנת לספק למפעל את העפרות לתהליך הייצור.

תהליך הפקת הנחושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת הנחושת נעשתה באמצעים כימיים וכללה כמה שלבים:

  • עפרת הנחושת נכרתה במכרות פתוחים ותת-קרקעיים.
  • עפרת הנחושת נגרסה, נטחנה ועורבבה במים.
  • הבוצה הוכנסה למגדלים ("פָּצ'וּקוֹת") לערבוב עם חומצה גופרתית. בתהליך זה החליפה הנחושת את המימן שבחומצה ונוצרה גופרת נחושת.
  • התערובת הועברה לבריכות שיקוע ("מסמיכים") ושם שקעה הפסולת, ונשארה תמיסה של גופרת נחושת בעלת גוון כחול.
  • תמיסת גופרת הנחושת הועברה לשקתות שבהן שוקעו גם גרוטאות ברזל. הברזל החליף את הנחושת, ונוצרה גופרת ברזל. היא הוזרמה כפסולת אל מחוץ למערכת.
  • הנחושת שהשתחררה שקעה והצטברה כצמנט בריכוז של 77-83% בעל גוון אדמדם.
  • לאחר ייבוש בשמש נאסף צמנט הנחושת ונשלח לחו"ל, להפרדה באמצעות תהליך אלקטרוליטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]