חוק לעידוד השקעות הון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 הוא חוק שנועד לעודד השקעה בתעשייה בישראל. אחת ממטרותיו היא לקדם את ישראל בתחרות המס ביחס למדינות אחרות. מטרה אחרת היא לעודד קיום עסקים בפריפריה.

האחראית על מימוש החוק היא "מנהלת מרכז ההשקעות" במשרד הכלכלה. המבקשים לקבל סיוע ממרכז ההשקעות נדרשים להציג תוכנית עסקית הכוללת תחזית לגבי תרומת הפרויקט לתעסוקה ולייצוא. בהתאם לתוכניות המוגשות נבחרים מפעלים הזוכים במעמד של "מפעל מאושר".

תוכן החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר ההטבות של החוק:

  • אפשרות למפעל תעשייתי לקבל מענקים במסגרת תוכנית מאושרת.
  • זכאות לניכוי פחת מואץ בשיעור של 200-250% מהרגיל על ציוד ו-400% על מבנים.
  • שיעורים נמוכים יותר של מס הכנסה. בשנת 2013 נקבע שהחל משנת המס 2015 שיעור מס החברות למפעלים באזור פיתוח א' יהא 6% ובשאר הארץ 12%. נקבע מסלול הטבות מס למפעל תעשייתי מיוחד (העומד בתנאים המוגדרים החוק) שיהיה זכאי לשיעור מס מופחת של 5% באזור פיתוח א' ו-8% בשאר הארץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשיתו, החוק עודד מפעלים בכל רחבי הארץ, עם דגש על משיכת השקעות של תושבי חוץ. בשנת 1967 שונה החוק והמענקים שעד אז היו בלתי תלויים בגובה ההשקעה ניתנו כאחוזים מגובה ההשקעה ונותבו לפריפריה - 38% לאזור בעדיפות א' ו-17% לאזור עדיפות ב'. בשנת 1968 נחקק סעיף מיוחד בחוק, ביוזמתו של פנחס ספיר, שנועד להביא את שאול אייזנברג להעביר את מרכז עסקיו לישראל. על פי התיקון לחוק, שזכה לכינוי "חוק אייזנברג", זכתה החברה לישראל של אייזנברג לפטור מתשלומי מסים במשך 30 שנה, לאשראי ממשלתי נוח והנחות ביבוא חומרי גלם, כמקובל במפעל מאושר. בשנת ה-70 וה-80 נתנו למפעלים מאושרים מענקים והלוואות לא צמודות. בשנת 1986 בוטלו ההלוואות וניתן למשקיע בחירה בין מסלול המענקים ל"מסלול חלופי" בו ניתנו הטבות מס. בשנת 1990 תוקן החוק באופן שנתן מענקים גם למפעלים במרכז הארץ ונוספה אפשרות לקבלת הלוואות בערבות המדינה[1]. בספטמבר 1990, נתקבל בכנסת תיקון לחוק שהרחיב את העידוד שנתנה המדינה להשקעות בהקמת מפעלים עד לשני שלישים מעלות הקמת המפעל[2]. בשנת 1997 הופחתו שיעור המענקים ל 24% באזור עדיפות א' ול-10% באזור עדיפות ב'. בשנת 2001 הועלה שיעור המענקים בנגב ל 32% במסגרת חוק הנגב. בשנת 2004 הוספו לחוק מסלול של הנחות ואף פטור ממס חברות וממס דיווידנדים. כמו כן, הותנו המענקים בעמידה בלפחות 70% מיעד התעסוקה שהוצג למרכז ההשקעות בעת בקשת המענק. בשנת 2005 הוסף התנאי שלפחות 25% מהיקף הייצור של הפרויקט המאושר יהיה לייצוא[1].

בינואר 2011 אושר תיקון מקיף ביותר (תיקון מס 68) לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט- התיקון שינה את תנאי הזכאות להטבות המס וכן את הגדרת הישויות הזכאיות להטבות אלו וכולל בין היתר, ביטול הדרישה להשקעה מזערית מזכה, ביטול פטור ממס, ביטול הטבות בלעדיות לתושבי חוץ, ביטול יחס המחזורים כך שחברה שתעמוד בתנאי החוק, תזכה להטבות מס על כלל המחזור שלה ובשיעור מס קבוע בהתאם לאזור בו מוקם המפעל (שיעור מס נמוך יותר בפריפריה לעומת יתר חלקי הארץ.)

תיקון מס' 69 והוראת שעה - "חוק הרווחים הכלואים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון מס' 69 והוראת שעה, שכונה "חוק הרווחים הכלואים" ואושר בכנסת ב-5 בנובמבר 2012,[3] בא להסדיר את תשלום המסים של חברות שהותירו את רווחיהן בארץ מבלי להשקיעם בהרחבת עסקיהן, כדי ליהנות מפטור ממס על פי החוק לעידוד השקעות הון. התיקון לחוק מאפשר לחברות להוציא כדיבידנד, בפרק זמן מוגבל של שנה, את רווחיהן שהופקו בארץ תמורת תשלום מס של פחות מ-10% (לעומת מס החברות של 25%).[4]

טרם תיקון 68 לחוק לעידוד השקעות הון, קבע החוק מסלולי הטבות שונים לפי אופי המפעל ומיקומו. לפיכך, נהנו חברות תעשייתיות מפטור ממס בגין הכנסותיהם למשך תקופה של 7 עד 15 שנים, אשר נועד לעודד את החברות להשקיע את רווחיהם במפעלים בישראל ובכך להגדיל את כושר הייצור ואת התעסוקה. לפיכך, מוגבל הפטור עד לשלב בו החברה מחליטה לחלק את רווחיה כדיבידנד לבעלי מניותיה (דחיית מס). חברה הבוחרת בכל זאת לחלק דיבידנד שמקורו בהכנסה שנהנתה מפטור ממס כאמור נדרשת לשלם את מס החברות ממנו הופטרה בשיעור של 10%-25%, זאת בנוסף ל-15% ניכוי מס במקור בגין דיבידנד - כלומר חבות מס כוללת של עד 36.25%.[5]

עקב המס הגבוה שהחברות נדרשות לשלם בעת חלוקת הרווחים שהופטרו, הן נמנעות מתשלום הרווחים האמורים, ולכן הם זכו לכינוי "הרווחים הכלואים". על רקע הגירעון בתקציב המדינה בשנת 2012 ואי העמידה ביעדי הגבייה, הוחלט לתמרץ חברות להפשיר רווחים אלה באמצעות מתן הנחה על מס החברות, למשך תקופה של שנה.[5]

מפלגות השמאל טענו שההטבה שנתנה המדינה מיטיבה עם בעלי ההון, שכן המדינה מוותרת לחברות על מיסוי רווחי ענק, ובכך מפסידה מיליוני שקלים. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) פתחה את הדיון בהגדרת החוק כ"שוד הקופה הציבורית ופגיעה בסולידריות החברתית כשראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר, יובל שטייניץ, מחלקים מתנות של 30 מיליארד שקל לחברות העשירות ביותר במשק".[6]

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הועסקו כ-79 אלף עובדים במפעלים מאושרים. רוב העובדים לא התגוררו ביישוב בו הוקם המפעל ואף לא בנפה בו מוקם המפעל. בחינה של מפעלים במעלות ומגדל העמק הנחשבים לאזורי עדיפות גבוהה, מצאה בשנת 1988 שמרבית המפעלים העסיקו עובדים שאינם גרים באזורי פיתוח ושאחוז המנהלים מעיירות הפיתוח היה נמוך במיוחד[7].

מחקר שנעשה בבנק ישראל טוען שהחוק לא הביא לגידול במספר המועסקים במפעלים גדולים והגידול במספר המועסקים במפעלים קטנים היה בעלות גבוהה של עשרות אלפי דולרים לעובד. בנוסף המחקר קבע שהחוק לא מגדיל את ההשקעה בתעשייה ולא תורם לעידוד התעשייה בפריפריה[8].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק עידוד השקעות הון סופג בשנים האחרונות ביקורות רבות מצד כלכלנים שונים הטוענים כי העלויות שלו גבוהות בהרבה מהתועלות שהוא מייצר. על פי הערכות של משרד האוצר הטבות המס צמחו מ-2.5 מיליארד ש"ח בשנה ב-2002 לכ-8 מיליארד ש"ח בשנה בשנת 2012[9] . לצד הגידול החד בעלות החוק הוא נכשל במטרתו העיקרית קרי הבאת חברות רב לאומיות לפעול בישראל. בנוסף קיימות טענות כי אין הגיון כלכלי בעידוד הייצוא[10] מפני שבטווח הארוך הוא חייב להיות שווה לייבוא למשק. לבסוף הועלו טענות מפי בכירים באוצר כי ההיתכנות הכלכלית של החוק מעולם לא נבדקה ולא הושוותה לחלופות אחרות לעידוד התעסוקה והגדלת הפיריון [דרוש מקור].

הונאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה נאלצת להתמודד עם מקרים של רמאות מצד הפונים לקבלת סיוע ממרכז ההשקעות. שיטת הונאה אחת היא הגשת חשבוניות פיקטיביות המנפחות את עלות הקמת המפעל שבו המדינה משתתפת[11]. הגם שעוד קודם לספטמבר 1990, עת הוגדלו המענקים לשני שלישים מעלות המפעל, נודעו מקרים של רמאות בניפוח הוצאות[12], תיקון זה הביא להרחבה של מקרי הרמאויות. על השימוש בתיקון זה אמרה השופטת דליה דורנר:

"הטבה נדיבה זו, שלא לוותה בפיקוח אפקטיבי, גרמה להוצאת מיליוני שקלים רבים מן המדינה, בדרכי מרמה, על ידי אנשים שלא השקיעו מכספם, כאשר לרוב מפעליהם כשלו, ובמקרים רבים הם גם הותירו בידיהם כספים רבים שקיבלו מן המדינה. הטבה זו אף הצמיחה מומחים לענייני מרכז ההשקעות. אחד מהם ... יעץ ללקוחותיו כיצד לקבל הטבות מן המדינה ללא השקעה עצמית"

ע"פ 7798/02, סעיף 2

בעיה נוספת היא מתן אישורים של מפעל מאושר בעקבות קבלת שוחד. למשל, הממונה על אזורי פיתוח במשרד התעשייה והמסחר בשנים 1992-1996 הורשע בחמש עבירות של לקיחת שוחד[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק לעידוד השקעות-הון, תשי"ט-1959, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ 1.0 1.1 גיא נבון ורוני פריש, השפעת החוק לעידוד השקעות הון בתעשייה על התוצר, התעסוקה וההשקעה: ניתוח אמפירי בנתוני מיקרו, נובמבר 2009, עמוד 5, אתר בנק ישראל
    2. ^ ע"פ 7798/02, פסק דין מיום 2 ביוני 2004, סעיף 1
    3. ^ Emblem of Israel.svg חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג-2012, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
    4. ^ חוק הרווחים הכלואים באתר BDO זיו האפט
    5. ^ 5.0 5.1 רו"ח ועו"ד אייל מוליאן, אשכול המיסים, BDO זיו האפט, חוק הרווחים הכלואים
    6. ^ צבי לביא, אושר חוק הרווחים הכלואים: "לא ויתרנו לטייקונים", באתר ynet
      * שוקי שדה, החוק לעידוד בעלי הון, באתר TheMarker‏, ‏9 בנובמבר 2012
    7. ^ גלית בן נאים, חוק עידוד השקעות הון – בחינת השפעת החוק על התעסוקה – ממצאים אמפיריים מהמפעלים המאושרים בשנת 2003, אתר משרד האוצר, עמוד 3
    8. ^ נעמה סיקולר, בלעדי: חוק עידוד השקעות הון נכשל: הכסף נשפך אך הפריפריה לא התחזקה, באתר כלכליסט, 3 באוגוסט 2009
      גיא נבון ורוני פריש, השפעת החוק לעידוד השקעות הון בתעשייה על התוצר, התעסוקה וההשקעה: ניתוח אמפירי בנתוני מיקרו, נובמבר 2009, אתר בנק ישראל
    9. ^ משרד האוצר, דוח צוות הבדיקה לעניין הטבות על פי החוק לעידוד השקעות הון, ‏15.06.15
    10. ^ עומר מואב, אסף צימרינג, האם חוק עידוד השקעות הון תורם לכלכלה ולחברה ומשיג את מטרותיו המוצהרות?
    11. ^ ראו למשל ע"פ 816/10, ע"פ 446/01
    12. ^ ראו למשל ע"פ 5023/99, ע"פ 7068/98
    13. ^ רע"פ 3937/02