מנחם בולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר מנחם בולה (19121992) היה מנהל בית ספר ופרשן מקרא. כתב את פירוש דעת מקרא על ויקרא, ספר ירמיהו וספרי נחום, חבקוק וצפניה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולה נולד באמסטרדם. הוא למד בסמינר לרבנים באמסטרדם והיה פעיל בתנועת הנוער של המזרחי "זכרון יעקב"[1]. בולה עלה לארץ ישראל בראשית 1938. בתחילת שנות ה-40 הוא העביר הרצאות במקומות שונים מטעם הפועל המזרחי[2]. הוא עבד כמורה בנווה יעקב עד 1943[3] ובהמשך הוא עבד כמורה בקבוצת יבנה[4] ואף ניהל את בית הספר[5]. בשנת 1947 עלה לירושלים כדי שיוכל ללמוד באוניברסיטה[6]. הוא עבד כמורה בבתי ספר שונים בירושלים. בשנים 1958–1960 היה שליח של הסוכנות היהודית בהולנד[7], ולימד בבית ספר תיכון יהודי באמסטרדם[8] ובמקביל עשה דוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם בהנחיית פרופ' ז'ק פרסר על "ביטול האוטונומיה של הקהילות בהולנד בשנת 1796"[9]. בסוף שנת 1960 הוא שב לישראל[10] ונתמנה למנהל בית ספר מעלה בירושלים[11].

בשנת 1976 יצא לאור פירושו על נחום, חבקוק וצפניה בסדרת דעת מקרא[12]. בתחילת 1984 יצא לאור פירושו לירמיהו במסגרת סדרת דעת מקרא[13]. בשנות ה-80 היה מעביר שיחות קצרות בתנ"ך במסגרת פרקי היום בתנ"ך ברדיו[14].

נפתלי קראוס כתב על פירושו לספר ירמיהו:

"דגש חזק שם המפרש ... על הצד הלשוני השוואתי של היצירה וניכרת בפירושו העובדה, עליה הוא מעיד בעצמו בהקדמתו, כי היו לנגד עיניו כל המפרשים הקלאסיים ... דומה כי אין כאן חידושים מרעישים ..."

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הכין עם יצחק פימנטל מילון עברי הולנדי[15].

בולה התחתן בשנת 1944 עם מרים, ארוסתו עוד מהולנד, ניצולת ברגן-בלזן, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1944. נולדו להם שלושה ילדים. בנו חנניה נפל כטייס במבצע מוקד בעת התקיפה על שדה התעופה מאפרק בירדן בפתיחת מלחמת ששת הימים. גופתו הושבה לישראל באוגוסט 1967 במסגרת חילופי שבויים[16]. בתו, אילנה בולה, נהרגה בעלותה על מוקש ברמת הגולן[17][18]. על שם ההרוגים בפיצוץ המוקש נקרא היישוב אבני איתן[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 12
  2. ^ חדרה, הצופה, 18 ביולי 1941
    שיעורים הרצאות ומסיבות בנקודות ובסניפי הפועהמ"ז מטעם המרכז לתרבות וחינוך, הצופה, 15 במאי 1942
  3. ^ הכפר העברי נווה-יעקב ועטרות, דוגמה להתיישבות הציונית מצפון לירושלים, טללי אורות, כרך טו
  4. ^ חברת ביכורים, אתר מורשת קבוצת יבנה
  5. ^ מנחם בולה, אתר הארכיון הציוני המרכזי
  6. ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 18
  7. ^ קורות החיים של חנניה בולה, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  8. ^ אברהם כרמי, אמסטרדם - ירושלים של הולנד, הצופה, 14 בינואר 1960
  9. ^ מרדכי גרסטנפלד, יהדות הולאנד לפי דיסרטציה של מחבר ירושלמי, הצופה, 12 באוגוסט 1960
  10. ^ יום עיון בבעיות החינוך היהודי בגולה, הצופה, 21 בנובמבר 1960
  11. ^ 400 ספרים ל"תקוותנו", חרות, 15 באוקטובר 1962
    אבל הרב כהן ז"ל, הצופה, 14 בדצמבר 1967
    שיבושים בפתיחת הלימודים בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1973
  12. ^ נפתלי קראוס, ספרים ביהדות, מעריב, 10 בדצמבר 1976
  13. ^ נפתלי קראוס, ירמיהו בלבוש חדש, מעריב, 17 בפברואר 1984
  14. ^ רשת ב', מעריב, 24 בדצמבר 1982
  15. ^ מילון עברי הולנדי, חלק שני, הוצאת שטרנגהולט, 1984
  16. ^ גוויית הטייס חנניה בולה הוחזרה מירדן, על המשמר, 8 באוגוסט 1967
  17. ^ עודד מזרחי, ‏בסתר אוהלו – סיפור לשבת, באתר בשבע - ערוץ 7, 23 במאי 2019
  18. ^ יחד למדו,יחד יצאו למשק,יחד מתו, מעריב, 13 באוגוסט 1970
  19. ^ ל. צבי, יד הגורל היכתה שוב, מעריב, 29 בנובמבר 1977