מנימין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנימין[1] גר המצרי היה גר צדק בתקופת התנאים, ממוצא מצרי, שהיה מתלמידי רבי עקיבא וחברו של רבי יהודה. הוא מוזכר בספרות חז"ל מספר פעמים בקשר להיתר המצרי לבוא בקהל.

דבריו של מנימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובא בתלמוד[2]: "אמר רבי יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא. אמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל."

דבריו מבוססים על האיסור המוזכר בספר דברים[3]: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'". לפי מצווה זו אסור לגר ממוצא מצרי ולבנו, שהם דור ראשון ושני, לשאת אישה מישראל. לכן תכנן מנימין שבנו יישא גיורת מצרית שנייה, כדי שלנכדו יהיה מותר לשאת בת ישראל, בהיותו דור שלישי.

מחלוקות ודיונים בדבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנחריב בלבל את האומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוספתא[4] מובא שרבי עקיבא חלק על דבריו ואמר לו: "בנימין, טעית". לדברי רבי עקיבא טעותו של מנימין הייתה בכך שמשעה שסנחריב בלבל את האומות אין אבחנה בין מצרים לאומות אחרות, וגר מצרי מותר לבוא בקהל מיד. הרמב"ם פסק כדברים אלה של רבי עקיבא, והתיר לגר מצרי לבוא בקהל מיד[5]. לעומת זאת בה"ג[6] מצדד בשיטתו של מנימין, וזאת משום שבתוספתא[7] מובא שחכמים אמרו לרבן גמליאל שמצרים חזרו למקומם שנאמר[8]: "מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה". מחלוקת זו מובאת להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף י'.

אחרי האב או אחרי האם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנימין תכנן שבנו יישא מצרית שנייה. מכאן מוכיח התלמוד[9] שאין די בכך שהאב יהיה מצרי שני, שהולכים אחרי האם לעניין זה ובנה של מצרית ראשונה מאב מצרי שני דינו כמצרי שני. נחלקו הראשונים האם הולכים רק אחר האם, ולכן בנה של מצרית שנייה ממצרי ראשון נחשב מצרי שלישי ומותר לבוא בקהל, או שהוא נחשב מצרי שני ואסור לבוא בקהל. לדעת הרמב"ם הולכים אחרי שני ההורים להחמיר[10], ואילו לדעת הרמב"ן[11] הולכים רק אחר האם, והבן שלישי. לפי דרך הרמב"ם מובן מדוע לא נשא מנימין עצמו מצרית שנייה, אך לפי דברי הרמב"ן צריך לומר שמנימין עצמו היה נשוי כבר בלא קשר לתוכניתו להתרת נכדו לבוא בקהל[12]. מחלוקת זו מובאת להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף ו'.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי המובא בתוספתא קידושין פרק ה שמו היה בנימין.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד א'.
  3. ^ כ"ג, ח'-ט'.
  4. ^ תוספתא קידושין פרק ה.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ה.
  6. ^ דבריו מובאים בתוספות לתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו, עמוד ב' דיבור המתחיל מנימין.
  7. ^ תוספתא ידיים פרק ב.
  8. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ט, פסוק י"ג.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ח.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ'.
  11. ^ מובא במגיד משנה על הרמב"ם איסורי ביאה יב, כ.
  12. ^ ביאור הגר"א לשולחן ערוך אבן העזר סימן ד סעיף קטן יג.