מעצר שגריר רומניה ברוסיה (1917)
ב-31 בדצמבר 1917, לפי הוראה של ולדימיר איליץ' לנין, נעצר שגריר רומניה ברוסיה, קונסטנטין דיאמנדי ונחבש, יחד עם חברים נוספים של המשלחת הרומנית, במצודת פטרופבלובסק, שבסנקט פטרבורג, תוך הפרת החסינות הדיפלומטית.
למחרת פנו שגרירי ארצות הברית, יפן, צרפת, שוודיה, נורווגיה, שווייץ, דנמרק, תאילנד, הרפובליקה הסינית (1912–1949), סרביה, פורטוגל, ארגנטינה, יוון, בלגיה, ברזיל, איראן, ספרד, הולנד, איטליה והאימפריה הבריטית במחאה אל משרד החוץ הסובייטי ותבעו את שחרור השגריר.
הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה זו התנהלה מלחמת העולם הראשונה, מלחמה בה רומניה ורוסיה היו בנות ברית ובמהלכה היו ברומניה לא מעט יחידות צבא רוסיות. בשנת 1917 התרחשו ברוסיה שתי מהפכות, כשבאחרונה שבהן, מהפכת אוקטובר, השלטון נתפס על ידי הבושלביקים, שדגלו ביציאה מהמלחמה ועשיית שלום עם הגרמנים.
באזור שבין הערים הרומניות בקאו ורומאן, ליד מוינשט, התלקח קונפליקט בין הרגימנט הרוסי 194 מדיוויזיית 49 ובין קבוצת טאזלאו הרומנית. ב-27 בדצמבר 1917 תבעו הרומנים מהרוסים למסור את נשקם, אך הרוסים סירבו ויחד עם רגימנט 6 של חיל הרגלים הרוסי איימו להמשיך לכיוון רומאן, כדי לשחרר מנהיג בולשביקי, שנעצר שם. הרומנים פתחו בירי תותחים, היו רוסים שנפצעו, היו שברחו והיו שמסרו את נשקם - הירי היה הסיבה למעצר הדיפלומטים הרומנים.
סיום הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום 2 בינואר 1918 אחרי הצהריים שחררו הסובייטים את השגריר הרומני ודרשו ממנו לחתום בשם רומניה על מחילה לחיילים הרוסים שהיו מעורבים בתקרית האש. השגריר סירב לחתום ובכל זאת שוחרר, אך נאלץ ללכת ברגל עד השגרירות. החברים האחרים של המשלחת הרומנית, שנעצר, לא שוחררו בשלב זה.