מפציץ אמריקה
 | |||||
| אב-טיפוס ראשון של ה-מסרשמיט Me 264 (אחד מהמועמדים להיות "מפציץ אמריקה") | |||||
| מאפיינים כלליים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ אסטרטגי | ||||
| ארץ ייצור |
 גרמניה הנאצית | ||||
| יצרן | משרד התעופה של הרייך | ||||
| משתמש ראשי |
 לופטוואפה | ||||
| |||||
| |||||
מפציץ אמריקה (בגרמנית: Amerikabomber) היה פרויקט שמעולם לא יצא לפועל של משרד התעופה של הרייך לייצור של מפציץ אסטרטגי ארוך טווח עבור הלופטוואפה שיוכל לפגוע בארצות הברית (ובמיוחד בעיר ניו יורק) מגרמניה הנאצית (מרחק הלוך ושוב של כ-11,600 קילומטרים). הרעיון הועלה בקרב ראשי ענף התעופה הנאצי כבר ב-1938, אך תוכניות מתקדמות לתכנון מפציץ אסטרטגי ארוך טווח שכזה החלו לעלות בפני הרייכסמרשל ושר התעופה, הרמן גרינג רק בתחילת 1942. הצעות שונות הועלו, אך תוכניות אלו נזנחו בסופו של דבר מכיוון שהן היו יקרות מדי ובלתי ניתנות לביצוע בעקבות מחסור בחומרי גלם.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ספרו של אלברט שפיר "Spandau: The Secret Diaries" אדולף היטלר היה מוקסם מתסריט בו העיר ניו יורק תעלה בלהבות[1]. ב-1937 קיווה מהנדס אווירונאוטיקה הגרמני, וילי מסרשמיט לקבל חוזה משתלם על ידי הצגת להיטלר אב טיפוס של מסרשמיט Me 264 שתוכנן להגיע לצפון אמריקה מאירופה[2].
ב-8 ביולי 1938, רק שנתיים לאחר מותו של ראש מטה הלופטוואפה הראשון של הוורמאכט, וולטר וובר, ושמונה חודשים לאחר שמשרד האוויר של הרייך העניק את החוזה היינקל לתכנון למטוס ההיינקל He 177 (שהיה המפציץ הכבד היחיד בשירות הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה). מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, נשא נאום והצהיר במהלכו כי "חסרים לי לחלוטין המפציצים המסוגלים לטיסות הלוך ושוב לניו יורק עם פצצות במשקל של כ־4.5 טון. הייתי שמח מאוד להחזיק מפציץ כזה, שידחס סוף סוף את פי היוהרה מפני הים".
ההיסטוריון הקנדי הולגר ה. הרוויג טוען כי התוכנית לייצר מפציץ שיתקיף את אמריקה הצפונית התחילה כתוצאה מדיונים של היטלר בנובמבר 1940 ובמאי 1941 כאשר הצהיר על הצורך שלו "לפרוס מפציצים ארוכי טווח נגד ערים אמריקאיות מהאיים האזוריים", אותם הגרמנים תכננו לכבוש כחלק ממבצע איזבלה. בשל מיקומם, חשב היטלר שהאיים הפורטוגזים הם האפשרות היחידה של גרמניה לבצע התקפות אוויריות מבסיס יבשתי גרמני נגד ארצות הברית. בזמנו, ראש ממשלת פורטוגל, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר איפשר לצוללות גרמניות מהקריגסמרינה לתדלק באיים האזורים, באוגוסט 1943 חתמו פורטוגל ובריטניה על הסכם שבמסגרתו הם השכירו בסיסים באיים האזוריים לבריטים ואיפשרו לבעלות הברית לספק כיסוי אווירי באמצע האוקיינוס האטלנטי.
הגרמנים הגישו מכרזים ובקשות לעיצובים ואבות טיפוס בשלבים שונים במהלך המלחמה ליצרניות המטוסים הגרמניות הגדולות (מסרשמיט, יונקרס, פוקה-וולף והאחים הורטן) אך בקשות אלו מעולם לא קודמו מעבר לתכנון ראשוני.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודות התכנון על "מפציץ אמריקה" הושלמו ב-27 באפריל 1942 והוגשה לרייכסמרשל ושר התעופה, הרמן גרינג ב-12 במאי 1942. התוכנית בת 33 העמודים נמצאה בפוטסדאם על ידי אולף גרולר, היסטוריון גרמני. עשרה עותקים של התוכנית נוצרו, כאשר שישה עברו למשרדי הלופטוואפה וארבעה הוחזקו בבסיס של פיקוד המילואים של הצבא הגרמני. התוכנית מזכירה במפורש שימוש באיים האזוריים כתחנת עצירה לתדלוק כדי להגיע לארצות הברית. אם הדבר אכן היה יוצא לפועל, יוכלו להגיע המפציצים ליעדים אמריקאים עם מטענים של חומר בנפץ במשקל של כ-3 טון ,5 טון ו-6.5 טון ולהפיל אותם בערים האמריקאיות. הנאצים ציפו שכתוצאה מהתקיפה, האמריקאים ייאלצו להתקמד בהגנה אווירית של ארצות הברית עצמה ולא על הממלכה המאוחדת, ובכך לאפשר ללופטוואפה לתקוף את הבריטים בקלות יותר, דבר שיקל על התוכנית הגרמנית לכבוש את האיים הבריטיםף.
מטרות פוטנציאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוכנית כללה רשימה של 21 מטרות בעלות חשיבות צבאית בצפון אמריקה. מרבית המטרות לא היו ריאליות עבור מפציצים קונבנציונליים של מלחמת העולם השנייה, הפועלים מבסיסים באירופה. מתוך יעדים אלה כ-19 היו ממוקמים בארצות הברית; אחד בוונקובר שבקנדה ואחד בגרינלנד. כמעט כל המטרות היו מפעלים, משרדים ומוסכים של חברות שייצרו חלקים למטוסים, כך שההפצצות היו אמורות לפגוע בכושר ייצור המטוסים של האמריקאים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Whitney, Craig R. (1975-08-31). "Speer Asserts Hitler Spoke of Setting New York Afire". The New York Times. נבדק ב-2022-05-13.
'He described the skyscrapers being turned into gigantic burning torches, collapsing onto one another, the glow of the exploding city illuminating the dark sky,' Mr. Speer writes. He adds that the Nazi dictator wanted to build a long‐range, four‐engine bomber to fly the Atlantic and exact revenge for the destruction of Germany, but never succeeded.
- ^ Elke Frenzel Hitler's Unfulfilled Dream of a New York in Flames Der Spiegel 16 September 2010