מפקד העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכתה החיצונית של "תעודת המתיצב לשרות העם". התעודה חולקה למתייצבים למפקד העם
תעודת "המתיצב לשירות העם" של רפאל רושנסקי

מפקד העם היה מערכת לגיוס כללי ביישוב סמוך להקמת מדינת ישראל.

מפקד העם, ששמו הרשמי היה "המפקד לשרות העם", היה מערכת לגיוס כללי ביישוב בתקופה שבין הכ"ט בנובמבר ועד להכרזת המדינה (נובמבר 1947 עד מאי 1948), שהוקמה על ידי הנהגת היישוב וארגון "ההגנה". המערכת כוננה שיטת גיוס שכללה פרסום צווי גיוס בעיתונים העבריים, הקמת לשכות גיוס, עריכת בדיקות כושר גופני והמגויסים נשלחו לבסיסי קלט במערכת היסעים של אוטובוסים. הגיוס הוכרז כחובה[1] וההיענות אליו הייתה המונית. בראש המערכת עמד "המרכז למפקד העם", שהוקם ב-19 בנובמבר 1947 בראשותם של לוי אשכול (אז שקולניק) ובנימין אבניאל (לימים חבר הכנסת מטעם תנועת החרות).

נקראו לגיוס גברים ונשים בגילאים 17 עד 25. בצווי הגיוס שפורסמו בעיתונות, תחת הכותרת "כל בן 17–25 לשירות העם", נאמר בין היתר:

"אתה בן 17 - 25, שטרם מילאת חובתך - ניתנת לך בזה
ארכה למלא את צו האומה לשירות העם.
חבריך התגייסו כבר.
למענך השאירו שלוש לשכות שתהינה פתוחות בכל יום...
כל בן 17 - 25 שלא יתייצב...דינו כדין משתמט".

לעידוד הגיוס נערכו תהלוכות של בני נוער ותזמורות בערים הגדולות שבהם נישאו כרזות האומרות:

"הגיעה השעה !
חבריך בעמדות ! ואתה בבית ?"

המרכז למפקד העם ערך גם מבצעי גיוס מיוחדים של סמלים וקצינים בצבא הבריטי ובצבאות אחרים וכן של רופאים ורופאות.

ב-12 בפברואר 1948 הועלה גיל הנקראים להתייצבות ל-35.

הגיוס, הביא להתגייסותם של עשרות אלפים, אשר בטרם כינון צה"ל כונו בשם "כוחות המגן". ההתנדבות ההמונית איפשרה להגנה לעמוד מוכנה עם 6 חטיבות חי"ר ביום פלישת צבאות ערב, 15 במאי 1948.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צוו ההתייצבות, משמר, 5 בדצמבר 1947