מקור שליטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפסיכולוגיה, מקור שליטה[1], מוקד שליטה או מיקום שליטהאנגלית: Locus of control) היא הרגשת השליטה שיש או אין לאדם על המאורעות שבחייו, ואמונתו באשר למה גורם לדברים טובים או רעים בחייו (באופן כללי, או בתחום מסוים, כגון בריאות או הצלחה בלימודים). מקור השליטה עשוי להיות פנימי (כלומר, האדם מאמין כי הוא שולט בעצמו ובחייו) או חיצוני (האדם מאמין כי חייו והחלטותיו נשלטים בידי סביבתו, בידי כוח עליון או בידי אנשים אחרים). המונח נטבע בשנת 1954 על ידי הפסיכולוג האמריקאי ג'וליאן רוטר לשם ציון היבט חשוב של האישיות.

ההיסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "מקור שליטה" נולד במסגרת תאוריית הלמידה החברתית של האישיות שניסח רוטר (1954) וזכה לפופולריות רבה. העיסוק המרובה במושג מיוחס לא פעם לאירועים הפוליטיים והחברתיים שהתחוללו בשנים הללו, שהבליטו את חוסר השליטה שבחיינו, כמו למשל מלחמת ווייטנאם, מהומות השחורים בארצות הברית ופרשת ווטרגייט.

המושג צמח במסגרת תאוריית הלמידה החברתית שטוענת שהתנהגות מסוימת היא בעצם פונקציה של שני גורמים:

1) הציפייה לחיזוק כתוצאה מהתנהגות.

2) ערך החיזוק בעיני האדם.

למיקום השליטה שיש לאדם תהיה השפעה על ציפיותיו ובשל כך גם על התנהגותו. ניתן לסווג אנשים לפי סוג מיקום השליטה שלהם: פנימי או חיצוני.

הקשר הסיבתי בין ההתנהגות לחיזוק משפיע על הציפייה של האדם וכך גם על התנהגותו. כאשר החיזוק מיוחס על ידי האדם לגורם שקשור להתנהגותו (מיקום שליטה פנימי), הסבירות שהחיזוק ישפיע על ההתנהגות יגדל מאשר כשהחיזוק מיוחס על ידי האדם לתוצאה של מזל (מיקום שליטה חיצוני).

לכן הוגדר בתחילה לפעמים "כציפייה מוכללת לשליטה פנימית או חיצונית בחיזוק שיקבל".

היסטוריה מוקדמת של המושג נמצאת אצל לפקורט (Lefcourt, 1976), אשר מקשר בראשית מאמרו בינו ובין חוסר אונים נלמד. לפקורט הגדיר מקור שליטה נתפשׂ (perceived) באופן הבא: "השליטה הנתפשׂת מוגדרת כציפייה מוכללת לשליטה פנימית או חיצונית בחיזוק". לפקורט מסביר כי שורשי המחקר המוקדם בנושא ציפיות לחיזוקים מצויים בשנות ה-50, בעבודת הדוקטורט של ג'יימס (James) ופארס (Phares) בהנחיית רוטר באוניברסיטת אוהיו. נעשו ניסיונות לזהות את ראשית התהוות המושג בעבודתו של אלפרד אדלר, אך המקור הישיר נמצא בעבודתם של תלמידיו של רוטר, ובהם ויליאם ה' ג'יימס (לא ויליאם ג'יימס), אשר חקר שני סוגים של העתקת ציפיות:

  • העתקת ציפיות טיפוסית – אמונה כי הצלחה או כישלון יגררו אחריהם תוצאה דומה;
  • העתקת ציפיות לא טיפוסית – אמונה כי הצלחה או כישלון יגררו אחריהם תוצאה שונה.

המחקר בתחום הוביל את הפסיכולוגים לשער כי אנשים הנוטים לגלות העתקת ציפיות טיפוסית הם אלה שקרוב לוודאי כי ייחסו את מה שקורה להם ליכולותיהם, בעוד שאלו הנוטים לגלות העתקת ציפיות לא טיפוסית ייחסו לרוב את הטוב והרע שבחייהם למזל. ובמילים אחרות: ניתן לחלק את בני האדם לשניים: אלו הנשענים על יכולת (גורם פנימי) לעומת אלו הנשענים על המזל (גורם חיצוני). ואולם, לאחר 1970 העיר ברנרד ויינר (Weiner) כי ייחוס ליכולת וייחוס למזל נבדלים גם בכך שהראשון הוא ייחוס לגורם יציב וקבוע, בעוד האחרון הוא ייחוס לגורם שאינו יציב.

בשנת 1966 פרסם רוטר בכתב העת "Psychological Monographs" מאמר מהפכני בתחום, שבו סיכם מחקר של למעלה מעשר שנים שלו ושל תלמידיו, אשר ברובו לא התפרסם עד אז. בהמשך דן רוטר (1975, 1989) בבעיות ובתפיסות מוטעות שעלו בשימוש שעשו אחרים במבנה השליטה (הפנימית או החיצונית) בחיזוקים.

מקור שליטה ואוריינטציות אישיותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטר (1975) מבהיר כי מקור שליטה פנימי ומקור שליטה חיצוני אינם שני מצבים דיכוטומיים, אלא הם מציינים שני קצוות של רצף. 'פנימיים' נוטים לייחס תוצאות או אירועים בחייהם לשליטתם; לעומתם, 'חיצוניים' ייחסו אותם לנסיבות חיצוניות. לדוגמה, סטודנט בעל מקור שליטה פנימי יאמין כי הציונים שהשיג הם פרי יכולותיו ומאמציו, בעוד שסטודנט בעל מקור שליטה חיצוני יאמין כי הציונים שהשיג נובעים ממזל טוב או רע, או מפרופסור שכותב מבחנים גרועים או שמחלק ציונים באופן גחמתי; ומשום כך סביר פחות כי הוא יצפה לכך שיכולותיו או המאמצים שישקיע יביאו להצלחתו, ומכאן שסביר פחות כי יתמיד בעבודה קשה עבור ציונים גבוהים. לכך יש השלכה ברורה על ההבדלים שבין 'פנימיים' ו'חיצוניים' ביחס למוטיבציה שלהם להישגים (Achievement Motivation). בשל העובדה כי הם ממקמים את השליטה מחוץ לעצמם, נוטים 'חיצוניים' לחוש שליטה פחותה על גורלם. אנשים בעלי מקור שליטה חיצוני נוטים להיות לחוצים יותר ונוטים יותר לדיכאון.[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטר (1966) האמין כי 'פנימיים' מגלים שני מאפיינים מהותיים: מוטיבציה גבוהה להישגים, ומוכוונות-חיצונית נמוכה. זה היה הבסיס ל"סולם מקור שליטה" שהוצע על ידי רוטר ב-1966, אם כי הוא התבסס על אמונתו של רוטר כי מקור שליטה הוא קונסטרוקט חד-ממדי. מאז 1970 היו שאתגרו את הנחתו של רוטר בדבר חד-ממדיות; אחת מאלה שביקשו לבחון את אמיתותה הייתה ליוונסון (Levenson), אשר טענה כי יש להפריד בין ממדים שונים של מקור השליטה (ובהם לדוגמה, אמונתו של אדם כי האירועים בחייו הם פרי גורל, נקבעים בידי אנשים חזקים אחרים וכי אין בידו לשנותם).

סולמות מדידה[דרושה הבהרה][עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלון מיקום שליטה של רוטר , 1966 (I-E Scale).

29 פריטים (מתוכם 6 פריטי הסוואה) בעלי תבנית בחירה כפויה (Force choice) של שני פריטים בלבד שבחירת אחד מהם מסווג כמיקום חיצוני והשני כמיקום פנימי. ככל שהציון גבוה יותר כך מיקום השליטה חיצוני יותר. מהימנות המבחן הייתה סבירה אך לא גבוהה במיוחד, כאשר מהימנות המבחן החוזר הייתה (0.72), ומהימנות פנימית של מבחן-חצוי הייתה (0.73).

העקביות הפנימית על ידי מקדם מהימנות אלפא של קרונבאך הייתה בין 0.69 ל-0.73 (מה שמעיד על פריטים הטרוגניים מדי, כלומר שהמבחן מודד יותר מ"תכונה" אחת). אך המבחן לפחות הציג מתאמים נמוכים של השאלון עם שאלון רצייה חברתית, מה שמעיד על חוסר השפעה של רצייה חברתית על התוצאות. הממוצע היה 8.5 אצל תלמידי תיכון.

לווינסון (Levenson, 1974), ניסתה לשפר את השאלון של רוטר ולפצל אותו ל3 סולמות:

סולם I  (פנימי) – שבמידה מה חופף לסולם הפנימי של רוטר

אך היא פיצלה את סולם השליטה החיצוני של רוטר ל-2:

סולם P  (שליטה של אחרים חזקים)

סולם C  (מזל)

שני הסולמות האחרונים הם פיצול של הסולם החיצוני של רוטר. התווספו ניבויים חדשים שניתן לנבא בעזרתו.

ניתוח הגורמים הראה 3 גורמים שכל אחד מהם מורכב מפריטים של סולם אחר. מה שמראה התאמה בין התאוריה לבין הממצאים האמפיריים

מחקרים אמפיירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחה הרווחת בקרב חוקרים הייתה שמיקום שליטה פנימי אצל ילדים קשור עם התנהגות רגועה של ההורה, תשומת לב רבה לילד, עם חום וחיבה ועם התנהגות תומכת ללא-ביקורתיות. הנחות אלה התבססו על מחקרי דיווח עצמי בדיעבד של ילדים ושל מבוגרים על הוריהם (רטרוספקטיבה, במבט לאחור). ממצאים של מחקרי אורך ארוכי טווח סתרו את הממצאים הקודמים וההנחות הקודמות, וגילו שדווקא ילדים שקיבלו בילדותם יחס קר , ביקורתי, לא תומך ומעניש קיבלו ציוני מיקום שליטה פנימיים גבוהים בבגרותם. ממצא זה הוסבר על ידי שינוי של הפיכת המושג מיקום השליטה למודולארי בין הילדות לבגרות. ילד עם מיקום שליטה פנימי עשוי לפתח מיקום שליטה חיצוני בילדותו. הסבר נוסף היה שהדיווחים העצמיים בדיעבד היו מוטים ומוגזמים, ונשענו על זיכרונות ופרשנויות מאוחרות ומוטות ועל הנחות מוטעות של החוקים.

מחקר נוסף הראה שפעילים בתנועה חברתית אפרו-אמריקאית לזכויות האזרח היו בעלי מיקום שליטה פנימי יותר לעומת אפרו-אמריקאים ממעמד חברתי זהה ובעל רמת השכלה דומה שאינם פעילים.

מחקר של סטרייטס וסכרסט מצא שלא מעשנים היו באופן מובהק יותר בעלי מיקום שליטה פנימי מאשר מעשנים.

מחקר נוסף של ג'יימס וודרף הראה שאלה שהפסיקו לעשן בעקבות אזהרות של משרד הבריאות היו בעלי מיקום שליטה פנימי יותר מאשר אלה שהאמינו באותה מידה לאזהרות אך לא הפסיקו לעשן.

מחקר שוודי הראה שחברות בארגון עובדים וידע פוליטי כללי קשורים למיקום שליטה פנימי.

מצבי לחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבי לחץ - במחקרים העוסקים במיקום שליטה כמשתנה מתווך בין השפעה של מצבי לחץ לבין הסתגלות רגשית נרמז שמיקום שליטה פנימי עוזר בדרך כלל להסתגלות טובה יותר במצבי לחץ כאשר הם תופסים שיש לאדם אפשרות להשפיע על התוצאות. אבל בעלי מיקום שליטה חיצוני יסתגלו טוב יותר למצבי לחץ שבהם אין לאדם אפשרות להשפיע על התוצאות (תאוריית התאמה בין אדם לסביבה). עם זאת, כאשר מצבי הלחץ חמורים או אירעו לאחרונה ההבדל בין בעלי מיקום שליטה שונים יורד. רוב המחקרים שנעשו בדקו רק מתאם בין משתנים, לכן קשה להקיש על סיבתיות.

מצבים של חוסר שליטה – תאוריית חוסר האונים הנרכש של מרטין סליגמן, שהוא מונח שמקביל במידה מסוימת למונח חוסר שליטה. היא בודקת את השפעתה של חוסר השליטה במצבי לחץ על הסתגלות האדם בעתיד. גם בתאוריה הזאת יש ממד של הכללה שבו האדם מכליל את תחושת חוסר השליטה שלו למצבים חדשים.

מדדי היציבות והכלליות קובעים מתי והיכן האדם יחוש שוב חוסר אונים. ממד המיקום (שמקביל בצורה מסוימת למדד מיקום השליטה של רוטר) קובע האם לתחושת חוסר האונים תתלווה גם פגיעה בתחושת הערך עצמי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת מרש וריצ'רדס הבעיות שעלו משאלון מיקום השליטה של רוטר הם תוצאה של שתי הנחות יסוד בסיסיות שייתכן והן מוטעות:

1) ההנחה החד-ממדית, כלומר האם קבוצת המיקום הפנימי וקבוצת המיקום החיצוני הן הומוגניות (אחידות), או שהן כוללות בתוכה תת-קבוצות נוספות שעשויות להסביר את התוצאות הנמוכות יחסית במבחני התיקוף (0.3) ובמתאם במהימנות כלי המדידה (0.4).

מרש וריצ'רדס טוענים שהחלוקה לחיצוני ופנימי היא גסה מדי, ורוטר מתעלם מהמגוון הרחב של מצבי החיים השונים, אותם ניתן לחלק ל-5 מצבי חיים לפחות:

(אמונה במזל,שליטה פוליטית, הצלחה באמצעות יוזמה אישית,שליטה בין-אישית במצבים חברתיים ושליטה במצבים לימודיים) דבר אשר ישפר את תוקף הניבוי של כלי המדידה.

2) ההנחה הדו-קוטבית, כלומר האם מי שהמיקום הפנימי שלו גבוה אזי בהכרח המיקום החיצוני שלו נמוך? אם אכן כך אז המתאם שהיה צריך להתקבל בין שני סולמות פנימי וחיצוני בעלי ציון נפרד, היה שלילי וגבוה. בפועל התברר שהמתאם שלילי אך נמוך למדי (0.3-), לכן אין הצדקה לתבנית הבחירה הכפויה של רוטר. כלומר שהיו נבדקים שקיבלו ציונים גבוהים או נמוכים בשני הסולמות גם יחד.

כוונתו של רוטר הייתה שמיקום שליטה פנימי פירושה תחושת שליטה. ואילו מיקום שליטה חיצוני פירושו חוסר שליטה.

אך ישנם גורמי שליטה פנימיים שלאדם אין שליטה עליהם (למשל, אינטליגנציה) ופה גם נמצאת הבעיה העיקרית של המושג מיקום שליטה - העירוב בין גורמי שליטה פנימיים שיש לו שליטה עליהם לבין גורמי שליטה שאין לו שליטה עליהם. בעצם מדובר בשני מונחים - מיקום ושליטה וזו גם הסיבה העיקרית שכושר הניבוי שלה נמוך יחסית.

השאלון של רוטר נותן העדפה ברורה להימנעות מחיזוקים שליליים (כמו כשלונות ואסונות), בעוד הוא מתעלם מחתירה לחיזוקים חיוביים (כמו הצלחות). ולכן השאלון יותר מתקשה לנבא שליטה בחיזוקים חיוביים.

השאלון של מיקום שליטה של רוטר מבוסס על ציפיות מוכללות, אך זונח את ערך החיזוק שכפי שנאמר הוא אחד משני גורמי ההתנהגות. חקירה בתחום זה הייתה יכולה לשפר את יכולת הניבוי. לציפיות מוכללות יש בעיקר השפעה כאשר המצב חדש ולא מוכר. לכן אין לייחס להן חשיבות רבה בניבוי מצבים מוכרים שלגביהם יש השפעה של ציפיות ספציפיות. 

השאלון של רוטר ובכלל כל המחקר המוקדם לגבי מיקום שליטה נתן העדפה ברורה למיקום שליטה פנימי והניח שזוהי הדרך המועדפת, ואילו מיקום שליטה חיצוני הוא פחות טוב, מה שלא בהכרח נכון. דבר זה יצר בלבול עצום בחלק גדול מהתהליך בעיקר בנושא של התפתחות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lefcourt, H.M. (1966). "Internal versus external control of reinforcement: A review", Psychological Bulletin, 65, 206-20.
  • Lefcourt, H.M. (1976). Locus of Control: Current Trends in Theory and Research New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates. ISBN 0-470-15044-0
  • Levenson, H. (1981). Differentiating among internality, powerful others, and chance. Research with the locus of control construct, 1, 15-63.‏
  • Maltby, J., Day, L. & Macaskill, A. (2007). Personality, Individual Differences and Intelligence. Harlow: Pearson Prentice Hall. ISBN 0-13-129760-0
  • Rotter, J.B. (1954). Social learning and clinical psychology. New York: Prentice-Hall.
  • Rotter, J.B. (1966). Generalized expectancies of internal versus external control of reinforcements. Psychological Monographs, 80 (whole no. 609).
  • Rotter, J. B. (1975). Some problems and misconceptions related to the construct of internal versus external control of reinforcement. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 43, 56-67.
  • Rotter, J. B. (1990). Internal versus external control of reinforcement: A case history of a variable. American Psychologist, 45, 489-493.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על-פי מילון מונחי האקדמיה ללשון העברית – פסיכולוגיה, תשנ"ד-1994.
  2. ^ Benassi, Sweeney & Dufour, 1988; מצוטט אצל: Maltby, Day & Macaskill, 2007.