מקס קרמר
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1903 קלן  |
|---|---|
| פטירה |
יוני 1986 (בגיל 82) פסיפיק פליסיידס, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
אווירונאוטיקה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
  | |
ד"ר מקס קרמר (בגרמנית: Max Kramer; 8 בספטמבר 1903 – יוני 1986) היה מדען גרמני שעבד עבור תאגיד הפלדה והחימוש הגרמני Ruhrstahl AG. הוא היה אחראי על תכנון ובניית פצצת ה-Fritz X ועל תכנון טיל ה-X-4 (בשנים 1943–1945) ונגזרתו ה-X-7 (לשימוש נגד טנקים).
רקע מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקס אוטו קרמר נולד בקלן, גרמניה. הוא קיבל תואר בהנדסת אלקטרוניקה ב-1926, וקיבל דוקטורט באווירונאוטיקה ב-1931. כבר בשנות ה-30 המאוחרות, הוא היה אוטוריטה מובילה בתחום האווירודינמיקה, ועבד במכון הגרמני לאווירונאוטיקה בברלין. נזקפים לזכותו פטנטים רבים בנוגע למטוסים ולתעופה, למשל ההצגה של מדפים לנחיתה (landing flaps). ההתמחות שלו הייתה במידול זרימות אוויר מורכבות, במיוחד אלו הקשורות לדינמיקה של זרימה למינרית.
מחקר מוקדם בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקרמר היה מגוון רחב של תחומי עניין ועבודתו שילבה אוטומובילים, פצצות דואות, טילים אקוסטיים, וציפויים תת-מימיים. הוא ידוע במיוחד בשל הפיתוח של פצצת ה-Fritz X, פצצה דואה נשלטת מרחוק אשר צלילתה ניתנת להתאמה. בפצצה זו נעשה שימוש מספר פעמים ב-1943 ו-1944, והשיגה מספר הצלחות לפני שהעליונות האווירית ואמצעי הלוחמה האלקטרונית של בעלות הברית הפכו אותה ללא אפקטיבית.
קרמר המשיך לפתח את התכנון הבסיסי של פצצת ה-X-1 (ה-Fritz X ) במהלך המלחמה. כיוון אחד של מחקר היה להגביר את היכולת של הנשק הזה לחדור את השריון הכבד של ספינות מערכה כגון הבריטית המלך ג'ורג' החמישי והאמריקנית צפון קרוליינה. הוריאנטים X-2 ו-X-3 השיגו זאת באמצעות השגת מהירויות צלילה גבוהות יותר בתחום העבר קולי מבלי לאבד יציבות כיוונית.
תוכנית הפיתוח השאפתנית ביותר של קרמר במהלך המלחמה הייתה פרויקט טילי ה-X-4 וה-X-7. בשניהם לא נעשה שימוש מבצעי במהלך המלחמה, אך העיצוב, המבנה והעקרונות שבבסיסם התניעו מחקר רב על פיתוח טילי אוויר אוויר וטילים נגד טנקים בשנים הראשונות שלאחר המלחמה.