מרגנית השדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמרגנית השדה
מרגנית השדה
מרגנית השדה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אברשאים
משפחה: רקפתיים
סוג: מרגנית
מין: מרגנית השדה
שם מדעי
Anagallis arvensis
Manns & Anderberg, 2009
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

מַרְגָּנִית הַשָׂדֶה (שם מדעי: Lysimachia arvensis, בעבר Anagallis arvensis) היא צמח חד שנתי שרוע ממשפחת הרקפתיים[1][2]. בישראל נקראת מרגנית השדה גם "עין התכלת" על שם גוון הכחול-תכלת של עלי הכותרת של הפרח. באנגלית היא נקראת Scarlet pimpernel וגם Poor man's weatherglass.[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי של מרגנית השדה וצדם התחתון של חפיו
מרגנית השדה בגבעת האירוסים

צמח עשבוני חד-שניתי או דו-שנתי, קירח, נמוך, גובהו 10 עד 30 ס"מ.

הגבעולים רְבוּעִים נושאי עלים, ומסועפים ומשתרע על הקרקע.

הלוואים נעדרים.

העלים נגדיים, פשוטים, יושבים (ללא פטוטרת), מקיפים את הגבעול ואורכם 1.5 עד 3 ס"מ. זוגות העלים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה (עלה אחד נמצא בזווית של 90 מעלות לעלה שמתחתיו או מעליו). על הענף ערוכים 4 טורים של עלים. הטרף ירוק בהיר דמויי ביצה או משולשים-ביציים, קודקודם מחודד ושפתו תמימה. מאפיין ייחודי הוא שיש להם נקודות שחורות (בלוטות) בחלק התחתון, כך אפשר לזהות מרגנית אם אין פרח. העלים מכילים רעלן בשם ציקלמין המצוי גם בפקעת הרקפת.

עוקץ הפרח דק וארוך יותר מן העלה שמחיקו הוא יוצא.

הפרחים דו-מיניים, נכונים, בעלי עטיף כפול, כחולים או אדומים, נישאים יחידים מחיק העלים. קוטר הפרח כ-1 ס"מ. הפרחים עשויים להיות חומים-אדומים (הזן הנפוץ באירופה) או כחולים (הזן הנפוץ בישראל). בעבר נחשבו שני צבעי הפרחים למין שונה, אך כיום ידוע שמדובר באותו המין.

הגביע בעל עלים מאוחים ומספרם 5.

הכותרת גלגלית בת 5 עלים שמאוחים בבסיסם. צינור הכותרת קצר. עלי הכותרת תמימות או משוננות ובעלות שערות בלוטיות זעירות. הפרחים מאובקים על ידי זבובי פרחים שעירים.

האבקנים, שמספרם 5, יושבים על הכותרת, מול האונות בשונה ממרבית הפרחים (סימן ההיכר). הזירים שעירים.

השחלה עילית, בת מגורה אחת ושליה מרכזית, עמוד השחלה אחד, הצלקת דמוית קרקפת.

הפרי הלקט כדורי, בן מגורה אחת הנפתח במכסה וארכו קטן מהגביע.

הזרעים מרובים, מצולעים, חומים כהים, אורכם כ-1.5 מ"מ.

הפריחה בישראל היא בחודשים מסוף פברואר עד תחילת מאי.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגנית השדה נחשבת ברחבי העולם זן פולשני ומסוכן ברעילותו מכמה בחינות ולכן אינו רצוי באזורי מרעה. הצמח גרם לדלקת הקיבה והמעיים (Gastroenteritis) אצל חיות שונות כגון סוסים וכלבים כשהאכילו אותם באופן ניסיוני בצמח זה. כמויות גבוהות עלולות לגרום למוות. היו גם דיווחים על פגיעה בעופות ובארנבים, והזרעים רעילים לציפורים.

התרכובת ספונין שמצויה בעלים של מרגנית מצויה מאפיינות את משפחת הרקפתיים. ספונינים שונים ידועים כרעילים לבעלי דם קר כמו דגים ונחשים. חומרים אלו פוגעים ברקמה המצפה את אברי הנשימה (אפיתל) וגורמים לחנק[3].

המרגנית נפוצה כמעט בכל אזורי הארץ - בחולות כורכר, בבתות, בשדות מעובדים, בשדות בור, בגינות נוי, מעזבות וליד מים. בישראל גדל גם המין מרגנית קטנה (Anagallis foemina) הדומה מאוד למרגנית השדה אך הוא גדל רק באזור ירושלים והרי יהודה.[4]

בעולם נפוצה המרגנית ברוב היבשות. מוצאה הטבעי של מין זה הוא אירופה עד מרכז אסיה והימלאיה, צפון אפריקה ועד אתיופיה וחצי האי ערב. אך היא הופצה על ידי האדם, הן כצמח נוי והן בטעות, ברחבי העולם. היא התאקלמה באמריקה, מזרח אסיה, האיים הפסיפיים, אוסטרליה ודרום אפריקה.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Watt, John Mitchell; Breyer-Brandwijk, Maria Gerdina: The Medicinal and Poisonous Plants of Southern and Eastern Africa 2nd ed Pub. E & S Livingstone 1962
  • Harold C. Long (1917). Plants Poisonous to Live Stock. CUP Archive. pp. 49–. GGKEY:ZF2C4UTG0H9.
  • Podolak I, Galanty A, Sobolewska D. Saponins as cytotoxic agents: a review. Phytochemistry Reviews. 2010;9(3):425-474.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Anagallis L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 מרגנית השדה באתר "צמחיית ישראל ברשת".
  3. ^ אמוץ דפני, סאלח עקל ח'טיב, על ציד דגים באמצעות צמחים בישראל, כתב-עת "כלנית", מספר 7, באתר כלנית, ‏2020
  4. ^ מרגנית קטנה באתר "צמחיית ישראל ברשת".