מרגריט אנטוניה רדקליף הול
 | |
| הול בסביבות 1930 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1880 בורנמות', אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1943 (בגיל 63) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
| שם לידה |
Marguerite Radclyffe Hall |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה | בית הקברות הייגייט, לונדון |
| שם עט |
Radclyffe Hall, John Hall |
| מקום לימודים |
קינגס קולג' לונדון, קולג' המלכה אליזבת |
| שפות היצירה | אנגלית |
| תחום כתיבה | פרוזה, שירה |
| יצירות בולטות | תהום הבדידות |
| תקופת הפעילות |
מ-1906 |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
פרס לזכר ג'יימס טיט בלק |
| חתימה |
 |
  | |
מרגריט אנטוניה רדקליף הול (באנגלית: Marguerite Antonia Radclyffe Hall) (12 באוגוסט 1880[1] – 7 באוקטובר 1943) הייתה משוררת וסופרת אנגלייה. הול התפרסמה בעיקר הודות לספרה "תהום הבדידות" (The Well of Loneliness), שנחשב ליצירה פורצת דרך בספרות הלסבית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הול נולדה בעיר בורנמות' שבאנגליה לרדקליף רדקליף-הול (1846–1898) ולמרי ג'יין סאגר. אביה נטש את המשפחה ב-1882 אך השאיר אחריו ירושה גדולה לבתו הפעוטה.
אימה של הול נישאה בשנית לאלברט ויסֶטי, פרופסור לזמרה. היחסים במשפחה היו מורכבים. במשך כל ילדותה הבהירה האם להול שהיא תוצר של היריון בלתי רצוי ושל הפלה כושלת, ולעיתים קרובות השתמשה אימה בכספי הירושה לצרכיה האישיים.
עם התבגרותה התגבשה אצל הול ההבנה לפיה היא נהנית מעצמאות כלכלית הודות לכספי הירושה שהותיר אביה. היא פיתחה סגנון לבוש גברי אופנתי, כולל מכנסיים, מונוקל וכובע. הול הייתה לסבית, אך כינתה את עצמה "בעלת נטייה הפוכה מולדת" (באנגלית: congenital invert), מונח הלקוח מכתביהם של ריכרד פון קְרַאפְט-אֶבִּינג, הבלוק אליס וסקסולוגים אחרים שפעלו בתחילת המאה ה-20. הול בילתה את מרבית שנות העשרים שלה בחיזור אחר נשים. ב-1907 הכירה בגרמניה את מייבל באטן (Mabel Batten), זמרת שירי ליד. באטן הייתה בת 51, נשואה, אם וסבתא, ואילו הול הייתה בת 27. השתיים התאהבו וכאשר בעלה של באטן נפטר, הן עברו לגור ביחד. באטן הכירה להול נשים מעולם הספרות והאמנות, שרבות מהן היו לסביות. באטן העניקה להול את הכינוי "ג'ון", בשל דמיונה לאחד מאבותיה, והול אימצה את הכינוי עד סוף ימיה. באטן עודדה את הול לפרסם את שירתה.
ב-1915 התאהבה הול בבת דודתה של באטן, אוּנה טרוברידג' (Una Troubridge), שהייתה פסלת ומתרגמת, נשואה ואם לילדה קטנה. הרומן יצר מתח רב בין באטן, הול וטרוברידג', שנמשך עד מותה של באטן ב-1916. ב-1917 עברו הול וטרוברידג' להתגורר יחד, והזוגיות שלהן נמשכה עד מותה של הול. על הקשר ביניהן כתבה טרוברידג' ביומנה: "לאחר שכבר הכרתי אותה, לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיה".[2] הול, כמו גם באטן וטרוברידג', היו קתוליות אדוקות ועם זאת לא נרתעו מהתנגדות הכנסייה לנישואים חד-מיניים. הקתוליות של הול הייתה משולבת עם הזיקה לרוחניות ולגלגול נשמות שליוותה אותה כל החיים.[3]
ב-1934 חלתה הול וטופלה בידי אחות ממוצא רוסי בשם יבגניה סולין. בהמשך הול וסולין ניהלו רומן, במקביל לקשר בין הול לטרוברידג' שידעה על הרומן. ב-1943 חלתה הול בסרטן ובאותה שנה מתה, בגיל 63. היא נקברה בבית הקברות הייגייט בלונדון, בכניסה להיכל הקבורה של משפחת באטן, בו קבורה גם מייבל באטן.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום תקופת מסעות ולימודים, פרסמה הול חמישה ספרי שירה בין השנים 1906 ו-1915.
ב-1924 פרסמה הול שני רומנים. הראשון, “The Unlit Lamp”, עסק בתופעה המכונה "נישואי בוסטון", שבה נשים לא נשואות התגוררו יחד בקשר רומנטי. הספר השני “The Forge” היה קומדיה רומנטית.
בהמשך פרסמה עוד שני רומנים. הספר "Adam’s Breed” שיצא ב-1926 ועסק בנושאים מיסטיים ורוחניים, זכה בשני פרסים יוקרתיים. באותה שנה פרסמה הול את הסיפור הקצר הראשון שלה שעסק בהומוסקסואליות. בחלוף פחות משבועיים, החלה לכתוב את הרומן "תהום הבדידות".
"תהום הבדידות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תהום הבדידות
"תהום הבדידות" התפרסם ב-1928 והוא הספר המפורסם ביותר של הול. במשך שנים הוא היה הרומן הלסבי המוכר ביותר בשפה האנגלית, ושימש מקור מידע ראשוני אודות לסביות באותה תקופה.[4] תהום הבדידות היה נועז מאוד לתקופתו, והיה אחד הספרים הראשונים בבריטניה שדן באהבה לסבית בגלוי ובמפורש. הספר מתאר את חייה של סטיבן גורדון, לסבית גברית, שבדומה להול מכנה את עצמה "בעלת נטייה מינית הפוכה". הרומן מצייר את גיבורותיו הלסביות כפגיעות וראויות להזדהות.[5]
על אף שאין ב"תהום הבדידות" תיאורי מין מפורשים, עיתונאים אחדים בעלי השפעה בבריטניה פתחו נגדו במתקפה שהובילה למשפט על רקע טענות לתועבה. בית המשפט ציווה להשמיד את כל עותקי הספר, אך הדפסת הספר נמשכה בצרפת, משם הוברחו עותקים לאנגליה. בארצות הברית התאפשר פרסום הספר לאחר מאבק משפטי ארוך. רק ב-1949, לאחר מותה של הול, הודפס הספר מחדש על אדמת בריטניה. הפרסום הרב שלו זכה הספר בעקבות המשפט נגדו תרם רבות להפצתו ולנראות הלסבית בבריטניה ובארצות הברית.
"תהום הבדידות" דורג במקום השני ברשימת הרומנים ההומו-לסביים הטובים ביותר שפרסם ב-1999 הארגון האמריקאי The Publishing Triangle, הפועל לקידום יצירות בכל קשת הגאווה הלהט"בית.[6] הול עצמה נחשבה לאחת הגיבורות הלסביות של המאה העשרים.[7]
הספר בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1953 יצא לאור הספר בעברית בהוצאת עידית ובתרגום יצחק סברדליק. ב-1976 יצא שוב הספר לאור בהוצאת עידית, הפעם תחת השם "אהבת נשים". הטקסט נותר כמעט ללא שינוי, שם המתרגם הופיע כ"א. לביא".
לאורך השנים מאז פרסומו הן באנגלית והן בעברית, היה הספר מקור להשראה ללסביות בארץ. הקריאה בספר פרצה את מחסום השיח בנושא וסייעה לנשים לסביות לצאת מהארון.[8][9]
יצירותיה של הול[עריכת קוד מקור | עריכה]
נובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Forge (1924)
- The Unlit Lamp (1924)
- A Saturday Life (1925)
- Adam's Breed (1926)
- Miss Ogilvy Finds Herself (1926) - short stories
- The Well of Loneliness (1928) ("תורגם לעברית בידי יצחק סברדליק ב-1953 בשם "תהום הבדידות)
- The Master of the House (1932)
- The Sixth Beatitude (William Heineman Ltd, London, (1936)
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dedicated to Sir Arthur Sullivan (England: s.n., 1894)
- Twixt Earth and Stars (London: John and Edward Bumpus Ltd., 1906)
- A Sheaf of Verses: Poems (London: J. and E. Bumpus, 1908)
- Poems of the Past & Present (London: Chapman And Hall, 1910)
- Songs of Three Counties and Other Poems (London: Chapman & Hall, 1913)
- The Forgotten Island (London: Chapman & Hall, 1915)
- Rhymes and Rhythms (Milan, 1948)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "תהום הבדידות", הטקסט באנגלית, פרויקט גוטנברג אוסטרליה
- יצירות אחרות של רדקליף הול, באנגלית, פרויקט גוטנברג
- מרגריט אנטוניה רדקליף הול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרגריט אנטוניה רדקליף הול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מרגריט אנטוניה רדקליף הול בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מקורות שונים מציינים תאריכי לידה שונים. אביה עזב את משפחתה ב-1882, לכן שנת לידתה המוערכת היא 1880, וכך גם מצוין ב-Oxford Dictionary of National Biography University Press. בדף ביוגרפי במהדורת Virago ל"תהום הבדידות" באנגלית מצוינת שנת 1883, ושנת 1886 מצוינת ב-The Lesbian Herstory Archives.
- ^ Alison Phipps, Revealing the "psuedo-invert" Una, Lady Troubridge, Butch-Femme.com, web.archive.org, 2007-09-28
- ^ Terry Philpot, In and out of church, THE TABLET, 21 July 2018
- ^ Cook, Blanche Wiesen (1979). "'Women Alone Stir My Imagination': Lesbianism and the Cultural Tradition". Signs 4 (4): 718–739. doi:10.1086/493659. ISSN 0097-9740.
- ^ ראו גם מכתבה של רדקליף הול אודות מניעיה לכתיבת הרומן, ARCHIVES\ABOUT, web.archive.org, 2007-08-22
- ^ The Publishing Triangle, Best Lesbian and Gay Novels
- ^ The Pink Paper, issue #500, September 1997
- ^ מ"האשה הגבר" ל"אהבת נשים": תולדותיה של הלסבית העברית, באתר הארץ, 12 ביוני 2019
- ^ יהודית יהב, אהבת נשים, מונולוגים על יציאה מאוחרת מהארון, ישראל: פרדס, 2021, עמ' 152