מרדכי נרקיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי נרקיס בתצלום מאת אלפרד ברנהיים

מרדכי נרקיס (כ"ו בכסלו תרנ"ט, 10 בדצמבר 1898, פולין - כ"ג באדר ב' תשי"ז, 26 במרץ 1957, ירושלים) היה חוקר אמנות ישראלי, אוצר עברי, ומנהל מוזיאונים.

תולדותיו ומפעליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לחנה בת מרדכי בורנשטיין וליקותיאל פוטאש בסקאלה במזרח גליציה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, והיום בפולין. ואמו הייתה ממשפחת חסידים נודעת ואביו היה מצאצאי הרב יקותיאל מוולברום.

בשנת 1920 עלה לארץ ישראל, והשתקע בירושלים. הוא עברת את שמו מפוטאש לנרקיס, ומשנת 1925 החל לנהל את בית הנכות בצלאל. בהמשך עבר לגור בשכונת נווה בצלאל שיועדה לעובדי בית הנכות, ולתלמידי בית הספר לאמנות בצלאל.

תחומי המחקר שלו כללו אמנות יהודית מאז העת העתיקה ועד העת החדשה: אמנים יהודים במאה העשרים: בוריס שץ, מאוריצי גוטליב, מרק שגאל ואחרים, אמנות ואתנוגרפיה של יהדות תימן, נומיסמטיקה וארכאולוגיה: מטבעות ארץ ישראל, סמלים וגרפיקה.

נפטר בירושלים, ולאחר מותו נקרא על שמו הרחוב המחבר בין בית ספר בצלאל, לבין שכונת נווה בצלאל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל"

הוא נישא לנסיה, אחותה פרידה נישאה לחברו שעלה עמו לישראל ועברת איתו את שמו - יצחק נרקיס. בשל כך טועים רבים לחשוב כי מרדכי ויצחק הם אחים. יצחק נרקיס, הוא אביו של עוזי נרקיס, אלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים, היה אף הוא מעובדי בית הנכות, והיה האחראי על מכירת עבודותיהם האמנותיות של תלמידי בית הספר. שתי המשפחות גרו בשכנות בנווה בצלאל.

בנו של מרדכי נרקיס היה פרופסור בצלאל נרקיס, חוקר האמנות היהודית וחתן פרס ישראל. נרקיס קרא לבנו על שם בצלאל, האמן העברי הנזכר בתנ"ך שתכנן ובנה את המשכן. בתו נפשיה נרקיס נישאה ללשונאי ד"ר מרדכי קמרט.

אחותו של מרדכי נרקיס הייתה ריקודה פוטאש, משוררת יידיש שניהלה את הספרייה בבית הנכות שבניהול אחיה.

ספריו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת ספרו של מרדכי נרקיס "מטבעות ארץ ישראל - ספר שני (טביעת הנכרים)". זהו הכרך השני בסדרת ספריו של נרקיס אודות מטבעות ארץ ישראל

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מטבעות ארץ ישראל, ‬ירושלם : מוסד ביאליק, תרצ"ו-תרצ"ט 1938.
  • אנשי ציפורי ואספסיינוס : על שתי מטבעות של העיר ציפורי שנטבעו בשנת י"ד לנירון, ירושלים : [חמו"ל], תשי"ג.
  • אדומיות, ירושלים : [חמו"ל], תרצ"ה-1935. ‬
  • ידיעות רש"י על מלאכת הניילו, ירושלם : אגודת ידידי בית הנכות הלאומי בצלאל, תש"ב-1942.
  • מארק שאגאל : יצורתו(!) 1908-1951, [ירושלים] : הוצאת אגוד המוזיאונים בישראל, 1951. ‬
  • מלאכת האמנות של יהודי תימן, ‬ירושלים : (אגודת ידידי בית הנכות הלאומי בצלאל), תש"א-1941.
  • ברוך שץ : חייו ויצירותיו, מונוגרפיה, ‬ירושלם : הוצאת בני-בצלאל, תרפ"ה.
  • מילון למונחי הגרפיקה, ירושלם : מוסד ביאליק על ידי ועד הלשון העברית, תרצ"ז-1937. ‬
  • מנורת החנוכה, ירושלים : בני בצלאל, ת"ש 1939. ‬

ספרים שתרגם, ההדיר וערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגדת יהודה : הגדת פסח אשכנזית מצוירת בכתב יד בת המאה החמש עשרה בבית הנכות הלאומי בצלאל בירושלים, ירושלים : הוצאת בית הנכות הלאומי בצלאל, תשט"ו-1955
  • החלוצים : לקט שירי חלוצים וצלליות גזורות בידי מאיר גור אריה, ירושלים : הוצאת בני בצלאל, תרפ"ה-1925.
  • עם י’ ספיבק, לוח לנער / בעריכת ירושלם : הלשכה הראשית של קרן קיימת לישראל, תרצ"ה. ‬

אמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהי פיסול : פרקי אבטוביוגראפיה / מאת יעקב אפשטיין, (תרגום: נ’ התך [=מ’ נרקיס]), ירושלים : מוסד ביאליק, תש"ח-1948.
  • איגרות ודברי יומן / מאוריצי גוטליב, (בלוויית תשע תמונות / ערך ותרגם מפולנית וגרמנית וצירף הערות וסוף-דבר), ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ז-1957. ‬
  • עם מ’ גרטנר, מסות ומסעות / יוסף ישראלס, ירושלים : מוסד ביאליק, תשי"ג. ‬
  • על אמנות, אמנים ומבקרים : פתגמים ומכתבים / ברוך שץ, ירושלים : הוצאת מוזיאון ישראל, תשמ"ג. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]