אתנוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתנוגרפיה (מיוונית אתנוס-אומה, עם וגראפיה-כתיבה) היא תיאור איכותי של תופעות בחברה האנושית, על-סמך עבודת שדה. אתנוגרפיה היא שיטת מחקר הוליסטית המחזיקה בדעה כי מרכיביה של מערכת, בהכרח אינם יכולים להיות מובנים באופן מלא ומדויק כאשר הם מוצגים ונחקרים באופן בלתי-תלוי האחד בשני. לסוגה יש מקורות היסטוריים כמו-גם פורמליים, ביומני-מסע ובדוחות משרד קולוניאליים. מספר מסורות אקדמיות, בעיקר הקונסטרוקטיביסטית והרלטיביזם הדוגמתי, גרסו כי האתנוגרפיה היא שיטת מחקר לגיטימית לחלוטין.

אנתרופולגיה חברתית ותרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתרופולוגיה תרבותית ואנתרופולוגיה חברתית, פותחו שתיהן מיישום של האתנוגרפיה. היצירות הקלאסיות של ענפים אלו הן בעיקרן יצירות אתנוגרפיות. יצירות כמו: ימאי האוקיינוס השקט המערבי של האנתרופולוג הפולני המפורסם ברוניסלב מלינובסקי, The Nuer מאת האנתרופולוג-החברתי הבריטי אדוארד אוונס-פריצ'רד, התבגרות בסמואה של האנתרופולוגית-התרבותית האמריקאית מרגרט מיד או Naven מאת האנתרופולוג הבריטי גרגורי ביטסון. כיום, אנתרופולוגים חברתיים ותרבותיים שמים דגש חזק על עשייה ממשית ועצמאית של מחקר אתנוגרפי כבסיס ורקע למחקר מעמיק יותר, עד כדי-כך שאתנוגרפיה - המיזוג ההשוואתי של מידע אתנוגרפי - היא מקצוע שלם העומד בפני עצמו, לעתים נדירות בלבד.

אתנוגרפיה היא הצפייה הישירה, ממקור ראשון, בהתנהגות יומיומית של חברה או קבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף. החוקר עצמו עשוי אפילו ליטול חלק בתהליך ולשמש כמשתתף וכצופה. אתנוגרפיה היא ענף מחקר המבוסס כולו על עבודת שדה. מטרת האתנוגרפיה היא תיעוד תופעות בזמן התרחשותן, זמן אמת, ותיעוד תפישת העולם של מושא המחקר בהקשר לעולם היומיומי בו הוא חי, לחברה ולתופעות בפרט, על ידי החוקר. אחת הביקורות כלפי האתנוגרפיה היא שנוכחות החוקר בשטח, בזמן אמת, עלולה לגרום או לתרום לתוצאות שאינן מדויקות. זאת מכיוון שמושאי המחקר עלולים להתנהג בצורה שונה מהרגיל עקב נוכחתו של החוקר (שכן נוכחות זאת היא לרוב מאורע בלתי-רגיל). לכן, מסכמים המבקרים, מכיוון שהתנהגות מושאי-המחקר אינה זו שבנורמה, התוצאות הנובעות מהמחקר הן שקריות כי הן אינן מתארות את ההתנהגות הנורמלית של מושאי-המחקר בזמן התרחשות התופעה.

ישנן מספר נושאי-בת של האתנוגרפיה בתוך האנתרופולוגיה התרבותית. החל בשנות החמישים המאוחרות של המאה ה-20 ודרך תחילת שנות השישים, אנתרופולוגים החלו לכתוב "וידויים" אתנוגרפיים שהביאו לידיעת הקהילה הבינלאומית את טיבו של המחקר האתנוגרפי. מהמפורסמות שביצירות אלה הן ארצות טרופיות נוגות של קלוד לוי-שטראוס, The High Valley מאת קנת' ריד וThe Savage and the Innocent של דייוויד מייבורי-לואיס כמו-גם Return to Laughter מאת אלינור סמית' בואן (לורה בוהנן) הדמיוני במקצת. מאוחר יותר, אתנוגרפיות "רפלקסיביות" טבעו את הטכניקה לפיענוח הבדלים תרבותיים על ידי הצגת ההשפעות שלהם על האתנוגרף (זהו החוקר העוסק באתנוגרפיה). דוגמאות מפורסמות כוללות את Reflections on Fieldwork in Morocco של פול ריינבאו, The Headman and I מאת ג'אן-פול דומון וְ-Tuhami של וינסנט קראפאנזאנו. בשנות ה-80, תחת השפעת המחשבה הפוסטקולוניאלית/פוסט סטרוקטוריאלית, ביקרו האתנוגרפים בחריפות את השפה בה נעשה שימוש ביצירות אתנוגרפיות. אתנוגרפיות "ניסוייות", החושפות את תסיסתה של הדיסציפלינה, כוללות בתוכן את Shamanism, Colonialism, and the Wild Man של מיכאל טוציג, Debating Muslims של מיכאל.פ.ג'.פישר ו-מדי עבדי, A Space on the Side of the Road מאת קת'לין סטיוארט וְ-Advocacy after Bhopal של קים פורטון.

אנתרופולוגים תרבותיים, כמו קליפורד גירץ, לומדים ומפרשים מחלוקות תרבותיות באמצעות אתנוגרפיה המבוססת על עבודת-שדה עצמאית. בכך הם מספקים תיאור על תרבות, חברה או קהילה מסוימת. במסגרת עבודת השדה מבלים האתנוגרפים שנה לפחות בקרב החברה אותה הם חוקרים ולומדים על מנהגיהם ודרך חייהם. האתנוגרף הוא לרוב חלק מנושאי-המחקר וצופה, כאחד. האתנוגרף לוקח חלק פעיל במאורעות אותם הוא לומד מכיוון שדבר זה עוזר לו להבין את הלך-הרוח והמחשבה המקומית.

תחומים קשורים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם תחומים כמו סוציולוגיה ולימודי תרבות, מפיקים עבודות אתנוגרפיות מקרבם. סוציולוגיה אורבנית ואסכולת שיקגו במיוחד, מזוהים עם מחקרים אתנוגרפיים, אם-כי רבות מהעבודות המוכרות ביותר בתחום (הכוללות למשל את חבורת קרן רחוב מאת וויליאם וויט ואת מטרופוליס השחורה של קלייר דרק) הושפעו רבות מהאנתרופולוג לויד וורנר, ששהה במחלקה הסוציולוגית של שיקגו. האינטרקאציה הסימבולית גדלה על-ברכי אותה מסורת וסיפקה מספר עבודות אתנוגרפיות יוצאות מגדר-הרגיל, כולל למשל, את פנטזיות משותפות מאת גרי אלן פיין, המתעד את ההיסטוריה המוקדמת של משחקי התפקידים הפנטזיים. אך למרות העובדה שהרבה תחומי-בת ונקודות מבט תאורטיות בסוציולוגיה משתמשות בשיטות אתנוגרפיות, אתנוגרפיה היא לא תנאי בל יעבור של התחום, בניגוד למשל לאנתרופולוגיה תרבותית.

עוד תחומים העושים שימוש נרחב באתנוגרפיה הם חינוך, אתנומוזיקולוגיה, חקר הופעות ופולקלור. האנתרופולוג האמריקאני ג'ורג' ספינדלר היה מהחלוצים ביישום אתנוגרפיה מתודולוגית בכיתות הלימוד. ג'יימס ספרדלי הוא אנתוגרף ידוע נוסף בתחום, בעיקר בשל ספרו הראיון האתנוגרפי מ-1979.

שיטות אתנוגרפיות יושמו בהצלחה גם ללימודי ישיבות עסקיות. קבוצות של עובדים, מנהלים וכו', הם סוגים שונים של נושאי-מחקר סוציולוגיים, הנצפים בכל מערכת סוציולוגית נפוצה. כל קבוצה מראה תכונות, ערכים ודפוסי התנהגות שונים.

בהדרגה, אוניברסיטאות (כמו האוניברסיטה של אילינוי, UIUC) משתמשות בשיטות אתנוגרפיות כטכניקה לעידוד מחקר הומני בקרב תלמידי תואר ראשון. לדוגמה, תוכנית ה(קישור חיצוני)אתנוגרפיה של האוניברסיטה (EOTU - Ethnography Of The University) מסבסדת מחקרים של תלמידי תואר ראשון ב-UIUC, ומתעדת אותם בארכיון אינטרנטי הנגיש דרך מחשבים באוניברסיטה. EOTU גם משמשת כקבוצת לימוד לסטודנטים, צוות ההוראה או לכל מי שמעוניין לדעת מה פירושו של דבר לנהל מחקר באוניברסיטאות כמוסדות לימודיים.

אנתרופולוגים כמו דניאל מילר ומרי דאגלס, השתמשו בנתונים אתנוגרפיים בשביל לענות על שאלות אקדמיות בנושא צרכנים וצרכנות. גם עסקים נעזרים באתנוגרפים בשביל להבין כיצד אנשים משתמשים במוצרים או שירותים, דבר שגרם לביקוש עולה לתחום הידוע כ"אתנוגרפיה עיצובית" ("design ethnography") העוסק בשיטות להבנת צרכנים וצרכנות, או לצורך עיצוב של מוצר-צריכה חדש. הכנס האחרון של "יישום אתנוגרפיה בתעשייה" (EPIC - Enthnographic Praxis in Industry Conference), שסובסד על ידי מיקרוסופט ואינטל, הוא ראיה לזה. גישתם השיטתית וההוליסטית של האתנוגרפים לנסיון אמיתי מחיי-היומיום, מוערך במיוחד בקרב מפתחי המוצרים, המשתמשים בשיטות אלה להבנת מאווים נסתרים או נסיונות תרבותיים קולקטיביים הקשורים למוצרים מסוימים. בעוד שקבוצות מיקוד נכשלות ביידוע המשווק בכל הקשור למעשיהם של אנשים בפועל, אתנוגרפיה מקשרת בין מה שאנשים אומרים לבין מה שהם באמת עושים, ובכך נמנעת מהמלכודות הנוצרות עקב הסתמכות בלעדית על מידע מבוסס דיווח עצמי של קבוצות מיקוד.

טכניקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. תצפיות ישירות, ממקור ראשון, על התנהגויות יומיומיות - יכול לכלול גם "תצפיות מבפנים" (בהם האתנוגרפר הוא גם חלק ממושאי-המחקר וגם החוקר).
  2. רבדים שונים של שיחות רשמיות - כל הטווח בין שיחות-חולין לראיונות.
  3. השיטה הגנואולוגיאלית. זוהי קבוצת תהליכים העוזרים לאתנוגרפר לגלות ולתעד קרבת-דם, מוצא שושלתי ונישואין, על ידי שימוש בדיאגרמות ובסמלים.
  4. עבודה פרטנית עם יועצי מפתח הקשורים לפן מסוים בחיי הקהילה.
  5. ראיון עומק.
  6. גילויים של אמונות ודרכי-מחשבה מקומיים.
  7. מחקר המוגדר על ידי שאלה או בעיה ספציפית.
  8. מחקר ארוך-טווח. זהו מחקר מתמשך של אזור מחקר יחיד.
  9. מחקר קבוצתי.

אתנוגרפרים לא משתמשים בכל השיטות שהוצגו דלעיל, הנפוצות ביותר הן ראיונות ותצפיות ישירות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Agar, Michael (1996) The Professional Stranger: An Informal Introduction to Ethnography (2nd ed.). Academic Press.
  • Douglas, Mary (1996) The World of Goods: Toward and Anthropology of Consumption. Routledge, London.
  • Erickson, Ken C. and Donald D. Stull (1997) Doing Team Ethnography: Warnings and Advice. Sage, Beverly Hills.
  • Miller, Daniel (1987) Material Culture and Mass Consumption. Blackwell, London.
  • Kottak, Conrad Phillip (2005) Window on Humanity : A Concise Introduction to General Anthropology, (pages 34-44). McGraw Hill, New York.
  • Kottak, Conrad Phillip (2005) Window on Humanity : A Concise Introduction to General Anthropology, (pages 2-3, 16-17, 34-44). McGraw Hill, New York.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]