מרי מידג'לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרי מידג'לי
Mary Midgely
Mary Midgley.JPG
מידג'לי בשנת 2002
לידה 13 בספטמבר 1919
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 2018 (בגיל 99) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פילוסופיה, אתיקה של המדע, היסטוריה של המדע
ארצות מגורים ניוקאסל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ניוקאסל עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
זכויות בעלי חיים, הדת שבמדע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרי מידג'לי לבית סקרוטון (באנגלית - Mary Midgley; ‏13 בספטמבר 1919 - 10 באוקטובר 2018) הייתה פילוסופית של האתיקה ומרצה בכירה לפילוסופיה באוניברסיטת ניוקסל שבאנגליה. התפרסמה במחקריה ומאמריה בתחום האתיקה של המדע וזכויות בעלי חיים.

את ספרה הראשון "החיה והאדם - שורשי טבע האדם" כתבה ב-1978 כשהייתה כבר בשנות ה-50 לחייה. ב-1981 הוציאה לאור את "הלב והשכל - מגוון החוויה המוסרית", ב-1983 את "חיות, ולמה הן חשובות", ב-1984 את "רשעוּת", ב-1994 את "הקוף המוסרי: אנשים, חופש ומצפון". היא קיבלה פרס על ספרות מדעית מאוניברסיטת דרהאם (קרוליינה הצפונית) ב-2005. האוטוביוגרפיה עליה "הינשוף של מינרבה" יצא לאור ב-2005.

מידג'לי התנגדה לרדוקציוניזם ולרעיונות ה"מדענות" השואפים להציב את המדע האמפירי במקומו של הרוח האנושית, תפקיד שאליו המדע כלל אינו מתאים. היא כתבה בהרחבה על האפשרויות הנפתחות בפני הפילוסופיה כאשר זו תלמד ותקבל מושגים מהטבע ובמיוחד מבעלי חיים. חלק מספריה דנים ברעיונות הפילוסופיים ובגישות היסוד הנמצאות במדע פופולרי, כולל אלו של ריצ'רד דוקינס. היא גם כתבה מאמרים על גישת גאיה כשהיא מאמצת רעיונות מהגישה, מסכימה עם תפישת עולם זו ורואה בו דרך חיובית ומוסרית להתקדמות האנושות.

העיתון הגרדיאן תיאר אותה כפילוסופית לוחמנית וראש המתקפה נגד מצג שווא מדעי בבריטניה.

ימיה הראשונים ולימודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביה של מידג'לי היה כהן דת אנגליקני של מכללת המלך בקיימברידג'

מידג'לי נולדה בלונדון ללזלי ותום סקרוטון. אביה היה כומר ומאוחר יותר כהן הכנסייה האנגליקנית במכללת קינגס בקיימברידג', ושם גדלה. היא למדה בבית ספר הנמצא בביתו הקודם של צ'ארלס דרווין, ושם התעמקה בלימודי פילוסופיה, מדע, והקשר ביניהם.

לדבריה, באוניברסיטה היא בחרה בתחום הפילוסופיה מכיוון שמורתה לספרות אנגלית אמרה לה ש"ספרות אנגלית תמיד אפשר לקרוא בבית", וכשנתקלה בכתבי אפלטון, הייתה חייבת לבדוק במה מדובר.

בשנת 1937 התקבלה למכללת סומרוויל בעיר אוקספורד. היא תכננה להתגורר באוסטריה לתקופה של שלשה חודשים על מנת ללמוד גרמנית, אך לאחר חודש אחד נאלצה לקטוע את השהיה שם עקב האנשלוס - פלישת גרמניה לאוסטריה וסיפוחה. בסומרוויל היא למדה לטינית וספרות עתיקה יחד עם איריס מרדוק - כיום סופרת ופילוסופית אנגליה, וסיימה בהצטיינות. את רוחב ידיעותיה בתחומים רבים במדע היא חבה לדבריה לחבריה המרובים מן האקדמיה אותם הכירה באוקספורד. היא סברה שהאפשרות הנשית שלה להשתלב באקדמיה להוביל בה ולהביע "דעות נשיות" נבעה בראש ובראשונה מגיוסם של גברים צעירים רבים שעזבו את ארצם במלחמת העולם הראשונה. לדעתה בעיתות שלום "חשיבה נשית" רבה וטובה הולכת לאיבוד פשוט משום שאינה נשמעת.

חיים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אוקספורד, היא הייתה מורה בבית הספר בו למדה בילדותה, במסגרת השירות הציבורי האנגלי. היא שבה לאוקספורד ב-1947 ועבדה עם גילבט מוריי. ב-1949 החלה להרצות באוניברסיטת רידינג, בתחום הפילוספיה. היא נישאה לג'פרי מידג'לי ב-1950 והם עברו לניוקסל. לזוג נולדו שלשה בנים. היא ובעלה לימדו בניוקסל, שם חיה עד מותה. בעלה מת ב 1997. בתקופה זו החלה לחקור את נושא המוסר, וספרה הראשון 'החיה והאדם', יצא לאור בהיותה בת 59. "לא כתבתי ספרים עד גיל חמישים" אמרה, "וטוב שכך, כי אינני יודעת מה חשבתי קודם".

דעות וויכוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה של מדגלי 'החיה והאדם'

מידג'לי רואה בפילוסופיה סוג של שרברבות, משהו שאיש אינו שם אליו לב, עד שמשהו מתקלקל.

"ואז פתאום אנחנו ערים לריחות רעים, וחייבים לפרק את האריחים ברצפה, ולהתבונן בפעם הראשונה באותם מושגי יסוד של המחשבות, אפילו הפשוטות ביותר... הפילוסופים הגדולים שמו לב מראש, כמה מקולקל ושגוי המצב, והציעו דרכים להתמודד עם זה."

למרות שחונכה בבית נוצרי מידג'לי אינה רואה עצמה כנוצריה, אך עם זאת טוענת שאין להתעלם מהדתות שבעולם.

"מתברר שהרעות החולות והנגעים שמילאו את הדת בעבר, אינן מוגבלות אליה, אלא יכולות ללוות כל מוסד אנושי מוצלח. כך כן, אין זה ברור כלל שהדת עצמה היא משהו שהאנושות יכולה או צריכה להירפא ממנו".

ספרה הראשון "חיה ואדם" (1978) בדק את טבע האדם ואת התגובה האנושית לרדוקציוניזם בסוציוביולוגיה וכן לרלטיביזם ולביהייביוריזם, תפיסות שהיו נפוצות בקרב חוקרים במדעי החברה באותה תקופה. טענתה בספר הייתה שהדמיון בין אנשים לבעלי חיים גדול ממה שמדענים אלו היו מוכנים להודות. היא אף הצביעה על כך שבדרכים רבות החיות אף יותר מתוחכמות מבני האדם, ושהן האנשים והן החיות חווים מערכת יחסים רגשית אשר מובעת על ידי שניהם ואף משמשת אצל רבים לתקשורת החוצה את הגבול בין סוגים שונים של בעלי חיים וביניהם לאנשים.

מאוחר יותר מידג'לי ביקרה ושללה את האמונה שניתן להבין את בני האדם על פי המבנה הגנטי שלהם בלבד, טענה אשר להבנתה הייתה טענתו של דוקינס בספרו הגן האנוכי (1976). במקום זאת, היא טענה, בני האדם יבינו טוב יותר את עצמם ואת יחסיהם עם בעלי החיים על ידי שימוש בשיטות ה"איכותיות" (בניגוד לשיטות כמותיות) של מדע המוסר (אתולוגיה) ושל פסיכולוגיה השוואתית.

בשנת 2002 מידג'לי כתבה את המבוא להוצאה שנייה של "האבולוציה כמדע" (במקור משנת 1985). במבוא זה מידג'לי דיווחה שהסיבה לכתיבת הספר הזה והספר "המדע כגאולה" (משנת 1992) הייתה על מנת להלחם ב"ספקולציות חצי מדעיות" של כמה פסקאות נבואיות או מטפיזיות שהחלו להופיע בספרי מדע, בדרך כלל בפרקים האחרונים שלהם. הספר הראשון עסק בתאוריות האבולוציוניות של ביולוגים כולל של דוקינס, והשני בחוקרי פיזיקה ובינה מלאכותית. מידג'לי כתבה שהיא עדיין מאמינה שלתאוריות אותן הציגה בספר "אין כל קשר עם תאוריה מקובלת כלשהי של אבולוציה", ושרעיונות אלו לא יפתרו שום בעיה מוסרית או חברתית אמיתית שהעולם מתמודד אתו, בין אם זה תוך שימוש בהנדסה גנטית, ובין אם זה תוך שימוש במכונות. לסיכום כתבה:

"רעיונות (מזימות) אלו עדיין נראות לי כפעולות הסחה, המונעים מאתנו להתמודד עם הבעיות הקשות באמת".

ובמקום אחר:

"אינני תוקפת את המדע, אלא מגינה עליו מפני פרשנות שגויה המסוכנת לה."

על רדוקציוניזם (צמצום) ומטריאליזם (חומרנות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידג'לי יצאה נגד גישת הצמצום, ונגד כל ניסיון לחייב גישה אחת ויחידה להבנת העולם. לדעתה יש "מפות רבות וחלונות רבים".

"אנו זקוקים ל'פלורליזם מדעי' - להכרה בכך שיש ריבוי צורות ומקורות של מידע, לעומת הצמצום, אותה אמונה המשוכנעת שיש חזות אחת גורפת הפותרת את כל הבעיות."

היא כתבה שלדעתה מועיל לחשוב על העולם כ"אקווריום ענק... איננו יכולים לראות את הכל מלמעלה, אז אנחנו מתבוננים בו דרך כמה חלונות קטנים... בסופו של דבר אנחנו נצליח להבין די הרבה מתוך מה שראינו, אם נחבר בסבלנות את פיסות המידע מהזוויות שונות. אבל אסור לנו להתעקש על כך שהחלון שלנו הוא החלון היחיד שדרכו שווה להתבונן. כך לא נתקדם הרבה."

היא טוענת גם שגישתה אינה חדשה, ושזו המשכה של התפישה של רבים מן המדענים בתקופות שלפני זו האחרונה, תפישה הנובעת מהמציאות עצמה, וההכרה בה:

"'קבלת הגישה שה'חומר' קשור ודומה ל'רוח' - לשכל, ושה"שכל" חודר לתוכו, אינה גישה חדשה למדע ואינה תוספת לה, אלא פשוט, מוּדעוּת למעשינו והודאה בכך שזה אכן אופן עשייתם."

לדעתה

"'זו הסיבה העיקרית שגרמה לאיינשטיין לציין לעיתים שהמפתיע במדע הוא שהוא אכן עובד. שעצם החוקים שאנו מבינים בעקבות התבוננות במציאות, מתבררות אכן כחוּקיוּת של הדברים עצמם."

הוויכוח עם ריצ'רד דוקינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר בירחון "פילוסופיה" בשם: "חוק הג'ונגל: חלופות מוסריות ויסודות של התפתחות"[1], דן בהשלכות של רעיונותיו של ריצ'רד דוקינס על האתיקה והפילוסופיה של המוסר, ושיבח את ספרו. מידג'לי הגיבה בחריפות.

תגובתה פורסמה בגיליון 54 (1979) במאמר "להטוטי גנים". מאמר זה טען ש'הגן האנוכי' עסק יותר בנושא אגואיזם פסיכולוגי מאשר בחקר האבולוציה. מאמרהּ ביקר את מושגיו של דוקינס, אולם בוויכוח שנוצר בעקבות פרסומו, טענו נגדה שהמאמר שלה היה רגשני, לא ענייני, וחסר הבנה אמיתית לרעיונותיו של דוקינס. מידג'לי התפלמסה עם דעות אלו, והצביעה על כך שבעוד דוקינס אמור לדבר על גנים - כלומר מבנים כימיים, הוא מטה את הדיון ואומר שאנחנו נולדנו אנוכיים (עמוד 3 בספר). "ויש הבדל גדול בינינו ובין הגנים שלנו".

בפולמוס זה כתבה שבתחילה לא רצתה להתמודד עם דוקינס, מכיוון שחשבה שדעותיו אינם נתפשים ברצינות בעיני הממסד המדעי. אולם לאחר פרסום המאמר ב'פילוסופיה' הבינה שיש עוד רבים הנוטים "לראות בפנטזיות שלו משהו מן הממש".

בתגובה משנת 1981 דוקינס ענה:

"קשה למצוא הערה כה מתנשאת ובעלת יוהרה בספרות המדעית כלפי אקדמאי חבר... היא מעלה את אמנות אי ההבנה לגבהים מסחררים. לנקודה המרכזית שלי לא היה כל קשר שהוא עם האשמותיה. אני כלל אינני עוסק באדם, או לפחות לא בטבע הרגשי שלו. ספרי הוא כולו בנוגע להתפתחות החיים, ולא נוגע באתיקה של מין אחד מסוים - וחריג למדי.

בגיליון 58 "גנים אנוכיים ודרוויניזם חברתי" (1983) מידג'לי הגיבה שוב:

"אמנם נדרשת התנצלות, לא רק עבור העיכוב של תגובתי, אלא גם על הטון חסר הסבלנות של מאמרי הקודם. אסור להתרגז, והכעס תמיד מוביל לטענות מבולבלות. ואולם, ההתנגדות המקורית שלי בעינה עומדת..."

הוויכוח הזועם בין השניים נמשך. כך בעמוד 55 בהוצאה השנייה של ספרו 'הגן האנוכי' (1989) דוקינס רשם הערה על מאמרה ה"זועם והמרושע" של מידג'לי. היא, מצידה, המשיכה לבקר את רעיונותיו של דוקינס. בספרה "אבולוציה כמדע: תקוות מוזרות ופחדים מוזרים עוד יותר" (2002) וכן בספריה "מיתוסים למחיה" (2002) ו"המיתוסים של חיינו" (2003) היא נלחמה נגד "השימוש המבולבל שלו בשפה": נגד

"אחיזת העיניים בשימוש במושגים כמו 'אנוכי' במשמעויות שונות, בלי לעורר את תשומת לב הקורא לכך".

ונגד הרטוריקה שלו, תוך ציטוט מספרו: "לגנים יש השפעה רבה על התנהגות", אשר לדעתה דומה יותר לדת מאשר למדע:

"אין זה מקובל שהאורתודוקסיה הניאו דרוויניסטית או הדוקיניסטית תטען את מה שדרווין עצמו הכחיש,
כלומר שהברירה הטבעית היא הסיבה היחידה של ההתפתחות, ולכן במובן מסוים, מקרי לחלוטין.
זו כשלעצמה אמונה מוזרה, שאין להסכים עמה מראש כחלק מהמדע."[2]

בראיון בעיתון ה'אינדיפנדנט' בספטמבר 2007, היא טענה שהתובנות של דוקינס לגבי אבולוציה, מונְחות מכח אידאולוגיה.

"האידאולוגיה של דוקינס מוֹכרת את פולחן התחרותיות. הוא מקרין סוג של תאצ'ריזם (הכוונה לתפיסות השוק החופשי של מרגרט תאצ'ר) מן הכלכלה, ומשליך אותה על אבולוציה. אין זו תפיסה מדעית חסרת פניות. זוהי דרמה פוליטית".

באפריל 2009 חזרה על פרשנותה לספרו של דוקינס בסדרת מאמרים בגארדיאן.

בספרה מ-2010 "העצמי הבודד: דרווין והגן האנוכי" היא טוענת:

"התיאורים החד צדדים של המניעים האנושיים, כמו הנטייה לפרשנות 'הגן האנוכי' בחשיבה הנאו-דרוויניסטית החדשה -
ייתכן שהם מעניינים, אבל הם תמיד לא מציאותיים."[3]

מידג'לי בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש התייחסות למידג'לי ב"חיי החיות" - ספרו של י.מ. קוטזי מדרום אפריקה. זהו מעין חיבור בין סיפור קצר ושיח פילוסופי. מבקרי ספרות הביעו תהיות לגבי משמעות התוכן, הכתוב בסגנון חידתי ומוזר.

"הקורא אינו בטוח אם הוא אמור אולי למצוא שגיאה או סתירה פנימית תוך כדי קריאת הטענות של גיבור הסיפור"

כותב אחד המבקרים[4].

מבקרים אחרים טענו שיש נקודות השקה רבות בין דעותיה של מידג'לי וספרו של קוטזי, והם נעזרו בכתביה על מנת להבין את ספרו המבלבל.

לדוגמה, גיבור הסיפור טרוד במעמדן המוסרי של חיות, נושא שמידג'לי עסקה בו ב"חיות ולמה הן חשובות". גיבור הסיפור דן לעומק בעניין הסימפטיה והמושג האתי (או המצפוני), נושא עליו כתבה מידג'לי בספרה "חיה ואדם".

בניתוח משמעויות הספר, אחד המבקרים סיכם:

"מהשוואת המושגים בין ספריו של קוטזי למאמריה של מידג'לי, מתבררת תפיסה מוסרית המצויה בספריו של קוטזי, והדומה מאוד לתפיסתה הידועה של הפילוסופית מרי מידג'לי: הגות המציבה את הסימפטיה והאהדה במרכז, ומעמתת אותה עם העמדה המנוגדת, המיוצגת באופן החריף ביותר בידי מסורת 'החוזה החברתי' (כלומר החוק), אשר תופשת את ה'שכל' וה'שכלתנות' כאמצעי בלבד".

דוגמה נוספת היא הערצתם המשותפת של קוטזי ומידג'לי לרובינזון קרוזו. קוטזי חוזר על סיפורו של קרוזו בנובלה "אויב", בעוד מידג'לי כותבת על קרוזו במאמרה "חובות בנוגע לאיים". במאמר זה של מידג'לי, היא נוקטת בעמדת האקוצנטריות, וטוענת שייתכן ולאדם חובות מוסריות כלפי ישויות שאינן אנושיות כמו חיות או מערכות אקולוגיות, רעיון המצוי גם בספריו של קוטזי: "חיי החיות", "אויב" ורבים אחרים.[5].

פסלה של מרי מידג'לי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הוצב פסל דמותה של מידג'לי כחלק מטריפטיכון סביבתי בלונדון, ובו דמויות תומכי סביבה נוספות, מעשה ידי הפסל ג'ון אדגר, בן עירה ניו קאסל.

פרסומים וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיה ואדם - יסודות טבע האדם (1978; הוצאה מתוקנת 1995) הוצאת רוטלג ISBN 0-415-28987-4
  • לב ומח - מגוון ההתנסויות המצפוניות (1981) הוצאת רוטלג ISBN 0-415-30449-0
  • חיות ולמה הן חשובות: מסע סביב מחסום המינים (1983) הוצאת אוניברסיטת ג'ורגיה ISBN 0-8203-2041-2
  • רשעות: מאמר פילוסופי (1984) הוצאת רוטלג ISBN 0-415-25398-5
  • בחירות של נשים: בעיות פילוסופיות העומדות בפני פמיניזם עם יהודית יוז (1983) הוצאת וידנפלד וניקולסון ISBN 0-3128-8791-4
  • האבולוציה כדת: תקוות מוזרות ופחדים מוזרים עוד יותר (1985) רוטלג (הודפס עם הקדמה חדשה 2002) ISBN 0-415-27832-5 מידג'לי הקדישה את הספר לזכרו של צ'ארלס דרווין "שמעולם לא אמר דברים אלו".
  • האם איננו יכולים להגיע להכרעות מוסריות (1989) הוצאת בריסטול ISBN 1-85399-166-X
  • חכמה, מידע ותהיה: לשם מה נחוץ ידע (1989) רוטלג ISBN 0-415-02830-2
  • מדע וגאולה: מיתוס מודרני ומשמעותו (1992) רוטלג ISBN 0-415-10773-3

ניתן לראות את הספר כהרצאה כאן בסדרת הרצאות גיפורד.

  • הקוף המוסרי: אנשים, חופש ומצפון (1994) רוטלג ISBN 0-415-13224-X
  • אוטופיות, דולפינים ומחשבים: בעיות של שרברבות פילוסופית (1996) רוטלג ISBN 0-415-13378-5
  • מדע ושירה (2001) רוטלג ISBN 0-415-27632-2
  • מיטוסים על פיהם אנו חיים (2003) רוטלג ISBN 0-415-34077-2
  • הינשוף של מינרבה: ספר זיכרון (2005) הוצאת רוטלג ISBN 0-415-36788-3 (האוטוביוגרפיה של מידג'לי)
  • מרי מידג'לי המהותית (2005) הוצאת רוטלג ISBN 0-415-34642-8 עורך דוד מידג'לי עם הקדמה של גיימס לובלוק
  • ריאליזם ארצי: משמעותה של גאיה (2007) הוצאת חותם אקדמי ISBN 1-845-40080-1 (גיליון ערוך)

חוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחרור האשה (1952) בעיתון המאה העשרים כרך 153, עמודים מספר 901, 217–25
  • בישופ בוטלר: תגובה (1952) ירחון המאה העשרים CLII, מס'. 905
  • היכן השלג של דודתי (Ou Sont les Neiges de ma Tante) - ירחון המאה העשרים (1959), עמודים 168–79
  • מרי מידג'לי, האם 'מוסר' היא מילה גסה?, ירחון פילוספיה 47, מספר 181, (1972) עמודים 206–228 במאגר המידע JSTOR
  • מושג הבהמיות: הגות, מוסר והתנהגות חיות (1973) ירחון פילוסופיה גיליון 48, מספר 148, עמודים 111–135 ‏שם, שם במאגר המידע JSTOR
  • נקיונו מפניות של הוגה הדעות המוסרי, גליון משלים לאסופת 'החברה האריסטוטלית', (1974) עמודים 211–29 במאגר המידע JSTOR
  • משחק המשחק, ירחון פילוספיה 49, מספר 189, (1974) עמודים 231–253 במאגר המידע JSTOR
  • לנסות את חרבך החדש על עובר אורח (1977) המאזין (הודפס שוב באסופת מידג'לי, מרי - לב ושכל (1981) ברברה ומקינון מוסר, תאוריה ונושאים עדכניים (מהדורה שלישית 2001))
  • מרי מידג'לי, ירחון פילוסופיה 53 עוד בעניין הגיון ומחוייבות באנטרופולוגיה סוציאלית (חקר חברת האדם), 3749907, (1978) , מספר 205, עמודים 401–403 במאגר המידע JSTOR
  • מרי מידג'לי, התנגדות לסילוף שיטתי, ירחון פילוסופיה 53, מספר 204 עמודים 147–169, (1978) במאגר המידע JSTOR
  • חופש ותורשה (1978) המאזין (הודפס שוב באסופה מדגלי מרי, לב ושכל (1981))
  • מרי מידג'לי, אכזריות ורגשנות, ירחון פילוסופיה 54, מספר 209, עמודים 385–389, (1979) במאגר המידע JSTOR
  • מרי מידג'לי, המספר שכולו נקבה, ירחון פילוסופיה 54, מספר 210, עמודים 552–554, (1979) במאגר המידע JSTOR
  • Gene-Juggling (1979) ירחון פילוסופיה 54, מספר 210, עמודים 439–458 ‏המאמר החופשי במאגר המידע JSTOR
  • מרי מידג'לי, העדר המרווח בין ערכים לעובדות, בהשתתפות סטפן ר' ל' קלארק, (1980), יום העיון של החברה האריסטוטלית, כרך השלמות 54, עמודים 207–223+225-240 במאגר המידע JSTOR
  • תוצאנות וההגיון הבריא (1980) דו"ח מרכז הסטינגס 10, עמוד 5, עמודים 43–44 doi:10.2307/3561052
  • למה הידע חשוב (1981) חיות במחקר: תפיסות חדשות בחקר התנהגות חיות עורך דוד שפרלינג. ניתן לראות חלקים מהדיון המוסרט ערוך ביוטיוב
  • מרי מידג'לי, משאות נפש וצרכים אנושיים, ירחון פילוסופיה 58, מספר 223, עמודים 89–94, (1983) במאגר המידע JSTOR
  • לקראת הבנה חדשה של טבע האדם: מגבלות ההתנהגות הייחודית (1983) איך בני אדם מתאימים את עצמם לסביבה: מסע ביו-תרבותי עורך: דונלד י' אורנטר
  • גנים אנוכיים ודארוויניזם חברתי (1983) ירחון פילוסופיה 58, מספר 225, עמודים 365–377 ‏המאמר החופשי במאגר המידע JSTOR
  • חובות בנוגע לאיים (1983) מפגש LX (הודפס שוב באנשים, פינגווינים ועצים מפלסטיק (1986) עורך דונלד ואן-דביר, הודפס גם בירחון המוסר (1994) עורך פטר סינגר ו-מצפון ומוסר סביבתי (1995) עורך רוברט אליוט)
  • הסרת הבימוי המומחז מדרווין (1984) ירחון תורת הייחוד '67, מספר 2
  • בני-אדם ולא בני-אדם (1985) להגנתם של בעלי חיים, עמודים 52–62
  • האם התמקצעות יכולה להזיק לבריאותך? (1987) הירחון הבינלאומי לחקר חברתי ומוסרי 2, מספר 1
  • ויל טראוורס ויונתן ריי, ערכה: וירגיניה מקנה, שימור מינים על קרח, מבעד לסורגים: סוגיית גן החיות, הבריחה מאשמה, ירחון פילוסופיה 62, מספר 241, עמודים 271–291, (1987) במאגר המידע JSTOR
  • אבולוציה כדת: השוואה Prophecies (1987) זיגון 22, מספר 2, עמודים 179–194 doi:10.1111/j.1467-9744.1987.tb00845.x
  • קרובי משפחה שמתביישים בהם: שינוי תפישה בעניין בעלי חיים Perceptions of Animals (1987) התוקע 4, מספר 4, עמודים 17–19
  • בהמות בריונים ומפלצות (1988) מהי חיה? עורך טים אינגולד
  • תאוריות טלאולוגיות של המוסר (1988) אנציקלופדיה של פילוספיה עורך גה"ר פרקינסון
  • (1988) הבטים נשיים של הגות או: איך לא לפחד מההבדל בין המינים, מורוונה גריפיתס ומרגרט וויטפורד (1988)
  • פתרונות מעשיים (1988) דוח מרכז הסטינגס 19, מספר 6, עמודים 44–45 doi:10.2307/3561992
  • Myths of Intellectual Isolation (1988-9) Proceedings of the Aristotelian Society LXXXIX, Part 1
  • ערכו של מחקר חסר ערך: תמיכה במענקי מחקר בטווח הארוך (1989) דו"ח המועצה למדע וחברה
  • האם אתה חיה? (1989) - מתוך אסופת: ניסויים בבעלי חיים: שינוי העמדה המקובלת עורך גיל לאנגלי
  • מדוע החכמה אינה מספיקה (1990) - מתוך אסופת חשיבה מחדש על תוכנית הלימודים, לקראת חינוך על תיכוני בין-נושאי משולב, עורכת מרי ה' קלארק וסנדרה א' ואווריטקו
  • בעיית האישון הקטן, או:מהי פילוסופיה שימושית? (1990) ירחון הפילוסופיה החברתית 21, מספר 1, עמודים 5–15 doi:10.1111/j.1467-9833.1990.tb00262.x
  • The Use and Uselessness of Learning (1990) הירחון האירופאי לחינוך 25, מספר 3 עמודים 283–294 doi:10.2307/1503318
  • שפת הזכויות לא תציל ילדים מניצול; הערה על דברי ארצ'רד בעניין זכויות הורים (1991) ירחון הפילוסופיה השימושית 8, מספר 1 doi:10.1111/j.1468-5930.1991.tb00411.x
  • יסודות המוסר (1991) ספר הלימוד על אתיקה עורך פטר סינגר (בספרדית) כאן)
  • האם הביוספירה היא מותרות? (1992) דו"ח מרכז הסטינגס 22, מספר 3 עמודים 7-12 doi:10.2307/3563291
  • לקראת מבט אנושי יותר על החיות הרעות? (1992) הסביבה בשאלת קיום עורכים דוד ה' קופר וג'וי א פאלמר
  • חשיבות מגוון המינים (1992) החיים המוסריים עורכים סטפן לופור-פוי וקורטיס בראון (יצא לאור שוב באסופת זכויות החיות / דיון במוסר סביבתי, נקודת המבט של הסביבה (1992) עורך יבגני צ. הרגרוב)
  • תחרות מוזרה, מדע מול דת (1992) כתבי הקודש והתרבות העכשיוית עורך יו מונטיפיורי
  • שרברבות פילוסופית (1992) הדחף להתפלסף עורך א' פיליפס גריפיתס
  • רעיון המדע המציל (1992) New Blackfriars 73, מספר 860 עמודים 257–265 doi:10.1111/j.1741-2005.1992.tb07240.x
  • האם המדע יכול להציל את נשמתו (1992) המדען החדש, עמודים 43–6
  • החיות מול הביוספירה (1992) Environmental Values 1,מספר 1, עמודים 113–21
  • ארבע רֲגְּלִיִים, דו-רֲגְּלִיים ובעלי כנף (1993) חברה וחיות 1, מספר 1.
  • מרי מידג'לי, חזיונות חילוניים או קדושים, (1994) מחקרי מילטאון 34, עמודים 74–93 במאגר המידע JSTOR
  • הקץ לאנטרופוצנטריזם? (1994) פילוסופיה והסביבה הטבעית עורכים רובין אטפילד ואנדרו בלסיי
  • דארוויניזם ומוסר (1994) רפואה וחשיבה מוסרית עורכים קו"מ פולפורד, גראנט גילט וג'אנט מרטין סאסקיץ
  • סוף סוף גישור (1994) [1] חיות והחברה האנושית עורכים אוברי מנינג וג'יימס סרפל
  • זומבים ומבחן טיורינג (1995) העיתון לחקר התודעה 2, מספר 4, עמודים 351–2
  • שגעון הצמצום (מגלומניה רדוקטיבית) (1995) דמיונו של הטבע; חזיתות חדשות בחקר מדעי עורך ג'ון קורוואל
  • הצרה עם משפחות? (1995) מבוא לאתיקה שימושית עורכות ברנדה אלמונד (בשיתוף עם יהודית יוז)
  • האתגר של המדע, ידיעה מוגבלת או, חידוש הכהונה הגדולה? (1995) נאמן לארץ (כדור הארץ) עורכים אלן רייס ורוג'ר ויליאמסון
  • The Mixed Community (1995) מוסר הארץ, מוסר הסביבה, זכויות בעלי חיים ויישומים מעשיים עורך ג'יימס פ' סרבה
  • חזיונות חילוניים או קדושים (1995) דו"ח מרכס הייסטינגס 25, מספר 5, עמודים 20–27 doi:10.2307/3562790
  • הבעיות המרכזיות של דרווין (1995) Science]] 268|ירחון 'מדע']], מספר 5214, עמודים 1196–1198 doi:10.1126/science.268.5214.1196
  • הקוף המוסרי. מרי מידג'לי בדיון עם אטוני פרימן (1995) עיתון חקר התודעה 2, מספר 1, עמודים 67–75(9)
  • מרי מידג'לי, קיימות ופתיחות מוסרית, (1996) המוסר והסביבה 1, מספר 1 במאגר המידע JSTOR
  • עולם אחד - אבל גדול http://www.imprint.co.uk/jcs_3_5-6.html ] (1996) העיתון לחקר התודעה 3, מספר 5/6]
  • הארץ חשובה: חשיבה אודות הסביבה (1996) תקופת הדאגה עורכים שרה דוננט ורוי פוטר
  • המראה מבריטניה: מה מפרק משפחות? (1996) החברה הפילוסופית האמריקנית, כתב עת על פמיניזם ופילוסופיה 96, מספר 1 (בדיון משותף עם יהודית יוז)
  • האם חינוך יכול להיות מוסרי? (1996) רס פובליקה II, No. 1 doi:10.1007/BF02335711 (הודפס שוב בהוראה נכון ולא נכון, חינוך למוסר מאוזן עורכים ריצ'רד סמית ופול סטנדיש)
  • המדע בעולם (1996) מחקרי מדע 9, מספר 2
  • האגדות על פיהן אנו חיים (1996) הערכים שבמדע הרצאות אוקספורד אמנסטי, עורך ווס ויליאמס
  • חזיונות של מדע מוכה (1997) מדע כיום: בעיה או משבר? עורך רלף לוינסון וג'ף תומאס
  • יורשי הנשמה: פילוסופיה וה"גוף" (1997) הדת והגוף עורכת שרה קוקלי
  • להרכיב שוב את עצמנו מהחלקים[6] (1998) חקר התודעה וזהות אנושית עורך ג'ון קורנוואל
  • Monkey business. מוצא המינים שינה את תפישת האדם לנצח. אם כן מדוע, שואלת מרי מידג'לי, משמש הדרוויניזם לחיזוק האינדיבידואליזם של דורנו? (1999) עיתון המדינאי החדש
  • בעיית הרמאי (1998) מוסר תקשורתי עורך מתי קיירם
  • האסירים של דקרט (1999) עיתון המדינאי החדש
  • להיות מדעיים כלפי עצמנו (1999) Journal of Consciousness Studies, 6 (יצא לאור שוב בדגמים של העצמי (1999) עורכים שון גלחר ויונתן שיר)
  • לקראת מוסר של אחראיות חובקת עולם (1999) זכויות אדם בפוליטיקה עולמית עורכים טים דון וניקולס י' וילר
  • המקורות של דון ג'ובאני (1999–2000) פילוסופיה עכשיו, עמוד 32
  • תחיית האלכימיה (2000) דו"ח מרכז היסטינגס 30, מספר 2, עמודים 41–43 doi:10.2307/3528314
  • Biotechnology and מפלצתיות: למה עלינו לשים לב למרכיב ה"יוק" (2000) דו"ח מרכז היסטינגס 30, מספר 5, עמודים 7–15 doi:10.2307/3527881
  • Earth Song (2000) עיתון המדינאי החדש
  • Both nice and nasty (2000) עיתון המדינאי החדש
  • אינדיבידואליזם והמושג גאיה (2000) סקר מחקרים בינלאומיים 26, עמודים 29–44
  • חקר התודעה, האמונה בגורליות ומדע (2000) האדם האנושי במדע ובדת עורכים נילס הנדריק גרגרסון, וילאם ב' דריס ואולף גורמן
  • טבע האדם, מגוון אנושי וחופש האדם להיות בני אדם: אחידות ויחידאיות אנטרופוסופית עורך ניל ראפלי
  • מדוע ממות? (2000) הוי דארוין המסכן עורכים חוקארי וסטבן רוז
  • הצורך בפליאה (2000) האל של המאה ה-21 עורך ראסל סטאנרד
  • מה פירוש גאיה (2001) הגרדיאן
  • חזונו המופשט של הבנקאי לגבי העולם מוגבל למדי (2001) הגרדיאן
  • הבעיה עם החיים בטבע הפראי (2001) זאבים וקהילות אנוש: ביולוגיה פוליטיקה ומוסר עורכים וירג'יניה א' שארף, בריאן נורטון וסראכן דונלי.
  • Wickedness (2001) עיתון הפילוסופים עמודים 23–5
  • להיות אובייקטיבי (2001) טבע 410, עמוד 753 doi:10.1038/35071193
  • שמיים וארץ - היסטוריה מסורבלת (2001–2002) פילוסופיה עכשיו 34 עמוד 18
  • האם הארץ חשובה לנו? (2001–2002) מנשר גאיה, עמוד 4
  • בחירה ובוררים (2002) דיוני האקדמיה הבריטית 112 יצא לאור כ'התפתחות ישויות תרבותיות' עורכים מיכאל וילר, ג'ון זימן ומרגרט א' בודן
  • פתיחות: דגם המפות המרובות (2002) פילוסופיה עכשיו 35
  • כמה אמיתי אתה באמת? (2002) חשוב. כתב עת של המכון הממלכתי לפילוסופיה
  • תגובה למאמר: “המצאת הנושא; תחיית הפסיכולוגיה הפסיכולוגית” (2002) עיתון הפסיכולוגיה האנתרופולוגית
  • מספיק אף פעם אינו מספיק (2002) הגרדיאן
  • הכל שם בשכל (2002) הגרדיאן
  • Science and Poetry (2003) ניתוח מצב 2 (תמצית מפרקים 17 אינדיבידואליזם ותפישת גאיה, ופרק 18, אלים ואלות; תפקידה שלה הפליאה במדע ובשירה)
  • הוגים גדולים - ג'יימס לובלוק (2003) ירחון המדינאי החדש
  • מסקרן יותר ועוד יותר (2003) הגרדיאן
  • הגורל הגורלי (2003) הגרדיאן
  • ביקורת על היקום (2003) האם הטבע יכול להיות מרושע? דת מדע וערכים עורך וילם ב' דריס
  • זומבים (2003–2004) פילוסופיה עכשיו עמודים 13–14
  • נשמות, מוחות, גופים כוכבי לכת, חלק א' וכן חלק ב' (2004) מאמר בן שני חלקים על סוגיית הגוף-והנשמה פילוסופיה עכשיו
  • Us and Them (2004) המדינאי החדש
  • חישוב מחיר הנקמה (2004) הגרדיאן
  • השכל והגוף: סוף האפרטהייד (2004) המדע, חקר התודעה והמציאות הממשית עורך דויד לורימר (מאמר זה בגרסה שונה מעט)
  • מדוע שכפולים? (2004) סקר הרשת המדעית והרפואית, מספר 84
  • חזונות וערכים (2005) תחייה 228
  • גֵּאָה לא להיות רופאה (2005) הגרדיאן
  • עיצובים בדארוויניזם (2005) הגרדיאן
  • סקירת ספר: 'הזיית האל' מאת ריצ'רד דוקינס (2006) המדען החדש מהדורה 2572 doi:10.1016/S0262-4079(06)60674-X
  • השיבה חוזרת על מין והגן האנוכיי: מדוע אנחנו עושים את זה (2006) תורשה 96, מספר 3, עמודים 271–2 doi:10.1038/sj.hdy.6800798
  • מארה תהא על שני בתיהם (2007) פילוסופיה עכשיו 64
  • מרי מידג'לי על דוקינס (2007) אינטרלוג
  • האם המדע מייתר את אלוהים? (2008) קרן ג'ון טמפלטון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרי מידג'לי בוויקישיתוף

ממאמריה:





הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י.ל. מכיאלי "חוק הג'ונגל, חלופות מוסריות ויסודות של התפתחות", ירחון פילוסופיה - העיתון המדעי המכובד של המכון המלכותי לפילוסופיה, גיליון 53, 1978
  2. ^ במכתב של מידג'לי לעיתון ה'גארדיאן' (2005)
  3. ^ תיאור המו"ל בגב הספר
  4. ^ לדוגמה, דוד לודג' באתר ספרי ניו יורק
  5. ^ אנדי לאמיי, אהדה ושליחת שעירים לעזאזל
  6. ^ משחק מילים עם שיר הילדים המפטי דמפטי