מרכז המוזיקה של לוס אנג'לס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרכז המוזיקה של לוס אנג'לסאנגלית: Los Angeles Music Center; שמו הרשמי - מרכז אמנויות הבמה של מחוז לוס אנג'לס, Performing Arts Center of Los Angeles County) הוא ממרכזי אמנויות הבמה הגדולים בארצות הברית,[1] שממוקם במרכז העסקים של לוס אנג'לס. מרכז המוזיקה כולל את דורותי צ'נדלר פביליון, תיאטרון אהמנסון, פורום מארק טייפר ואולם הקונצרטים על שם וולט דיסני. המרכז מושך מעל 1.3 מיליון מבקרים מדי שנה, שבאים כדי להאזין ולצפות בהופעות של ארבעה מוסדות תרבות בעלי שם בינלאומי שמשכנן במרכז: התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, האופרה של לוס אנג'לס, מקהלת האמנים של לוס אנג'לס וסנטר ת'יאטר גרופ, לצד הופעות של להקת התיאטרון המצליחה של גלוריה קאופמן שפועלת אף היא במרכז. המרכז אף מארח מופעים קהילתיים, פסטיבלי אמנות, הופעות רחוב, פעילויות אמנות אינטראקטיביות וסדנאות, וכן תוכניות לימוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1955, דורותי צ'נדלר, רעייתו של מפיץ לוס אנג'לס טיימס נורמן צ'נדלר, החלה לאסוף תרומות להקמת בית קבע לתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס. צ'נדלר הצליחה לגייס כמעט 20 מיליון דולר מתרומות פרטיות; מחוז לוס אנג'לס הקצה את האתר שבו יוקם האולם וגייס 14 מיליון דולר נוספים להשלמת הפרויקט על ידי שעבוד איגרות חוב מוניציפליות.

בנייתו של ה"דורותי צ'נדלר פביליון", שיועד להיות ביתה של התזמורת הפילהרמונית, החלה ב-9 במרץ 1962, והושלמה ב-27 בספטמבר 1964. לצדו הוקמו מבנים נוספים, פורום מארק טייפר ותיאטרון אהמנסון, שבנייתם הושלמה ב-19 וב-12 באפריל 1967, בהתאמה.[2][3]

כאשר הדורותי צ'נדלר פביליון פתח את שעריו ב-6 בדצמבר 1964 הוביל את התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס זובין מהטה הצעיר, בן ה-28, במופע שכלל גם את הכנר יאשה חפץ וביצועים של הפנפר של ריכרד שטראוס והקונצ'רטו לכינור בדי מינור של בטהובן. פורום מארק טייפר פתח את שעריו עם הופעה פרובוקטיבית של מחזהו של ג'ון וייטינג The Devils ("השטנים"), ותיאטרון אהמנסון נפתח עם הופעה של "איש למנשה" בביצועה של להקת סיוויק לייט אופרה (Civic Light Opera). עונת המחזות הראשונה של תיאטרון אהמנסון כללה העלאה של המחזה "אחוזות מפוארות יותר" (More Stately Mansions) מאת יוג'ין אוניל בכיכובה של אינגריד ברגמן, על מנת להדגיש את הכוונה של התיאטרון לשתף פעולה עם מחזאים ושחקנים מהשורה הראשונה.

מאז פתיחתו ב-1964, אירח מרכז המוזיקה את הופעות הבכורה האמריקאיות של סיימון ראטל ואסה-פקה סאלונן, את הצגות הבכורה העולמיות של ילדים חורגים לאלוהים ומלאכים באמריקה בפורום מארק טייפר, והופעות של ג'סיקה טנדי, יום קרונין, קתרין הפבורן ומגי סמית' בתיאטרון אהמנסון. במסגרת פעילותן במרכז שיתפו התזמורת הפילהרמונית ומקהלת האמנים של לוס אנג'לס פעולה כדי ביצירת פסקול לסרט האילם הקלאסי של סרגיי אייזנשטיין "אלכסנדר נבסקי". ב-1987 הייתה העונה האחרונה של הסיוויק לייט אופרה במרכז המוזיקה, אך ב-1986 הוקמה "האופרה של מרכז המוזיקה של אנג'לס" (Los Angeles Music Center Opera). עם הפקותיה ניתן למנות את "טריסטן ואיזולדה" של ריכרד וגנר בבימויו של ג'ונתן מילר עם עיצוב תפאורה של דייוויד הוקני.

בניית אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני

ב-23 באוקטובר 2003 נפתח במרכז המוזיקה אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני, שאותו עיצב פרנק גרי, ובכך התרחב שטחו של המתחם ל-45 דונם. אולם הקונצרטים בן 2,265 המושבים משמש משכנן של התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס ושל מקהלת האמנים. האולם כולל את אודיטוריום התיאטרון על שם רוי ועדנה דיסני/קאל-ארטס (REDCAT) בן 266 המושבים, ושטחי הופעות פתוחים כולל אמפיתיאטרון הילדים של קרן W. M. Keck, הכולל 250-300 מושבים ואמפיתיאטרון נאדין ואד קרסון הכולל 120 מושבים.[4]

ניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המוזיקה מנוהל על ידי דירקטוריון בראשות ליסה ספק (Lisa Sphect), נכון ל-2013. נשיא המרכז ומנהל התפעול הוא סטפן ד. ראונטרי (Stephen D. Rountree), נכון ל-2013. מחוז לוס אנג'לס הוא הבעלים של מרכז המוזיקה ומספק מימון לתחזוקה, תפעול ואבטחה. הרווחים מהפעלת החניון של המרכז מכסים על הוצאות אלו. מרכז המוזיקה וארבעה מוסדות התרבות הפועלים בו אחראים להפקות המוצגות בתיאטראות ובאולמות. מרכז המוזיקה מתפעל את המבנים ואת שטחי המתחם ומפקח על החזקת התיאטראות, המסעדות וארכיוני מרכז המוזיקה.

פסלים במתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שלום על פני האדמה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במאי 1969 נחנך במתחם המרכז הפסל "שלום על פני האדמה" ("Peace on Earth") בפיסולו של ז'אק ליפשיץ. הפסל מתאר יונה שיורדת לארץ עם בשורת השלום, שמיוצגת על ידי מריה שעומדת בתוך חופה בצורת דמעה, הנתמכת בבסיסה על ידי טלאים שכובים. לורנס א. דויטש ולויד ריגלר תרמו 250 אלף דולר להזמנת העבודה, שהוצבה בתוך מזרקה.

האדריכלים של מרכז המוזיקה, ולטון בקט (Welton Becket) ושות', התנגדו להצבת הפסל בכיכר שבין הדורותי צ'נדלר פביליון לפורום מארק טייפר. אולם, לאחר חיפוש יצירה מתאימה במשך שנתיים, החליטה לבסוף ועדת האמנות של מרכז המוזיקה להזמין את פסלו של ליפשיץ. כיום, זוהי יצירת האמנות הציבורית המצולמת ביותר בלוס אנג'לס.[5]

"דלת הריקודים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל הארד "דלת הריקודים" (The Dance Door) נוצר ב-1978 בידי רוברט גרהם ונתרם למרכז המוזיקה ב-1982 על ידי פרדריק ומרסיה וייסמן. הפסל מורכב מדלת ארד מעוטרת בגודל בן-אדם. הדלת חלולה וכוללת מסגרת בלבד. היא נוצרה מ-7 פאנלים מרותכים של ארד בכל צד. על הדלת מעוטרים דמויות רקדנים.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ Grimes, T. Historic American Building Survey, Music Center.
  3. ^ Hunt, W. Total Design: Architecture of Welton Becket. New York: McGraw-Hill Book Company, 1972.
  4. ^ Borda, D. Symphony: Frank Gehry's Walt Disney Concert Hall. Harry N. Abrams, Inc.
  5. ^ Several, M. Public Art in LA April, 1998.
  6. ^ Wharton, G. A Survey of Important Sculptures in Los Angeles County. Sculpture Conservation Studio, Inc.