מלאכים באמריקה
_poster.jpg) | |
| כרזת המחזה משנת 1993 | |
| בימוי | טוני קושנר |
|---|---|
| כתיבה | טוני קושנר |
| תקופת ההתרחשות | 1985–1986 |
| מדינה | ארצות הברית |
| סוגה | דרמה |
| הצגת בכורה |
מאי 1991 סן פרנסיסקו, קליפורניה |
| משך ההצגה | שבע שעות בשני חלקים |
| שפה | אנגלית |
| פרסים |
פרס פוליצר לדרמה, פרס טוני למחזה הטוב ביותר  |
| www.ibdb.com | |
  | |
מלאכים באמריקה: פנטזיה הומוסקסואלית על נושאים לאומיים (אנגלית: Angels in America: A Gay Fantasia on National Themes, מכונה בקצרה: "מלאכים באמריקה") הוא מחזה, בן שבע שעות, המחולק לשני חלקים. המחזה נוצר בשנת 1987, ביוזמתו של אוסקר יוסטיס, מנהל להקת תיאטרון בסן פרנסיסקו, אשר פנה לטוני קושנר והציע לו לכתוב מחזה שיעסוק בהשפעת האיידס על החברה האמריקאית. המחזה גם עוּבד למיני סדרה טלוויזיונית באותו שם.
המחזה הוצג לראשונה בסן פרנסיסקו, לאחר תהליך עבודה ארוך שהתקיים בסדנאות בניהולו של יוסטיס, משם נדד ללונדון, ורק בתחילת שנות ה-90 הגיע לברודוויי וזכה שם להצלחה גדולה. המחזה הועלה מספר פעמים בתיאטראות בישראל – בתיאטרון חיפה, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון הקאמרי. בתיאטרון בית צבי הועלתה "מלאכים באמריקה" כהצגת גאלה מיוחדת בערב למלחמה באיידס בשנת 2007.
"מלאכים באמריקה" מחולק לשני חלקים: חלק ראשון בשם "המילניום מגיע" (Millennium Approaches) וחלק שני בשם "פרסטרויקה" (Perestroika). הצגת הבכורה של החלק השני הייתה ב-8 בנובמבר 1992, כשנה וחצי לאחר השקת החלק הראשון.
המחזה זכה בפרס פוליצר ובשני פרסי טוני, ובשנת 1998 נבחר לאחד מעשרת המחזות הטובים של המאה ה-20.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצגה מספרת את סיפורן של מספר דמויות בארצות הברית של שנות ה-80, כאשר מחלת האיידס התפרצה לראשונה. הסיפור עוסק במערכות יחסים אשר מופרעות על ידי איידס, הומוסקסואליות, דת וחברה. הדמות העיקרית במחזה היא פריור, הומוסקסואל בן שלושים הגוסס ממחלת האיידס שנאלץ להתמודד עם עזיבתו של בן זוגו היהודי והמתוסבך לואיס, בעקבות המחלה. לאחר הפרידה, פריור חווה חזיונות ממלאכית אשר משנים את תפיסתו על העולם, על מלאכים ועל העולם שמעבר. לואיס, בן זוגו לשעבר של פריור, מוצא אהבה חדשה בדמות ג'ו, עורך דין מורמוני נשוי שבעזרתו של לואיס יוצא אט אט מהארון תוך כדי קונפליקטים עזים הגורמים לו לנטוש את אשתו הארפר המובטלת והלא יציבה רגשית ולהסתכסך עם אימו המורמונית השמרנית.
לצד שני זוגות אלו מופיעה דמותו של רוי כהן, הומוסקסואל בארון, עורך דין יהודי מפוקפק וברוקר בזמנו החופשי, אשר מתיימר להיות האדם המשפיע ביותר בניו יורק ומתגאה בכך שהרשיע את יוליוס ואתל רוזנברג שנידונו למיתה. אתל רודפת אותו בהזיותיו, והוא נוכח לדעת כי למרות ניסיונות ההכחשה מצידו אין בכוחו להינצל מאיידס.
במהלך העלילה הזו, שמשרה אווירה של אופרת סבון דיכאונית, ניתן למצוא אתנחתא קומית מדי פעם בדמותו של בליז, גבר הומוסקסואלי שחור ונשי, דראג קווין בעבר, אח בהווה, ומאהבו הקודם של פריור. דמותו של בליז מלווה כמה מהדמויות בהצגה ועוזרת לפריור ולצופים במחזה לשמור על מידה מסוימת של שפיות בתוך מבוך הדמויות בהצגה.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה מוצג על ידי שמונה שחקנים שונים, חלקם מגלמים יותר מדמות אחת. הליהוק לתפקידים כפולים, כפי שנכתב במחזה על ידי קושנר, דורש ממספר שחקנים ושחקניות לגלם דמויות ממגדרים שונים.
דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הדמות | אודות הדמות | הערות |
|---|---|---|
| פריור וולטר | גבר צעיר, הומוסקסואל, עם איידס. לאורך המחזה הוא חווה מספר חזיונות שמיימיים שונים. בתחילה המחזה, הוא יוצא עם לואי איירונסון. החבר הכי טוב שלו הוא בליז. | השחקן שמגלם את פריור מגלם גם את דמותו של הגבר בפארק. |
| לואיס איירונסון | בן-זוגו של פריור. לואיס מתקשה להתמודד עם מחלתו של פריור, ובסופו של דבר נוטש אותו. הוא פוגש את ג'ו פיט ומאוחר יותר מתחיל איתו מערכת יחסים. | השחקן שמגלם את לואיס מגלם גם את נציג אוסטרליה במועצת המלאכים. |
| הארפר פיט | עקרת בית מורמונית אגורפובית החווה הזיות בלתי פוסקות בשל נטילת ואליום. כתוצאה מאחת ההזיות, היא מגלה שבעלה, ג'ו, הוא הומוסקסואל. | השחקנית שמגלמת את הארפק מגלם גם את מרטין הלר וגם את נציג אפריקה במועצת המלאכים. |
| ג'ו פיט | עורך דין מורמוני, בעלה של הארפר, הומוסקסואל עמוק בארון. פיט הוא פקיד בבתי המשפט לערעורים של ארצות הברית וידיד של רוי כהן. במהלך המחזה הוא נאבק עם זהותו המינית, אך בסופו של דבר עוזב את אשתו לטובת מערכת יחסים עם לואיס. | השחקן שמגלם את ג'ו מגלם גם את פריור 1, את האבא של המשפחה המורמונית ואת נציג אירופה במועצת המלאכים. |
| רוי כהן | עורך דין, הומוסקסואל עמוק בארון, עם איידס. | הדמות מבוססת על חייו האמיתיים של רוי כהן. השחקן שמגלם את רוי מגלם גם את פריור 2 וגם את נציג אנטארקטיקה במועצת המלאכים. |
| חנה פיט | אמא של ג'ו, מתגוררת בסולט לייק סיטי. היא מגיע לניו יורק לאחר שבנה התקשר אליה בעודו שיכור ויצא מהארון באזניה. כשהיא מגיעה לניו יורק היא מגלה שג'ו עזב את אשתו. | השחקנית שמגלמת את חנה מגלמת גם את הדמויות הבאות: הרב איסידור שמלוביץ, הנרי, אתל רוזנברג, אלקסי אנטדילוביאנוביץ' פרלפסאריאנוב, נציג אסיה במועצת המלאכים. |
| בליז | דראג קווין בעבר ואח מוסמך בהווה. בן-זוגו לשעבר של פריור, וחברם הטוב של פריור ולואיס. | השחקן שמגלם את בליז מגלם גם את מר שקרים וגם את נציג אוקיאניה במועצת המלאכים. |
| מלאך | שליח מגן עדן שמבקר את פריור ומבשר לו שהוא נביא. | השחקנית שמגלמת את המלאך מגלמת גם את הדמויות הבאות: אמילי, אלה צ'פטר, אישה חסרת בית, האמא של המשפחה המורמונית. |
דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב איסידור שמלוביץ
- מר שקרים
- אמילי
- הנרי
- מרטין הלר
- אתל רוזנברג
- פריור 1 (המאה ה-13)
- פריור 2 (המאה ה-17)
- גבר בפארק
- אלה צ'פטר
- אישה חסרת בית
- האסקימוסי
- אלקסי אנטדילוביאנוביץ' פרלפסאריאנוב
- משפחה מורמונית (אבא, אמא, שני בנים)
- מועצת המלאכים
היסטוריית ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלק הראשון של המחזה, "המילניום מגיע" (Millennium Approaches), הוצג לראשונה בלוס אנג'לס במאי 1990. טוני קושנר הפיק את המחזה בעזרתו של תיאטרון מקומי בשם "Mark Taper Forum" עמו היו לו יחסי עבודה. הצגת הבכורה העולמית שלו נעשתה שנה לאחר מכן, במאי 1991, בתיאטרון "Eureka Theatre Company" שנמצא בסן פרנסיסקו, בבימויו של דייוויד אסביורנסון.[1] בהמשך הציג המחזה בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון בבימויו של דקלן דונלאן.[2] הנרי גודמן גילם את דמותו של רוי כהן, ניק רדינג גילם את ג'ו, פליסיטי מונטגיו גילמה את הארפר, מרקוס ד'אמיקו גילם את לואיס.[2] את עיצוב הבמה עשה ניק אורמרוד. הפתיחה הייתה ב-23 בינואר 1992 והמחזה הציג במשך כשנה. בנובמבר של אותה השנה התארח המחזה בפסטיבל בדיסלדורף שבגרמניה.[3]
באפריל 2017 העלה התיאטרון הלאומי הפקה מחודשת של המחזה בתיאטרון ליטלטון בבימויה של מריאן אליוט. צוות השחקנים כלל את אנדרו גארפילד בתפקיד פריור, ראסל טובי בתפקיד ג'ו, דניס גוף בתפקיד הארפר, ג'יימס מקארדל בתפקיד לואיס איירונסון, ונייתן ליין בתפקיד רוי כהן.[4] ב-2018 הייתה ההפקה מועמדת לשישה פרסי לורנס אוליבייה.[5] באפריל 2018 זכתה גוף בפרס אוליבייה לשחקנית המשנה הטובה ביותר, וההפקה זכתה בפרס החידוש הטוב ביותר.
המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה תורגם לעברית והוצג בישראל, בחלקו הראשון בלבד, בתיאטרון הקאמרי במרץ 1993, בתרגומו של איתן בלום ובבימויו של שמואל הספרי. המחזה הוצג באולם בהאנגר בנמל תל אביב. בהצגה שיחקו שולי רנד כפריור, דב נבון כלואיס, יוסי גרבר כרוי, עמי טראוב כג'וזף, חנה אזולאי כהארפר, קרן מור כמלאך, יונתן צ'רצ'י כבליז ואילן דר כחנה.[6]
החלק הראשון עלה שנית בישראל בשנת 1996 בתיאטרון חיפה בבימויו של רוני פינקוביץ' בתרגומו של בלום, עם משה בקר בתפקיד פריור, גיל פרנק בתפקיד לואיס, אמיתי יעיש בתפקיד בליז, מאיה מעוז בתפקיד הארפר, קלאודיה דלה סטה בתפקיד חנה, ליאור ייני בתפקיד מרטין הלר/הנרי הרופא/הרבי, קרין לוי בתפקיד המלאך, יוסי פולק בתפקיד רוי כהן ואיציק ג'ולי בתפקיד ג'ו.[7]
בסוף ינואר 2023, בחלקו הראשון בתיאטרון הקאמרי בתרגום של אלי ביז'אווי ובבימויו של גלעד קמחי. משחקים בו נדב נייטס כג'ו, אלעד אטרקצ'י כפריור, שהם שיינר כלואיס, יואב לוי כרוי כהן, אביגיל הררי כהארפר, מיה לנדסמן כמלאכית, מתן און ימי כבליז, דודו ניב כמרטין הלר/את'ל רוזנברג ועירית קפלן כחנה.
ליהוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הדמות | Cottesloe Theatre 1991-1992 |
הפקת HBO 2003 |
London National Theatre 2018 |
Neil Simon Theatre 2019 |
הפקת התיאטרון הקאמרי 2023 |
|---|---|---|---|---|---|
| פריור וולטר | שון צ'פמן (אנ') | ג'סטין קירק | אנדרו גארפילד | אלעד אטרקצ'י | |
| לואיס איירונסון | מרקוס ד'אמיקו (אנ') | בן שנקמן | ג'יימס מקארדל (אנ') | שהם שיינר | |
| הארפר פיט | פליסיטי מונטגיו | מרי-לואיז פארקר | דניס גוף | אביגיל הררי | |
| ג'ו פיט | ניק רדינג | פטריק וילסון | ראסל טובי | לי פייס | נדב נייטס |
| רוי כהן | הנרי גודמן | אל פצ'ינו | נייתן ליין | יואב לוי | |
| בליז | ג'וזף מיידל (אנ') | ג'פרי רייט | נייתן סטיוארט-ג'ארט | מתן און ימי | |
| מלאך | ננסי קריין | אמה תומפסון | אמנדה לורנס (אנ') | מיה לנדסמן | |
| חנה פיט | רוזמרי מרטין | מריל סטריפ | סוזן בראון | עירית קפלן | |
עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיני סדרת טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלאכים באמריקה (מיני-סדרה)
המפיק גארי ברוקו הציע כבר לאחר יציאת ההצגה לעבד אותה לסדרה טלוויזיונית, אולם עלה חשש לגבי האופן שבו היא תתקבל בחברה האמריקאית של תחילת שנות ה-90, נוכח בוטות טיפולה בנושאים נפיצים כמו איידס והומוסקסואליות. לבסוף הומרה ההצגה למיני סדרה טלוויזיונית רק בשנת 2003 בהפקת ענק בתקציב של 64 מיליון דולרים של רשת HBO, בבימויו של מייק ניקולס ובכיכובם של ג'יימס קרומוול, אל פצ'ינו, ג'סטין קירק, אנה אורסו, בריאן מארקינסון, מריל סטריפ, מרי-לואיז פרקר, אמה תומפסון, בן שנקמן וג'פרי רייט.
לצורך הפיכתו של המחזה למיני סדרה קוצצו מן התסריט 90 דקות ואורכו עומד על 360 דקות. הסדרה שודרה בשני פרקים בני 3 שעות כל אחד, וזכתה לפופולריות עצומה. בישראל יצאה המיני סדרה בפורמט של 6 פרקים. המיני סדרה זכתה בפרסים רבים ובהם: אחד-עשר פרסי אמי וחמישה פרסי גלובוס הזהב.
אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצגה עובדה לגרסה אופראית בשם "מלאכים באמריקה - האופרה", ועלתה לבמות בפריז שבצרפת ב-23 בנובמבר 2004. את האופרה הלחין פטר אטווש ובבימויו של פיליפ קלוואריו.
האופרה התבססה על שני החלקים של המחזה, אך התסריט עבר עיבוד מחודש שיתאים להצגה בת שעתיים וחצי. בשנת 2005 עלתה גרסה גרמנית של האופרה, ובסוף השנה הודיעה רשת הטלוויזיה האמריקאית PBS שתקרין את האופרה במסגרת שידורי הפקת "Great Performances". בשנת 2006 עלתה גרסה אמריקאית של האופרה שהציגה בבוסטון, מסצ'וסטס.
חלקו השני של המחזה, "פרסטרויקה" (Perestroika), עדיין היה בשלבי הפקה בזמן שהחלק הראשון הוצג על הבמות.
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ראשון - "המילניום מגיע"
- 1990 Kennedy Centre Fund for New American Plays
- 1991 Bay Area Drama Critics Award for Best Play
- 1991 National Arts Club Joseph Kesselring Award
- 1992 Evening Standard Award for Best Play
- 1992 London Drama Critics Circle Award for Best New Play
- 1993 Drama Desk award for Best Play
- 1993 New York Drama Critics' Circle Award for Best Play
- 1993 Pulitzer Prize for Drama
- 1993 Tony Award for Best Play
חלק שני - "פרסטרויקה"
- 1990 Kennedy Centre Fund for New American Plays
- 1992 Los Angeles Drama Critics Circle Award for Best New Play
- 1994 Drama Desk Award for Outstanding Play
- 1994 Tony Award for Best Play
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מלאכים באמריקה במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- אתר הסדרה ב-HBO
"מלאכים באמריקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Public Theater at Stanford Presents: Artistic Team". The Bacchae. Stanford University. 2007. נבדק ב-2008-06-26.
- ^ 1 2 על פי התכניה ל"המילניום מגיע" משנת 1992
- ^ על פי התכניה ל"המילניום מגיע" ו"פרסטרויקה" משנת 1993
- ^ Shenton, Mark (11 באוקטובר 2016). "National Theatre Announces Additional Casting for Angels in America and Follies | Playbill". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2017-04-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lefkowitz, Andy (6 במרץ 2018). "Hamilton Breaks Olivier Nominations Record; Angels in America & The Ferryman Also Honored". Broadway.com (באנגלית). נבדק ב-2018-03-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ דורית חכים, השבוע מעלה תיאטרון הקאמרי את "מלאכים באמריקה", חדשות, 5 במרץ 1993
- ^ משה בקר-גיל פראנק-מאיה מעוז-יוסי פולק-מלאכים באמריקה, נבדק ב-2023-01-18
| פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה | ||
|---|---|---|
| 1994–1999 | מפקח מתקשר (1994) • היורשת (1995) • איזון עדין (1996) • בית בובות (1997) • מראה מעל הגשר (1998) • מותו של סוכן (1999) | |
| 2000–2009 | הדבר האמיתי (2000) • קן הקוקייה (2001) • חיים פרטיים (2002) • מסע ארוך אל תוך הלילה (2003) • הנרי הרביעי (שילוב של חלק 1 וחלק 2) (2004) • גלנגרי גלן רוס (2005) • התעורר ותשיר! (2006) • סוף המסע (2007) • בואינג בואינג (2008) • הכיבושים הנורמנים (2009) | |
| 2010–2019 | גדרות (2010) • הלב הרגיל (2011) • מותו של סוכן (2012) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (2013) • צימוק בשמש (2014) • גג שקוף (2015) • מראה מעל הגשר (2016) • ג'יטני (2017) • מלאכים באמריקה (2018) • הנערים בחבורה (2019) | |
| 2021–הווה | סיפורו של חייל (2021) • Take Me Out (2022) | |
| בקרת זהויות |
|
|---|