מרסל ז'ואנדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרסל ז'ואנדו

מרסל ז'ואנדו (צרפתית: Marcel Jouhandeau‏; 26 ביולי 1888 - 7 באפריל 1979) היה סופר צרפתי ואנטישמי מוצהר.

הוא נולד למשפחת סוחרים בעיר גֶרֶה בחבל לימוזן בצרפת, וגדל תחת השפעת נשים, ובמיוחד תחת השפעת סבתו. בימי נעוריו הכיר אישה שהתחנכה ברוח קתולית מסתורית, ושקל להצטרף למסדר קתולי.

ב-1908 הגיע לפריז, למד בבית הספר אנרי הרביעי ואחרי כן בסורבון, שם החל לכתוב. ב- 1912 הפך למורה ולימד בקולז' הקתולי סן-ז'אן דה פאסי.

כבר בהיותו צעיר מאוד חש בנטיותיו ההומוסקסואליות וחי בהרגשת אשמה נוראה ופחד מזעמו של האל, ולמרות זאת קיים יחסים הומוסקסואליים רבים ובמשך כל ימי חייו העריץ את גופו של הגבר.

ב- 1914, בהשפעת התלהבות מסתורית העלה באש את כל כתבי היד שלו וניסה להתאבד. אחרי שמשבר זה עבר וחלף הקדיש את עצמו לכתיבה והחל לפרסם מפרי עטו בכתבי עת - מה שהביא לו את הצלחתו הראשונה.

עד סוף מלחמת העולם הראשונה שימש כמזכיר עיר מולדתו גרה וב-1924 פרסם את הספר "פינסגרן" שהיה מעין יומן שבו תיאר את התנהגותם של תושבי גרה - מה שגרם לתדהמה בקרב אנשי עיר זו.

הוא ערך מסעות שבהם התמסר לאהבת גברים - מה שבא על ביטוי מאוחר יותר בספרו "המאהב הפזיז" (1932). כאשר היה בן ארבעים שנה נשא לאישה את אליז טולמון שהייתה לפני כן מאהבתו של השחקן ובמאי התיאטרון שארל דולן, וידידתם של ז'אן קוקטו ושל מקס ז'אקוב. היא ניסתה לשחררו מנטיותיו ההומוסקסואליות. במשך תקופה זו כתב את הספר "על השפלות" שעסק במוסר הקתולי. אך למגינת לבה של אשתו, שב במהרה לקיים יחסים הומוסקסואליים - מה שתיאר מאוחר יותר בספריו "יומן התשוקה" (1949) ו "שיר הלל לתשוקה" (1951).

מרסל ז'ואנדו, שהיה אנטישמי מוצהר, פרסם כתב פלסתר בשם "הסכנה היהודית" (1938) ובמרוצת מלחמת העולם השנייה נענה להזמנתו של פושע המלחמה הנאצי יוזף גבלס לבקר בעיר ויימאר בגרמניה (1941). אחרי המלחמה ניסה להסתיר כתב פלסתר זה, ומעולם לא הביע חרטה. עיתונים שהצביעו על משתפי פעולה עם הנאצים פרסמו קטעים מכתב הפלסתר "הסכנה היהודית" שבהם מרסל ז'ואנדו תמך בתורת הגזע הנאצית ובדיכוי היהודים.

במהומות של מאי 1968 קרא מרסל ז'ואנדו לעבר הסטודנטים השובתים "שובו לבתיכם ובמשך עשר השנים הבאות תהפכו לנוטריונים".

מרסל ז'ואנדו ואשתו אימצו בת בשם סלין שמאוחר יותר ילדה בן בשם מרק. אחרי מות אשתו ב- 1971 מרסל ז'ואנדו בילה את שארית ימיו בחברתו של מרק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]