גזענות מדעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תורת הגזע)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדם המשתייך לגזע הנורדי באומנות נאצית מן המאה העשרים

תורת הגזע היא תאוריה המקטלגת את המין האנושי לגזעים המקיימים סדר היררכי, כך שחלק מהגזעים עליונים ביחס לאחרים.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהנחות מסוג זה רווחו בתרבויות שונות, בדתות שונות ובזמנים ומקומות שונים, את הביטוי "תורת הגזע" נהוג לייחס למסורת של חשיבה ומחקר שהתחילו באירופה ובארצות הברית במהלך המאה ה-19, והגיעו לשיאם בגרמניה הנאצית. מסורת זו, שהתיימרה להיות דיסציפלינה מדעית, הייתה למעשה אוסף אקלקטי של הגיגים, ששאבו ממקורות שונים, דרוויניזם (שפורש בהתאם להשקפתם), דרוויניזם חברתי, רעיונות אאוגניים, תורות פסבדו מדעיות שונות כתורת הפרנולוגיה, פיזיונומיה ותורתו של צ'זארה לומברוזו, ראייה היסטורית מעוותת, רעיונות פילוסופיים של רומנטיקה, ניהיליזם, פרשנות מעוותת לתורת פרידריך וילהלם ניטשה ואנטישמיות לשמה. כל אלו אוחדו לתאוריה שאמורה הייתה להיות מדעית, ומתבססת על מדידות מדויקות המסוגלות להבחין בין הגזעים ותת הגזעים השונים לפי מאפיינים כצבע העור, צורת ומידת הגולגולת, צבע העיניים והשיער, וכיוצא בזה.

ההבדל העיקרי בין אתנולוגיה ואתנוגרפיה לבין תורת הגזע שמהווה חלק מעולם האנתרופולוגיה הפיזית היא העובדה כי השנייה מתייחסת יותר למאפיינים הפיזיים של בני האדם וכיצד הם משפיעים על עולמנו כיום. עם זאת האתנולוגיה והאתנוגרפיה מתבססות יותר על חקר המנהגים, דתות ומוסדות ולכן מבוססות פחות על אפיון פיזי וקשר ישיר שלו אל העולם כיום.[1]

התפתחות הרעיון מבחינה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה או סיווג של בני אדם שונים לקבוצות על פי מאפיינים מסוימים הייתה מאז ומתמיד. עם זאת הייחוס הראשון למושג "גזע" אינו ידוע אך מיוחס למספר מדענים ופילוסופים מסוף המאה ה-17 שניסו לארגן את המידע בשונה אודות המראה האנושי של קבוצות שונות בעולם כאופן מסודר. כך למשל פרנסואה ברניאר (François Bernier) סביר להניח היה המחבר של חיבור אנונימי שמתוארך לשנת 1684. חיבור זה (אשר האקדמיה סוברת כיום כי הוא היה הכותב שלו) מתאר סוגים שונים של קבוצות בני האדם בעולם, כארבע או חמש במספר. בכל מקרה מחבר המאמר לא קבע בשטח שמות מדעיים לגזעים השונים אך ניתן לשייך אותם לקבוצות אוכלוסין שונות בעולם (סביר להניח שלאירופאים, אוריינטלים, אפריקנים ולאפים (סאמים). נוסף לשני גזעים נוספים והם הגזע האינדיאני וקויקוי. הרשימה עצמה בעלת חשיבות פחותה יותר לעומת רשימות אחרות הבאות בתור אך היא ידועה בגלל השימוש בפעם הראשונה במונח "גזע". עם זאת חשוב לציין כי בתקופתו של ברניאר ההבדל המינוחי בין גזע אדם לבין מין של חיה בטבע היה מאוד קרוב. הרעיון היה פשוט חלוקה של האדם על פי חלוקת המינים בטבע. נוסף על כך אפשר לזהות כי באותה התקופה אף הוגים כמו גוטפריד וילהלם לייבניץ אשר הגיב למאמר הנידון תפש כי החלוקה אפשרית של בני אדם לגזעים אך לא בהכרח משליכה על אופיים על על צורת התנהגותם (טמפרמנט). הוא אף טען שלמרות השוני בין קבוצות האוכלוסין אשר הוא רואה אין סיבה שלא ישתייכו לגזע אחד כולם.[2] אפשר לראות זאת בתגובתו הכתובה על המאמר:

אני זוכר שקראתי במקום כלשהו, אבל אני לא מצליח למקם את הקטע שנית, שחוקר ארצות מסוים חילק את בני האנוש לשבטים מסוימים, גזעים או מעמדות. הוא נתן גזע ספציפי ולסמואידים (Samoyedic peoples), אחר לסינים ושכניהם, אחד לניאגרואידים (Negros), ואחד נוסף ל-caffers, או הקויקוים. נוסף על כך באמריקה ישנו הבדל מפליא בין Gablis, או Carbis שהם מאוד אמיצים בהחלט ומלאי מוטיבציה לבין אנשי פראגווי, שנראים ילדותיים או טירונים לכל משך חייהם. זה לא מונע מכל בני האדם אשר מאכלסים את כדור הארץ מלהיות אותו הגזע, אשר משתנים מטמפרמנטים שונים, בדיוק כמו שחיות וצמחים משנים את טבעם ומשתפרים או מתנוונים.

Robert Bernasconi, Race, Blackwell Publishers Ltd

התפתחות הרעיון מבחינה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סיום המלחמה הגדולה ב-1918, החלו תנועות לאומניות לקום בקולוניות שמעבר לים. כך למשל בסין קמה תנועת הארבעה במאי וכך בתוניסיה קמה מפלגת הדסטור (Destour Party)-תנועות אלה שאפו להענקת ולהעצמת העצמאות למולודתיהן. כך למשל אפשר לראות זאת גם בקונגרס הפאן-אפריקאי הראשון שהיה בפריז אותה התקופה. באינדונזיה למשל היה גם שיא בשאיפות הלאומניות כאשר ב-1919 הכילה התועה שזה עתה הפכה לארגון לעצאות לאינדונזיה כבר ל-2.5 מיליון איש אשר תומכים בעצמאות מהולנד. דעה קיימת בנושא מסבירה כי אף בתקופה זאת היהיתהחלוקה לגזעים משמעות בחברה כאשר מעט היו המצביעים אשר תמכו בהצעתה של האימפריה היפנית בזמן חוזה ורסאי להכניס קטע המדבר על שווין בין גזעי האדם באמנת חבר הלאומים.[3]

תורת הגזע שלפני העת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת הגזע במובנה הכללי מבוססת על כך שיש הבדל בין בני אדם, בין אחד לשני, על סמך מאפיינים כלשהם.המאפיינים יכולים להיות מראה (דוגמת צבע עור או צבע עיניים) או למשל כל דבר שלא ניתן לראות אך עדיין להסיק על האדם האחר (דוגמת שפה או אינטליגנציה). ידוע כי אף בתרבויות קדומות ביותר, דוגמת מצרים העתיקה, הייתה ההפרדה הגזעית קיימת.[4]

במצרים העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע כי למשל תושבי נוביה, אשר בדרך כלל תוארו כבעלי עור כהה יותר מזה של המצרים תוארו כמצביאי צבא משובחים וקשתים מעולים, מאפיינים שהקנו להם המצרים בגלל מוצאם ומראם.[4]

ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו עם זאת הבדיל בין בני אדם על פי שפתם ונוצרו תכונותיהם על פי מיקומם הגאוגרפי. כך למשל הסביר אריסטו כי בני הצפון, בגלל מיקומם הגאוגרפי בו הם חיים, נתונים לרוח נפשית חזקה מאוד אשר טמונה בתוכם. עם זאת האמין אריסטו כי רוח זאת לא הייתה מלווה באינטליגנציה גבוהה מפני שעל פיו היא קושרה למקומות חמים. כך למשל לתושבי הדרום, שהם נכללו גם האסייתים קושרה אינטליגנציה גבוהה, בגלל חום האקלים בהם הם חיים אך היו בעלי מחסור ברוח הנפשית החזקה שהייתה לבני הצפון לסירוגין. אריסטו האמין כי בגלל היעדר רוח נפשית זאת האסייתים הם אומנם משכילים אך עם זאת נתונים לעבדות ולהכנעה עקב היותם חסרי אותה רוח. על פי זאת האמין אריסטו כי היוונים, אשר חיים במרכז העולם על פי תפישתם בתקופה זו, מקבלים גם את האינטליגנציה מהדרום אבל גם את הרוח הנפשית העוצמתית מהצפון.[4]

בתקופת הנאורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של ג'ון לוק

ג'ון לוק ותורת הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפתו של ג'ון לוק על הפרדה גיזעית אינה ברורה דיה כדי לקבוע האם תמך או התנגד לשימוש במונח גזע לחלוקה של בני אדם ושונים לקבוצות או תמך בה. בספרו של לוק "המסה השנייה של הממשל" (Second Treatise of Government) מצוין בפרק הראשון טיעונים כנגד טענות שהועלו לתמיכה בשלטון האבסולוטי שהובלו בעיקר על ידי סר רוברט פילמר (Sir Robert Filmer's) בספרו "פטריארכיה" (Patriarchia). הוא האמין כי ישנן זכויות טבעיות, כלומר זכויות שמוענקות לכל אדם ואדם מעצם היותו אדם-כמו למשל הזכות לחיים, חירות, רכוש ואף בריאות. לוק האמין במצב כי האדם הוא זה המוקנות לו זכויות אלו איך אינן מוקנות מי שאינו אדם למשל. הוא האמין כי רק לאדם רציונלי תהיה את הזכות בהחזקת זכויות אלה אך לחיה לא. את הלא-אדם ניתן להרוג או לשעבד מבלי לפגוע במוסר. כל אדם אשר יתנהג בצורה, כך על פי לוק, ומנסה לפגוע בשלומו של האדם האחר מוריד עצמו ממצב של אדם רציונלי למצב של חיה שמאידך נחשבת על פיו ללא רציונלית-דבר שמוריד אף את הזכויות המגיעות לה. התאוריה של לוק לא הבדילה אומנם בין בני אדם על פי מאפיינים מסוימים אך הבדילה בראש ובראשונה בין האדם לחיה לא על סמך המבנה הפיזי אלא על סמך ההתנהגות. לוק האמין כי במצב זה עבדות היא מצודקת. בפרק הרביעי בספרו יש התייחסות לעבדות בצורה מפורשת הרבה יותר. הוא מבהיר כי עבדות מותרת אך ורק אם פורצת מלחמה לא מוצדקת כנגד קורבן תמים, במצב זה אם וכאשר הקורבן מנצח במלחמה אז הוא יכול להרוג או לשעבד את התוקף. לוק הציג אף וטען כי המלחמה לא נגמרת אלא ממשיכה גם כאשר הנתקף ניצח וגם כאשר המפסיד משועבד ובכך יש הצדקה להמשכיות השיעבוד ובכך היא גם נכונה מבחינה מוסרית. נראה כי ג'ון לוק בחלקו שלו הצדיק עבדות במקרים מסוימים אך יותר מכך הצדיק גם הבדלה גזעית בין בני אדם פיזיים אך על פיו החלוקה הייתה בן האדם ובין הלא-אדם.[5]

יוהאן פרידריך בלומבאך ותורת הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתרופולוג חשוב של אותה התקופה היה בהחלט בלומבאך אשר הציע קיום של גזע חדש והוא הגזע המלאי (Malay). הוא אף טען כי צבע העור נובע מהאקלים ובכך הסביר מדוע בני אדם לבנים מקורם בדרך כלל בארצות קרות ומדוע בני אדם בעלי צבע עור שחור בדרך כלל מקורם במדינות עם אקלים חם הרבה יותר. הוא אף הציג כי בדרך כלל אף אברי המין של בני אדם לבנים נוטים להיות בעלי עור כהה יותר בשאר ליחס הגוף. הוא אף הציג בחיבוריו כי בחורף בדרך כלל צבע העור נהיה לבהיר יותר ובקיץ, בעד חשיפה לשמש הוא נהיה לכהה יותר. הוא גם נטה לקשר לקבוצות אוכלוסין שונות ייחוד כלשהו שבהן הן מתאפיינות. כך למשל הוא ראה בשווייצרים בעלי הבעת פנים ספציפית בעוד שבטורקים ראה גבריים ואף רציניים. באנשי הצפון ראה בעלי מראה תמים וביהודים אמר כי הם בעלי סוג עיניים ייחודי אשר לא חש חיבה כלל אליו. הוא סיווג בשנת 1781 גם הלאפים כאירופאים (באותה שנה גם הגדיר את הגזע המלאי אך עדיין לא את האירופאים כקווקאזיים אשר אותם הגדיר בשנת 1795). הוא ראה בצבע העור הלבן כיפה ביותר מכולם.[6] עם זאת תחילה הוא הציג בכתביו רק ארבעה גזעים ובשנת 1781 הוסיף בכתב חדש את הגזע המלאי שהיווה את הגזע החמישי.[7]

במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז ותורת הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו בויז נחשף רבות למצב החברתי בקשר למושג הגזע בחברתו של אותם הימים. הוא היה חשוף לכך שבאותו הזמן תפישה אירופאית נפוצה הייתה כי הניאגרואיד (Negro) הוא לגזע נחות יותר מאשר הגזע הלבן. תפישה זאת הייתה נפוצה אותם הימים וקישרה תכונות מנטליות למראה חיצוני, במיוחד בהקשר של קיבולת המוח, משקל המוח והמדד הצפאלי. הוא גם היה חשוף למוצאו שלו שהיה לאפרו-אמריקאי ולכן היו טענות אלו רלוונטיות במיוחד גם לגביו. דה בויז טען כי לפחות בשלב הנוכחי (של המדע באותה התקופה) אין יכולת לדעת אם יש השפעה למראה או למוצא בהקשרים מנטליים. עם זאת דעות אלה שהחזיק דה בויז היו זמניות בלבד מפני שבשלב מאוחר יותר בחייו הוא אכן קישר בין היסטוריה של קבוצות אוכלוסין לבין מאפייניהם הפיזיים. כך למשל הוא טען כי יש קשר בין האפרו-אמריקאים של ימיו לבין האפריקנים המקומיים כששני קבוצות אלו נמצאות מבחינה היסטורית תחת דיכוי. הוא אף טען בספרו "החשכה של השחר" כי יש קשר היסטורי לא רק אצל האפריקנים אבל גם אצל קבוצות נוספות כמו האסייתים. הוא אף מבדיל בין שתי קבוצות, הילדים האפריקאנים והילדיים האסיתיים על סמך מאפיינים פיזיים. השינוי שהיה לה דה בויז עבר ממצב התחלתי בו הוא האמין כי אין אפשרות או אמיתות למדע המתבסס על הפרדה גזעית של בני האדם לגישה שעל פיה אין באמת מפסיק ידע למדע כדי לענות על התשובה ומכך ייתכן שכן וייתכן שלא. בהתחלה נוסף לכל הוא סבר כי ההבדל בין האירופאים לבין האפריקנים הוא הבדל תרבותי ולא גזעי בעוד שמאוחר יותר השקפת עולם זו השתנתה (כך למשל הוא טען בפרק הראשון של החשכה של השחר כי לבני אפריקה יש תרומה לאנושות, זאת על סמך הבדלה תרבותית בין הקבוצות בעוד בהמשך יתייחס יותר אל מאפיינים פיזיים לאותה הקבוצה).[8]

בתקופה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בגרמניה הנאצית, באחד מהספרים לכיתה ד' מסבירים את הנושא של טוהר הגזע. למה חייבים לבודד את העם הגרמני, במיוחד מהיהודים. בספר אחר הסבירו איך מזהים אדם שנמנה עם הגזע הארי. גובה המצח. המרחק בין האף לשפה. העומק של חריץ הסנטר. היו שם שרטוטים — צורת הרגליים. אלה רגליים של הגנום הארי, אלו לא. אלו אצבעות של הגזע הארי, ואלו לא. אנטומיה."

ד"ר תמר קטקו, במחקר על ספרי לימוד בגרמניה הנאצית[9]

תורת הגזע זכתה לגיבוש, פיתוח וקידום עם עלייתה של המפלגה הנאצית. את הביסוס התאורטי העניקו לתורה אדולף היטלר, בספרו מיין קאמפף ו"האידאולוג" של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג, בספרו "המיתוס של המאה ה-20". על אף ששניהם לא היו אנשי מדע, כי אם "הוגים", ושספריהם היו רחוקים מליצור בסיס תאורטי מגובש, נוצרה דרך חשיבה שניתן לזהותה עם עקרונות מסוימים, המזוהים עם המונח "תורת הגזע". על פי הגותם, בני האדם נמצאים במצב של מלחמת תמיד בין הגזעים השונים, מאבק שבסופו ינצח הגזע החזק והמשובח בעוד שהגזעים הנחותים יושמדו ויעלמו מהעולם (מה שנקרא "תהליך הברירה הטבעית"). הנאציזם חילק את הגזעים השונים על פי פירמידה:

  • הגזע הארי- הגזע הארי הוא הגזע העליון והמשובח ביותר. מדובר בעיקר בעמים של מערב אירופה ובעיקרם גרמניה ואוסטריה הנחשבים לארים הטהורים והנעלים ביותר.

הגזע הארי נחשב לגזע העליון ביותר מכיוון שהוא גזע יוצר תרבות, גזע שמסוגל לייצר תרבות יש מאין ולקיים אותה. מתחת לגזע הגרמני-נורדי קיים תת-אדם שמתחלק לשני סוגים:

  • הגזע הסלאבי- הגזע הסלאבי הוא הגזע שמאכלס בעיקר את מזרח אירופה (אוקראינה, רוסיה, פולין וכו') והוא נחשב לגזע נחות יותר, מכיוון שהוא גזע נושא תרבות (גזע שמסוגל אך ורק לקיים את התרבות אבל לא לייצר אותה בעצמו). על פי תורת הגזע, מכיוון שהסלאבים משתמשים בתרבות שהגזע הארי מייצר הם צריכים לשמש כעבדים לגזע הארי.
  • הגזעים הנחותים - מדובר בגזעים בעלי מעמד נחות שלא זכאים להתקיים בחברה ארית טהורה ותקינה - שחורים, צוענים, אסיאתים וכדומה.
  • הגזע השמי- הגזע השמי (קרי היהודים) הוא היחיד שנמצא תחת ההגדרה של תת-גזע והוא נחשב לאויבו הטבעי של הגזע הארי מכיוון שהוא גזע מחריב תרבות.

כמו כן המפלגה הנאצית סיננה את הגזעים לקטגוריות של:

  • יוצרי תרבות – הגזע הארי. בראש כל הגזעים ניצב הגזע הארי אליו משתייכים עמי צפון אירופה (נורדים, סקנדינבים). בראש הגזע הארי עומד העם הגרמני. גזע זה הוא הגזע העליון, הגזע ש"יוצר תרבות" ומתחתיו נמצאים כל הגזעים האחרים. לפי היטלר, כל התרבות האנושית, האמנות, המדע והטכנולוגיה הם למעשה פרי יצירתם של הארים. הם שייסדו ופיתחו את התרבות האנושית. לבני הגזע הארי יש תכונות עליונות, הן מבחינה שכלית, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גופנית ולכן הם אלה שצריכים לשלוט בכל הגזעים האחרים.
  • נשאי תרבות –הגזע הסלאבי (פולנים, רוסים, צ'כים). עמים נחותים שנועדו לשרת את הגזע העליון. אין הם תורמים לתרבות האנושית, אלא רק מחקים את תרבותם ואת יצירתם של "יוצרי התרבות" ולכן הם צריכים להישלט על ידי הגזע העליון – הגזע הארי.
  • מחריבי תרבות – היהודים. הם אפילו לא גזע, אלא רק תת-גזע. היהודים ממוקמים בתחתית סולם הגזעים. כל תכונותיהם שליליות והם חותרים ללא הפסקה להרוס את הסדר הגזעי הטבעי ואת התרבות האנושית כולה. כל דבר שהם נוגעים בו נהרס ומתנוון והם מהווים סכנה לקיום האנושות, ולכן יש להכחידם.

לצד החלוקה לגזעים, הנאצים ראו קבוצות שונות באוכלוסייה, לרבות באוכלוסייה הארית, כפוגעות בטוהר הגזע או מחלישות את החברה: אנשים נכים, חולים במחלות פסיכיאטריות, בעלי מוגבלות שכלית, ואנשים שהוגדרו כאנטי-סוציאליים מכוח התנהגותם, למשל הומוסקסואלים.

בהשראת האאוגניקה, המשטר הנאצי פעל במספר אופנים על מנת למנוע השפעות שליליות של קבוצות אלו על האוכלוסייה הארית הכללית:

יישום בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יישומה של התורה בגרמניה הנאצית קיבלה התורה מעין בסיס מדעי. אנשי מדע באוניברסיטאות עסקו בה, וביססו את מאפייניו הפיזיונומיים של כל גזע, כך שניתן היה, כביכול, להבחין בין הגזעים השונים על פי מדידות ובדיקות. כיום נראה כי לתורה אין כל בסיס מדעי, כי אין "גזע" עליון על "גזע" אחר, והמושג "גזע" עצמו שנוי במחלוקת.

תורת הגזע קיבלה ביטוי מעשי בחוקי נירנברג ובחוקי הגזע באיטליה. יישומה המלא של התאוריה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה הביא לתוצאות איומות. השמדת היהודים בשואה, ועמם גם הצוענים, כיבוש ושיעבוד שטחים נרחבים במזרח אירופה, שיעבוד תושביהם הסלאבים, ורצח רבים מהם. אירועים אלו הובילו להכרה בינלאומית כללית כי תורת הגזע היא שקרית ומזיקה, וכיום היא נמצאת מחוץ לקונצנזוס המדעי, ומחוץ לתורות המקובלות אף בתחומים כמדע המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. עם זאת, ישנם רבים, במיוחד בקרב הנאו-נאצים ותנועות לאומיות קיצוניות אחרות באירופה ובארצות הברית הדוגלים בתורה זו או במרכיבים חשובים שלה גם כיום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גזענות מדעית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עורך ראשי: דוד כנעני, אנציקלופדיה למדעי החברה, כרך ראשון, תל אביב: ספרית פועלים/הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר/מרחביה, 1962, עמ' 323
  2. ^ Robert Bernasconi (author of this specific chapter), Race, Blackwell Publishers Ltd, 2001, פרק Who Invented the Concept of Race? Kant's Role in the enlightenment of Construction of Race, עמ' 11-13
  3. ^ Robret K. A. Gardiner, Color and Race, Boston: Houghton Mifflin Company, 1968, פרק Race and Color in International Realtions
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Ali Rattansi‏, Racism: A Very Short Introduction, Oxford University Press, 2007, עמ' 13-14
  5. ^ William Uzgalis (author of the chapter), The Oxford Handbook of Philosophy and Race, Oxford University Press, 2017, פרק John Locke, Racism, Slavery, and the Indian Lands, עמ' 21-23
  6. ^ Nell Irvin Painter, The History of White People, W. W. Norton & Company, 2010, עמ' 75-80
  7. ^ Robert Bernasconi‏,Tommy Lee Lot, The Idea of Race, Hackett Publishing, 2000, עמ' 27
  8. ^ Tommy Lott, Race, Blackwell Publishers Ltd, 2001, פרק Du Bois's Anthropology Notion of Race, עמ' 59-61
  9. ^ איילת שני, ניצחון הנאציזם היה קודם כל מהפכה חינוכית, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016.