משה אלמוזלינו
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1920 סופיה, ממלכת בולגריה  | |||
| פטירה |
6 בפברואר 1974 (בגיל 54 בערך) אחוזת בית, ישראל | |||
| עמדה | מגן, בלם | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
משה אלמוזלינו (1920, סופיה, ממלכת בולגריה – 6 בפברואר 1974, תל אביב, ישראל) היה כדורגלן, המזוהה עם קבוצת מכבי יפו ונמנה עם מייסדיה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה אלמוזלינו נולד בסופיה לאברהם ובתיה. בהיותו נער הצטרף לתנועת מכבי בעיר הולדתו. הוא היה אתלט מחונן, והחזיק בשיא בולגריה לנוער בריצת 400 מטר משוכות.[1] במקביל, שיחק כדורגל בקבוצת מכבי סופיה, שם הכיר את חברו פרסיאדו אביגדור. בפברואר 1949 במסגרת העלייה ההמונית עלה עם משפחתו לישראל והתגורר ביפו. בעיר התקבצו כ-12,000 מעולי בולגריה. זמן קצר לאחר עלייתם חברו אלמוזלינו ואביגדור למשה מירנדה ונפגשו עם אלברט קיוסו שכיהן טרום עלייתו כנשיא "מכבי בולגריה". לאחר הפגישה הקימה החבורה את "האגודה הציונית להתעמלות וספורט, מכבי יפו". אביגדור, אלמוזלינו ומירנדה הצטרפו למרכז מכבי ישראל וקיבלו במתנה שני שקים של נעלי כדורגל שהשאירו אחריהם חיילי הצבא הבריטי עם סיום המנדט. בסיוע שכנים ומכרים הכשירו השלושה את "מגרש הפחים" אשר שכן בקצהו של פרדס דג'אני ביפו, והוא הפך למגרשה הביתי של מכבי יפו עד 1971. משה אלמוזלינו אשר גם עבד כגנן בעיריית תל אביב הביא את הדשא למגרש החדש. ב-1 בנובמבר 1949 החלה הפעילות המסודרת באגודה.[2]
אלמוזלינו שיחק עם הקבוצה מראשית פעולתה והוצב בתפקידי המגן והבלם. יפו שיחקה במחוז תל אביב של ליגה ב' שהייתה הליגה השנייה בישראל, ועמה שיחקו הפועל יפו, בית"ר יפו, הכח תל אביב, דגל ציון תל אביב, הפועל חולון, מכבי צפון תל אביב, מכבי בת ים ובני יהודה. בסיום עונת 1954/1955 בליגה ב' עלה עם קבוצתו לליגה הראשונה. משחקו הראשון בליגה העליונה נערך ב-3 בדצמבר 1955 מול הפועל חיפה. אלמוזלינו שיחק בשורות מכבי יפו עד עונת 1956/1957. משחקו האחרון היה ב-26 בינואר 1957 מול בית"ר תל אביב. בסך הכל הופיע ב-19 משחקי ליגה בליגה העליונה. ב-1 בנובמבר 1958 נערך משחק ידידות ובו צוינה פרישתם של משה אלמוזלינו ומשה מירנדה ממשחק פעיל. במשחק גברה מכבי יפו על הפועל פתח תקווה 4–3. במחצית המשחק קיבלו מירנדה ואלמוזלינו גביע הוקרה מיוחד מהאגודה וזרי פרחים.[3]
לאחר פרישתו המשיך אלמוזלינו לעבוד בעיריית תל אביב. הוא היה נשוי לוויולטה ואב לבן ובת. בנו אברהם אלמוזלינו שיחק בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 בקבוצת הנוער של מכבי יפו, ולתקופה קצרה גם בקבוצת הבוגרים. משה אלמוזלינו הלך לעולמו ב-1974 בגיל 54, והובא לקבורה בבית עלמין הדרום.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה אלמוזלינו באתר GRAVEZ
- ישעיהו פורת, היידה מכבי יפו מדבר!, מעריב, 20 בדצמבר 1963
- אברהם בכר, עורי עורי יפו, מעריב, 22 במרץ 1987
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבעיטה האחרונה, גיליון 1101, העולם הזה, 5 בנובמבר 1958.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמודים 48–49. נתונים היסטוריים: ירון משעל.
- ^ דיוקנאות - משחק פרידה, הארץ, 2 בנובמבר 1958.
