הפועל פתח תקווה (כדורגל)

הפועל פתח תקווה

מידע כללי
תאריך ייסוד	1934
אצטדיון	אצטדיון המושבה, פתח תקווה (תכולה: 11,500)
בעלים	עמותת הכחולה
מנכ"ל	אבי יחיאל
ליגה	הליגה הלאומית
www.hapoelpt.com
תלבושת תלבושת בית תלבושת חוץ

מחלקות פעילות של הפועל פתח תקווה
כדורגל (גברים)	כדורסל (גברים)	כדורסל (נשים)	כדוריד (גברים)	כדוריד (נשים)	כדורמים (גברים)

הסמל הקודם של הפועל פתח תקווה

הפועל פתח תקווה היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר פתח תקווה, המשחקת בליגה הלאומית. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הוא אצטדיון המושבה.

הקבוצה נוסדה ב-1934, ובעונת 1954/1955 זכתה לראשונה באליפות המדינה. בין השנים 1959 ו-1963 זכתה הקבוצה ברצף של חמש אליפויות, שיא שטרם נשבר. מאז כשלה הקבוצה בניסיונותיה לזכות באליפות נוספת, על אף שהייתה קרובה לכך בסוף שנות השישים ובתחילת שנות התשעים. בנוסף הופיעה הקבוצה תשע פעמים בגמר גביע המדינה, מתוכן זכתה בתואר פעמיים. כמו כן לקבוצה שש הופעות בגמר גביע הטוטו ומתוכן חמש זכיות, ארבע בליגת העל ואחת בליגה לאומית.

היסטוריה

לפני קום המדינה

קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה הוקמה ב-1934, כתשע שנים לאחר שנוסד המועדון שהצטרף לאגודת הפועל והתמקד עד אותה עת בהתעמלות, ושנה לאחר שנוסדה ההסתדרות בפתח תקווה.

הפועל פתח תקווה התחילה את דרכה בליגות המחוזיות, אך דרכה לליגה הראשונה הייתה מהירה. לפני עונת 1934, ערכה ההתאחדות לכדורגל מבחנים לכניסה לליגה הבכירה מהליגות הנמוכות ונבחרו 3 קבוצות: הפועל פתח תקווה, הכח תל אביב ומכבי רחובות. לאחר המבחנים הצליחה הקבוצה לנצח ולהיכנס לליגה הארצית בעונת 1934/1935 ואף הצליחה להפתיע ולסיים כסגנית אלופת הארץ (אף על פי שהליגה הופסקה מוקדם מהצפוי בעקבות סכסוך בין מרכזי הפועל ומכבי), בעונות לאחר מכן חזרה הקבוצה לשחק בליגות הנמוכות. ב-1938 עלתה הקבוצה לליגה השנייה ובעונת 1941/1942 כבר השתתפה הקבוצה בליגה הבכירה וסיימה במקום השישי. ב-1940 חנכה הקבוצה מגרש חדש, ברחוב אברבנל בעיר. הישג השיא של הקבוצה באותן שנים היה העפלה לגמר "גביע המלחמה" בתחילת 1945, לאחר שניצחה בחצי הגמר את יריבתה העירונית מכבי פתח תקווה בתוצאה 7–0. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה 0–1 להפועל תל אביב, במשחק שהופסק דקה וחצי לפני תום הזמן החוקי לאחר ששחקן הקבוצה משה קופלמן הורחק וסירב לעזוב את המגרש. שחקנים בולטים ששיחקו בקבוצה באותן שנים היו מאיר נבנהויז, עמיחי שוהם, אליהו קרוסהר, יעקב ויסוקר ומשה וארון.

השנים הגדולות - 1954–1968

נחום סטלמך במדי הפועל פתח תקווה (משמאל) בועט לשערה של הפועל רמת גן, 1959

בעונת 1954/1955, תחת הדרכתו של המאמן-שחקן משה וארון ובכיכובו של נחום סטלמך הצעיר, זכתה הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה והייתה לקבוצה העברית הראשונה מחוץ לתל אביב שזכתה בתואר זה. שנתיים לאחר מכן, בעונת 1956/1957 הוסיפה הפועל לארון התארים שלה גם גביע מדינה ראשון, לאחר שגברה 2–1 על מכבי יפו במשחק הגמר.

בעונת 1958/1959 זכתה הקבוצה באליפות נוספת, שהייתה הראשונה ברצף של חמש אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. במהלך עונות האליפות, הציגה הפועל פתח תקווה כדורגל התקפי שהקנה לה עליונות במשחקיה. הקבוצה כללה כוכבים דוגמת החלוץ נחום סטלמך, השוער יעקב ויסוקר, האחים זכריה ואבשלום רצאבי, בועז קופמן, ראובן יפת וג'רי חלדי. מאמני הקבוצה במהלך רצף זה היו כולם זרים - ג'ק גיבונס האנגלי ואיגנץ' מולנר ומיודראג יובאנוביץ' היוגוסלבים.

גם לאחר שנקטע הרצף, המשיכה הפועל פתח תקווה להיות אחת מהקבוצות המובילות בישראל, אך במשך מספר שנים הפסידה את האליפות במחזורי הסיום של העונה. העונה שחתמה את אותה תקופה הייתה עונת 1966/1968 (העונה הכפולה), בה דורגה הקבוצה במקום השני והפסידה בגמר הגביע לבני יהודה. בסך הכל זכתה הפועל פתח תקווה באותן שנים בשש אליפויות וגביע אחד, ודורגה במשך 14 עונות רצופות בין שלוש הראשונות בליגה.

הנפילה - 1969–1987

העונה הראשונה בה חלה נפילה משמעותית במעמדה של הפועל פתח תקווה הייתה עונת 1968/1969, בה לראשונה מאז קום המדינה דורגה בתחתית הטבלה, אם כי בתחילת עונה זו זכתה הקבוצה בתואר גביע הליגה הישראלי - גביע ה-20 בניצחונה 4–1 על מכבי חיפה במשחק הגמר. לאחר פרישתם של אחרוני הכוכבים שהובילו את המועדון להישגים, התנדנדה הקבוצה בין שולי הצמרת לתחתית הטבלה לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70. הפעם היחידה בה התקרבה לזכייה בתואר באותן שנים הייתה בעונת 1973/1974, בה העפילה לגמר הגביע אך הפסידה להפועל חיפה בהארכה. חצי גמר הגביע מול בית"ר ירושלים, שנערך בפתח תקווה שבוע קודם לכן, היה אחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל הישראלי, ובו אוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש והכו את כל מי שנקרה בדרכם. ארבעה שחקנים של הפועל פתח תקווה שלא הצליחו להימלט הוכו ונשלחו לבית החולים.

בסיום עונת 1975/1976 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה למרות מאזן של 10 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ו-11 הפסדים. אירועי סיום אותה עונה, היחידה בתולדות הליגה בה ירדו ארבע קבוצות, היו שנויים במחלוקת - מכבי חיפה זכתה ערב מחזור הסיום במשחק חוזר מול שמשון תל אביב שנערך רק לאחר המחזור האחרון, ובו הצליחה לנצח ולהינצל מירידה על חשבון הפועל פתח תקווה.

לאחר שלוש עונות בליגה השנייה עלתה הקבוצה חזרה לליגה הראשונה בעונת 1978/1979, לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הארצית. לאחר שלוש שנים בליגה הבכירה סיימה את עונת 1981/1982 במקום האחרון, ובילתה שנתיים נוספות בליגה השנייה. בעונת 1983/1984 הצליחה פתח תקווה לעלות שוב ליגה בעזרתם הרבה של רונן הילל ואלי מחפוד. תחת הדרכתם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור גילתה הקבוצה שיפור הדרגתי, והייתה קבוצה מאד אטרקטיבית בשנות ה-80.

השיקום - 1988–2002

לקראת סיום שנות השמונים חזרה הפועל פתח תקווה להוות גורם משמעותי בצמרת, תחת הדרכתו של המאמן אברהם גרנט, שאימן את הקבוצה במשך חמש עונות החל מעונת 1986/1987. שלוש העונות האחרונות בקדנציה שלו הסתיימו בהחמצה, כשהקבוצה מסיימת את שלושתן במקום השני, מרחק נגיעה מתואר האליפות.

בעונת 1990/1991 ההחמצה הייתה גדולה במיוחד, כשלמרות עונה מצוינת הפסידה הפועל פתח תקווה את תואר האליפות ואת גביע המדינה בתוך שלושה ימים, ואילו מכבי חיפה זכתה בדאבל. ביום שבת, בליגה, הסתיים המשחק המכריע מול מכבי חיפה בתיקו 0–0, לאחר ששני שערים של יוסי שושני נפסלו על ידי השופט חיים ליפקוביץ'. ביום שלישי, בגמר הגביע, הפסידה הקבוצה 1–3 למכבי חיפה, לאחר שהשופט עובדיה בן-יצחק הרחיק את גיא גת כבר בדקה השנייה של המשחק. דווקא לאחר עזיבתו של גרנט למכבי תל אביב בעונת 1991/1992, בה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, הצליחה הפועל פתח תקווה לזכות בגביע מדינה שני בתולדותיה, תחת הדרכתו של זאב זלצר. בגמר הגביע גברה הקבוצה על מכבי תל אביב שזכתה עוד קודם לכן באליפות תחת גרנט, בתוצאה 3–1 לאחר הארכה. בעקבות זכייה זו הייתה הפועל פתח תקווה לקבוצה הישראלית הראשונה שהופיעה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ואחת משתי הראשונות שהופיעו במפעלים האירופיים (מלבד גביע האינטרטוטו).

בשנת 1996 רכש את הקבוצה איש העסקים מאיר שמיר. השתתפותה השנייה של הקבוצה במסגרות האירופיות הייתה בגביע אופ"א, לאחר שסיימה כסגנית האלופה בעונת 1996/1997. מאזן הקבוצה במסגרות אלו הוא חיובי - שישה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, והישגה הגדול ביותר היה ניצחון 2–1 על קבוצת הפאר ההולנדית פיינורד בגביע המחזיקות. ניצחון זה הגיע לאחר הפסד 0–1 במשחק החוץ ברוטרדם, כך שבסיכום המשחקים ההולנדים עברו לשלב הבא לפי חוק שערי חוץ.

בחזרה לתחתית - 2003 והלאה

בשנות האלפיים התחזקה מגמה שהחלה עוד בשנות ה-90 - הקבוצה מגדלת שחקני בית מוכשרים, אך ממהרת למכור אותם לקבוצות אחרות. מגמה זו הייתה רק סימפטום אחד מני רבים לניהול שנחשב כשנוי במחלוקת, ולאחד הגורמים העיקריים להידרדרות הקבוצה אל תחתית הטבלה באופן כמעט קבוע החל מעונת 2002/2003. תחלופת השחקנים הפכה גבוהה במיוחד בשנים אלו, כך שבעונת 2005/2006 למשל, שיתפה הקבוצה 36 שחקנים במשחקי הליגה, החליפה עשרה שחקנים באמצע העונה ושחררה 18 בסיומה.

בעונת 2006/2007 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם השלישית בתולדותיה, ובפעם הראשונה לאחר 23 עונות רצופות בליגה הבכירה. בשנה זו מכר שמיר את החזקותיו בקבוצה לידיים אחרות ובכך החלה הידרדרות המקצועית של הקבוצה. הקבוצה הצליחה להימנע משקיעה בליגת המשנה ועלתה לאחר שנה בלבד בחזרה לליגה הבכירה, לאחר שסיימה את עונת 2007/2008 במקום השני בליגה הלאומית. המגמה של תחלופת שחקנים בקצב חריג לא פסקה, ובקיץ 2009 שחררה הקבוצה 15 שחקנים וצירפה 17 שחקנים חדשים במקומם.

ביולי 2011 הקבוצה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת פירוק בשל חובות כבדים, ובקשה למנות מפרק זמני לקבוצה, כדי שיגייס תקציב מינימום לליגת העל בעונה הבאה. על-פי תקנות ההתאחדות לכדורגל, ממאזנה של קבוצה שנכנסת להליך פירוק מופחתות באופן אוטומטי 9 נקודות ליגה. בסוף החודש הודיעה הרשות לבקרת תקציבים להתאחדות כי הקבוצה לא הצליחה לגייס את סכום המינימום לתקציב בליגת העל. ב-8 באוגוסט 2011 החליט בית המשפט לאחר מספר הארכות ומספר דיונים לקבל את הערעור של הקבוצה להשאיר את הפועל פתח תקווה בליגה הבכירה, זאת לאחר שכבר הודיע בית המשפט כי הקבוצה תרד לליגת המשנה ובמקומה תעלה הפועל כפר סבא. ב-16 באוגוסט 2011 התפטר גילי לנדאו מתפקידו, לאחר שהתבקש לקצץ 32 אחוז משכרו. יום מאוחר יותר, חזר בו לנדאו מהתפטרותו לאחר שהסכים לקצץ כ-20 אחוז משכרו.

את עונת 2011/2012 פתחה הקבוצה במינוס 9 נקודות, וב-16 באפריל 2012 ירדה לליגה הלאומית לאחר שהייתה במקום האחרון לאורך כל העונה. לאחר שנתיים בליגה הלאומית, ב-9 במאי 2014 הבטיחה הקבוצה את עלייתה בחזרה לליגת העל, לאחר שסיימה את עונת 2013/2014 במקום השני בטבלה. בסוף העונה ליאור אסולין ואדריאן פרננדס שכבשו רוב שערי העונה עזבו את המועדון. בעונת 2014/2015 סיימה במקום ה-13 בטבלה וירדה בחזרה לליגה הלאומית לאחר עונה אחת, מחזור אחד לסיום העונה.

בעונת 2015/2016 סיימה במקום השישי בליגה הלאומית. בעונת 2016/2017 הופחתה לקבוצה נקודה ממאזנה בטבלה, עקב אי הגשת דוחות כספיים במועדן, והיא שוב סיימה את העונה במקום השישי. עונת 2017/2018 הייתה החלשה ביותר של הקבוצה מאז ירדה לליגה הלאומית, ולראשונה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף העליון. לאחר שניצלה מירידה סיימה הקבוצה את העונה במקום התשיעי בטבלה.

בקיץ 2018 יצא המועדון לפירוק נוסף לבקשתם של עובדי המועדון שלא קיבלו שכר במשך תקופה ארוכה, כאשר החובות של המועדון עמדו על כ-4.5 מיליון שקלים. בעלי המועדון דורון גלנט הועזב על ידי בית המשפט, והקבוצה החלה את עונת 2018/2019 עם מינוס 11 נקודות. ב-12 במרץ 2019 אישרה ההתאחדות לכדורגל את העברת המועדון לידי עמותת ״הכחולה״, והפיכתו לקבוצת ספורט בבעלות אוהדים. למרות הפחתת 11 נקודות הצליחה הקבוצה לסיים במקום העשירי ולהישאר בליגה הלאומית. בעונת 2019/2020 התחזקה הקבוצה על מנת לנסות ולהעפיל שוב לליגת העל אך הניסיונות עלו בתוהו ואחרי חילופי מאמנים הקבוצה סיימה שוב במקום העשירי בליגה. ב-1 בדצמבר 2020, לאחר שפתחה הקבוצה את עונת 2020/2021 עם שבעה הפסדים בעשרה משחקים, פוטר מסאי דגו מאימון הקבוצה, ובמקומו אימן זמנית עוזרו קלמי סבן למשך משחקים בודדים. ב-14 בדצמבר 2020 מונה חיים שאבו למאמן הקבוצה עד סוף העונה. ב-10 בינואר 2021 נכנס שחקן העבר אייל ברקוביץ' כשותף בקבוצה וכמנהל מקצועי של המועדון, והצהיר כי הגיע על מנת לעזור למועדון להישאר בליגה בעונה הנוכחית, ובעונות שלאחר מכן להעפיל חזרה לליגת העל אחרי שנות היעדרות רבות.

אצטדיון הקבוצה

אצטדיון המושבה

ערך מורחב – אצטדיון המושבה

בראשית ימיה שיחקה הקבוצה במגרש ברחוב קק"ל שבעיר. לאחר מכן עברה הקבוצה ל"מגרש הפועל" אשר היה מוכר בכינוי "הבריכה". האצטדיון נחנך בשנת 1940, והיה ממוקם ברחוב אברבנל. בשנת 1967 עברה הקבוצה לאצטדיון האורווה אשר נבנה מכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן. האצטדיון הכיל בשיאו כ-8000 מקומות ישיבה, ושימש את הקבוצה עד להריסתו בשנת 2011. בפרק הזמן שבין הריסת אצטדיון האורווה ועד לחניכת אצטדיון המושבה, קיימה הקבוצה את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן.

בדצמבר 2011 עברה הקבוצה לאצטדיון המושבה אשר נבנה בסמוך לדרך אם המושבות ומכיל 11,500 מקומות ישיבה. בטרם נחנך האצטדיון, פתח היסטוריון הקבוצה ויקיר העיר ניסים קלדרון אליו הצטרפו בהמשך אוהדי הקבוצה במאבק על מנת שהאצטדיון יקרא "אצטדיון ראש הזהב" על שמו של נחום סטלמך כדורגלן הקבוצה בעבר, אולם בסופו של דבר החליטה עיריית פתח תקווה ששמו של האצטדיון יקרא "אצטדיון המושבה", שם המתקשר לכינויה של העיר, "אם המושבות". על אף ההחלטה, המשיכו אוהדי הקבוצה במאבק במטרה לשנות את החלטת העירייה.

הדרבי של פתח תקווה

ערך מורחב – הדרבי של פתח תקווה

תשומת לב רבה מושכים משחקי הדרבי בין הפועל ליריבה העירונית מכבי פתח תקווה. מאז שרשרת האליפויות של הפועל שנקטעה באמצע שנות השישים נחשבות שתי הקבוצות לכאלו שלא מצליחות להיפטר מתדמית הבינוניות ולהתמודד על האליפות, כאשר יוצאי דופן הם זכייתה של הפועל בגביע בתחילת שנות התשעים, מיקומיה הגבוהים של מכבי בטבלה בשנות האלפיים והצלחות נקודתיות של שתי הקבוצות במאבקיהן באירופה. על כן, נחשבים משחקי הדרבי כזירה העיקרית לקרב על הבכורה בעיר. מתוך 113 מפגשים בדרבי ניצחה הפועל ב-43 מפגשים, הפסידה ב-34 וסיימה 36 מפגשים בתוצאת תיקו.

עמותת הכחולה

לוגו עמותת הכחולה

עמותת "הכחולה" הוקמה בשנת 2016 על ידי אוהדי המועדון. מטרת העמותה היא חיזוק זהותה של קהילת האוהדים וסיוע בייצוג הקהילה בפני הנהלת הקבוצה. העמותה פתחה במגעים לרכישת המועדון בחודש פברואר 2017. בחודש אוקטובר 2017 משא המתן עלה על שירטון על רקע דרישת הבעלים לשעבר, דורון גלנט, לתשלום "הלוואת בעלים" שלטענת העמותה לא הוצגו סימוכין לקיומה.

בינואר 2019 אישרה השופטת בתיק הפירוק, עירית וינברג נוטוביץ את בקשתו של המפרק עו"ד יצחק יונגר, למכירת הקבוצה לידי עמותת הכחולה. בנוסף לקבוצת הבוגרים הרכישה כוללת גם את מחלקת הנוער, בסכום של כמיליון שקלים, שנגבו כדמי חבר על ידי 978 חברי העמותה מיום הקמתה (דמי החבר השנתיים נעים בין 408 ל-1,104 ש"ח). ב-13 בפברואר 2018 ניתן אישור ה"ועדה להעברת זכויות" של ההתאחדות לכדורגל להעברת הקבוצה מידי המפרק לעמותה.

כדורגלני עבר בולטים

לדעת רבים, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים והשחקן החשוב ביותר של הפועל פתח תקווה מאז היווסדה הוא החלוץ נחום סטלמך, המכונה "ראש הזהב" בזכות יכולת הנגיחה החזקה והמדויקת שלו. סטלמך הוא מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 152 שערים. אחריו בדירוג נמצא מוטי קקון, המכונה "העיט", עם 131 שערים. סטלמך נחשב לכוכב של נבחרת ישראל, אך קקון לא הצליח להשתלב בנבחרת בכלל וערך במדיה 2 הופעות בלבד במשחקי ידידות. בשנות ה-50 וה-60 בלטו לצידו של סטלמך גם יעקב ויסוקר, יצחק ויסוקר, בועז קופמן, זכריה רצאבי, שלמה נהרי, (יצחק דרוקר), שאול חייק ושמואל רוזנטל. בסוף שנות השבעים בלט דב רמלר. בתקופה בה חזרה הקבוצה לצמרת בשנות ה-80 וה-90, שחקניה הבולטים היו בני קוזושווילי, ניר לוין, יוסי שושני, יוסי לוי, איתן בודניוק, מני בסון ודני ניראון.

במהלך שנות התשעים צברה לעצמה מחלקת הנוער של הקבוצה מוניטין של אחת הטובות בארץ ושחקנים מובילים רבים גדלו בה. המועדון לא השכיל לנצל זאת על מנת להגיע להישגים, ותחת זאת מכר את רובם לאורך השנים. בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים מרבית ההעברות היו מפתח תקווה למכבי חיפה, ובין השחקנים שנמכרו היו אלון חזן, רפי כהן, אדורם קייסי, אופיר קופל, ואליד באדיר, מנור חסן ומיכאל זנדברג, שרובם הפכו בהמשך לשחקנים מרכזיים בקבוצתם החדשה ובנבחרת ישראל. בהמשך החלה הקבוצה לשחרר את שחקניה המובילים גם לקבוצות אחרות, כמו אלי אברבנל שעבר להפועל חיפה, יוסי שבחון שעבר למכבי תל אביב, יוסי רוזן שעבר להפועל תל אביב וטוטו תמוז שעבר לבית"ר ירושלים. עם התדרדרותה של הקבוצה הבוגרת בעשור השני של המאה ה-21, גם מחלקת הנוער ירדה מגדולתה.

תארים והישגים

ליגת העל:

• אליפות (6): 1954/1955, 1958/1959, 1959/1960, 1960/1961, 1961/1962, 1962/1963
  • סגנות (10):1934/1935, 1955/1956, 1956/1957, 1957/1958, 1964/1965, 1966/1968, 1988/1989, 1989/1990, 1990/1991, 1996/1997

גביע המדינה:

• זכייה (2): 1956/1957, 1991/1992
  • סגנות (7): 1944/1945, 1954/1955, 1958/1959, 1960/1961, 1967/1968, 1973/1974, 1990/1991

גביע אלוף האלופים:

• זכייה (1): 1961
  • סגנות (1): 1956

גביע הטוטו בליגה הבכירה

• זכייה (4): 1985/1986, 1989/1990, 1990/1991, 2004/2005
  • סגנות (1): 1992/1993

גביע הטוטו בליגת המשנה

• זכייה (1): 2007/2008
  • סגנות (1): 2020/2021

גביע ה-20:

• זכייה (1): 1968

גביע ליליאן

• זכייה (1): 1989/1990

סטטיסטיקות

סטטיסטיקות עונות האליפות

עונה	ניצחונות	תיקו	הפסדים	יחס שערים	אחוזי הצלחה
1954/55	18	4	4	23-68	76.9
1958/59	15	3	4	18-49	75
1959/60	14	3	5	29-66	70.5
1960/61	16	4	2	15-49	81.8
1961/62	12	4	6	19-35	63.6
1962/63	13	6	3	17-38	71.7

מלך השערים

מקום	שם השחקן	שנים במועדון	שערים
1	נחום סטלמך	1952-1969	154
2	מוטי קקון	1991-2003 2005-2007	134
3	בועז קופמן	1952-1968	120
4	ניר לוין	1984-1989 1990-1993	92
5	זכריה רצאבי	1957-1963	89

שיאני ההופעות

מקום	שם השחקן	שנים במועדון	הופעות
1	בני קוזושווילי	1984-1999	384
2	נחום סטלמך	1952-1969	351
3	רפי כהן	1988-1993 1999-2001 2002-2007	335
4	איתן בודניוק	1975-1991 1990-1994	330
5	יצחק ויסוקר	1963-1977	328

זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה

עונה	שחקן	תארים קבוצתיים
1965/1966	שמואל רוזנטל
1968/1969	שמואל רוזנטל
1990/1991	ניר לוין	סגנות

זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצה

עונה	שם השחקן	שערים	הערות
1960/1961	זכריה רצאבי	15	יחד עם שלמה לוי מהפועל חיפה
1962/1963	זכריה רצאבי	12
1990/1991	ניר לוין	20
1996/1997	מוטי קקון	21
2008/2009	שמעון אבו חצירא	14	יחד עם ברק יצחקי מבית"ר ירושלים ואלירן עטר מבני יהודה

נבחרת ישראל

• שיאן ההופעות בנבחרת - יצחק ויסוקר, 69 הופעות
• שיאן השערים בנבחרת - נחום סטלמך, 22 שערים

מאמני הקבוצה לאורך השנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפחות 56 מאמנים שונים (ב-70 קדנציות) אימנו את הפועל פתח תקווה מאז היווסדה.

להלן רשימת המאמנים של הפועל פתח תקווה לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"

המאה ה-20 שם שנים הערות/זכיות דוד וגנר 1934–1936 לא ידוע 1936–1937 שמעון לאומי 1937–1939 מוריס אלעזר 1939–1941 לא ידוע 1941–1942 שלמה פוליאקוב 1942–1946 לא ידוע 1946–1947 משה (מוסטה) פוליאקוב 1947–1952 משה וארון 1952–1953 שימש כמאמן שחקן משה (מוסטה) פוליאקוב 1953–1955 משה וארון 1955–1956 שימש כמאמן שחקן ; אליפות המדינה (1954/1955) ג'ק גיבונס 1956–1957 גביע המדינה (1956/1957) אליעזר שפיגל 1957–1958 ג'ק גיבונס 1958–1960 אליפויות המדינה (1958/1959, 1959/1960) איגנץ' מולנר 1960–1961 אליפות המדינה (1960/1961) מיודראג יובאנוביץ' 1961–1963 אליפויות המדינה (1961/1962, 1962/1963) סלבקו מילושביץ' 1963–1964 אדמונד שמילוביץ' 1964–1966 בלה פלפי 1966–1967 נחום סטלמך 1967–1969 שימש כמאמן שחקן מילובאן באלין 1969–1972 רחביה רוזנבוים 1972–1973 בועז קופמן 1973–1975 אריה רדלר 1975–1976 בועז קופמן 1976–1977 אהרון קפיטולניק 1977–1978 אמנון רז 1978 מיקי שינפלד 1978–1979 צבי סינגל 1979–1980 שמעון שנהר 1980 אמציה לבקוביץ' 1980–1981 יצחק שניאור 1981 בועז קופמן 1981–1982 אהרון קפיטולניק 1982–1983 דרור בר-נור 1983–1986 גיורא שפיגל מנג'ר אברהם גרנט 1986–1991 זאב זלצר 1991–1992 גביע המדינה (1991/1992) יאן פיברניק 1992 דוביד שוויצר 1992–1993 גילי לנדאו 1993 משה מאירי 1993–1994 דב רמלר 1994 אלי מחפוד 1994 גיא לוי מנהל מקצועי גיא לוי 1994–1996 ניר לוין 1996–1998 גיורא שפיגל 1998–1999 ניר לוין 1999–2000 המאה ה-21 שם שנים הערות/זכיות אלי כהן 2000–2001 אלי גוטמן 2001–2002 ניר לוין 2002 פרדי דוד 2002–2005 דרור קשטן 2005 רפי כהן 2005 ניר לוין 2005–2006 אייל לחמן 2006–2007 אורי מלמיליאן 2007–2008 בני קוזושווילי 2008 מאמן זמני אלי מחפוד 2008–2009 זאב זלצר מנהל מקצועי (2009) זאב זלצר 2009 דני ניראון 2009 שביט אלימלך 2009 מאמן זמני אלי מחפוד 2009–2010 יובל נעים 2010–2011 גילי לנדאו 2011–2012 אלי מחפוד 2012–2013 אלון מזרחי 2013 ניסן יחזקאל 2013–2014 עידן בר-און 2014–2015 מנחם קורצקי 2015–2016 גיא צרפתי 2016 פליקס נעים 2016 אסף נימני 2016 ירון הוכנבוים 2016–2017 אורן קריספין 2017 דני גולן 2017–2018 תומר קשטן 2018 מסאי דגו 2018–2019 עמיר נוסבאום 2019–2020 מסאי דגו 2020 קלמי סבן 2020 מאמן זמני חיים שאבו 2020–2021 אייל ברקוביץ' מנהל מקצועי (2021)

צוות מקצועי

מנהל מקצועי	אייל ברקוביץ'
מאמן ראשי
עוזר מאמן	קלמי סבן
מאמן שוערים	סמיון רחמן
מאמן כושר	יניב מדר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפועל פתח תקווה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הפועל פתח תקווה
• הפועל פתח תקווה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל

• הפועל פתח תקווה, ברשת החברתית פייסבוק
• מוזיאון הפועל פתח תקווה - סיקור נרחב של היסטוריית המועדון
• אתר מחלקת הנוער Archived 2016-01-27 at the Wayback Machine
• אשר גולדברג, אליפות חולצות הדומינו של הפועל פתח תקווה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 16 באוגוסט 2008
• יסמין גואטה, הפועל פתח תקוה בעקבות הכיס העמוק של מאיר שמיר, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2015
• אור בוקר, הפועל פתח תקוה: הקבוצה שעושה הכל כדי שיורידו אותה ליגה, באתר הארץ, 18 ביולי 2018