הפועל פתח תקווה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפועל פתח תקווה
מידע כללי
תאריך ייסוד 1934
אצטדיון אצטדיון המושבה, פתח תקווה
(תכולה: 11,500)
בעלים עמותת ״הכחולה״
מנכ"ל אבי יחיאל
מאמן עופר טסלפפה
ליגה ליגה לאומית
www.hapoelpt.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
מחלקות פעילות
של הפועל פתח תקווה
כדורגל (גברים) כדורסל (גברים) כדורסל (נשים) כדוריד (גברים) כדוריד (נשים) כדורמים (גברים)

הפועל פתח תקווה היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר פתח תקווה, המשחקת בליגה הלאומית. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הוא אצטדיון המושבה.

הקבוצה נוסדה ב-1934, והיא אחת הקבוצות הוותיקות בישראל, כאשר השתתפה בתחרויות הליגה והגביע לפני קום המדינה. בעונת 1954/1955 זכתה לראשונה באליפות המדינה, ובין השנים 1959 ו-1963 זכתה הקבוצה ברצף של חמש אליפויות, שיא ישראלי שטרם נשבר. מאז כשלה הקבוצה בניסיונותיה לזכות באליפות נוספת, על אף שהייתה קרובה לכך בסוף שנות השישים ובתחילת שנות התשעים. בנוסף הופיעה הקבוצה תשע פעמים בגמר גביע המדינה, מתוכן זכתה בתואר פעמיים. כמו כן לקבוצה שש הופעות בגמר גביע הטוטו ומתוכן חמש זכיות, ארבע בליגת העל ואחת בליגה הלאומית.

המועדון מנוהל ובבעלות עמותת האוהדים "הכחולה". חברי העמותה בוחרים אחת לשנה נציגים לוועדות העמותה - ועדת קבלה, ועדת ביקורת והועד המנהל. הוועד המנהל ממנה את קבוצת הניהול של מועדון הכדורגל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה הוקמה ב-1934, כתשע שנים לאחר שנוסד המועדון שהצטרף לאגודת הפועל והתמקד עד אותה עת בהתעמלות, ושנה לאחר שנוסדה ההסתדרות בפתח תקווה.

הפועל פתח תקווה התחילה את דרכה בליגות המחוזיות, אך דרכה לליגה הראשונה הייתה מהירה. לפני עונת 1934, ערכה ההתאחדות לכדורגל מבחנים לכניסה לליגה הבכירה מהליגות הנמוכות ונבחרו 3 קבוצות: הפועל פתח תקווה, הכח תל אביב ומכבי רחובות[1]. לאחר המבחנים הצליחה הקבוצה לנצח ולהיכנס לליגה הארצית בעונת 1934/1935 ואף הצליחה להפתיע ולסיים כסגנית אלופת הארץ (אף על פי שהליגה הופסקה מוקדם מהצפוי בעקבות סכסוך בין מרכזי הפועל ומכבי), בעונות לאחר מכן חזרה הקבוצה לשחק בליגות הנמוכות. ב-1938 עלתה הקבוצה לליגה השנייה ובעונת 1941/1942 כבר השתתפה הקבוצה בליגה הבכירה וסיימה במקום השישי. ב-1940 חנכה הקבוצה מגרש חדש, מגרש הפועל בפתח תקווה ברחוב אברבנל. הישג השיא של הקבוצה באותן שנים היה העפלה לגמר "גביע המלחמה" בתחילת 1945, לאחר שניצחה בחצי הגמר את יריבתה העירונית מכבי פתח תקווה בתוצאה 7–0. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה 0–1 להפועל תל אביב, במשחק שהופסק דקה וחצי לפני תום הזמן החוקי לאחר ששחקן הקבוצה משה קופלמן הורחק וסירב לעזוב את המגרש. שחקנים בולטים ששיחקו בקבוצה באותן שנים היו מאיר נבנהויז, עמיחי שוהם, אליהו קרוסהר, יעקב ויסוקר ומשה וארון.

השנים הגדולות: 1954–1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה קבוצתית של הפועל פתח תקווה לפני משחק הליגה מול הפועל תל אביב, 1955
נחום סטלמך במדי הפועל פתח תקווה (משמאל) בועט לשערה של הפועל רמת גן, 1959

בעונת 1954/1955, תחת הדרכתו של המאמן-שחקן משה וארון ובכיכובו של נחום סטלמך הצעיר, זכתה הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה והייתה לקבוצה העברית הראשונה מחוץ לתל אביב שזכתה בתואר זה. שנתיים לאחר מכן, בעונת 1956/1957 הוסיפה הפועל לארון התארים שלה גם גביע מדינה ראשון, לאחר שגברה 2–1 על מכבי יפו במשחק הגמר.

בעונת 1958/1959 זכתה הקבוצה באליפות נוספת, שהייתה הראשונה ברצף של חמש אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. במהלך עונות האליפות, הציגה הפועל פתח תקווה כדורגל התקפי שהקנה לה עליונות במשחקיה. הקבוצה כללה כוכבים דוגמת החלוץ נחום סטלמך, השוער יעקב ויסוקר, האחים זכריה ואבשלום רצאבי, בועז קופמן, ראובן יפת וג'רי חלדי. מאמני הקבוצה במהלך רצף זה היו כולם זרים - ג'ק גיבונס האנגלי, איגנץ' מולנר ההונגרי, ומיודראג יובאנוביץ' היוגוסלבי.

גם לאחר שנקטע הרצף, המשיכה הפועל פתח תקווה להיות אחת מהקבוצות המובילות בישראל, אך במשך מספר שנים הפסידה את האליפות במחזורי הסיום של העונה. העונה שחתמה את אותה תקופה הייתה עונת 1966/1968 (העונה הכפולה), בה דורגה הקבוצה במקום השני והפסידה בגמר הגביע לבני יהודה. בסך הכל זכתה הפועל פתח תקווה באותן שנים בשש אליפויות וגביע אחד, ודורגה במשך 14 עונות רצופות בין שלוש הראשונות בליגה.

הנפילה: 1969–1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה בה חלה נפילה משמעותית במעמדה של הפועל פתח תקווה הייתה עונת 1968/1969, בה לראשונה מאז קום המדינה דורגה בתחתית הטבלה, אם כי בתחילת עונה זו זכתה הקבוצה בתואר גביע הליגה הישראלי - גביע ה-20 בניצחונה 4–1 על מכבי חיפה במשחק הגמר. לאחר פרישתם של אחרוני הכוכבים שהובילו את המועדון להישגים, התנדנדה הקבוצה בין שולי הצמרת לתחתית הטבלה לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70. הפעם היחידה בה התקרבה לזכייה בתואר באותן שנים הייתה בעונת 1973/1974, בה העפילה לגמר הגביע אך הפסידה להפועל חיפה בהארכה. חצי גמר הגביע מול בית"ר ירושלים, שנערך בפתח תקווה שבוע קודם לכן, היה אחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל הישראלי, ובו אוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש והכו את כל מי שנקרה בדרכם. ארבעה שחקנים של הפועל פתח תקווה שלא הצליחו להימלט הוכו ונשלחו לבית החולים.

בסיום עונת 1975/1976 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה למרות מאזן של 10 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ו-11 הפסדים. אירועי סיום אותה עונה, היחידה בתולדות הליגה בה ירדו ארבע קבוצות. מכבי חיפה זכתה ערב מחזור הסיום במשחק חוזר מול שמשון תל אביב שנערך רק לאחר המחזור האחרון, ובו הצליחה לנצח ולהינצל מירידה על חשבון הפועל פתח תקווה.

לאחר שלוש עונות בליגה השנייה עלתה הקבוצה חזרה לליגה הראשונה בעונת 1978/1979, לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הארצית. לאחר שלוש שנים בליגה הבכירה סיימה את עונת 1981/1982 במקום האחרון, ובילתה שנתיים נוספות בליגה השנייה. בעונת 1983/1984 הצליחה פתח תקווה לעלות שוב ליגה בעזרתם הרבה של רונן הילל ואלי מחפוד. תחת הדרכתם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור גילתה הקבוצה שיפור הדרגתי, והייתה קבוצה מאוד אטרקטיבית בשנות ה-80.

השיקום: 1988–2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום שנות השמונים חזרה הפועל פתח תקווה להוות גורם משמעותי בצמרת, תחת הדרכתו של המאמן אברהם גרנט, שאימן את הקבוצה במשך חמש עונות החל מעונת 1986/1987. שלוש העונות האחרונות בקדנציה שלו הסתיימו בהחמצה, כשהקבוצה מסיימת את שלושתן במקום השני, מרחק נגיעה מתואר האליפות.

בעונת 1990/1991 ההחמצה הייתה גדולה במיוחד, כשלמרות עונה מצוינת הפסידה הפועל פתח תקווה את תואר האליפות ואת גביע המדינה בתוך שלושה ימים, ואילו מכבי חיפה זכתה בדאבל. ביום שבת, בליגה, הסתיים המשחק המכריע מול מכבי חיפה בתיקו 0–0, לאחר ששני שערים של יוסי שושני נפסלו על ידי השופט חיים ליפקוביץ'. לאחר סיום משחק עונה זה התבררו שני השערים הללו כחוקיים לחלוטין,[דרוש מקור] מה שהעצים את תחושת האכזבה של אוהדי הקבוצה. ביום שלישי, בגמר הגביע, הפסידה הקבוצה 1–3 למכבי חיפה, לאחר שהשופט עובדיה בן-יצחק הרחיק את גיא גת כבר בדקה השנייה של המשחק. דווקא לאחר עזיבתו של גרנט למכבי תל אביב בעונת 1991/1992, בה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, הצליחה הפועל פתח תקווה לזכות בגביע מדינה שני בתולדותיה, תחת הדרכתו של זאב זלצר. בגמר הגביע גברה הקבוצה על מכבי תל אביב שזכתה עוד קודם לכן באליפות תחת גרנט, בתוצאה 3–1 לאחר הארכה. בעקבות זכייה זו הייתה הפועל פתח תקווה לקבוצה הישראלית הראשונה שהופיעה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ואחת משתי הראשונות שהופיעו במפעלים האירופיים (מלבד גביע האינטרטוטו).

בשנת 1996 רכש את הקבוצה איש העסקים מאיר שמיר. השתתפותה השנייה של הקבוצה במסגרות האירופיות הייתה בגביע אופ"א, לאחר שסיימה כסגנית האלופה בעונת 1996/1997. מאזן הקבוצה במסגרות אלו הוא חיובי - שישה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, והישגה הגדול ביותר היה ניצחון 2–1 על קבוצת הפאר ההולנדית פיינורד בגביע המחזיקות. ניצחון זה הגיע לאחר הפסד 0–1 במשחק החוץ ברוטרדם, כך שבסיכום המשחקים ההולנדים עברו לשלב הבא לפי חוק שערי חוץ.

פירוק ראשון וירידות ליגה: 2015-2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים התחזקה מגמה שהחלה עוד בשנות ה-90 - הקבוצה מגדלת שחקני בית מוכשרים, אך ממהרת למכור אותם לקבוצות אחרות. מגמה זו הייתה לאחד הגורמים העיקריים להידרדרות הקבוצה אל תחתית הטבלה באופן כמעט קבוע החל מעונת 2002/2003. תחלופת השחקנים הפכה גבוהה במיוחד בשנים אלו, כך שבעונת 2005/2006 למשל, שיתפה הקבוצה 36 שחקנים במשחקי הליגה, החליפה עשרה שחקנים באמצע העונה ושחררה 18 בסיומה.

בעונת 2006/2007 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם השלישית בתולדותיה, ובפעם הראשונה לאחר 23 עונות רצופות בליגה הבכירה. בשנה זו מכר שמיר את החזקותיו בקבוצה לידיים אחרות ובכך החלה הידרדרות המקצועית של הקבוצה. הקבוצה הצליחה להימנע משקיעה בליגת המשנה ועלתה לאחר שנה בלבד בחזרה לליגה הבכירה, לאחר שסיימה את עונת 2007/2008 במקום השני בליגה הלאומית. המגמה של תחלופת שחקנים בקצב חריג לא פסקה, ובקיץ 2009 שחררה הקבוצה 15 שחקנים וצירפה 17 שחקנים חדשים במקומם.

ביולי 2011 הקבוצה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת פירוק בשל חובות כבדים, ובקשה למנות מפרק זמני לקבוצה, כדי שיגייס תקציב מינימום לליגת העל בעונה הבאה. על-פי תקנות ההתאחדות לכדורגל, ממאזנה של קבוצה שנכנסת להליך פירוק מופחתות באופן אוטומטי 9 נקודות ליגה. בסוף החודש הודיעה הרשות לבקרת תקציבים להתאחדות כי הקבוצה לא הצליחה לגייס את סכום המינימום לתקציב בליגת העל. ב-8 באוגוסט 2011 החליט בית המשפט לאחר מספר הארכות ומספר דיונים לקבל את הערעור של הקבוצה להשאיר את הפועל פתח תקווה בליגה הבכירה, זאת לאחר שכבר הודיע בית המשפט כי הקבוצה תרד לליגת המשנה ובמקומה תעלה הפועל כפר סבא.

את עונת 2011/2012 פתחה הקבוצה במינוס 9 נקודות, וב-16 באפריל 2012 ירדה לליגה הלאומית לאחר שהייתה במקום האחרון לאורך כל העונה. לאחר שנתיים בליגה הלאומית, ב-9 במאי 2014 הבטיחה הקבוצה את עלייתה בחזרה לליגת העל, לאחר שסיימה את עונת 2013/2014 במקום השני בטבלה. בעונת 2014/2015 סיימה במקום ה-13 בטבלה וירדה בחזרה לליגה הלאומית לאחר עונה אחת, מחזור אחד לסיום העונה.

פירוק שני ודשדוש בליגה השנייה: 2016-הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הקודם של הפועל פתח תקווה

בעונת 2015/2016 סיימה במקום השישי בליגה הלאומית. בעונת 2016/2017 הופחתה לקבוצה נקודה ממאזנה בטבלה, עקב אי הגשת דוחות כספיים במועדן, והיא שוב סיימה את העונה במקום השישי. עונת 2017/2018 הייתה החלשה ביותר של הקבוצה מאז ירדה לליגה הלאומית, ולראשונה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף העליון. לאחר שניצלה מירידה סיימה הקבוצה את העונה במקום התשיעי בטבלה.

בקיץ 2018 יצא המועדון לפירוק נוסף לבקשתם של עובדי המועדון שלא קיבלו שכר במשך תקופה ארוכה, כאשר החובות של המועדון עמדו על כ-4.5 מיליון שקלים. בעלי המועדון דורון גלנט הועזב על ידי בית המשפט, והקבוצה החלה את עונת 2018/2019 עם מינוס 11 נקודות. ב-12 במרץ 2019 אישרה ההתאחדות לכדורגל את העברת המועדון לידי עמותת ״הכחולה״, והפיכתו לקבוצת ספורט בבעלות אוהדים[2]. למרות הפחתת 11 נקודות הצליחה הקבוצה לסיים במקום העשירי ולהישאר בליגה הלאומית.

בעונת 2019/2020 התחזקה הקבוצה על מנת לנסות ולהעפיל שוב לליגת העל אך הניסיונות עלו בתוהו ואחרי חילופי מאמנים הקבוצה סיימה שוב במקום העשירי בליגה. ב-1 בדצמבר 2020, לאחר שפתחה הקבוצה את עונת 2020/2021 עם שבעה הפסדים בעשרה משחקים, פוטר מסאי דגו מאימון הקבוצה[3], ובמקומו אימן זמנית עוזרו קלמי סבן למשך משחקים בודדים.

ב-14 בדצמבר 2020 מונה חיים שאבו למאמן הקבוצה עד סוף העונה. ובהמשך מונה קלמי סבן כמחליפו, ב-8 במרץ 2021. ב-10 בינואר 2021 נכנס כדורגלן העבר אייל ברקוביץ' כשותף בקבוצה וכמנהל מקצועי של המועדון[4], והצהיר כי הגיע על מנת לעזור למועדון להישאר בליגה בעונה הנוכחית, ובעונות שלאחר מכן להעפיל חזרה לליגת העל אחרי שנות היעדרות רבות. בסוף עונת 2020/2021 ירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השלישית בחשיבותה, ליגה א', אך לפני תחילת עונת 2021/2022 נשארה לבסוף בליגה הלאומית על חשבונה של הפועל איכסאל שלא עברה את אישור הבקרה התקצבית והורדה במקומה לליגה א'[5].

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון המושבה
ערך מורחב – אצטדיון המושבה

בראשית ימיה שיחקה הקבוצה במגרש ברחוב קק"ל שבעיר. לאחר מכן עברה הקבוצה ל"מגרש הפועל" אשר היה מוכר בכינוי "הבריכה". האצטדיון נחנך בשנת 1940, והיה ממוקם ברחוב אברבנל. בשנת 1967 עברה הקבוצה לאצטדיון האורווה אשר נבנה מכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן. האצטדיון הכיל בשיאו כ-8000 מקומות ישיבה, ושימש את הקבוצה עד להריסתו בשנת 2011. בפרק הזמן שבין הריסת אצטדיון האורווה ועד לחניכת אצטדיון המושבה, קיימה הקבוצה את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן.

בדצמבר 2011 עברה הקבוצה לאצטדיון המושבה אשר נבנה בסמוך לדרך אם המושבות ומכיל 11,500 מקומות ישיבה. בטרם נחנך האצטדיון, פתח היסטוריון הקבוצה ויקיר העיר ניסים קלדרון אליו הצטרפו בהמשך אוהדי הקבוצה במאבק על מנת שהאצטדיון יקרא "אצטדיון ראש הזהב" על שמו של נחום סטלמך כדורגלן הקבוצה בעבר, אולם בסופו של דבר החליטה עיריית פתח תקווה ששמו של האצטדיון יקרא "אצטדיון המושבה", שם המתקשר לכינויה של העיר, "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת". על אף ההחלטה, המשיכו אוהדי הקבוצה במאבק במטרה לשנות את החלטת העירייה.

היריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הדרבי של פתח תקווה

תשומת לב רבה מושכים משחקי הדרבי בין הפועל ליריבה העירונית מכבי פתח תקווה. מאז שרשרת האליפויות של הפועל שנקטעה באמצע שנות השישים נחשבות שתי הקבוצות לכאלו שלא מצליחות להיפטר מתדמית הבינוניות ולהתמודד על האליפות, כאשר יוצאי דופן הם זכייתה של הפועל בגביע בתחילת שנות התשעים, מיקומיה הגבוהים של מכבי בטבלה בשנות האלפיים והצלחות נקודתיות של שתי הקבוצות במאבקיהן באירופה. על כן, נחשבים משחקי הדרבי כזירה העיקרית לקרב על הבכורה בעיר. מתוך 113 מפגשים בדרבי ניצחה הפועל ב-43 מפגשים, הפסידה ב-34 וסיימה 36 מפגשים בתוצאת תיקו.

עמותת הכחולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו עמותת הכחולה

עמותת "הכחולה" הוקמה בשנת 2016 על ידי אוהדי המועדון. מטרת העמותה היא חיזוק זהותה של קהילת האוהדים וסיוע בייצוג הקהילה בפני הנהלת הקבוצה. העמותה פתחה במגעים לרכישת המועדון בחודש פברואר 2017. בחודש אוקטובר 2017 משא המתן עלה על שירטון על רקע דרישת הבעלים לשעבר, דורון גלנט, לתשלום "הלוואת בעלים" שלטענת העמותה לא הוצגו סימוכין לקיומה[6].

בינואר 2019 אישרה השופטת בתיק הפירוק, עירית וינברג נוטוביץ את בקשתו של המפרק עו"ד יצחק יונגר, למכירת הקבוצה לידי עמותת הכחולה. בנוסף לקבוצת הבוגרים הרכישה כוללת גם את מחלקת הנוער, בסכום של כמיליון שקלים, שנגבו כדמי חבר על ידי 978 חברי העמותה מיום הקמתה (דמי החבר השנתיים נעים בין 408 ל-1,104 ש"ח). ב-13 בפברואר 2018 ניתן אישור ה"ועדה להעברת זכויות" של ההתאחדות לכדורגל להעברת הקבוצה מידי המפרק לעמותה.

כדורגלני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רבים, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים והשחקן החשוב ביותר של הפועל פתח תקווה מאז היווסדה הוא החלוץ נחום סטלמך, המכונה "ראש הזהב" בזכות יכולת הנגיחה החזקה והמדויקת שלו. סטלמך הוא מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 152 שערים. אחריו בדירוג נמצא מוטי קקון, המכונה "העיט", עם 131 שערים. סטלמך נחשב לכוכב של נבחרת ישראל, אך קקון לא הצליח להשתלב בנבחרת בכלל וערך במדיה 2 הופעות בלבד במשחקי ידידות. בשנות ה-50 וה-60 בלטו לצידו של סטלמך גם דוד קרמר,[7][8] יעקב ויסוקר, יצחק ויסוקר, בועז קופמן, זכריה רצאבי, שלמה נהרי, יצחק דרוקר, שאול חייק ושמואל רוזנטל. בסוף שנות השבעים בלט דב רמלר. בתקופה בה חזרה הקבוצה לצמרת בשנות ה-80 וה-90, שחקניה הבולטים היו בני קוזושווילי, ניר לוין, יוסי שושני, יוסי לוי, איתן בודניוק, ניר אלון[9]מני בסון ודני ניראון.

במהלך שנות התשעים צברה לעצמה מחלקת הנוער של הקבוצה מוניטין של אחת הטובות בארץ ושחקנים מובילים רבים גדלו בה. המועדון לא השכיל לנצל זאת על מנת להגיע להישגים, ותחת זאת מכר את רובם לאורך השנים. בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים מרבית ההעברות היו מפתח תקווה למכבי חיפה, ובין השחקנים שנמכרו היו אלון חזן, רפי כהן, אדורם קייסי, אופיר קופל, ואליד באדיר, מנור חסן ומיכאל זנדברג, שרובם הפכו בהמשך לשחקנים מרכזיים בקבוצתם החדשה ובנבחרת ישראל. בהמשך החלה הקבוצה לשחרר את שחקניה המובילים גם לקבוצות אחרות, כמו אלי אברבנל שעבר להפועל חיפה, יוסי שבחון שעבר למכבי תל אביב, יוסי רוזן שעבר להפועל תל אביב וטוטו תמוז שעבר לבית"ר ירושלים. עם התדרדרותה של הקבוצה הבוגרת בעשור השני של המאה ה-21, גם מחלקת הנוער ירדה מגדולתה.

קהל ואוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להפועל פתח תקווה ישנו קהל אוהדים רחב וגדול הידוע בעיקר בנאמנותו למועדון לאורך השנים. ארגון האוהדים הרשמי של הקבוצה נקרא "החזית הכחולה" שנוסד ב-2006. בעבר פעל גם הארגון "הפנתרים הכחולים" אך התפרק לאחר סכסוך בין שני הארגונים. בשל הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע המועדון בשנות האלפיים, החליטו אוהדי הקבוצה לקחת את המועדון תחת חסותם וב-2016 הקימו האוהדים את "עמותת הכחולה", רכשו את המועדון והפכו לבעלים הרשמיים. מעורבותם ונאמנותם של אוהדי הפועל פתח תקווה, הוכיחו את נוכחותם הגדולה ואת מעמדם כקהל גדול בכדורגל הישראלי.

למועדון היו וישנם אוהדים רבים גם בקרב ידוענים וביניהם בני גנץ, יורם ארבל, אורי גבריאל, איתי שגב, בן מיטלמן, אייל לחמן, יואב יצחק, גברי לוי, גיא לוי, ניר לוין, אלירז שדה ועוד.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל:

גביע המדינה:

גביע הטוטו

  • זכייה (4): 1985/1986, 1989/1990, 1990/1991, 2004/2005
    • סגנות (1): 1992/1993

גביע אלוף האלופים:

  • זכייה (1): 1961
    • סגנות (1): 1956

גביע הטוטו בליגת המשנה

  • זכייה (1): 2007/2008
    • סגנות (1): 2020/2021

גביע ה-20:

  • זכייה (1): 1968

גביע ליליאן

  • זכייה (1): 1989/1990

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקות עונות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה ניצחונות תיקו הפסדים יחס שערים אחוזי הצלחה
1954/55 18 4 4 23-68 76.9
1958/59 15 3 4 18-49 75
1959/60 14 3 5 29-66 70.5
1960/61 16 4 2 15-49 81.8
1961/62 12 4 6 19-35 63.6
1962/63 13 6 3 17-38 71.7

מלך השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן שנים במועדון שערים
1 נחום סטלמך 1952-1969 154
2 מוטי קקון 1991-2003
2005-2007
134
3 בועז קופמן 1952-1968 120
4 ניר לוין 1984-1989
1990-1993
92
5 זכריה רצאבי 1957-1963 89

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן שנים במועדון הופעות
1 בני קוזושווילי 1984-1999 384
2 נחום סטלמך 1952-1969 351
3 רפי כהן 1988-1993
1999-2001
2002-2007
335
4 איתן בודניוק 1975-1991
1990-1994
330
5 יצחק ויסוקר 1963-1977 328

זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שחקן תארים קבוצתיים
1965/1966 שמואל רוזנטל
1968/1969 שמואל רוזנטל
1990/1991 ניר לוין סגנות

זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
1960/1961 זכריה רצאבי 15 יחד עם שלמה לוי מהפועל חיפה
1962/1963 זכריה רצאבי 12
1990/1991 ניר לוין 20
1996/1997 מוטי קקון 21
2008/2009 שמעון אבו חצירא 14 יחד עם ברק יצחקי מבית"ר ירושלים ואלירן עטר מבני יהודה

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות 56 מאמנים שונים (ב-70 קדנציות) אימנו את הפועל פתח תקווה מאז היווסדה.

להלן רשימת המאמנים של הפועל פתח תקווה לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
שם שנים הערות/זכיות
דוד וגנר 19341936
לא ידוע 19361937
שמעון לאומי 19371939
מוריס אלעזר 19391941
שמעון לאומי 19411942
שלמה פוליאקוב 19421946
לא ידוע 19461947
משה (מוסטה) פוליאקוב 19471952
משה וארון 19521953 שימש כמאמן שחקן
משה (מוסטה) פוליאקוב 19531955
משה וארון 19551956 שימש כמאמן שחקן ; אליפות המדינה (1954/1955)
אנגליהאנגליה ג'ק גיבונס 19561957 גביע המדינה (1956/1957)
אליעזר שפיגל 19571958
אנגליהאנגליה ג'ק גיבונס 19581960 אליפויות המדינה (1958/1959, 1959/1960)
יוגוסלביהיוגוסלביה איגנץ' מולנר 19601961 אליפות המדינה (1960/1961)
יוגוסלביהיוגוסלביה מיודראג יובאנוביץ' 19611963 אליפויות המדינה (1961/1962, 1962/1963)
יוגוסלביהיוגוסלביה סלבקו מילושביץ' 19631964
אדמונד שמילוביץ' 19641966
יוגוסלביהיוגוסלביה בלה פלפי 19661967
נחום סטלמך 19671969 שימש כמאמן שחקן
יוגוסלביהיוגוסלביה מילובאן באלין 19691972
רחביה רוזנבוים 19721973
בועז קופמן 19731975
אריה רדלר 19751976
בועז קופמן 19761977
אהרון קפיטולניק 19771978
אמנון רז 1978
מיקי שינפלד 19781979
צבי סינגל 19791980
שמעון שנהר 1980
אמציה לבקוביץ' 19801981
יצחק שניאור 1981
בועז קופמן 19811982
אהרון קפיטולניק 19821983
דרור בר-נור 19831986 גיורא שפיגל מנג'ר
אברהם גרנט 19861991
זאב זלצר 19911992 גביע המדינה (1991/1992)
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה יאן פיברניק 1992
דוביד שוויצר 19921993
גילי לנדאו 1993
משה מאירי 19931994
דב רמלר 1994
אלי מחפוד 1994 גיא לוי מנהל מקצועי
גיא לוי 19941996
ניר לוין 19961998
גיורא שפיגל 19981999
ניר לוין 19992000
המאה ה-21
שם שנים הערות/זכיות
אלי כהן 20002001
אלי גוטמן 20012002
ניר לוין 2002
פרדי דוד 20022005
דרור קשטן 2005
רפי כהן 2005
ניר לוין 20052006
אייל לחמן 20062007
אורי מלמיליאן 20072008
בני קוזושווילי 2008 מאמן זמני
אלי מחפוד 20082009 זאב זלצר מנהל מקצועי (2009)
זאב זלצר 2009
דני ניראון 2009
שביט אלימלך 2009 מאמן זמני
אלי מחפוד 20092010
יובל נעים 20102011
גילי לנדאו 20112012
אלי מחפוד 20122013
אלון מזרחי 2013
ניסן יחזקאל 20132014
עידן בר-און 20142015
מנחם קורצקי 20152016
גיא צרפתי 2016
פליקס נעים 2016
אסף נימני 2016
ירון הוכנבוים 20162017
אורן קריספין 2017
דני גולן 20172018
תומר קשטן 2018
מסאי דגו 20182019
עמיר נוסבאום 20192020
מסאי דגו 2020
קלמי סבן 2020 מאמן זמני
חיים שאבו 20202021 אייל ברקוביץ' מנהל מקצועי (2021)
קלמי סבן 2021
עופר טלספפה 2021–

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-28 בינואר 2023
מס' עמדה שם
1 ישראלישראל שוער עומר כץ (קפטן שני)
2 גואטמלהגואטמלה מגן מתן פלג
3 ישראלישראל מגן חיים איצרין
4 ישראלישראל בלם מתן גושה
5 ישראלישראל קשר רם לוי (קפטן)
6 האיטיהאיטי בלם ג'ימי אלכסיס
7 ישראלישראל חלוץ עידן שמש
8 ישראלישראל קשר מוחמד בדיר
9 ישראלישראל חלוץ רז שטיין
10 ישראלישראל קשר עידן ורד
11 ישראלישראל חלוץ אופק אושר
14 ישראלישראל חלוץ עוז פרץ
מס' עמדה שם
15 ישראלישראל קשר אוהד רבינוביץ'
17 ישראלישראל קשר ניב ברקוביץ'
18 ישראלישראל קשר עידו דוידוב
20 ישראלישראל מגן בן לוי
21 ישראלישראל קשר רועי זיקרי
22 ישראלישראל שוער רן חשפיה
23 ישראלישראל מגן דרור ניר
27 ישראלישראל בלם רן ואתורי
55 ישראלישראל בלם אופק פישלר
77 ישראלישראל חלוץ בר נאוי
98 ישראלישראל קשר ליאור ברקוביץ'
99 ישראלישראל קשר אסף הרשקו

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל מקצועי גיל לבנדה (נוער)
מאמן ראשי ישראלישראל עופר טסלפפה
עוזר מאמן ישראלישראל אייל ברוך
מאמן שוערים ישראלישראל אמיר אבוקסיס
מאמן כושר ישראלישראל חן לויאן
מאמן כושר ישראלישראל רותם בר יוסף
מנהל קבוצה ישראלישראל אלירן ברנשטיין
מאמן הגנה ישראלישראל יובל שפונגין
איש משק ישראלישראל נוריאל חג'בי
פיזיותרפיסט ישראלישראל אפיק דהן
פיזיותרפיסט ישראלישראל עמרי לינדמן
אנליסט בוגרים וסקאוט (ספורט) מחלקת נוער ישראלישראל דולב כביר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל פתח תקווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ * בהתאחדות ה"י לכדור רגל, דבר, "בהתאם להחלטת ועדת הליגה משחקי המבחן בין הקבוצות...הקבוצה הזוכה במשחקים הנ"ל תכנס לליגה הארצית", 28 בדצמבר 1934
  2. ^ אתר למנויים בלבד אור בוקר, בית המשפט קבע: הפועל פתח תקוה עוברת לבעלות אוהדים, באתר הארץ, 24 בינואר 2019
  3. ^ לאומית: נוף הגליל ניצחה 0:3 את הפועל פתח תקוה והתבססה בפסגה, באתר וואלה!‏, 1 בדצמבר 2020
  4. ^ אייל ברקוביץ' המנהל המקצועי של הפועל פ"ת, באתר ONE‏, 7 בינואר 2021
  5. ^ מוטי פשכצקי, ‏סופית: הפועל פתח תקווה תשחק בלאומית, באתר ערוץ הספורט, ‏9 באוגוסט 2021
  6. ^ עמותת הכחולה, באתר פייסבוק, ‏11 באוקטובר 2017
  7. ^ דוד קרמר באתר מוזיאון הפועל פתח תקווה
  8. ^ עמוד השחקן של דוד קרמר באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  9. ^ עמוד השחקן של ניר אלון באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל