הפועל פתח תקווה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל פתח תקווה
Hapoel Petach Tikva logo.png
מידע כללי
תאריך ייסוד 1934
אצטדיון אצטדיון המושבה
(תכולה: 11,500)
בעלים דורון גלנט
יו"ר יורם עינב
מאמן אורן קריספין
ליגה הליגה הלאומית
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
מחלקות פעילות
של הפועל פתח תקווה
Football pictogram.svg Basketball pictogram.svg Handball pictogram.svg Handball pictogram.svg Water polo pictogram.svg
כדורגל (גברים) כדורסל (גברים) כדוריד (גברים) כדוריד (נשים) כדורמים (גברים)
הסמל הקודם של הפועל פתח תקווה

הפועל פתח תקווה היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר פתח תקווה, המשחקת בליגה הלאומית.

הקבוצה נוסדה ב-1934, ובעונת 1954/1955 זכתה לראשונה באליפות המדינה. בין השנים 1959 ו-1963 זכתה הקבוצה ברצף של חמש אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. מאז כשלה הקבוצה בניסיונותיה לזכות באליפות נוספת, על אף שהייתה קרובה לכך בסוף שנות השישים ובתחילת שנות התשעים. בנוסף הופיעה הקבוצה שמונה פעמים בגמר גביע המדינה וזכתה בתואר פעמיים. לקבוצה חמש הופעות בגמר גביע הטוטו מתוכן ארבע זכיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה הוקמה ב-1934, כתשע שנים לאחר שנוסד המועדון שהצטרף לאגודת הפועל והתמקד עד אותה עת בהתעמלות, ושנה לאחר שנוסדה ההסתדרות בפתח תקווה.

הפועל פתח תקווה התחילה את דרכה בליגה ג', אז הליגה השלישית, אך דרכה לליגה הראשונה הייתה מהירה. ב-1938 עלתה הקבוצה לליגה השנייה וב-1941 עלתה לליגה הראשונה. ב-1940 חנכה הקבוצה מגרש חדש, ברחוב אברבנל בעיר. הישג השיא של הקבוצה באותן שנים היה העפלה לגמר "גביע המלחמה" בתחילת 1945, לאחר שניצחה בחצי הגמר את יריבתה העירונית מכבי פתח תקווה בתוצאה 0:7. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה 1:0 להפועל תל אביב, במשחק שהופסק דקה וחצי לפני תום הזמן החוקי לאחר ששחקן הקבוצה משה קופלמן הורחק וסירב לעזוב את המגרש. שחקנים בולטים ששיחקו בקבוצה באותן שנים היו מאיר נבנהויז, עמיחי שוהם, אליהו קרוסהר, יעקב ויסוקר ומשה וארון.

השנים הגדולות - 1954-1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1954/1955, תחת הדרכתו של המאמן-שחקן משה וארון ובכיכובו של נחום סטלמך הצעיר, זכתה הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה והייתה לקבוצה הראשונה מחוץ לתל אביב שזכתה בתואר זה. שנתיים לאחר מכן, בעונת 1956/1957 הוסיפה הפועל לארון התארים שלה גם גביע מדינה ראשון, לאחר שגברה 1:2 על מכבי יפו במשחק הגמר.

בעונת 1958/1959 זכתה הקבוצה באליפות נוספת, שהייתה הראשונה ברצף של חמש אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. במהלך עונות האליפות, הציגה הפועל פתח תקווה כדורגל התקפי שהקנה לה עליונות במשחקיה. הקבוצה כללה כוכבים דוגמת החלוץ נחום סטלמך, השוער יעקב ויסוקר, האחים זכריה ואבשלום רצאבי, בועז קופמן, ראובן יפת וג'רי חלדי. מאמני הקבוצה במהלך רצף זה היו כולם זרים - ג'ק גיבונס האנגלי ואיגנץ' מולנר ומיודראג יובאנוביץ' היוגוסלבים.

גם לאחר שנקטע הרצף, המשיכה הפועל פתח תקווה להיות אחת מהקבוצות המובילות בישראל, אך במשך מספר שנים הפסידה את האליפות במחזורי הסיום של העונה. העונה שחתמה את אותה תקופה הייתה עונת 1966/1968, בה דורגה הקבוצה במקום השני והפסידה בגמר הגביע לבני יהודה. בסך הכל זכתה הפועל פתח תקווה באותן שנים בשש אליפויות וגביע אחד, ודורגה במשך 14 עונות רצופות בין שלוש הראשונות בליגה.

הנפילה - 1969-1987[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה בה חלה נפילה משמעותית במעמדה של הפועל פתח תקווה הייתה עונת 1968/1969, בה לראשונה מאז קום המדינה דורגה בתחתית הטבלה. לאחר פרישתם של אחרוני הכוכבים שהובילו את המועדון להישגים, התנדנדה הקבוצה בין שולי הצמרת לתחתית הטבלה לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70. הפעם היחידה בה התקרבה לזכייה בתואר באותן שנים הייתה בעונת 1973/1974, בה העפילה לגמר הגביע אך הפסידה להפועל חיפה בהארכה. חצי גמר הגביע מול בית"ר ירושלים, שנערך בפתח תקווה שבוע קודם לכן, היה אחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל הישראלי, ובו אוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש והכו את כל מי שנקרה בדרכם. ארבעה שחקנים של הפועל פתח תקווה שלא הצליחו להימלט הוכו ונשלחו לבית החולים.

בסיום עונת 1975/1976 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה למרות מאזן של 10 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ו-11 הפסדים. אירועי סיום אותה עונה, היחידה בתולדות הליגה בה ירדו ארבע קבוצות, היו שנויים במחלוקת - מכבי חיפה זכתה ערב מחזור הסיום במשחק חוזר מול שמשון תל אביב שנערך רק לאחר המחזור האחרון, ובו הצליחו החיפאים לנצח ולהינצל מירידה על חשבון הפועל פתח תקוה.

הקבוצה עלתה חזרה לליגה הראשונה בעונת 1978/1979, לאחר שלוש עונות בליגה השנייה, אך ירדה שוב מן המקום האחרון שלוש שנים מאוחר יותר, ובילתה שנתיים נוספות בליגה השנייה. בעונת 1983/1984 הצליחה פתח תקווה לעלות שוב ליגה. בעונות הבאות, תחת הדרכתם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור, גילתה הקבוצה שיפור הדרגתי, אך עדיין הסתפקה לרוב במקום במרכז הטבלה.

השיקום - 1988-2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום שנות השמונים חזרה הפועל פתח תקווה להוות גורם משמעותי בצמרת, תחת הדרכתו של המאמן אברהם גרנט, שאימן את הקבוצה מעונת 1986/1987 עד עונת 1990/1991. שלוש העונות האחרונות בקדנציה שלו הסתיימו בהחמצה, כשהקבוצה מסיימת את שלושתן במקום השני, מרחק נגיעה מתואר האליפות.

בעונת 1990/1991 ההחמצה הייתה גדולה במיוחד, כשלמרות עונה מצוינת הפסידה הפועל פתח תקווה את תואר האליפות ואת גביע המדינה בתוך שלושה ימים, במה שזכה בהמשך לכינוי "שוד הדאבל" - ביום שבת, בליגה, הסתיים המשחק המכריע מול מכבי חיפה בתיקו מאופס, כשהשופט חיים ליפקוביץ' פוסל שני שערים של יוסי שושני. ביום שלישי, בגביע, הסתיים גמר גביע המדינה מול אותה קבוצה בהפסד 3:1, לאחר שהשופט עובדיה בן-יצחק הרחיק את גיא גת כבר בדקה השנייה של המשחק. דווקא לאחר עזיבתו של גרנט למכבי תל אביב בעונת 1991/1992, הצליחה הפועל פתח תקווה לזכות בגביע מדינה שני בתולדותיה, תחת הדרכתו של זאב זלצר. בגמר הגביע גברה הקבוצה על מכבי תל אביב שזכתה עוד קודם לכן באליפות, בתוצאה 1:3 לאחר הארכה.

בעקבות זכייה זו הייתה הפועל פתח תקווה לקבוצה הישראלית הראשונה שהופיעה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ואחת משתי הראשונות שהופיעו במפעלים האירופיים (מלבד האינטרטוטו). בסך הכל יש להפועל פתח תקווה שתי השתתפויות בגביעי אירופה, כשהשנייה הייתה בגביע אופ"א, לאחר שסיימה כסגנית האלופה בעונת 1996/1997. מאזן הקבוצה במסגרות אלו הוא חיובי - שישה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, והישגה הגדול ביותר היה ניצחון 1:2 על קבוצת הפאר ההולנדית פיינורד בגביע המחזיקות. ניצחון זה הגיע לאחר הפסד 1:0 במשחק החוץ ברוטרדם, כך שבסיכום המשחקים ההולנדים עברו לשלב הבא לפי חוק שערי חוץ.

בחזרה לתחתית - 2003-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים התחזקה מגמה שהחלה עוד בשנות ה-90 - הקבוצה מגדלת שחקנים בית מוכשרים, אך ממהרת למכור אותם לקבוצות אחרות. מגמה זו הייתה רק סימפטום אחד מני רבים לניהול שנחשב כשנוי במחלוקת, ולאחד הגורמים העיקריים להידרדרות הקבוצה אל תחתית הטבלה באופן כמעט קבוע החל מעונת 2002/2003. תחלופת השחקנים הפכה להיות גבוהה במיוחד בשנים אלו, כך שבעונת 2005/2006 למשל, שיתפה הקבוצה 36 שחקנים במשחקי הליגה, החליפה עשרה שחקנים באמצע העונה ושיחררה 18 בסיומה.

בעונת 2006/2007 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם השלישית בתולדותיה, והראשונה לאחר 23 עונות רצופות בליגה הבכירה. הקבוצה הצליחה להימנע משקיעה בליגת המשנה ועלתה לאחר עונה אחת בלבד בחזרה לליגה הבכירה. המגמה של תחלופת שחקנים בקצב חריג לא פסקה, כשבקיץ 2009 שיחררה הקבוצה 15 שחקנים וצירפה 17 שחקנים חדשים במקומם.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2011 הקבוצה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת פירוק בשל חובות כבדים, ובקשה למנות מפרק זמני לקבוצה, כדי שיגייס תקציב מינימום לליגת העל בעונה הבאה. על-פי תקנות ההתאחדות לכדורגל, ממאזנה של קבוצה שנכנסת להליך פירוק מופחתות באופן אוטומטי 9 נקודות ליגה. בסוף יולי 2011 הודיעה הרשות לבקרת תקציבים להתאחדות כי הקבוצה לא הצליחה לגייס את סכום המינימום לתקציב בליגת העל. ב-8 באוגוסט 2011 החליט בית המשפט לאחר מספר הארכות ומספר דיונים לקבל את הערעור של הקבוצה להשאיר את הפועל פתח תקווה בליגה הבכירה, זאת לאחר שכבר הודיע בית המשפט כי הקבוצה תרד לליגת המשנה ובמקומה תעלה הפועל כפר סבא. ב-16 באוגוסט 2011 התפטר גילי לנדאו מתפקידו, לאחר שהתבקש לקצץ 32 אחוז משכרו. יום מאוחר יותר, חזר בו לנדאו מהתפטרותו לאחר שהסכים לקצץ כ-20 אחוז משכרו.

את עונת 2011/2012 פתחה הקבוצה במינוס 9 נקודות, וב-16 באפריל 2012 ירדה לליגה הלאומית לאחר שהייתה במקום האחרון לאורך כל העונה. לאחר שנתיים בליגה הלאומית, ב-9 במאי 2014 הבטיחה הקבוצה את עלייתה בחזרה לליגת העל, אך לאחר עונה אחת ירדה בחזרה לליגה הלאומית, מחזור אחד לסיום העונה. בעונת 2015/2016 סיימה במקום השישי בליגה הלאומית.

עמותת הכחולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת "הכחולה" הוקמה בשנת 2016 על ידי אוהדי המועדון. מטרת העמותה היא חיזוק זהותה של קהילת האוהדים וסיוע בייצוג הקהילה בפני הנהלת הקבוצה. העמותה מונה כ-700 חברים. העמותה פתחה במגעים לרכישת המועדון בחודש פברואר 2017.

לוגו עמותת הכחולה

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימיה שיחקה הקבוצה במגרש ברחוב קק"ל שבעיר. לאחר מכן עברה הקבוצה ל"מגרש הפועל" אשר היה מוכר בכינוי "הבריכה". האצטדיון נחנך בשנת 1940, והיה ממוקם ברחוב אברבנל. בשנת 1967 עברה הקבוצה לאצטדיון האורווה אשר נבנה מכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן. האצטדיון הכיל בשיאו כ-8000 מקומות ישיבה, ושימש את הקבוצה עד להריסתו בשנת 2011.

בדצמבר 2011 עברה הקבוצה לאצטדיון המושבה אשר נבנה בסמוך לדרך אם המושבות ומכיל 11,500 מקומות ישיבה. בטרם נחנך האצטדיון, פתח היסטוריון הקבוצה ויקיר העיר ניסים קלדרון אליו הצטרפו בהמשך אוהדי הקבוצה במאבק על מנת שהאצטדיון יקרא "אצטדיון ראש הזהב" על שמו של נחום סטלמך כדורגלן הקבוצה בעבר, אולם בסופו של דבר החליטה עיריית פתח תקווה ששמו של האצטדיון יקרא "אצטדיון המושבה", שם המתקשר לכינויה של העיר, "אם המושבות". על אף החלטת העיירה, המשיכו אוהדי הקבוצה במאבק במטרה לשנות את רוע הגזירה.

בפרק הזמן שבין הריסת אצטדיון האורווה ועד לחניכת אצטדיון המושבה, קיימה הקבוצה את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן.

הדרבי של פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של פתח תקווה

תשומת לב רבה מושכים משחקי הדרבי בין הפועל ליריבה העירונית מכבי פתח תקווה. מאז שרשרת האליפויות של הפועל שנקטעה באמצע שנות השישים נחשבות שתי הקבוצות לכאלו שלא מצליחות להיפטר מתדמית הבינוניות ולהתמודד על האליפות, כאשר יוצאי דופן הם זכייתה של הפועל בגביע בתחילת שנות התשעים, מיקומיה הגבוהים של מכבי בטבלה בשנות האלפיים והצלחות נקודתיות של שתי הקבוצות במאבקיהן באירופה. על כן, נחשבים משחקי הדרבי כזירה העיקרית לקרב על הבכורה בעיר. מתוך 113 מפגשים בדרבי ניצחה הפועל ב-43 מפגשים, הפסידה ב-34 וסיימה 36 מפגשים בתוצאת תיקו.

כדורגלני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רבים, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים והשחקן החשוב ביותר שקם להפועל פתח תקווה, מאז היווסדה הוא החלוץ נחום סטלמך, המכונה "ראש הזהב" בזכות יכולת הנגיחה החזקה והמדויקת שלו. סטלמך הוא מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 152 שערים. אחריו בדירוג נמצא מוטי קקון, המכונה "העיט", עם 131 שערים. שני החלוצים נחשבו למובילים בכדורגל הישראלי, כל אחד בדורו. סטלמך נחשב לכוכב של נבחרת ישראל, אך קקון לא הצליח להשתלב בנבחרת בכלל וערך במדיה 2 הופעות בלבד במשחקי ידידות.

במהלך שנות התשעים צברה לעצמה מחלקת הנוער של הקבוצה מוניטין של אחת הטובות בארץ ושחקנים מובילים רבים גדלו בה. המועדון לא השכיל לנצל זאת על מנת להגיע להישגים, ותחת זאת מכר את רובם לאורך השנים. בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים מרבית ההעברות היו מפתח תקווה למכבי חיפה, ובין השחקנים שנמכרו היו אלון חזן, רפי כהן, אדורם קייסי, אופיר קופל, ואליד באדיר, מנור חסן ומיכאל זנדברג, שרובם הפכו בהמשך לשחקנים מרכזיים בקבוצתם החדשה ובנבחרת ישראל. בהמשך החלה הקבוצה לשחרר את שחקניה המובילים גם לקבוצות אחרות, כמו יוסי שבחון שנמכר למכבי תל אביב וטוטו תמוז שנמכר לבית"ר ירושלים.

מאמני הקבוצה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות 56 מאמנים שונים (ב-70 קדנציות) הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הפתח תקוואי מהקמתו.

להלן רשימת המאמנים של הפועל פתח תקווה לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
שם מדינה שנים הערות/זכיות
דוד וגנר ישראלישראל  ישראל 19341936
לא ידוע 19361937
שמעון לאומי ישראלישראל  ישראל 19371939
מוריס אלעזר ישראלישראל  ישראל 19391941
לא ידוע 19411942
שלמה פוליאקוב ישראלישראל  ישראל 19421946
לא ידוע 19461947
משה "מוסטה" פוליאקוב ישראלישראל  ישראל 19471952
משה וארון ישראלישראל  ישראל 19521953 שימש כמאמן שחקן
משה "מוסטה" פוליאקוב ישראלישראל  ישראל 19531955
משה וארון ישראלישראל  ישראל 19551956 שימש כמאמן שחקן ; אליפות המדינה (1954/1955)
הנרי ג'ק גיבונס אנגליהאנגליה  אנגליה 19561957 גביע המדינה (1956/1957)
אליעזר שפיגל ישראלישראל  ישראל 19571958
הנרי ג'ק גיבונס אנגליהאנגליה  אנגליה 19581960 אליפויות המדינה (1958/1959, 1959/1960)
איגנץ' מולנר יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה 19601961 אליפות המדינה (1960/1961)
מיודראג יובאנוביץ' יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה 19611963 אליפויות המדינה (1961/1962, 1962/1963)
סלבקו מילושביץ' יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה 19631964
אדמונד שמילוביץ' ישראלישראל  ישראל 19641966
בלה פלפי יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה 19661967
נחום סטלמך ישראלישראל  ישראל 19671969 שימש כמאמן שחקן
מילובאן באלין יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה 19691972
רחביה רוזנבוים ישראלישראל  ישראל 19721973
בועז קופמן ישראלישראל  ישראל 19731975
אריה רדלר ישראלישראל  ישראל 19751976
בועז קופמן ישראלישראל  ישראל 19761977
אהרון קפיטולניק ישראלישראל  ישראל 19771978
אמנון רז ישראלישראל  ישראל 1978
מיקי שינפלד ישראלישראל  ישראל 19781979
צבי סינגל ישראלישראל  ישראל 19791980
שמעון שנהר ישראלישראל  ישראל 1980
אמציה לבקוביץ' ישראלישראל  ישראל 19801981
יצחק שניאור ישראלישראל  ישראל 1981
בועז קופמן ישראלישראל  ישראל 19811982
אהרון קפיטולניק ישראלישראל  ישראל 19821983
דרור בר-נור ישראלישראל  ישראל 19831986 גיורא שפיגל מנג'ר
אברהם גרנט ישראלישראל  ישראל 19861991
זאב זלצר ישראלישראל  ישראל 19911992 גביע המדינה (1991/1992)
יאן פיברניק צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 1992
דוביד שוויצר ישראלישראל  ישראל 19921993
גילי לנדאו ישראלישראל  ישראל 1993
משה מאירי ישראלישראל  ישראל 19931994
דב רמלר ישראלישראל  ישראל 1994
אלי מחפוד ישראלישראל  ישראל 1994 גיא לוי מנהל מקצועי
גיא לוי ישראלישראל  ישראל 19941996
ניר לוין ישראלישראל  ישראל 19961998
גיורא שפיגל ישראלישראל  ישראל 19981999
ניר לוין ישראלישראל  ישראל 19992000
המאה ה-21
שם מדינה שנים משחקים אחוזי הצלחה[1] הערות/זכיות
אלי כהן ישראלישראל  ישראל 20002001
אלי גוטמן ישראלישראל  ישראל 20012002
ניר לוין ישראלישראל  ישראל 2002
פרדי דוד ישראלישראל  ישראל 20022005
דרור קשטן ישראלישראל  ישראל 2005
רפי כהן ישראלישראל  ישראל 2005
ניר לוין ישראלישראל  ישראל 20052006
אייל לחמן ישראלישראל  ישראל 20062007
אורי מלמיליאן ישראלישראל  ישראל 20072008
בני קוזושווילי ישראלישראל  ישראל 2008 זמני
אלי מחפוד ישראלישראל  ישראל 20082009 ב-2009 מונה זאב זלצר למאמן מקצועי
זאב זלצר ישראלישראל  ישראל 2009
דני ניראון ישראלישראל  ישראל 2009
שביט אלימלך ישראלישראל  ישראל 2009 זמני
אלי מחפוד ישראלישראל  ישראל 20092010
יובל נעים ישראלישראל  ישראל 20102011
גילי לנדאו ישראלישראל  ישראל 20112012
אלי מחפוד ישראלישראל  ישראל 20122013
אלון מזרחי ישראלישראל  ישראל 2013
ניסן יחזקאל ישראלישראל  ישראל 20132014
עידן בר-און ישראלישראל  ישראל 20142015
מנחם קורצקי ישראלישראל  ישראל 20152016
גיא צרפתי ישראלישראל  ישראל 2016
פליקס נעים ישראלישראל  ישראל 2016
אסף נימני ישראלישראל  ישראל 2016
ירון הוכנבוים ישראלישראל  ישראל 2016-2017
אורן קריספין ישראלישראל  ישראל 2017-

הערות:

‏1. אחוזי הצלחה במשחקי ליגה: אחוז הנקודות שנצברו מתוך סך הנקודות האפשריות.

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל:

גביע המדינה:

גביע אלוף האלופים:

  • זכייה (1): 1961
    • סגנות (1): 1956

גביע הטוטו בליגה הבכירה (שיא משותף)

  • זכייה (4): 1985/1986, 1989/1990, 1990/1991, 2004/2005

גביע הטוטו בליגת המשנה

  • זכייה (1): 2007/2008

גביע ליליאן

  • זכייה (1): 1989/1990

סטטיסטיקות עונות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה ניצחונות תיקו הפסדים יחס שערים אחוזי הצלחה
1954/55 18 4 4 23-68 76.9
1958/59 15 3 4 18-49 75
1959/60 14 3 5 29-66 70.5
1960/61 16 4 2 15-49 81.8
1961/62 12 4 6 19-35 63.6
1962/63 13 6 3 17-38 71.7

כובשים מובילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן שנים במועדון שערים
1 נחום סטלמך 1952-1969 154
2 מוטי קקון 1991-2003
2005-2007
134
3 בועז קופמן 1952-1968 120
4 ניר לוין 1984-1989
1990-1993
92
5 זכריה רצאבי 1957-1963 89

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן שנים במועדון הופעות
1 בני קוזושווילי 1984-1999 384
2 נחום סטלמך 1952-1969 351
3 רפי כהן 1988-1993
1999-2001
2002-2007
335
4 איתן בודניוק 1975-1991
1990-1994
330
5 יצחק ויסוקר 1963-1977 328

זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הפועל פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שחקן תארים קבוצתיים
1965/1966 שמואל רוזנטל
1968/1969 שמואל רוזנטל
1990/1991 ניר לוין סגנות

זוכים בתואר מלך השערים במדי הפועל פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
1960/1961 זכריה רצאבי 15 יחד עם שלמה לוי מהפועל חיפה
1962/1963 זכריה רצאבי 12
1990/1991 ניר לוין 20
1996/1997 מוטי קקון 21
2008/2009 שמעון אבו חצירא 14 יחד עם ברק יצחקי מבית"ר ירושלים ואלירן עטר מבני יהודה

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 93 - 107, הוצאת ישראגול, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]