הפועל פתח תקווה (כדורגל)
![]() | |||||||||
מידע כללי | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תאריך ייסוד | 1934 | ||||||||
אצטדיון |
אצטדיון המושבה, פתח תקווה (תכולה: 11,500) | ||||||||
בעלים | עמותת הכחולה | ||||||||
מאמן | עמיר נוסבאום | ||||||||
ליגה | הליגה הלאומית | ||||||||
www | |||||||||
|
מחלקות פעילות של הפועל פתח תקווה | |||||
---|---|---|---|---|---|
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
כדורגל (גברים) | כדורסל (גברים) | כדורסל (נשים) | כדוריד (גברים) | כדוריד (נשים) | כדורמים (גברים) |
הפועל פתח תקווה היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר פתח תקווה, המשחקת בליגה הלאומית. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הוא אצטדיון שלמה ביטוח.
הקבוצה נוסדה ב-1934, ובעונת 1954/1955 זכתה לראשונה באליפות המדינה. בין השנים 1959 ו-1963 זכתה הקבוצה ברצף של חמש אליפויות, שיא שטרם נשבר. מאז כשלה הקבוצה בניסיונותיה לזכות באליפות נוספת, על אף שהייתה קרובה לכך בסוף שנות השישים ובתחילת שנות התשעים. בנוסף הופיעה הקבוצה תשע פעמים בגמר גביע המדינה, מתוכן זכתה בתואר פעמיים. כמו כן לקבוצה חמש הופעות בגמר גביע הטוטו ומתוכן ארבע זכיות.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה הוקמה ב-1934, כתשע שנים לאחר שנוסד המועדון שהצטרף לאגודת הפועל והתמקד עד אותה עת בהתעמלות, ושנה לאחר שנוסדה ההסתדרות בפתח תקווה.
הפועל פתח תקווה התחילה את דרכה בליגות המחוזיות, אך דרכה לליגה הראשונה הייתה מהירה. לפני עונת 1934, ערכה ההתאחדות לכדורגל מבחנים לכניסה לליגה הבכירה מהליגות הנמוכות ונבחרו 3 קבוצות: הפועל פתח תקווה, הכח תל אביב ומכבי רחובות[1]. לאחר המבחנים הצליחה הקבוצה לנצח ולהיכנס לליגה הארצית בעונת 1934/1935 ואף הצליחה להפתיע ולסיים כסגנית אלופת הארץ (אף על פי שהליגה הופסקה מוקדם מהצפוי בעקבות סכסוך בין מרכזי הפועל ומכבי), בעונות לאחר מכן חזרה הקבוצה לשחק בליגות הנמוכות. ב-1938 עלתה הקבוצה לליגה השנייה ובעונת 1941/1942 כבר השתתפה הקבוצה בליגה הבכירה וסיימה במקום השישי. ב-1940 חנכה הקבוצה מגרש חדש, ברחוב אברבנל בעיר. הישג השיא של הקבוצה באותן שנים היה העפלה לגמר "גביע המלחמה" בתחילת 1945, לאחר שניצחה בחצי הגמר את יריבתה העירונית מכבי פתח תקווה בתוצאה 7–0. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה 0–1 להפועל תל אביב, במשחק שהופסק דקה וחצי לפני תום הזמן החוקי לאחר ששחקן הקבוצה משה קופלמן הורחק וסירב לעזוב את המגרש. שחקנים בולטים ששיחקו בקבוצה באותן שנים היו מאיר נבנהויז, עמיחי שוהם, אליהו קרוסהר, יעקב ויסוקר ומשה וארון.
השנים הגדולות - 1954–1968[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת 1954/1955, תחת הדרכתו של המאמן-שחקן משה וארון ובכיכובו של נחום סטלמך הצעיר, זכתה הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה והייתה לקבוצה העברית הראשונה מחוץ לתל אביב שזכתה בתואר זה. שנתיים לאחר מכן, בעונת 1956/1957 הוסיפה הפועל לארון התארים שלה גם גביע מדינה ראשון, לאחר שגברה 2–1 על מכבי יפו במשחק הגמר.
בעונת 1958/1959 זכתה הקבוצה באליפות נוספת, שהייתה הראשונה ברצף של חמש אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. במהלך עונות האליפות, הציגה הפועל פתח תקווה כדורגל התקפי שהקנה לה עליונות במשחקיה. הקבוצה כללה כוכבים דוגמת החלוץ נחום סטלמך, השוער יעקב ויסוקר, האחים זכריה ואבשלום רצאבי, בועז קופמן, ראובן יפת וג'רי חלדי. מאמני הקבוצה במהלך רצף זה היו כולם זרים - ג'ק גיבונס האנגלי ואיגנץ' מולנר ומיודראג יובאנוביץ' היוגוסלבים.
גם לאחר שנקטע הרצף, המשיכה הפועל פתח תקווה להיות אחת מהקבוצות המובילות בישראל, אך במשך מספר שנים הפסידה את האליפות במחזורי הסיום של העונה. העונה שחתמה את אותה תקופה הייתה עונת 1966/1968 (העונה הכפולה), בה דורגה הקבוצה במקום השני והפסידה בגמר הגביע לבני יהודה. בסך הכל זכתה הפועל פתח תקווה באותן שנים בשש אליפויות וגביע אחד, ודורגה במשך 14 עונות רצופות בין שלוש הראשונות בליגה.
הנפילה - 1969–1987[עריכת קוד מקור | עריכה]
העונה הראשונה בה חלה נפילה משמעותית במעמדה של הפועל פתח תקווה הייתה עונת 1968/1969, בה לראשונה מאז קום המדינה דורגה בתחתית הטבלה, אם כי בתחילת עונה זו זכתה הקבוצה בתואר גביע הליגה הישראלי - גביע ה-20 בניצחונה 4–1 על מכבי חיפה במשחק הגמר. לאחר פרישתם של אחרוני הכוכבים שהובילו את המועדון להישגים, התנדנדה הקבוצה בין שולי הצמרת לתחתית הטבלה לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70. הפעם היחידה בה התקרבה לזכייה בתואר באותן שנים הייתה בעונת 1973/1974, בה העפילה לגמר הגביע אך הפסידה להפועל חיפה בהארכה. חצי גמר הגביע מול בית"ר ירושלים, שנערך בפתח תקווה שבוע קודם לכן, היה אחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל הישראלי, ובו אוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש והכו את כל מי שנקרה בדרכם. ארבעה שחקנים של הפועל פתח תקווה שלא הצליחו להימלט הוכו ונשלחו לבית החולים.
בסיום עונת 1975/1976 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה למרות מאזן של 10 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ו-11 הפסדים. אירועי סיום אותה עונה, היחידה בתולדות הליגה בה ירדו ארבע קבוצות, היו שנויים במחלוקת - מכבי חיפה זכתה ערב מחזור הסיום במשחק חוזר מול שמשון תל אביב שנערך רק לאחר המחזור האחרון, ובו הצליחה לנצח ולהינצל מירידה על חשבון הפועל פתח תקווה.
לאחר שלוש עונות בליגה השנייה עלתה הקבוצה חזרה לליגה הראשונה בעונת 1978/1979, לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הארצית. לאחר שלוש שנים בליגה הבכירה סיימה את עונת 1981/1982 במקום האחרון, ובילתה שנתיים נוספות בליגה השנייה. בעונת 1983/1984 הצליחה פתח תקווה לעלות שוב ליגה בעזרתם הרבה של רונן הילל ואלי מחפוד. תחת הדרכתם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור גילתה הקבוצה שיפור הדרגתי, והייתה קבוצה מאד אטרקטיבית בשנות ה-80.
השיקום - 1988–2002[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סיום שנות השמונים חזרה הפועל פתח תקווה להוות גורם משמעותי בצמרת, תחת הדרכתו של המאמן אברהם גרנט, שאימן את הקבוצה במשך חמש עונות החל מעונת 1986/1987. שלוש העונות האחרונות בקדנציה שלו הסתיימו בהחמצה, כשהקבוצה מסיימת את שלושתן במקום השני, מרחק נגיעה מתואר האליפות.
בעונת 1990/1991 ההחמצה הייתה גדולה במיוחד, כשלמרות עונה מצוינת הפסידה הפועל פתח תקווה את תואר האליפות ואת גביע המדינה בתוך שלושה ימים, ואילו מכבי חיפה זכתה בדאבל. ביום שבת, בליגה, הסתיים המשחק המכריע מול מכבי חיפה בתיקו 0–0, לאחר ששני שערים של יוסי שושני נפסלו על ידי השופט חיים ליפקוביץ'. ביום שלישי, בגמר הגביע, הפסידה הקבוצה 1–3 למכבי חיפה, לאחר שהשופט עובדיה בן-יצחק הרחיק את גיא גת כבר בדקה השנייה של המשחק. דווקא לאחר עזיבתו של גרנט למכבי תל אביב בעונת 1991/1992, בה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, הצליחה הפועל פתח תקווה לזכות בגביע מדינה שני בתולדותיה, תחת הדרכתו של זאב זלצר. בגמר הגביע גברה הקבוצה על מכבי תל אביב שזכתה עוד קודם לכן באליפות תחת גרנט, בתוצאה 3–1 לאחר הארכה. בעקבות זכייה זו הייתה הפועל פתח תקווה לקבוצה הישראלית הראשונה שהופיעה בגביע אירופה למחזיקות גביע, ואחת משתי הראשונות שהופיעו במפעלים האירופיים (מלבד גביע האינטרטוטו).
בשנת 1996 רכש את הקבוצה איש העסקים מאיר שמיר. השתתפותה השנייה של הקבוצה במסגרות האירופיות הייתה בגביע אופ"א, לאחר שסיימה כסגנית האלופה בעונת 1996/1997. מאזן הקבוצה במסגרות אלו הוא חיובי - שישה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, והישגה הגדול ביותר היה ניצחון 2–1 על קבוצת הפאר ההולנדית פיינורד בגביע המחזיקות. ניצחון זה הגיע לאחר הפסד 0–1 במשחק החוץ ברוטרדם, כך שבסיכום המשחקים ההולנדים עברו לשלב הבא לפי חוק שערי חוץ.
בחזרה לתחתית - 2003 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות האלפיים התחזקה מגמה שהחלה עוד בשנות ה-90 - הקבוצה מגדלת שחקני בית מוכשרים, אך ממהרת למכור אותם לקבוצות אחרות. מגמה זו הייתה רק סימפטום אחד מני רבים לניהול שנחשב כשנוי במחלוקת, ולאחד הגורמים העיקריים להידרדרות הקבוצה אל תחתית הטבלה באופן כמעט קבוע החל מעונת 2002/2003. תחלופת השחקנים הפכה להיות גבוהה במיוחד בשנים אלו, כך שבעונת 2005/2006 למשל, שיתפה הקבוצה 36 שחקנים במשחקי הליגה, החליפה עשרה שחקנים באמצע העונה ושחררה 18 בסיומה.
בעונת 2006/2007 ירדה הפועל פתח תקווה לליגה השנייה בפעם השלישית בתולדותיה, ובפעם הראשונה לאחר 23 עונות רצופות בליגה הבכירה. בשנה זו מכר שמיר את החזקותיו בקבוצה לידיים אחרות ובכך החלה הידרדרות המקצועית של הקבוצה. הקבוצה הצליחה להימנע משקיעה בליגת המשנה ועלתה לאחר שנה בלבד בחזרה לליגה הבכירה, לאחר שסיימה את עונת 2007/2008 במקום השני בליגה הלאומית. המגמה של תחלופת שחקנים בקצב חריג לא פסקה, ובקיץ 2009 שחררה הקבוצה 15 שחקנים וצירפה 17 שחקנים חדשים במקומם.
ביולי 2011 הקבוצה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת פירוק בשל חובות כבדים, ובקשה למנות מפרק זמני לקבוצה, כדי שיגייס תקציב מינימום לליגת העל בעונה הבאה. על-פי תקנות ההתאחדות לכדורגל, ממאזנה של קבוצה שנכנסת להליך פירוק מופחתות באופן אוטומטי 9 נקודות ליגה. בסוף החודש הודיעה הרשות לבקרת תקציבים להתאחדות כי הקבוצה לא הצליחה לגייס את סכום המינימום לתקציב בליגת העל. ב-8 באוגוסט 2011 החליט בית המשפט לאחר מספר הארכות ומספר דיונים לקבל את הערעור של הקבוצה להשאיר את הפועל פתח תקווה בליגה הבכירה, זאת לאחר שכבר הודיע בית המשפט כי הקבוצה תרד לליגת המשנה ובמקומה תעלה הפועל כפר סבא. ב-16 באוגוסט 2011 התפטר גילי לנדאו מתפקידו, לאחר שהתבקש לקצץ 32 אחוז משכרו. יום מאוחר יותר, חזר בו לנדאו מהתפטרותו לאחר שהסכים לקצץ כ-20 אחוז משכרו.
את עונת 2011/2012 פתחה הקבוצה במינוס 9 נקודות, וב-16 באפריל 2012 ירדה לליגה הלאומית לאחר שהייתה במקום האחרון לאורך כל העונה. לאחר שנתיים בליגה הלאומית, ב-9 במאי 2014 הבטיחה הקבוצה את עלייתה בחזרה לליגת העל, לאחר שסיימה את עונת 2013/2014 במקום השני בטבלה, אך בעונת 2014/2015 סיימה במקום ה-13 בטבלה וירדה בחזרה לליגה הלאומית לאחר עונה אחת, מחזור אחד לסיום העונה.
בעונת 2015/2016 סיימה במקום השישי בליגה הלאומית. בעונת 2016/2017 הופחתה לקבוצה נקודה ממאזנה בטבלה, עקב אי הגשת דוחות כספיים במועדן, והיא שוב סיימה את העונה במקום השישי. עונת 2017/2018 הייתה החלשה ביותר של הקבוצה מאז ירדה לליגה הלאומית, ולראשונה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף העליון. לאחר שניצלה מירידה סיימה הקבוצה את העונה במקום התשיעי בטבלה.
בקיץ 2018 יצא המועדון לפירוק נוסף לבקשתם של עובדי המועדון שלא קיבלו שכר במשך תקופה ארוכה, כאשר החובות של המועדון עמדו על כ-4.5 מיליון שקלים. בעלי המועדון דורון גלנט הועזב על ידי בית המשפט, והקבוצה החלה את עונת 2018/2019 עם מינוס 11 נקודות. ב-12 במרץ 2019 אישרה ההתאחדות לכדורגל את העברת המועדון לידי עמותת ״הכחולה״, והפיכתו לקבוצת ספורט בבעלות אוהדים[2].
אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אצטדיון המושבה
בראשית ימיה שיחקה הקבוצה במגרש ברחוב קק"ל שבעיר. לאחר מכן עברה הקבוצה ל"מגרש הפועל" אשר היה מוכר בכינוי "הבריכה". האצטדיון נחנך בשנת 1940, והיה ממוקם ברחוב אברבנל. בשנת 1967 עברה הקבוצה לאצטדיון האורווה אשר נבנה מכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן. האצטדיון הכיל בשיאו כ-8000 מקומות ישיבה, ושימש את הקבוצה עד להריסתו בשנת 2011. בפרק הזמן שבין הריסת אצטדיון האורווה ועד לחניכת אצטדיון המושבה, קיימה הקבוצה את משחקיה הביתיים באצטדיון רמת גן.
בדצמבר 2011 עברה הקבוצה לאצטדיון המושבה אשר נבנה בסמוך לדרך אם המושבות ומכיל 11,500 מקומות ישיבה. בטרם נחנך האצטדיון, פתח היסטוריון הקבוצה ויקיר העיר ניסים קלדרון אליו הצטרפו בהמשך אוהדי הקבוצה במאבק על מנת שהאצטדיון יקרא "אצטדיון ראש הזהב" על שמו של נחום סטלמך כדורגלן הקבוצה בעבר, אולם בסופו של דבר החליטה עיריית פתח תקווה ששמו של האצטדיון יקרא "אצטדיון המושבה", שם המתקשר לכינויה של העיר, "אם המושבות". על אף ההחלטה, המשיכו אוהדי הקבוצה במאבק במטרה לשנות את החלטת העירייה.
הדרבי של פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הדרבי של פתח תקווה
תשומת לב רבה מושכים משחקי הדרבי בין הפועל ליריבה העירונית מכבי פתח תקווה. מאז שרשרת האליפויות של הפועל שנקטעה באמצע שנות השישים נחשבות שתי הקבוצות לכאלו שלא מצליחות להיפטר מתדמית הבינוניות ולהתמודד על האליפות, כאשר יוצאי דופן הם זכייתה של הפועל בגביע בתחילת שנות התשעים, מיקומיה הגבוהים של מכבי בטבלה בשנות האלפיים והצלחות נקודתיות של שתי הקבוצות במאבקיהן באירופה. על כן, נחשבים משחקי הדרבי כזירה העיקרית לקרב על הבכורה בעיר. מתוך 113 מפגשים בדרבי ניצחה הפועל ב-43 מפגשים, הפסידה ב-34 וסיימה 36 מפגשים בתוצאת תיקו.
עמותת הכחולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמותת "הכחולה" הוקמה בשנת 2016 על ידי אוהדי המועדון. מטרת העמותה היא חיזוק זהותה של קהילת האוהדים וסיוע בייצוג הקהילה בפני הנהלת הקבוצה. העמותה פתחה במגעים לרכישת המועדון בחודש פברואר 2017. בחודש אוקטובר 2017 משא המתן עלה על שירטון על רקע דרישת הבעלים לשעבר, דורון גלנט, לתשלום "הלוואת בעלים" שלטענת העמותה לא הוצגו סימוכין לקיומה[3].
בינואר 2019 אישרה השופטת בתיק הפירוק, עירית וינברג נוטוביץ את בקשתו של המפרק עו"ד יצחק יונגר, למכירת הקבוצה לידי עמותת הכחולה. בנוסף לקבוצת הבוגרים הרכישה כוללת גם את מחלקת הנוער, בסכום של כמיליון שקלים, שנגבו כדמי חבר על ידי 978 חברי העמותה מיום הקמתה (דמי החבר השנתיים נעים בין 408 ל-1,104 ש"ח). ב-13 בפברואר 2018 ניתן אישור ה"ועדה להעברת זכויות" של ההתאחדות לכדורגל להעברת הקבוצה מידי המפרק לעמותה.
כדורגלני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת רבים, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים והשחקן החשוב ביותר של הפועל פתח תקווה מאז היווסדה הוא החלוץ נחום סטלמך, המכונה "ראש הזהב" בזכות יכולת הנגיחה החזקה והמדויקת שלו. סטלמך הוא מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 152 שערים. אחריו בדירוג נמצא מוטי קקון, המכונה "העיט", עם 131 שערים. סטלמך נחשב לכוכב של נבחרת ישראל, אך קקון לא הצליח להשתלב בנבחרת בכלל וערך במדיה 2 הופעות בלבד במשחקי ידידות. בשנות ה-50 וה-60 בלטו לצידו של סטלמך גם יעקב ויסוקר, יצחק ויסוקר, בועז קופמן, זכריה רצאבי, שלמה נהרי, (יצחק דרוקר), שאול חייק ושמואל רוזנטל. בסוף שנות השבעים בלט דב רמלר. בתקופה בה חזרה הקבוצה לצמרת בשנות ה-80 וה-90, שחקניה הבולטים היו בני קוזושווילי, ניר לוין, יוסי שושני, יוסי לוי, איתן בודניוק, מני בסון ודני ניראון.
במהלך שנות התשעים צברה לעצמה מחלקת הנוער של הקבוצה מוניטין של אחת הטובות בארץ ושחקנים מובילים רבים גדלו בה. המועדון לא השכיל לנצל זאת על מנת להגיע להישגים, ותחת זאת מכר את רובם לאורך השנים. בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים מרבית ההעברות היו מפתח תקווה למכבי חיפה, ובין השחקנים שנמכרו היו אלון חזן, רפי כהן, אדורם קייסי, אופיר קופל, ואליד באדיר, מנור חסן ומיכאל זנדברג, שרובם הפכו בהמשך לשחקנים מרכזיים בקבוצתם החדשה ובנבחרת ישראל. בהמשך החלה הקבוצה לשחרר את שחקניה המובילים גם לקבוצות אחרות, כמו אלי אברבנל שעבר להפועל חיפה, יוסי שבחון שעבר למכבי תל אביב וטוטו תמוז שעבר לבית"ר ירושלים. עם התדרדרותה של הקבוצה הבוגרת בעשור השני של המאה ה-21, גם מחלקת הנוער ירדה מגדולתה.
תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זכייה (1): 1961
- סגנות (1): 1956
גביע הטוטו בליגה הבכירה
- זכייה (4): 1985/1986, 1989/1990, 1990/1991, 2004/2005
גביע הטוטו בליגת המשנה
- זכייה (1): 2007/2008
- זכייה (1): 1968
- זכייה (1): 1989/1990
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקות עונות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה | ניצחונות | תיקו | הפסדים | יחס שערים | אחוזי הצלחה |
---|---|---|---|---|---|
1954/55 | 18 | 4 | 4 | 23-68 | 76.9 |
1958/59 | 15 | 3 | 4 | 18-49 | 75 |
1959/60 | 14 | 3 | 5 | 29-66 | 70.5 |
1960/61 | 16 | 4 | 2 | 15-49 | 81.8 |
1961/62 | 12 | 4 | 6 | 19-35 | 63.6 |
1962/63 | 13 | 6 | 3 | 17-38 | 71.7 |
מלך השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום | שם השחקן | שנים במועדון | שערים |
---|---|---|---|
1 | נחום סטלמך | 1952-1969 | 154 |
2 | מוטי קקון | 1991-2003 2005-2007 |
134 |
3 | בועז קופמן | 1952-1968 | 120 |
4 | ניר לוין | 1984-1989 1990-1993 |
92 |
5 | זכריה רצאבי | 1957-1963 | 89 |
שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום | שם השחקן | שנים במועדון | הופעות |
---|---|---|---|
1 | בני קוזושווילי | 1984-1999 | 384 |
2 | נחום סטלמך | 1952-1969 | 351 |
3 | רפי כהן | 1988-1993 1999-2001 2002-2007 |
335 |
4 | איתן בודניוק | 1975-1991 1990-1994 |
330 |
5 | יצחק ויסוקר | 1963-1977 | 328 |
זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה | שחקן | תארים קבוצתיים |
---|---|---|
1965/1966 | שמואל רוזנטל | |
1968/1969 | שמואל רוזנטל | |
1990/1991 | ניר לוין | סגנות |
זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה | שם השחקן | שערים | הערות |
---|---|---|---|
1960/1961 | זכריה רצאבי | 15 | יחד עם שלמה לוי מהפועל חיפה |
1962/1963 | זכריה רצאבי | 12 | |
1990/1991 | ניר לוין | 20 | |
1996/1997 | מוטי קקון | 21 | |
2008/2009 | שמעון אבו חצירא | 14 | יחד עם ברק יצחקי מבית"ר ירושלים ואלירן עטר מבני יהודה |
נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיאן ההופעות בנבחרת - יצחק ויסוקר, 69 הופעות
- שיאן השערים בנבחרת - נחום סטלמך, 22 שערים
מאמני הקבוצה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפחות 56 מאמנים שונים (ב-70 קדנציות) אימנו את הפועל פתח תקווה מאז היווסדה.
להלן רשימת המאמנים של הפועל פתח תקווה לאורך שנותיה:
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפועל פתח תקווה
הפועל פתח תקווה, ברשת החברתית פייסבוק
- מוזיאון הפועל פתח תקווה - סיקור נרחב של היסטוריית המועדון
- אתר מחלקת הנוער
- אשר גולדברג, אליפות חולצות הדומינו של הפועל פתח תקווה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 16 באוגוסט 2008
- יסמין גואטה, הפועל פתח תקוה בעקבות הכיס העמוק של מאיר שמיר, באתר TheMarker, 24 במרץ 2015
- אור בוקר, הפועל פתח תקוה: הקבוצה שעושה הכל כדי שיורידו אותה ליגה, באתר הארץ, 18 ביולי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בהתאחדות הא"י לכדורגל, "בהתאם להחלטת ועדת הליגה משחקי המבחן בין הקבוצות...הקבוצה הזוכה במשחקים הנ"ל תכנס לליגה הארצית", עיתון דבר, תאריך: 28.12.1934
- ^ אור בוקר, בית המשפט קבע: הפועל פתח תקוה עוברת לבעלות אוהדים, באתר הארץ, 24 בינואר 2019
- ^ עמותת הכחולה, www.facebook.com (בעברית)
הליגה הלאומית בכדורגל - עונת 2019/2020 | |
---|---|
|