בית"ר תל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית"ר תל אביב
Beitar ta1.jpg
מידע כללי
תאריך ייסוד 1934
תאריך פירוק 2000
אצטדיון בלומפילד
תל אביב-יפו, ישראל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר תל אביב הייתה קבוצת כדורגל תל אביבית שהשתייכה לאגודת בית"ר. הקבוצה שיחקה כ-30 עונות בליגה הבכירה בישראל והייתה ידועה במספר האוהדים המועט שהיה לה. צבעי הקבוצה היו כחול ולבן, והיא שיחקה באצטדיון בלומפילד, וכן באצטדיון רמת גן, אצטדיון וינטר ואצטדיון שכונת התקווה.

בשנת 2000 התאחדה עם קבוצת שמשון תל אביב לקבוצה מאוחדת שנקראה "בית"ר שמשון תל אביב", ובשנת 2011 התאחדה עם קבוצת עירוני רמלה, והקבוצה המאוחדת נקראת כיום בית"ר תל אביב רמלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר תל אביב הוקמה כקבוצת נוער בשנת 1934 על ידי מנחם ליקורמן, שהיה מפקד בית"ר במעוז המצודה. בשנת 1935 נוסדה קבוצת הבוגרים על ידי מאיר קוסובסקי, אך אחרי תקופה קצרה היא התפרקה ושחקני הנוער שבגרו תפסו את מקומה.

בשנת 1937 זכתה בית"ר תל אביב באליפות ליגה ג' והעפילה לליגה ב'. כשהייתה קרובה לעלות לליגה א' (אז הליגה הבכירה), טענו בהתאחדות לכדורגל שהקבוצה אינה ראויה להתמודד בליגה הבכירה. נקבע משחק ידידות באצטדיון המכביה בין הקבוצה לבין מכבי תל אביב, ששיחקה בליגה א'. בית"ר ניצחה 1–0 ורק אז הכירה ההתאחדות בבית"ר כקבוצה הראויה לשחק בליגה הבכירה. לבסוף, הוחלט בישיבת ועדת הליגה והגביע של ההתאחדות שבית"ר תצטרף לליגה א' לאחר שסיימה שנתיים ברציפות כאלופת הליגה השנייה, כשבעונת 1938/1939 סיימה הקבוצה את העונה עם 22 ניצחונות וללא אף הפסד אחד.

ב-10 בפברואר 1940 התקיים במגרש אבו חצרה ביפו הדרבי הראשון מול הפועל תל אביב לעיני עשרות אלפי צופים. המשחק הסתיים בניצחון הפועל 1–0, ובגומלין באצטדיון המכביה ניצחה בית"ר 3–0. המשחקים בין בית"ר להפועל היו תמיד טעונים פוליטית ורגישים. בליגות הנמוכות, קבוצות הפועל הגדולות נמנעו מלהיפגש עם בית"ר, עד אשר היא העפילה לליגה הראשונה. בית"ר תל אביב הפתיעה באותה שנה בגביע, וגם בליגה היא הפסידה רק בשלושה משחקים. ב-20 בפברואר 1940, במסגרת חצי גמר הגביע, נערך משחק בחיפה בין הקבוצה הבריטית של רגימנט הארטילריה המלכותי לבין בית"ר. לפני סוף המחצית נכבש שער לזכות בית"ר אך השופט פסל אותו, ובתגובה שחקן בית"ר נתן פנץ מחה על כך בפני השופט. השופט בתגובה קרא לשוטרים שהוצבו במגרש, והם עצרו את פנץ וכלאו אותו בתא המעצר. חברי קבוצתו של פנץ ירדו מהמגרש כמחאה, והשופט איים לתת לבית"ר הפסד טכני. לבסוף, נציג בית"ר שכנע את השחקנים לעלות בחזרה למגרש. לקראת סיום המשחק, בעט כספי בעיטה ממרחק של 50 מטר לשער והבקיע, והקבוצה עלתה לגמר הגביע. בגמר ניצחה בית"ר תל אביב את מכבי תל אביב 3–1 וזכתה בתואר הראשון בתולדותיה. ב-27 באפריל 1940 שיחקו לראשונה שחקנים של בית"ר תל אביב בנבחרת הלאומית, כשבנימין מזרחי, ורנר כספי ולוניה דבורין ערכו את הופעות הבכורה שלהם בנבחרת.

בשנת 1942 התמודדה הקבוצה בגמר הגביע נגד מכבי חיפה. בית"ר ניצחה בתוצאה הבלתי שגרתית 12–1, כשאליעזר שפיגל לבדו כבש שבעה שערים, וזכתה הפעם השנייה ברציפות בגביע ארץ ישראל. בעונת 1944/1945 זכתה בית"ר תל אביב באליפות מחוז דרום והפועל תל אביב זכתה באליפות מחוז צפון, ונקבע מראש שאליפות הליגה תוכרע במשחק בין האלופות המחוזיות, אולם משחק זה לא נערך מעולם[1].

בגמר הגביע הארצישראלי של שנת 1947 נפגשו בית"ר תל אביב ומכבי תל אביב. בדקה ה-86, במצב של 2–3 למכבי נכבש שער לזכות בית"ר, אך השופט פסל את השער ועקב כך פרצה מהומה גדולה, הקהל פרץ למגרש והמשחק הופסק. אחד משחקני בית"ר רץ וחטף את הגביע עמו, אך השופטים קבעו ניצחון טכני לזכות מכבי והגביע הועבר אליה.

באוגוסט 1947 הכריזו השלטונות הבריטיים על תנועת בית"ר, ובכלל זה גם אגודת הספורט בית"ר, כבלתי חוקית, משום שחלק משחקני קבוצות בית"ר לקחו חלק בפעולות ארגון האצ"ל. כשנודע שהקבוצה לא תוכל להמשיך בפעילותה (כמו שאר קבוצות הכדורגל של אגודת בית"ר), הוחלט לשנות את שם הקבוצה באופן זמני מ"בית"ר תל אביב" ל"נורדיה תל אביב". השם נורדיה נבחר על שמו של מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית. חלק קטן מהשחקנים סירבו לקבל את שינוי השם ל"נורדיה", והגדיל לעשות נתן פנץ, שהכריז שהוא יחזור לשחק רק כאשר יוחזר השם "בית"ר". בשנת 1947 הייתה אמורה נורדיה תל אביב לזכות באליפות, אך שני מחזורים לפני סיום הליגה החליטה ההתאחדות על הפסקת פעילות הליגה והיא חודשה רק לאחר הקמת המדינה. בשנות ה-50 וה-60 בית"ר תל אביב "התנדנדה" בין הליגה הלאומית (אז הליגה העליונה) לבין ליגה א' (אז הליגה השנייה).

בעונת 1954/1955, שחקן בית"ר ניסים אלמליח קבע שיא וכבש 30 שערים בעונה אחת, שיא אשר החזיק מעמד 61 שנים עד שנשבר על ידי ערן זהבי. בתחילת שנות ה-60, עקב מצבה הרע של הקבוצה, שעמדה לרדת ליגה, נקטה בית"ר תל אביב במהלך חריג לאותה תקופה, והחתימה שני שחקנים דרום אמריקניים, אנטוניו בונזי וקרלוס בוסטמנטו, אשר שיחקו בקבוצה כמה שנים. בשנות ה-70 כיכב בהתקפת הקבוצה משה "קיש" רומנו, שהגיע אליה בהעברה משמשון תל אביב. בין השחקנים המפורסמים והמוכשרים באגודה באותה עת היו השוער אבי ליברמן והבלמים שרגא טופולנסקי ואברהם לב, שיאן ההופעות של הקבוצה בנבחרת ישראל, עם 16 הופעות בינלאומיות.

בשנת 1977 העפילה בית"ר תל אביב לגמר גביע המדינה בו הפסידה 0–1 למכבי תל אביב. התקופה הטובה של הקבוצה הייתה בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כשכוכבה הגדול באותה התקופה היה ניסים כהן, אשר הוביל את הקבוצה לצמרת הליגה כחלק מ"שלושת הכהנים" יחד עם הקשר ניסן כהן והחלוץ ירון כהן. בשנת 1991 סיימה הקבוצה במקום השלישי, הגבוה ביותר בתולדותיה, תחת הדרכתו של המאמן יצחק שום.

במהלך השנים ירדה בית"ר תל אביב שבע פעמים מהליגה הראשונה לשנייה, הפעם הראשונה הייתה בעונת 1961/1962, ולאחר מכן ירדה גם בעונות 1965/1966, 1979/1980, 1981/1982, 1984/1985, 1992/1993, ובעונת 1995/1996 ירדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה, ומאז הידרדרה הקבוצה מספר ליגות. בתחילת שנות ה-2000 התאחדה עם קבוצת שמשון תל אביב לקבוצה אחת, בית"ר שמשון תל אביב. בשנת 2011 התאחדה הקבוצה עם עירוני רמלה ושינתה את שמה לבית"ר תל אביב רמלה. כתוצאה מהאיחוד עם רמלה, פרשה שמשון מהאיחוד.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 203 - 208, הוצאת ישראגול, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]