בית"ר תל אביב רמלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בית"ר תל אביב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "בית"ר תל אביב" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצת הכדורסל, ראו בית"ר תל אביב (כדורסל).


שגיאות פרמטריות בתבנית:קבוצת כדורגל

כפילות פרמטרים [ pattern_so1, pattern_shorts1, pattern_socks2, pattern_sh2 ]

בית"ר תל אביב רמלה
Beitar ta ramle.png
מידע כללי
תאריך ייסוד 1934: בית"ר תל אביב
2000: האיחוד עם שמשון תל אביב
2011: הפילוג משמשון והאיחוד עם רמלה
אצטדיון האצטדיון העירוני רמלה
(תכולה: 2,000)
מנכ"ל שמואל לבקוביץ
מאמן זיו אריה
ליגה הליגה הלאומית
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר תל אביב רמלה היא קבוצת כדורגל ישראלית המייצגת את הערים תל אביב-יפו ורמלה ומשחקת בליגה הלאומית. צבעי הקבוצה הם כחול ולבן, ומגרשה הביתי הוא האצטדיון העירוני רמלה.

הקבוצה הוקמה בשנת 1934 כבית"ר תל אביב ולפני קום מדינת ישראל זכתה פעמיים בגביע הארץ-ישראלי. בשיאה שיחקה הקבוצה כ-30 עונות בליגה הבכירה בישראל, אך לקראת סוף המאה ה-20 ירדה מגדולתה, ובשנת 2000 התאחדה עם שמשון תל אביב לקבוצה אחת שנקראה בית"ר שמשון תל אביב. בשנת 2011 פרשה שמשון מהאיחוד והקבוצה התאחדה עם עירוני רמלה, ומאז היא נקראת בית"ר תל אביב רמלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הישן של בית"ר תל אביב

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר תל אביב הוקמה כקבוצת נוער בשנת 1934 על ידי מנחם ליקורמן, שהיה מפקד בית"ר במעוז המצודה. בשנת 1935 נוסדה קבוצת הבוגרים על ידי מאיר קוסובסקי, אך אחרי תקופה קצרה היא התפרקה ושחקני הנוער שבגרו תפסו את מקומה.

בשנת 1937 זכתה בית"ר תל אביב באליפות ליגה ג' והעפילה לליגה ב'. כשהייתה קרובה לעלות לליגה א' (אז הליגה הבכירה), טענו בהתאחדות לכדורגל שהקבוצה אינה ראויה להתמודד בליגה הבכירה. נקבע משחק ידידות באצטדיון המכביה בין הקבוצה לבין מכבי תל אביב, ששיחקה בליגה א'. בית"ר ניצחה 1–0 ורק אז הכירה ההתאחדות בבית"ר כקבוצה הראויה לשחק בליגה הבכירה. לבסוף, הוחלט בישיבת ועדת הליגה והגביע של ההתאחדות שבית"ר תצטרף לליגה א' לאחר שסיימה שנתיים ברציפות כאלופת הליגה השנייה, כשבעונת 1938/1939 סיימה הקבוצה את העונה עם 22 ניצחונות וללא אף הפסד אחד.

ב-10 בפברואר 1940 התקיים במגרש אבו חצרה ביפו הדרבי הראשון מול הפועל תל אביב לעיני עשרות אלפי צופים. המשחק הסתיים בניצחון הפועל 1–0, ובגומלין באצטדיון המכביה ניצחה בית"ר 3–0. המשחקים בין בית"ר להפועל היו תמיד טעונים פוליטית ורגישים. בליגות הנמוכות, קבוצות הפועל הגדולות נמנעו מלהיפגש עם בית"ר, עד אשר היא העפילה לליגה הראשונה. בית"ר תל אביב הפתיעה באותה שנה בגביע, וגם בליגה היא הפסידה רק בשלושה משחקים. ב-20 בפברואר 1940, במסגרת חצי גמר הגביע, נערך משחק בחיפה בין הקבוצה הבריטית של רגימנט הארטילריה המלכותי לבין בית"ר. לפני סוף המחצית נכבש שער לזכות בית"ר אך השופט פסל אותו, ובתגובה שחקן בית"ר נתן פנץ מחה על כך בפני השופט. השופט בתגובה קרא לשוטרים שהוצבו במגרש, והם עצרו את פנץ וכלאו אותו בתא המעצר. חברי קבוצתו של פנץ ירדו מהמגרש כמחאה, והשופט איים לתת לבית"ר הפסד טכני. לבסוף, נציג בית"ר שכנע את השחקנים לעלות בחזרה למגרש. לקראת סיום המשחק, בעט כספי בעיטה ממרחק של 50 מטר לשער והבקיע, והקבוצה עלתה לגמר הגביע. במשחק הגמר ניצחה בית"ר תל אביב 3–1 את מכבי תל אביב וזכתה בתואר הראשון בתולדותיה. ב-27 באפריל 1940 שיחקו לראשונה שחקנים של בית"ר תל אביב בנבחרת הלאומית, כשבנימין מזרחי, ורנר כספי ולוניה דבורין ערכו את הופעות הבכורה שלהם בנבחרת.

בשנת 1942 התמודדה הקבוצה בגמר הגביע נגד מכבי חיפה. בית"ר ניצחה בתוצאה הבלתי שגרתית 12–1, כשאליעזר שפיגל לבדו כבש שבעה שערים, וזכתה בפעם השנייה בגביע ארץ ישראל. בעונת 1944/1945 זכתה בית"ר תל אביב באליפות מחוז דרום והפועל תל אביב זכתה באליפות מחוז צפון, ונקבע מראש שאליפות הליגה תוכרע במשחק בין האלופות המחוזיות, אולם משחק זה לא נערך מעולם[1].

בגמר הגביע הארץ-ישראלי של שנת 1947 נפגשו בית"ר תל אביב ומכבי תל אביב. בדקה ה-86, במצב של 2–3 למכבי, נכבש שער לזכות בית"ר אך השופט פסל את השער ועקב כך פרצה מהומה גדולה, הקהל פרץ למגרש והמשחק הופסק. אחד משחקני בית"ר רץ וחטף את הגביע עמו, אך השופטים קבעו ניצחון טכני לזכות מכבי והגביע הועבר אליה.

באוגוסט 1947 הכריזו השלטונות הבריטיים על תנועת בית"ר, ובכלל זה גם אגודת הספורט בית"ר, כבלתי חוקית, משום שחלק משחקני קבוצות בית"ר לקחו חלק בפעולות ארגון האצ"ל. כשנודע שהקבוצה לא תוכל להמשיך בפעילותה (כמו שאר קבוצות הכדורגל של אגודת בית"ר), הוחלט לשנות את שם הקבוצה באופן זמני מ"בית"ר תל אביב" ל"נורדיה תל אביב". השם נורדיה נבחר על שמו של מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית. חלק קטן מהשחקנים סירבו לקבל את שינוי השם ל"נורדיה", והגדיל לעשות נתן פנץ, שהכריז שהוא יחזור לשחק רק כאשר יוחזר השם "בית"ר". בעונת 1947/1948 הייתה אמורה נורדיה תל אביב לזכות באליפות, אך שני מחזורים לפני סיום הליגה החליטה ההתאחדות על הפסקת פעילות הליגה והיא חודשה רק לאחר הקמת המדינה.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 וה-60 התנדנדה בית"ר תל אביב בין הליגה הלאומית (אז הליגה העליונה) לבין ליגה א' (אז הליגה השנייה).

בעונת 1954/1955, שחקן בית"ר ניסים אלמליח קבע שיא וכבש 30 שערים בעונה אחת, שיא אשר החזיק מעמד 61 שנים עד שנשבר על ידי ערן זהבי. בתחילת שנות ה-60, עקב מצבה הרע של הקבוצה, שעמדה לרדת ליגה, נקטה בית"ר תל אביב במהלך חריג לאותה תקופה, והחתימה שני שחקנים דרום אמריקניים, אנטוניו בונזי וקרלוס בוסטמנטו, אשר שיחקו בקבוצה כמה שנים. בשנות ה-70 כיכב בהתקפת הקבוצה משה "קיש" רומנו, שהגיע אליה בהעברה משמשון תל אביב. בין השחקנים המפורסמים והמוכשרים באגודה באותה עת היו השוער אבי ליברמן והבלמים שרגא טופולנסקי ואברהם לב, שיאן ההופעות של הקבוצה בנבחרת ישראל, עם 16 הופעות בינלאומיות.

בשנת 1977 העפילה בית"ר תל אביב לגמר גביע המדינה בו הפסידה 0–1 למכבי תל אביב. התקופה הטובה של הקבוצה הייתה בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כשכוכבה הגדול באותה התקופה היה ניסים כהן, אשר הוביל את הקבוצה לצמרת הליגה כחלק מ"שלושת הכהנים" יחד עם הקשר ניסן כהן והחלוץ ירון כהן. החל מעונת 1987/1988 העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון בליגה הבכירה במשך חמש עונות רצופות, ובעונת 1990/1991 סיימה במקום השלישי, הגבוה ביותר בתולדותיה, תחת הדרכתו של המאמן יצחק שום, אך בעונה שלאחר מכן ירדה לליגת המשנה.

במהלך השנים ירדה בית"ר תל אביב שבע פעמים מהליגה הראשונה לשנייה, הפעם הראשונה הייתה בעונת 1960/1961, ולאחר מכן ירדה גם בעונות 1965/1966, 1979/1980, 1981/1982, 1984/1985 ו-1992/1993. בעונת 1995/1996 ירדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה, ומאז הידרדרה הקבוצה מספר ליגות.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 התאחדה הקבוצה עם שמשון תל אביב, והקבוצה המאוחדת נקראה בית"ר שמשון תל אביב. הקבוצה שיחקה בשנותיה הראשונה בליגה הארצית, אז הליגה השלישית, וניסתה להעפיל לליגת המשנה ללא הצלחה. הישג השיא של הקבוצה היה בעונת 2007/2008 כאשר העפילה הקבוצה לחצי גמר גביע המדינה, לאחר שהדיחה את קבוצות ליגת העל מכבי תל אביב, ועירוני קריית שמונה ואת קבוצת הפועל פתח תקווה מהליגה הלאומית. בחצי הגמר הודחה על ידי הפועל תל אביב לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. בסוף עונת 2008/2009 העפילה הקבוצה לליגת המשנה, הליגה הלאומית, ובעונת 2009/2010 סיימה במקום ה-12 והצליחה להשאר בליגה.

בשנת 2011 התאחדה הקבוצה עם עירוני רמלה, שהוקמה כמה שנים קודם לכן כהמשכה של בית"ר רמלה שהתפרקה. כתוצאה מהאיחוד עם רמלה פרשה שמשון מהאיחוד, והקבוצה נקראת מאז בית"ר תל אביב רמלה.

בעונת 2011/2012 סיימה הקבוצה במקום השמיני בפלייאוף האמצעי של הליגה הלאומית. בעונת 2012/2013 הייתה הקבוצה בסכנת ירידה ואף הגיעה למשחקי המעבר לליגה השלישית, אך ניצחה וניצלה מירידה.

בעונת 2013/2014, לראשונה מאז האיחוד, הצליחה להגיע לפלייאוף העליון בליגה הלאומית, וסיימה את העונה במקום השביעי בטבלה. בעונת 2014/2015 סיימה הקבוצה במקום ה-12 בליגה הלאומית, ובגביע המדינה הודחה בסיבוב ח' על ידי מכבי תל אביב.

בעונת 2015/2016 סיימה הקבוצה במקום ה-9 בליגה הלאומית, ובגביע המדינה העפילה לשלב רבע הגמר לאחר שהדיחה בשמינית הגמר את הפועל רעננה מליגת העל. בשלב רבע הגמר הודחה על ידי אלופת המדינה, הפועל באר שבע.

עונת 2016/2017 היוותה עונת שיא עבור הקבוצה המאוחדת, שהצליחה לסיים במקום השלישי בליגה, וסיימה מרחק של 3 נקודות בלבד מהפועל עכו שעלתה לליגה הבכירה. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשמינית הגמר לאחר שהפסידה למועדון ספורט אשדוד מליגת העל בבעיטות הכרעה. בעונת 2017/2018 שוב העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון, וסיימה את העונה במקום הרביעי בטבלה.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה הארץ-ישראלית:

גביע המדינה:

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
1954/1955 ניסים אלמליח 30 היה שיא הכיבושים בעונה אחת במשך 61 שנה, עד שנת 2016
1955/1956 אברהם לוי 16 יחד עם מיכאל מיכאלוב מהפועל תל אביב
1972/1973 משה רומנו 17

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 203 - 208, הוצאת ישראגול, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]