לדלג לתוכן

משה אפשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה אפשטיין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 ביוני 1925
תל אביב, ישראל
פטירה 23 ביולי 2014 (בגיל 89)
ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל (3)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה (מויה) אפשטיין (5 ביוני[1] 1925 - 23 ביולי 2014) היה מהנדס מכונות, מתכנן הטילים הראשי במפעל רפא"ל. חתן פרס ביטחון ישראל שלוש פעמים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה אפשטיין נולד ב-1925 כבן בכור במשפחה בת שני בנים בתל אביב. אביו, פסח, היה יליד סובאלקי למד באוניברסיטת ורשה ובפוליטכניקום של יקטרינוסלאב ועבד כמהנדס מים בעיריית תל אביב. אמו, דורה בית זאוברמן, ילידת פינסק, עבדה כרופאת ילדים בבית החולים הדסה בעיר. הוריו הכירו במפלגת הציונים־סוציאליסטים בקייב, נישאו באוקטובר 1923 והוגלו יחד לסיקטיבקר. בני הזוג עלו לארץ ישראל באוקטובר 1924. בילדותו הכיר את הצייר מרדכי ארדון, שהשכיר חדר בביתם. מגיל תשע החל ללמוד נגינה בכינור והצטרף לתזמורת בית הספר. למד בבית הספר הפרטי שלווה, שם גם סיים את לימודיו התיכוניים.

ב-1944 החל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. ב-1948 הצטרף לחיל המדע וניהל פיתוח של תותח ללא רתע (תול"ר). המשיך ברפא"ל בפיתוח טילים. פיתח טיל קרקע-קרקע "לוז", שממנו פותח טיל הים-ים "גבריאל". עוד השתתף בראשית שנות ה-80 בפיתוח טילי הנ"ט המתקדמים "גיל" ו"תמוז".

קיבל שלוש פעמים את פרס ביטחון ישראל - בשנת 1960, על פיתוח הטיל "לוז" (יחד עם יונתן מס וירון אנזלם),[2] בשנת 1984 על פיתוח ה"תמוז" (יחד עם שבעה אחרים) ובשנת 1997, "על תרומתו במשך שנות דור לפיתוח וייצור טילים בהן הטביע את חותמו במגוון גדול של מערכות טילים הן כמהנדס והן כמורה הדור".

בשנת 2011 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון, "על תרומתו כממציא וכאיש אשכולות למדינת ישראל ולביטחונה".[3]

נפטר ב-23 ביולי 2014. הותיר אישה, רות. הובא למנוחות בבית העלמין גן עדן שבקיבוץ עין כרמל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]