משה בדנר

משה בדנר
לידה	19 בנובמבר 1920; דרזדן, רפובליקת ויימאר
פטירה	20 באפריל 2015 (בגיל 94); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
תאריך עלייה	22 באפריל 1939
ידוע בשל	בעל מפעל הנעליים "אלבה" ברמת גן ויקיר העיר
תקופת הפעילות	1939–2004 (כ־65 שנים)
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	יקיר רמת גן (1994)

משה ברוך (מקס) בדנר (19 בנובמבר 1920, דרזדן - 20 באפריל 2015, רמת גן) היה תעשיין ישראלי, יקיר העיר רמת גן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-19 בנובמבר 1920 בדרזדן, גרמניה, ליהודה אליעזר ולצילה, בעלי מפעל לייצור נעליים. המשפחה הייתה קשורה לתנועת המזרחי הציונית, ותרמה כספים רבים להתיישבות בארץ ולגאולת האדמות בה.

משה למד בבית הספר הטכני בגרמניה עד לעליית הנאצים לשלטון בשנת 1933.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון עברה המשפחה בשנת 1936 לטריאסטה שבאיטליה, והקימה בה מפעל נעליים באותו השם מתוך תקווה שאיטליה תהיה חופשית והם יוכלו לקבל אישורי עלייה לישראל. ב־16 מרץ 1939, כשהיה כבר בן 18 ומחמת גילו לא יכול היה לקבל אישור עליה לישראל, עלה משה לארץ בעלייה בלתי לגלית באוניית המעפילים אגיה זוני. הספינה יצאה מנמל פיומה באיטליה והמעפילים הורדו לחוף אשקלון ב-22 באפריל 1939. הספינה הגיעה לארץ באישון לילה והורידה את הנוסעים בחוף רובין (ליד קיבוץ פלמחים). הוריו ואחיותיו של משה, אשר מאוחר יותר קיבלו אישורי עליה לישראל, הגיעו לישראל בנפרד.

מפעל הנעליים ברמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1939 הקים יחד עם אביו אליעזר מפעל בשם "אלבה" בחנות קטנה בכיכר אורדע. זמן מה לאחר מכן עבר המפעל לשטח שבין רחוב ז'בוטינסקי לנחל הירקון, בלב פרדסים (כיום שכונת הגפן ברמת גן), כאשר באזור התגוררו משפחות מועטות בלבד. בשנת 1972 שונה שם הרחוב בו נמצא המפעל ל-"בדנר", על שם אביו, אליעזר בדנר, מחלוצי התעשייה ברמת גן.

המפעל היה חדיש ביותר במונחי התקופה, וייצר לראשונה בארץ נעליים באופן תעשייתי בהליך מתקדם.

הקמת המפעל תרמה רבות לביטחונם האישי של התושבים. המפעל העסיק למעלה ממאה עובדים יהודים קבועים. העסקת עובדים יהודים בלבד הייתה עקרונית לבעליו, אף שהשוק היה מוצף בעובדים ערבים זולים. בתקופה בה לא הייתה מערכת ממשלתית מסודרת לתמיכה בעולים חדשים ושררה אבטלה גדולה, תרמה הקמת המפעל באופן משמעותי לשיפור מצב התעסוקה ברמת-גן.

מיד עם הקמתו התגייס המפעל לייצור נעליים לצורכי כוחות הביטחון, עבור כוחות ה"הגנה" בתחילה, ולאחר קום המדינה עבור צה"ל וכוחות הביטחון של המדינה. בהמשך ייצר המפעל סנדלים ונעליים לשוק האזרחי אולם מרבית תוצרתו יועדה עבור כוחות הביטחון ומוסדות המדינה.

המפעל המשיך להיות מנוהל על ידי 3 בניו, שמואל, ישעיהו ויחזקאל, בדנר עד לסגירתו באפריל 2004 עקב החלטת משרד הביטחון לרכוש נעליים בארצות הברית.^[1] עם סגירת המפעל, בגיל 84, יצא משה לגמלאות והמשיך בפעילות של מתן בסתר עד יומו האחרון, כשהוא בריא וצלול לחלוטין. בנו ישעיהו הקים מפעל לכימיה ומגבונים באור עקיבא.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 נישא ברמת גן למרים לבית הרמן ולהם 3 ילדים. בדנר תרם רבות למוסדות הציבור ומתן בסתר ובכך המשיכה גם משפחתו. משה בדנר תמך במפעלי ועד "יד לבנים" בגוש דן והקים בבית הכנסת הגדול ברמת גן קיר זיכרון לנופלים במערכות ישראל.

בשנת 1994 קיבל את תואר "יקיר העיר רמת גן" על פעילותו ותרומתו לעיר רמת גן.

ב-25 במרץ 2008 נפטרה אשתו מרים.

ב-20 באפריל 2015, א' באייר תשע"ה,^[2]^[3]נפטר משה בדנר בשנתו בביתו ברמת גן בגיל 94 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

ממלא מקום ראש העיר דוד מלמדוביץ', ראש העיר צבי בר, סגן ראש העיר משה מרום ומשה בדנר בטקס הענקת יקיר העיר רמת גן, 6 בדצמבר 1994
טקס קריאת רחוב בדנר. מימין לשמאל: נפתלי סנדיק, מיכאל גרסטל, משה בדנר ודב בן אמיתי (שימבורסקי), 1972