משה ויינברגר
 | |
| הרב משה ויינברגר | |
| לידה |
7 במאי 1852 י"ח באייר ה'תרי"ב זבורוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
13 ביוני 1940 (בגיל 88) ז' בסיוון ה'ת"ש |
| מקום פעילות | ניו יורק, פילדלפיה |
| תקופת הפעילות |
? – 13 ביוני 1940  |
| רבותיו | אלעזר לעוו |
הרב משה ויינברגר (ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תרי"ב, 7 במאי 1852 – ז' בסיוון ה'ת"ש, 13 ביוני 1940) היה רב, דרשן פובליציסט הונגרי-אמריקאי, ופעיל ציוני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ליששכר דוב ויינברגר בעיירה זבורוב (שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית), בבחרותו למד אצל רבי אלעזר לעוו באונגוואר.
בשנת ה'תר"ם, 1880, היגר לארצות הברית וזמן מה לאחר בואו התמנה כרבם של המהגרים היהודים יוצאי הונגריה בניו יורק, כרב בית המדרש הגדול "אנשי אונגארן" [=הונגריה]. לחוגים מסוימים בין יהודי העיר, נחשב כרב ראשי לניו יורק[1]. ומאוחר יותר כיהן כרב קהילת "אוהב שלום" בפילדלפיה.
בתקופת הקמת ישיבת רבינו יצחק אלחנן, תמך בהקמתה וסבר שעל כל עדות החרדים להתאחד סביבה, הוא עודד בחורים ממוצא הונגרי שלמדו בישיבת רבינו שלמה קלוגר, להמשיך את לימודיהם בישיבה הליטאית. אך לאחר 1915 ומינויו של הרב דב רבל לעמוד בראש הישיבה, התנגד הרב ויינברגר למהלך הכנסת ההשכלה הכללית לתוכנית הלימודים בישיבה, למרות שנעשתה בתחילה בבית ספר שסונף לה ולא בישיבה עצמה; הוא נעשה מתנגד של הישיבה ופעל בקרב תלמידי ישיבת רבינו שלמה קלוגר שלא יבואו ללמוד בה[1].
ב-1915 התפטר מתפקידיו הרבניים וחזר לניו יורק, הוא הקים מאפיית מצות לפסח ברחוב פיט וממנה התפרנס.
הוא כיהן כמזכיר האגודה הציונית "ציון המצוינת" שבראשה עמד הרב ד"ר הלל קליין, אך בשנת ה'תרפ"ב, 1922, התגלעה ביניהם מחלוקת חריפה על רקע היתר שנתן הרב ויינברגר, שלטעמו של הרב קליין היה שגוי.[2]
בתו נישאה לצבי הירש אייזנשטיין, אחיו של יהודה דוד אייזנשטיין[3].
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב ויינברגר הדפיס ספרים וקונטרסים:
- היהודים והיהדות באמריקא, (ניו יורק תרמ"ז, 1887), יצא גם בדפוס צילום מצומצם (ברוקלין, תשנ"ג).
- הלכה למשה, (פילדלפיה תרנ"ד, 1894)
- קונטרס הואיל משה, (ניו יורק תרנ"ה, 1895)
- דרֹש דרש משה, (ניו יורק תרע"ד, 1914)
- דברי שלום ואמת, (ניו יורק תרס"ח, 1908)
- גר צדק, סיפור שתורגם על ידי הרב משה ויינברגר (מונקרטש, תרל"ח, 1878)
מלבד ספריו, כתב הרב ויינברגר מאמרים בכתבי עת כמו: המאסף בעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה, "הפסגה" ו"העברי".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן-ציון אייזנשטט, וויינבערגער, הרב משה, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמוד 40, באתר היברובוקס
- מכתב אליו, מאת הרב אליעזר דייטש, בתוך: שו"ת פרי השדה, חלק א', פקש תרס"ו, סימן ס', באתר היברובוקס
משה בן יששכר בריש וויינבערגער (1852-1940), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 חיים דובער גולבסקי, חקר תולדות ישיבת רבינו יצחק אלחנן, בספרו דו יובלין, עמ' מח, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו על כך: הרב יהודה אלטמן, שו"ת מי יהודה - או"ח חלק א, סימנים צ"ב-צ"ג, בלקני תקצ"ד, באתר היברובוקס, וקונטרסו של הרב ויינברגר, "הואיל משה", להלן "ספריו".
- ^ יהודה דוד אייזנשטיין, הוספות (1880), בספרו אוצר זכרונותי, עמ' 191, באתר היברובוקס.