בן ציון אברהם קואינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב בן ציון אברהם קואינקה
R Ben Zion Aavraham Cuenca.jpg
לידה כ"א בניסן ה'תרכ"ז
ירושלים
פטירה ט"ז בחשוון ה'תרצ"ז (בגיל 69)
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חתימה וחותמת של בן ציון אברהם קואינקה, מתוך פסק דין משנת 1930
שער הגיליון הראשון של כתב העת התורני 'המאסף'
רחוב בירושלים הנושא את שמו של כתב העת
תזכיר של חברי הוועד לבניין חברון לקונגרס הציוני הי"ז, תמוז תרצ"א. בין החותמים הרב קואינקה, "הרב הראשי לעדת חברון"
מודעת אבל מטעם ועד העדה החברונית על הרב קואינקה, "רבה הראשי של חברון", חשוון תרצ"ז

הרב בן ציון שמואל וידאל רפאל אברהם קואינקה (כ"א בניסן ה'תרכ"ז - ט"ז בחשוון ה'תרצ"ז) היה אב בית דין ופוסק של העדה הספרדית בירושלים ובתקופה מסוימת גם בחברון. הרב קואינקה היה חבר המועצה הראשונה של מועצת הרבנות הראשית וחבר תנועת המזרחי, וכן העורך והמייסד של כתב העת התורני המאסף.

תולדות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאברהם ולבכורה-דונה קואינקה בעיר העתיקה בירושלים. משפחתו נושאת את שמה של עיר מוצאה קואנקה בספרד. בסוף המאה ה-15 גלתה המשפחה לסלוניקי שביוון, ובה התגוררו צאצאיה מאות שנים. הוריו עלו מסלוניקי לארץ ישראל במחצית המאה ה-19.

מוריו הראשונים היו הרב מרדכי ישראל שיריזלי, הרב מנחם בכר יצחק והרב וידאל חנוך אנג'יל. בטרם מלאו לו עשר שנים נמצא ראוי להניח תפילין, ובעקבות דרשת בר המצווה שנשא בבית הכנסת יצא לו שם כעילוי. משבגר פסק מהעבודה בבית המסחר שהוריש לו אביו, וראה יעוד בלימוד תורה וידיעות כלליות. בגיל 15 נשא לאישה את קרובתו, אסתר קואינקה. הם התגוררו בירושלים בעיר העתיקה ומאוחר יותר עברו אל מחוץ לחומות, לשכונת ימין משה ובהמשך לאוהל משה. בשנת ה'תרנ"ח (1898) בגיל שלושים, התמנה לראש ישיבת 'תפארת ירושלים'. הוא אימץ את הצעתו של נסים בכר, שייסד וניהל את בית הספר למלאכה בירושלים של כי"ח, ותמך בהכנסת שיעורים בדקדוק עברי, בתולדות עם ישראל, באגדה ובמדרשי חז"ל לתוך תוכנית הלימודים. בין תלמידיו היו הסופר יהודה בורלא וחוקר ארץ ישראל דוד בנבנישתי. היה רגיל להתפלל בבית הכנסת טארנטו שבשכונת אהל משה, ומקום מושבו מצוין שם עד היום.

לאחר מאורעות תרפ"ט בהם נהרגו רבני הקהילה היהודית בחברון, שימש הרב קואינקה רב בקהילת יהודי חברון, שחזרו להתגורר בה עד מאורעות תרצ"ו. הרב קואינקה נפטר בתרצ"ז ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

את ספרייתו התורנית הוריש לסמינר למורים של המזרחי (נקרא היום: מכללת ליפשיץ) בירושלים ושם נמצאת היא עד היום.

פעילותו הציבורית והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרס"ח (1908) הקים הרב קואינקה את "בית הזקנים והזקנות הספרדי", והיה לנשיאו ולמנהלו הראשון, לאחר שהצליח לשכנע את הגבירים חיים ולירו ויוסף קוקיא, לתרום כל אחד מחצית מגרש שבבעלותו, מול בית החולים שערי צדק שברחוב יפו, בירושלים. הרב קואינקה היה חבר תנועת המזרחי. הרב יהודה לייב פישמן מימון כתב עליו: "הרב קואינקה היה ציוני נלהב וכרב ואיש-אמונה היה ציוני-מזרחי, היה גדול בתורה ובחכמה אוהב את המקום ואוהב את הבריות, וכמדומני לא יהיה בזה משום הגזמה, אם אגיד שלא הניח אחריו כמותו ואין לנו תמורתו, ובייחוד בתוך חכמי ספרד טיפוס יקר כזה בתוך היהדות הרבנית."

'המאסף'[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המאסף (כתב עת תורני)

בתמוז ה'תרנ"ו (יולי, 1896) החל הרב קואינקה לפרסם כתב עת תורני בשם 'המאסף'. בדבריו לגיליון הראשון כתב: "אחד מעיקרי מטרתנו יהיה לישא וליתן בהלכה בכל העניינים והדינים אשר ביישוב הארץ יסודן, בכל דיני קדושת הארץ בזמנו." 'המאסף' הכיל מאמרים מחכמי ספרד ואשכנז, מארץ ישראל ומהעולם. הפקתו הייתה עבודת יחיד, וביומנו כתב הרב קואינקה: "כל העבודה ל'המאסף' מתחילתה ועד סופה נעשית רק על ידי ממש. כתיבת המכתבים, קריאת המאמרים והביקורת עליהם, הערתם הגהתם, משלוחם הכל היה עלי, אשר לו הקדשתי את כל כחי והוני, עתי זמני עטי ואוני." 'המאסף' החל להתפרסם על בסיס שבועי, לעיתים כמוסף לעיתוני התקופה הצבי והחבצלת, והחל מהשנה השלישית כירחון עצמאי.

בשנים תרנ"ט–תרס"ז (1907-1899) ערך הרב קואינקה מסעות רבים בחו"ל (הודו, עיראק, מצרים, יוון, צפון אפריקה, צרפת ועוד) בשמשו כשד"ר לאיסוף תרומות למוסדות תורניים ולמימון 'המאסף'.

בתקופות בהן שהה בחו"ל הפקיד את מלאכת עריכת כתב העת בידי אחרים.

באוגוסט 1902 הגיע לארצות הברית ושהה בה שנה. במהלך שהותו שם השיב לשאלות הלכתיות רבות שהוצגו לו. בעקבות הביקור עלה מספרם של הרבנים האמריקאים שכתבו ל'המאסף', ובמאמריהם משתקפות סוגיות כלכליות, חברתיות ודתיות בחיי היהודים שם.

'המאסף' הופיע במשך 19 שנים רצופות - מתמוז ה'תרנ"ו ועד תשרי ה'תרע"ה (1914-1896). התנאים הקשים ששררו בארץ לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וכן הפסקת קשרי הדואר בין ישראל וחוצה לה, הביאו להפסקת הופעתו. לאחר מלחמת העולם, בשנת ה'תרפ"ג (1923) ניסה קואינקה לחדש הוצאתו לאור, אך המאמצים לא נשאו פרי. בין השנים תשל"ט-תשמ"ה, בעריכתו של הרב עזרא בצרי ובהוצאת מכון הכתב ירושלים, יצא גיליון בשם 'המאסף', כמין המשך למאסף המקורי, הגליונות כללו פרסום חוזר של מאמרים נבחרים מ'המאסף' המקורי וכן מאמרים חדשים ברוחו. בשנת תשס"ט (2009) שוב הופיע כתב עת בשם זה בעריכתו של הרב משה שפיר.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הושיע ציון, דרושים על התורה, בהוצאת בנימין ב"ר אשר הלוי בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז
  • ספר הזיכרונות והתולדות, ירושלים תרצ"ח
  • ספר תפארת ציון, בירורי סוגיות והלכות בש"ס לפי סדר א"ב, ירושלים תשל"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרדית: לתולדות משפחות: קואינקה, פרדס, מזרחי, יהושע

  • Jacobo Choenca Dispersion Y Reencuentro: Genealogia, Historia Y Legado De Familias Sefaraditas , Grupo Editorial Lumen, 2003, p. 540

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]