משה חורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה חורגל
משה חורגל כ"אדון גבירי" מתוך ההצגה "חוזרים בתשובה" בתיאטרון המטאטא, 1938
משה חורגל כ"אדון גבירי" מתוך ההצגה "חוזרים בתשובה" בתיאטרון המטאטא, 1938
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון על ביתו של משה חורגל ברח' עין חרוד 13 בתל אביב

משה חורגל (1901 - 5 בנובמבר 1990) היה שחקן תיאטרון ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורגל נולד בלודז' שבפולין. שירת כפרש בצבא הפולני. עבד כפקיד במשרד הארצישראלי ושימש כמנהל לשכת הקרן הקיימת לישראל בלודז'. עלה לארץ ישראל ב-1925 ועבד כפועל בחקלאות ובבניין בראשון לציון. למד משחק בסטודיה הדרמטית של התיאטרון הארץ ישראלי (התא"י), בהדרכתו של מנחם גנסין. חורגל שיחק בראשוני הסרטים שהופקו בארץ ישראל - עודד הנודד (1932) ו"זו הארץ" (1935). שיחק גם בסרטו של אגדתי "האתמול של מחר" מ-1964. בשנת 1940 עבר עם משפחתו לשכונת הדר בהוד השרון. במהלך השבוע התגורר בתל אביב. המשפחה התגוררה שם כ-7 שנים. חורגל היה כוכבו של התיאטרון הסאטירי "המטאטא", בו החל לשחק ב-1929, ושיחק בששים וחמש תוכניות ובעשרים קומדיות בו עד לסגירתו. ב-1953 החל לשחק בתיאטרון הקאמרי וב-1960 נעשה לשחקן קבוע בו. ב-1968, במהלך ההצגה "המחיר" של ארתור מילר עבר התקף לב. עקב כך, החליט לפרוש לגמלאות. בשנת 1969 זכה ב"פרס מילוא" על משחקו בתפקיד סלומון בהצגה זו. חורגל המשיך להופיע בהצגות עד 1972.

בשנת 1984 זכה בתואר יקיר תל אביב.

משה חורגל נפטר ב-1990, קרוב לגיל 90, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.[1] הותיר אחריו את רעייתו, פרומה, בן - דורי הרגיל, ובת - בלהה חורגל-יגיל, ונכדים. חתנו הוא השחקן גדי יגיל. השחקנית יולי הרגיל-שדה והסופר רן יגיל (חורגל אף מופיע כדמות בספריו) הם נכדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חורגל משה באתר חברה קדישא ת"א–יפו
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.