מנחם גנסין
 | |
| מנחם גנסין ב-1912, צילום של אברהם סוסקין | |
| לידה |
25 ביולי 1882 סטארודוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1952 (בגיל 70) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
מנחם גְנֶסִין (ט' באב תרמ"ב, 25 ביולי 1882, סטארודוב, פלך צ'רניגוב, האימפריה הרוסית – כ' באב תשי"א, 22 באוגוסט 1951, תל אביב) היה שחקן ובמאי תיאטרון, מהאבות המייסדים של התיאטרון העברי בארץ ישראל וממייסדיו של תיאטרון "הבימה".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנחם גנסין נולד בשנת 1882 בסטארודוב שבפלך צ'רניגוב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), בנם של הרב יהושע נתן (ראש ישיבה בסטארודוב, בקריצ'ב ובפוצ'פ, ממנהיגי חסידות חב"ד) ואסתר בת הרב שניאור זלמן באסין מפוצ'פ, ואחיו הצעיר של הסופר אורי ניסן גנסין. בשנת 1903 עלה לארץ ישראל. בארץ עבד במושבות כפּועל ומורה. כבר בעלייתו הראשונה לארץ החל לשחק בתיאטרון, והיה פעיל בקבוצת התיאטרון העברי הראשונה בארץ ישראל "חובבי הבמה העברית" ביפו, אם כי במקביל עבד כמורה וכפועל בנס ציונה.
ב-1912 יצא לפולין ועבד כשחקן בלהקת תיאטרון עברי בקהילות פולין. בשנת 1913 היה מעורב בניסיונו הראשון של נחום צמח להקים את תיאטרון "הבימה". למרות כישלונו של ניסיון זה, שב והקים את התיאטרון ביחד עם צמח וחנה רובינא במוסקבה ב-1917, בהשגחתם והדרכתם של קונסטנטין סטניסלבסקי ויבגני וכטנגוב. בשנים 1916–1917, עת שהה במוסקבה, שימש מורה בבית משפחת יצחק לייב גולדברג ("הנדיב הלא ידוע") והורה עברית לילדיו.[1]
ב-1923 עזב את קבוצת "הבימה" וחזר לארץ ישראל. כאן הקים, בצוותא עם אחרים, כשמעון פינקל, שאותם פגש בברלין בדרכו לארץ ישראל, את "התיאטרון הארץ ישראלי", בו שימש הן כשחקן והן כבמאי. משזה נכשל, ו"הבימה" עלתה לארץ, ב-1928, שב והצטרף ל"הבימה". במקביל לעבודתו פרסם רשימות בעיתונים, בין היתר תחת שמות העט "בר נתן", "בר חלפתא" ו"אסתרין", וכתב בענייני תיאטרון בכתבי עת וקבצים שונים.
ב-1932 היה בין השחקנים בסרט העברי החלוצי "עודד הנודד".
גנסין נחשב לאחד משחקני האופי הגדולים של התיאטרון העברי, לימד משחק לדורות של שחקנים, והיה מעמודי התווך של הבמה העברית בשנותיה הראשונות.
נפטר בשנת 1951, כשנה וחצי לאחר פטירת רעייתו ברטה, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[2] הותיר שתי בנות: צפרירה ואסתר.
לאחר מותו ייסד תיאטרון "הבימה" פרס על שמו.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דרכי עם התיאטרון העברי 1905–1926, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ו.
עץ יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אורי ניסן גנסין | הרב שניאור זלמן באסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב יהושע נתן גנסין | אסתר גנסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| אורי ניסן גנסין | מנחם גנסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| אסתר יפתח-גנסין | שמעון יפתח | ||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'גנסין, מנחם', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 138–139. (הספר בקטלוג ULI)
- גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה, עמ' 496.
- יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, תל אביב: עם עובד, תשמ"ג 1983, עמ' 136.
- שמעון לב-ארי, "מנחם גנסין – ארבעים שנה למותו", במה: רבעון לדרמה, 125 (1991), 79–83.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנחם גנסין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מנחם גנסין, בארכיון הבימה
- כתבי מנחם גנסין בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "מנחם גנסין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 685
- מנחם גנסין 1951-1882, אתר הבימה
- שלי זר-ציון, "התיאטרון הארצישראלי (התא"י): תנועה בין פריפריות תרבותיות", זמנים: רבעון להיסטוריה, 99 (2007), 16–25
- ג. חנוך, מנחם גנסין – ליום הולדתו ה-60, דבר, 12 באוגוסט 1943
- יעקב פיכמן, מנחם גנסין (ברכה ליובל הששים), דבר, 13 באוגוסט 1943
- יעקב בוקשטיין, לדמותו, דבר, 20 בספטמבר 1951 (לרגל השלושים למותו)
- י. מ. ניימן, מנחם גנסין (ליום השלושים), דבר, 21 בספטמבר 1951
- דוד שמעוני, עם הצגת "הדיבוק": דברי־אזכרה לזכרו של מ. גנסין, דבר, 16 בנובמבר 1951
- עזרא זוסמן, מנחם גנסין: שנה למותו, דבר, 15 באוגוסט 1952
- ד. זכאי, עם פרס "הבימה" לנ. צמח ולמ. גנסין: ראשונים: מנחם גנסין, דבר, 19 בפברואר 1954 (עם ייסוד פרס התיאטרון על שמו)
על ספרו:
- צבי קרול, "קפיצת הדרך" של התיאטרון העברי, דבר, 30 באוגוסט 1946
- בשדה ספר, דבר, 30 באוגוסט 1946
- עמנואל בן-גריון, מנחם גנסין: דרכי עם התיאטרון העברי, דבר, 25 בספטמבר 1946
- אלכסנדר, מאצטבת הספרים: זכרונות שחקן עברי, דבר, 18 באפריל 1947
מפרי עטו:
- אסתר רחל קמינסקה, דבר, 1 בינואר 1926
- ארקדי מויסייץ, דבר, 24 ביולי 1931
- נטול הזכויות (רשימה), דואר היום, 6 במאי 1932, המשך
- תערוכת התיאטרון, דבר, 27 במרץ 1935
- נשף "בראשית" במוסקוה, דבר, 20 בספטמבר 1951 (פרק מתוך ספרו, לרגל שלושים למותו)
- על בית ספר דרמתי, דבר, 15 באוגוסט 1952, המשך (פרק מתוך ספרו)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גרשון גרא, הנדיב הלא ידוע, תל אביב: מודן, תשמ"ד, עמ' 140.
- ^ מנחם גנסין באתר GRAVEZ