המטאטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרט מכרזת המטאטא. עיצוב: פסח עיר-שי

המטאטא היה תיאטרון עברי סאטירי אשר פעל בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה.

תיאטרון "המטאטא" נוסד באפריל 1928, כבמה לסאטירה פוליטית אקטואלית, הבוחנת באופן ביקורתי את המתרחש בארץ. מייסדו ומנהלו הראשון של התיאטרון היה יצחק משה דניאל, שהיה בעל ניסיון בניהול תיאטראות בבוקרשט ובסופיה. הגרעין הראשוני של השחקנים היו חברים שפרשו מתיאטרון הקומקום, וביניהם עמנואל הרוסי והלל ברגמן-אביחנן, לאחר מחלוקות עם מנהלו, אביגדור המאירי, על ענייני זכויות יוצרים ותכנים סאטיריים.[1]

"המטאטא" המשיך את דרכו של הקומקום, אשר במהרה נסגר. הוא הגיב על כל מאורע פוליטי בחיי הארץ, הציג בכל מופע שורה של מערכונים סאטיריים בענייני עלייה, עבודה עברית, השפה העברית ותוצרת הארץ, ויצא כנגד הספסרות בקרקעות שפשתה בשנות השלושים. שם התיאטרון נגזר מתיאטרון אודסאי בשם "המטאטא האדום". המטאטא הוקם כקואופרטיב והכנסותיו חולקו שווה בשווה בין חברי הקואופרטיב.

את החומר להצגותיו של המטאטא כתבו סופרים ומשוררים בארץ ישראל כעמנואל הרוסי ואברהם שלונסקי (שהגדיר את המטאטא כ"מעט התה שנשאר מן הקומקום").

במרוצת הזמן אף העלה המטאטא אופרטה קלאסית שלמה של פרנץ להאר.

החל מתוכניתו "המנון לתוצרת הארץ" מ-1933, שנחשב המחזמר הראשון בארץ ישראל, החל "המטאטא" להציג בכל תוכנית שורת מערכונים המתרכזים בנושא אחד.

רוב השירים והפזמונים שהושרו בהצגות "המטאטא", פרי עטם של נתן אלתרמן ואחרים, הפכו לנפוצים ביישוב ואחדים מהם מושמעים אף כיום. ביניהם ניתן למצוא את "דודה הגידי לנו כן" למילים של עמנואל הרוסי ומנגינה של משה וילנסקי.

שחקניו הידועים של המטאטא היו יעקב טימן, יעקב אבא (אבאל'ה), בצלאל לונדון (אביו של ירון לונדון), שמואל רודנסקי (לימים שחקן הבימה), וכן זלמן לביוש ומשה חורגל (לימים שניהם שחקני התיאטרון הקאמרי). מעצב התפאורות היה הצייר עמנואל לופטגלס.

בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט ובהמשך בימי הספר הלבן ובתקופת המאבק, התרכז "המטאטא" בביקורת חריפה על שלטונות המנדט הבריטי ויחסם ליישוב. עם סיום המנדט הבריטי והקמת המדינה בא הקץ לנושא זה.

בשנות המדינה הראשונות, בתקופת האופוריה הראשונית מקיומה העצמאי של המדינה היהודית, לא נטה ציבור הצופים לביקורת סאטירית על המדינה ומוסדותיה, ותיאטרון "המטאטא" הלך ודעך עד שנסגר בשנת 1954. על בית התיאטרון ("בית העם") ברחוב בן יהודה בתל אביב הוקם לימים הבניין הידוע כ"בית אל על".

חברי המטאטא עם השחקן פול מוני, תחילת שנות ה-40. שורה ראשונה מימין לשמאל - בצלאל לונדון, רוזה ליכטנשטיין, אסתר גמליאלית, גב' מוני, פול מוני, המנהל ב. גוריאצ'קוב, מרים שינדלר, יהודית פרקל, המלחין ב. פינקלשטיין. שורה שנייה מימין לשמאל: המחזאי מרטין רוסט (שם העט של מקסימיליאן רוזנקרנץ), זלמן לביוש, יוסף אוקסנברג, הבמאי יצחק נוז'יק, שמואל רודנסקי, יעקב טימן, משה חורגל, הצייר עמנואל לופטגלס, יעקב אבא

נכון ל-2017, דבורה קידר היא אחרונת שחקני התיאטרון שעודנה בחיים.

למטאטא נכתב הימנון (עמנואל הרוסי / נחום נרדי):

שחקני המטאטא עומדים בתור למכולת בהצגה "חיים וסעדיה הולכים העירה", 1945
אוי מה רב הוא פה הרפש
גם בבית גם ברחוב,
באמת זה גועל נפש
באמת שזה לא טוב.
גם השמש, הירח
הלכלוך בהם דבק.
לא נוכל להיות שמח
ולרקוד פה באבק.
מה נחוץ? - מטאטא!
מה דרוש? - מטאטא!
מטאטא! מטאטא!
את הכול יטאטא;
את הרפש יטאטא,
גועל נפש יטאטא,ציי
מטאטא! מטאטא!
את הכול יטאטא!

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ =1 דן אלמגור - "המחזמר העברי הראשון", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים 23.3.1979