ארתור מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור מילר
Arthur-miller.jpg
לידה 17 באוקטובר 1915
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 2005 (בגיל 89)
קונטיקט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאי, מסאי, תסריטאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום פולני אמריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מותו של סוכן, ציד המכשפות, מראה מעל הגשר, כולם היו בניי, After the Fall עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2002)
עיטור ארבע החירויות - חירות הדיבור
פרימיום אימפריאל
פרס טוני למחבר הטוב ביותר (1947)
פרס טוני למחבר הטוב ביותר (1949)
פרס פוליצר לדרמה (1949)
פרס טוני למחזה הטוב ביותר (1949)
פרס טוני למחזה הטוב ביותר (1953)
פרס סנט לואיס לספרות (1980)
פרס אמי בפריים טיים לתסריט למיני סדרה, לסרט או לספיישל דרמטי (1981)
פרס מרכז קנדי (1984)
פרס אוליבייה למחזה חדש (1995)
הרצאת ג'פרסון (2001)
פרס ירושלים (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ibiblio.org/miller/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארתור אשר מילראנגלית: Arthur Asher Miller; ‏17 באוקטובר 191510 בפברואר 2005) היה מחזאי יהודי-אמריקאי, מגדולי המחזאים בארצות הברית בכל הזמנים, חתן פרס פוליצר למחזאות (1949) ופרס הרצאת ג'פרסון (2001).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור מילר נולד בשנת 1915 בניו יורק, בנם של איזידור ואוגוסטה מילר, שניהם יוצאי משפחות מראדומישל ויילקי שבגליציה.[2] אביו היה יצרן בגדים ואמו עקרת בית. למילר היו שני אחים - קרמיט וג'ואן. המשפחה התגוררה במנהטן בדירת גג מפוארת הצופה לסנטרל פארק, עד השפל הכלכלי הגדול של שנת 1929, שגזר עליהם חיי דלות, ותקופה מסוימת לאחר שסיים את התיכון, מילר אף נאלץ לעבוד כפועל במחסן לחלקי חילוף למכוניות. המעבר מעושר יחסי לדלות השפיע השפעה עמוקה על ארתור הנער.

במהלך לימודיו באוניברסיטת מישיגן כתב מילר בשנת 1936 את מחזהו הראשון (מתוך 27 בסך הכול), "כבוד בשעת השחר". בשנת 1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן וקיבל תואר בעיתונאות. ב-1940 נישא למרי סלטרי, ונולדו להם שני ילדים: ג'יין ורוברט. בשנת 1944 הועלה בברודוויי מחזהו "האיש שהיה לו הכול", והוּרַד לאחר ארבע הצגות בלבד. בשנת 1945 יצא לאור הרומן היחיד שכתב, "פוקוס".

בשנת 1947 כתב את המחזה "כולם היו בני". המחזה זכה להצלחה רבה, וסלל את דרכו של מילר להצלחה. זהו מחזה ריאליסטי-פסיכולוגי, המעלה את הנושאים שמילר העלה גם בשאר יצירותיו – האחריות שנוטל אדם על עצמו ורגש האשמה שהוא חש באשר לבגידתו במשפחתו. גיבור המחזה, יצרן מנועי מטוסים לחיל האוויר האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה מגלה ליקוי בתהליך הייצור, אך ממשיך לייצר ולספק את המנועים למרות הליקוי וממשיך בכך אפילו אחרי שמסתבר שהליקוי גורם לתאונות קטלניות. בנו הטייס, המודע לאחריותו של אביו לתאונות, מתאבד ואחריו מתאבד גם האב החוטא.

בשנת 1949 זכה מילר בפרס פוליצר על מחזהו "מותו של סוכן", וכן בשלושה פרסי טוני. גיבור המחזה וילי לומן, סוכן מכירות, אינו מסוגל לפרנס את משפחתו בכבוד ומביים תאונה, למעשה מתאבד, כדי לזכות את אשתו האלמנה בדמי הביטוח שיבטיחו לה ולילדיהם קיום בכבוד בעתיד. בזכות מחזה זה היה ארתור מילר לאחד המחזאים האמריקאים החשובים בדורו. הוא אמר על עצמו: "נטלתי על עצמי מעין תפקיד של מתווך בין היהודים לאמריקה ובין האמריקנים לבין עצמם".

מחזהו הבא של ארתור מילר, "ציד המכשפות", שנכתב ב-1953, מתרחש אמנם בסיילם בשנת 1692, אך היה בגדר התקפה ישירה וברורה כנגד "ציד המכשפות" של ג'ו מקארתי. מילר הואשם בנטיות קומוניסטיות בידי איליה קאזאן ונאלץ להופיע בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית. ב-31 במאי 1957 הוא הואשם בביזיון הקונגרס מאחר שסירב להסגיר את שמות ידידיו החברים יחד עמו בחוג ספרותי, לאחר שאלה נחשדו בפעילות קומוניסטית. בית המשפט לערעורים של ארצות הברית (אנ') ביטל החלטה זו ב-8 באוגוסט 1958.

ב-1956 התגרש מילר מאשתו הראשונה מרי, ועבר לרינו שבנבדה. ב-29 ביוני 1956 נישא לשחקנית הקולנוע מרילין מונרו, לאחר שהתגיירה לבקשתו בגיור רפורמי.[3] הוא התגרש ממנה ב-24 בינואר 1961. שלוש שנים לאחר מכן העלה מילר את מחזהו "לאחר הנפילה", שבו דן בפרשת נישואין הקשה ובהרסנותה של הדמות המרכזית בו, מגי. המחזה עורר סערה ציבורית ורבים ראו בו את תחילתו שקיעתו של מילר כמחזאי חברתי חשוב, בנוסח המודל הנערץ שלו - איבסן. אף שהמשיך לכתוב, ומדי פעם להעלות, מחזות עד מותו - לא זכה עוד להצלחה של ממש, לא מן הקהל ולא מן הביקורת. ב-1961 כתב את התסריט לסרט "יוצאי הדופן", שבו שיחקו מרילין מונרו, קלארק גייבל ומונטגומרי קליפט. הסרט, בבימויו של ג'ון יוסטון, נכשל קופתית והתקבל בקרירות, ברם עם חלוף השנים זכה להערכה מחודשת כיצירת מופת.

ב-17 בפברואר 1962 נישא בשלישית, לאינגה מורת', ולבני הזוג נולדו שני ילדים: רבקה ודניאל. מילר נשאר נשוי למורת' עד פטירתה ב-30 בינואר 2002.

ב-2001 קיבל מילר את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.[4][5]

בדצמבר 2004 הכריז מילר בן ה-89 כי הוא מתכוון לשאת לאישה את האמנית אגנס בראלי (בת ה-34), שעמה התגורר מאז 2002.

מילר נפטר מהתקף לב ב-10 בפברואר 2005 בביתו ברוקסבורי שבקונטיקט.

בנתו רבקה מילר היא קולנוענית עצמאית וסופרת. נשואה לשחקן דניאל דיי לואיס.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות ותסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום עברי:

"כולם היו בני (All My Sons,‏ 1947):

  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; עברית: בנימין תמוז, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1949]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי יוסף מילוא)
  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה; תרגם לעברית מרדכי הוכברג, תל אביב: [חמו"ל], 1973. ("שיטת הגוונים ללימוד שפות";עברית ואנגלית, עמוד מול עמוד)
  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; מאנגלית: גדעון טורי, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור ('ספרי סימן קריאה'), תשל"ו.
  • ארתור מילר, כולם היו בני; תרגום: עפרה בן-עמי, רמת גן: בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע "בית צבי", 1982. ("הודפס לצורך תרגיל בבית הספר לאמנות הבמה והקולנוע")
  • ארתור מילר, כולם היו בני; [מאנגלית: טובה קשת], תל אביב: אור עם, תשמ"ו 1986.

"מותו של סוכן" (Death of a Salesman,‏ 1949):

  • ארתור מילר, מותו של סוכן: שיחות פרטיות מסוימות בשתי מערכות, בתוספת תפילת-אשכבה; תרגם יצחק עברי, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"א. (הופיע במהדורות נוספות, בהן אור עם, 1980)
  • ארתור מילר, מותו של סוכן: מחזה בשתי מערכות; עברית: תרצה אתר, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1967]. (הועלה בתיאטרון זווית בבימוי ראובן מורגן)
  • ארתור מילר, מותו של סוכן; (מאנגלית: דן אלמגור), מהדורה ב', תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1986. (הופיע לראשונה בדפוס סטנסיל: מותו של סוכן: כמה שיחות פרטיות: בשתי מערכות ורקוויאם; עברית: דן אלמגור, [חסר מקום]: [חמו"ל], [197-?])

"מראה מעל הגשר" (A View from the Bridge,‏ 1955):

  • ארתור מילר, מראה מעל הגשר: מחזה בשני חלקים; עברית: אהרן מגד, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1956]. (הועלה בתיאטרון הבימה בבימוי היי קיילוס). הדפסה נוספת: בימות, 1976)
  • ארתור מילר, מראה מעל הגשר; תרגום: עינת שמיר, תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.

"המחיר" (The Price,‏ 1968):

  • ארתור מילר, המחיר: מחזה בשתי מערכות; עברית: עדנה קורנפלד, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה מיסודו של מרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, [-197?].

"לאחר הנפילה" (After the Fall,‏ 1964):

  • ארתור מילר, לאחר הנפילה: מחזה בשני חלקים; עברית: תרצה אתר, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1965]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי לאונרד שך)
  • ארתור מילר, לאחר הנפילה; [תרגום: נורית הדר], תל אביב: אור עם, תשמ"ח 1988.

"ציד המכשפות" (The Crucible,‏ 1953):

  • ארתור מילר, ציד המכשפות: מחזה בארבע מערכות; עברית: אהרן אמיר, [רמת גן]: מרכז ישראלי לדרמה, [תשמ"ג].
  • ארתור מילר, ציד המכשפות; תרגום: אהוד מנור, באר שבע: התיאטרון העירוני, 1991. (הועלה בתיאטרון העירוני באר שבע. מהדורה נוספת: רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, 1995)

"תקרית בווישי" (Incident at Vichy,‏ 1964):

  • ארתור מילר, תקרית בווישי; [מאנגלית: אריאלה אנדרסן], תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.

"כולם מנצחים" (תסריט לסרט Everybody Wins,‏ 1990, שכתב מילר בהתבסס על מחזהו Some Kind of Love Story,‏ 1984):

  • ארתור מילר, כולם מנצחים; [מאנגלית: גילה וולף], תל אביב: אור עם, תשנ"ב 1992.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה:

  • ארתור מילר, נפתולי זמן: אוטוביוגרפיה; מאנגלית - עדי גינצבורג, תל אביב: דביר, תשנ"ג 1992.

סיפורים קצרים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]