לדלג לתוכן

ארתור מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור מילר
Arthur Miller
לידה 17 באוקטובר 1915
הארלם, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 2005 (בגיל 89)
רוקסברי, קונטיקט, ארצות הברית
מקום קבורה Great Oak Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Arthur Asher Miller עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Jonathan Lovelett עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ספרות ריאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מותו של סוכן, כולם היו בניי, מראה מעל הגשר, ציד המכשפות, לאחר הנפילה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ הנריק איבסן, ויליאם שייקספיר, סופוקלס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 19352005 (כ־70 שנה)
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בנות זוג

Mary Slattery (1940–1956 (כ־16 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • מרילין מונרו (29 ביוני 1956 – 20 בינואר 1961 (4 שנים ו־6 חודשים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Inge Morath (17 בפברואר 1962 – 30 בינואר 2002 (40 שנה)) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים רבקה מילר, Jane Ellen Miller, Robert A. Miller עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.arthurmiller.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארתור אשר מילראנגלית: Arthur Asher Miller; 17 באוקטובר 191510 בפברואר 2005) היה מחזאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי, מגדולי המחזאים בארצות הברית בכל הזמנים, חתן פרס פוליצר למחזאות (1949) ופרס הרצאת ג'פרסון (2001).[1]

ארתור מילר נולד בשנת 1915 בניו יורק, בנם של איזידור ואוגוסטה מילר, שניהם יוצאי משפחות מראדומישל ויילקי שבגליציה.[2] אביו היה יצרן בגדים ואמו עקרת בית. למילר היו שני אחים, קרמיט וג'ואן. המשפחה התגוררה במנהטן בדירת גג מפוארת הצופה לסנטרל פארק, עד השפל הכלכלי הגדול של שנת 1929, שגזר עליהם חיי דלות. במשך תקופה מסוימת לאחר שסיים את התיכון, נאלץ מילר לעבוד כפועל במחסן לחלקי חילוף למכוניות. המעבר מעושר יחסי לדלות השפיע השפעה עמוקה על ארתור הנער.

בשנת 1936, במהלך לימודיו באוניברסיטת מישיגן, כתב מילר את מחזהו הראשון, "כבוד בשעת השחר". בשנת 1938 סיים את לימודיו וקיבל תואר בעיתונאות. ב-1940 נישא למרי סלטרי, ונולדו להם שני ילדים: ג'יין ורוברט. בשנת 1944 הועלה בברודוויי מחזהו "האיש שהיה לו הכול", שהוּרַד לאחר ארבע הצגות בלבד. בשנת 1945 יצא לאור הרומן היחיד שכתב, "פוקוס".

פריצת הדרך של מילר קרתה בשנת 1947 עם כתיבת המחזה "כולם היו בני". המחזה זכה להצלחה רבה, וסלל את דרכו של מילר להצלחה. זהו מחזה ריאליסטי-פסיכולוגי, המעלה את הנושאים שמילר העלה גם בשאר יצירותיו – האחריות שנוטל אדם על עצמו ורגש האשמה שהוא חש באשר לבגידתו במשפחתו. גיבור המחזה, יצרן מנועי מטוסים לחיל האוויר האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה מגלה ליקוי בתהליך הייצור, אך ממשיך לייצר ולספק את המנועים למרות הליקוי וממשיך בכך אפילו אחרי שמסתבר שהליקוי גורם לתאונות קטלניות. בנו הטייס, המודע לאחריותו של אביו לתאונות, מתאבד ואחריו מתאבד גם האב החוטא.

בשנת 1949 זכה מילר בפרס פוליצר על מחזהו "מותו של סוכן", וכן בשלושה פרסי טוני. גיבור המחזה וילי לומן, סוכן מכירות, אינו מסוגל לפרנס את משפחתו בכבוד ומביים תאונה, למעשה מתאבד, כדי לזכות את אשתו האלמנה בדמי הביטוח שיבטיחו לה ולילדיהם קיום בכבוד בעתיד. בזכות מחזה זה היה ארתור מילר לאחד המחזאים האמריקאים החשובים בדורו. הוא אמר על עצמו: "נטלתי על עצמי מעין תפקיד של מתווך בין היהודים לאמריקה ובין האמריקנים לבין עצמם".

מחזהו הבא של ארתור מילר, "ציד המכשפות", שנכתב ב-1953, מתרחש אומנם בסיילם בשנת 1692, אך היה בגדר התקפה ישירה וברורה כנגד "ציד המכשפות" של ג'ו מקארתי. מילר הואשם בנטיות קומוניסטיות בידי איליה קאזאן ונאלץ להופיע בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית. ב-31 במאי 1957 הוא הואשם בביזיון הקונגרס מאחר שסירב להסגיר את שמות ידידיו החברים יחד עמו בחוג ספרותי, לאחר שאלה נחשדו בפעילות קומוניסטית. בית המשפט לערעורים של ארצות הברית ביטל החלטה זו ב-8 באוגוסט 1958.

מילר ואישתו השנייה, מרילין מונרו, אפריל 1957

ב-1956 התגרשו מילר ומרי לאחר 16 שנות נישואים, והוא עבר לרינו שבנבדה. ב-29 ביוני 1956 נישא לשחקנית הקולנוע מרילין מונרו, לאחר שהתגיירה לבקשתו בגיור רפורמי.[3] הוא כתב את התסריט לסרט "יוצאי הדופן", שיצא ב-1961, בכיכובה ובכיכובם של קלארק גייבל ומונטגומרי קליפט. הסרט, בבימויו של ג'ון יוסטון, נכשל קופתית והתקבל בקרירות, ברם עם חלוף השנים זכה להערכה מחודשת כיצירת מופת. מילר ומונרו התגרשו ב-24 בינואר 1961. שלוש שנים לאחר מכן העלה מילר את מחזהו "לאחר הנפילה", שבו דן בפרשת נישואין קשה ובהרסנותה של הדמות המרכזית בו, מגי. המחזה עורר סערה ציבורית, ורבים ראו בו את תחילת שקיעתו של מילר כמחזאי חברתי חשוב, בנוסח המודל הנערץ שלו, איבסן.

ב-17 בפברואר 1962 נישא מילר בשלישית, לאינגה מורת', ולבני הזוג נולדו שני ילדים: רבקה (לימים קולנוענית עצמאית וסופרת) ודניאל. הם היו נשואים עד מותה של אינגה ב-30 בינואר 2002.

ארתור מילר ב-1986

אף שהמשיך לכתוב ומדי פעם להעלות מחזות עד מותו, לא זכה עוד להצלחה של ממש, לא מן הקהל ולא מן הביקורת. ב-2001 קיבל את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק החל מ-1972 לנבחר אחד בלבד מדי שנה, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.[4][5] כמו כן, האסטרואיד 3769 Arthurmiller נקרא על שמו.[6]

בדצמבר 2004, שנתיים לאחר מות אישתו השלישית, הכריז מילר בן ה-89 כי הוא מתכוון לשאת לאישה את האמנית אגנס בראלי בת ה-34, שעמה התגורר מאז 2002. ב-10 בפברואר 2005 הוא נפטר מהתקף לב בביתו ברוקסברי שבקונטיקט.

מחזות ותסריטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • (1936) Honors at Dawn
  • (1944) The Man Who Had All The Luck
  • (1947) כולם היו בניי
  • (1949) מותו של סוכן
  • (1953) ציד המכשפות
  • (1955) A Memory of Two Mondays
  • (1955) מראה מעל הגשר
  • (1961) יוצאי הדופן - תסריט לסרט בכיכובה של מי שהייתה אשתו דאז, מרילין מונרו
  • (1964) After the Fall (אנ')
  • (1965) Incident at Vichy
  • (1968) The Price
  • (1972) The Creation of the World and Other Business
  • (1977) The Archbishop's Ceiling
  • (1981) The American Clock
  • (1982) Elegy For a Lady
  • (1982) Some Kind of Love Story
  • (1986) Danger: Memory!: Two Plays (I Can't Remember Anything and Clara)
  • (1991) The Ride Down Mt. Morgan
  • (1993) The Last Yankee
  • (1994) Broken Glass
  • (1998) Mr. Peters' Connections
  • (2004) Resurrection Blues
  • (2004) Finishing the Picture
בתרגום עברי
"כולם היו בני" (All My Sons, 1947)
  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; עברית: בנימין תמוז, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1949]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי יוסף מילוא)
  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה; תרגם לעברית מרדכי הוכברג, תל אביב: [חמו"ל], 1973. ("שיטת הגוונים ללימוד שפות";עברית ואנגלית, עמוד מול עמוד)
  • ארתור מילר, כולם היו בני: מחזה בשלוש מערכות; מאנגלית: גדעון טורי, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור ('ספרי סימן קריאה'), תשל"ו.
  • ארתור מילר, כולם היו בני; תרגום: עפרה בן-עמי, רמת גן: בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע "בית צבי", 1982. ("הודפס לצורך תרגיל בבית הספר לאמנות הבמה והקולנוע")
  • ארתור מילר, כולם היו בני; [מאנגלית: טובה קשת], תל אביב: אור עם, תשמ"ו 1986.
"מותו של סוכן" (Death of a Salesman, 1949)
  • ארתור מילר, מותו של סוכן: שיחות פרטיות מסוימות בשתי מערכות, בתוספת תפילת-אשכבה; תרגם יצחק עברי, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"א. (הופיע במהדורות נוספות, בהן אור עם, 1980)
  • ארתור מילר, מותו של סוכן: מחזה בשתי מערכות; עברית: תרצה אתר, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1967]. (הועלה בתיאטרון זווית בבימוי ראובן מורגן)
  • ארתור מילר, מותו של סוכן; (מאנגלית: דן אלמגור), מהדורה ב', תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1986. (הופיע לראשונה בדפוס סטנסיל: מותו של סוכן: כמה שיחות פרטיות: בשתי מערכות ורקוויאם; עברית: דן אלמגור, [חסר מקום]: [חמו"ל], [197-?])
"מראה מעל הגשר" (A View from the Bridge, 1955)
  • ארתור מילר, מראה מעל הגשר: מחזה בשני חלקים; עברית: אהרן מגד, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, [1956]. (הועלה בתיאטרון הבימה בבימוי היי קיילוס). הדפסה נוספת: בימות, 1976)
  • ארתור מילר, מראה מעל הגשר; תרגום: עינת שמיר, תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.
"המחיר" (The Price, 1968)
  • ארתור מילר, המחיר: מחזה בשתי מערכות; עברית: עדנה קורנפלד, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה מיסודו של מרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, [-197?].
"לאחר הנפילה" (After the Fall, 1964)
  • ארתור מילר, לאחר הנפילה: מחזה בשני חלקים; עברית: תרצה אתר, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1965]. (הועלה בתיאטרון הקאמרי בבימוי לאונרד שך)
  • ארתור מילר, לאחר הנפילה; [תרגום: נורית הדר], תל אביב: אור עם, תשמ"ח 1988.
"ציד המכשפות" (The Crucible, 1953)
  • ארתור מילר, ציד המכשפות: מחזה בארבע מערכות; עברית: אהרן אמיר, [רמת גן]: מרכז ישראלי לדרמה, [תשמ"ג].
  • ארתור מילר, ציד המכשפות; תרגום: אהוד מנור, באר שבע: התיאטרון העירוני, 1991. (הועלה בתיאטרון העירוני באר שבע. מהדורה נוספת: רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, 1995)
"תקרית בווישי" (Incident at Vichy, 1964)
  • ארתור מילר, תקרית בווישי; [מאנגלית: אריאלה אנדרסן], תל אביב: אור עם, תשמ"ז 1987.
"כולם מנצחים" (תסריט לסרט Everybody Wins, 1990, שכתב מילר בהתבסס על מחזהו Some Kind of Love Story, 1984)
  • ארתור מילר, כולם מנצחים; [מאנגלית: גילה וולף], תל אביב: אור עם, תשנ"ב 1992.
אוטוביוגרפיה
  • ארתור מילר, נפתולי זמן: אוטוביוגרפיה; מאנגלית - עדי גינצבורג, תל אביב: דביר, תשנ"ג 1992.
סיפורים קצרים

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. על "הרצאת ג'פרסון" והזוכים בה, באתר NEH, הקרן הלאומית למדעי הרוח
  2. Arthur Miller, Timebends: A Life, A&C Black, 2012. p. 539.
  3. When Marilyn Monroe Became a Jew, Refom Judaism Magzine, 2010.
  4. על הרצאתו מעוררת המחלוקת של המחזאי ארתור מילר, "קפיטל קומנטרי", מרץ 2001
  5. אחת ההתקפות מימין על הרצאת ג'פרסון של ארתור מילר, ג'ורג' ויל, "ג'ואיש וורלד רוויו", 2 באפריל 2001
  6. (3769) Arthurmiller [2.26, 0.11, 4.7] In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2006. doi:10.1007/978-3-540-34361-5. ISBN 978-3-540-34361-5.