משה צארום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי משה צארום
אין תמונה חופשית
לידה 1875
ה'תרל"ה
יפיד, מחוז חימה, תימן
פטירה 27 בספטמבר 1951 (בגיל 76 בערך)
כ"ו באלול ה'תשי"א
כרכור, ישראל
תאריך עלייה ה'תש"י (1949)
מדינה תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו מארי יחיא קאפח
צאצאים הרב משה צארום (סופר סת"ם)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי משה צארום (במקור: צַארֻם; ה'תרל"הכ"ו באלול ה'תשי"א; 187527 בספטמבר 1951) היה רב תימני, תלמידו המובהק של מארי יחיא קאפח וממשיך דרכו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליוסף בן יחיא צארום בעיירה יפיד שבמחוז חימה בתימן בשנת ה'תרל"ה (1875). אביו עסק לפרנסתו במסחר בדים עם כפרי הסביבה, ומשפחתו הייתה נחשבת עשירה. בקטנותו למד תורה אצל מארי נסים אלחריזי ומארי דוד רצאבי (תלמידו של מהרי"ץ).[1]

בגיל 15, בשנת ה'תרנ"ד (1894), עזב את משפחתו ונסע ללמוד תורה בבית מדרשו של מארי יחיא קאפח בצנעא. בתחילה גר בבית רבו שמילא את צרכיו, ולמד בנחת תלמוד ופוסקים.[1]

בשנת ה'תרנ"ט (1899) נשא לאישה את נעמה נכדתו של מארי חיים קורח, וממנה נולדו לו שני בנים ובת: יוסף, יחיא ושמעה. לאחר מכן שב לעירו יפיד, והתמנה לרב היישוב.[1]

בסביבות שנת ה'תרס"ה (1905) חזר לצנעא והחליט להשתקע בה. מצבו הכלכלי בצנעא היה קשה, והוא התפרנס מלימוד תינוקות ומשחיטה ובדיקה אצל הקצבים, כאשר הזדקן רבו מארי יחיא קאפח.[1]

עלה לארץ מבין האחרונים מצנעא, בשנת ה'תש"י (1950), למחנה "עין שמר". התיישב בהרצליה, שם גרו בניו יחיא ויוסף. לאחר שהתגברה מחלתו חזר למחנה "עין שמר".[1]

נפטר בעיירה כרכור ביום חמישי כ"ו באלול ה'תשי"א (1951), בגיל 75 בערך. על מצבתו נכתב: "פה נטמן הגאון הדרשן הגדול דגל התורה, מעיין החוכמה, ארי שבחבורה, פטיש החזק, המורה החרוץ, אב"ד בעיר הבירה צנעא תימן, מוכתר בענווה, כה"ר משה בן יוסף צארֻם".

נכדו הוא הרב משה צארום, סופר סת"ם מומחה ומעבד עורות לכתיבה.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה גדול בתורה, חריף ובקי, ונחשב לאחד מגדולי למדני התלמוד בצנעא. היה מאחרוני העוזבים את בית המדרש, ופעמים רבות היה נשאר לבדו בבית המדרש עד אחרי שעת חצות. אהב להתמקד בלימודו בדברי האחרונים ולדון בהם. דרך לימודו הייתה דרך העיון והבקיאות, כפי שכותב עליו מארי שלום קורח בספר איגרת בוכים: "שכבר נמצא בין תלמידיו תלמיד מופלג במקרא במשנה ובגמרא, בקי בכל ספר היד החזקה ובפוסקים, יודע בהגדה ובמדרשים ה"ה כה"ר משה בן מר יוסף אלצארֻם"

רבו מארי יחיא קאפח כינה אותו "החכם השלם הוותיק", והוא היה מבין היחידים שלהם העניק "כתב סמיכה" על בקיאותם בתורה.

בבית המדרש הוא ישב לימינו של מארי יחיא קאפח, והיה מן התלמידים הבודדים אשר מארי יחיא קאפח הסמיך. לאחר פטירת מנהיגי פלג הדרדעים, מארי יחיא קאפח ומארי יחיא אביץ', נחשב לאחד מגדולי הלמדנים בפלג ורבים היו מפנים אליו שאלות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליקוטי שושן – הגהות ופירושים לסידור "עץ חיים" שערך מהרי"ץ. בספר מפנה מספר פעמים לרבו מארי דוד רצאבי.
  • קונטריס "הערה" – בירור המנהג שהתחדש בתימן לכפול את המילים "ה' אלהיכם אמת" על ידי שליח הציבור בסוף קריאת שמע.
  • תשובות בהלכה, אחת מהן בהלכות נידה (פורסמה בספר האסיף).[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של הרב משה צארום על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 510
  2. ^ ד"ר משה גברא (עורך), רבי שלום רדאעי וחיבוריו: תאניה ואניה, האסיף ומערכי לב, ספר האסיף