משל ארכנה (ולאסקס)
מידע כללי | |
---|---|
צייר | דייגו ולאסקס |
תאריך יצירה | בין השנים 1655–1660 |
טכניקה וחומרים | שמן על בד |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 289 ס״מ |
גובה | 220 ס״מ |
נתונים על היצירה | |
מספר יצירה | P001173 (מוזיאון הפראדו) |
מיקום |
מוזיאון הפראדו מדריד שבספרד |
משל ארכנה (בספרדית: La fábula de Aracne) הוא ציור שמן של הצייר דייגו ולאסקס, שצויר בין השנים 1655–1660. היצירה מוצגת במוזיאון הפראדו במדריד.[1]
הסיפור המיתולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארכנה
סיפורה של ארכנה מתואר בספר השישי של השיר האפי מטמורפוזות מאת המשורר הרומי אובידיוס. ארכנה הייתה תופרת מוכשרת מלידיה, אשר הייתה כה גאה במעשה ידיה עד שטענה שהיא מסוגלת לארוג טוב יותר מאתנה - אלת החוכמה, האמנות, הצדק והאריגה. אתנה לבשה צורה של אישה זקנה, ויעצה לארכנה לא לקרוא תיגר על האלים שהם בני אלמוות. ארכנה לעגה לזקנה והצהירה שהיא טובה יותר באריגה מאתנה, ועל כן אתנה אינה מעזה להתמודד איתה. אתנה הזועמת פשטה מיד את דמות הזקנה וניצבה מול ארכנה במלוא הדרה. ארכנה סירבה בגאוותה להיכנע והשתיים ניגשו מיד להתמודדות.
אתנה רקמה את העימות שלה עם פוסידון - אל הים (השניים התחרו מי יהיה הפטרון של העיר אתונה). ארכנה לעומת זאת בחרה להציג שלל סצנות המציגות את פשעיהם של האלים. אתנה זעמה על הנושא ולפיכך קרעה בזעם את האריג המושקע וחבטה בארכנה. ארכנה האומללה תלתה את עצמה ואז, כאקט של רחמים, הפכה אותה אתנה לראשונת העכבישים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההנחה הרווחת היא כי היצירה צוירה עבור לקוח פרטי בשם פדרו דה-ארסה.[2] צייר המלך ולאסקס לא צייר בדרך כלל עבור לקוחות פרטיים, אבל לדה-ארסה, אשר ארגן ימי צייד בשירותו של המלך, הייתה השפעה מסוימת בחצר המלכות. היצירה מופיעה ברשימת מצאי של דה-ארסה משנת 1664. היא הועברה בשנת 1711 למצודה בה שוכן הארמון המלכותי של מדריד וניזוקה בשריפה שפרצה שם בשנת 1734. בשנת 1819 היצירה הועברה למוזיאון הפראדו.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך זמן רב נחשבה היצירה כציור ז'אנר בו הוצג יום עבודה בסדנה של מפעל שטיחים ושזה היה הנושא היחיד שלה. בשנת 1948 דייגו אנגולה זיהה כי הציור עוסק במשל ארכנה ומוסכם על החוקרים כי זהו הפירוש הנכון של היצירה.
היצירה נחשבת לאחת המייצגות הבולטות של הבארוק הספרדי ונראה כי צוירה בערך באותה תקופה של לאס מנינאס, איתה יש לה הרבה מן המשותף. זוהי אחת העבודות המורכבות ביותר של האמן והיא מסמנת את שיא הנטייה שלו ליצור קומפוזיציות מתוחכמות ודו משמעיות מבחינת צורה ותוכן, הדורשות השתתפות פעילה של הצופה.[1]
הקומפוזיציה מורכבת משלושה מישורים. במישור הראשון בקדמת החדר נראות חמש נשים אשר עוסקות בטווייה תוך שימוש בפלך, כישור וגלגל טווייה (אנ'). ארכנה, שנייה מימין כשגבה אל הצופה, עוסקת במלאכת הטווייה. האלה אתנה, שנייה משמאל, מעמידה פנים שהיא זקנה עם שערות אפורות. אנו יודעים שהיא האלה משום שלמרות מראה פניה המבוגר, רגלה החלקה נראית כמו של נערה. גלגל הטווייה נראה מסתובב במהירות, בעזרת השימוש באור נוצר רושם שהציור הוא צילום מצב.[3]
המישור השני, מאחורי הנשים הללו ובחדר שנראה גבוה יותר, מתאר שתי נשים מול טפטין (שטיח קיר). אלו הן האלה אתנה, המזוהה לפי הקסדה שהיא חובשת, ומולה בת האנוש המרדנית ארכנה שלובשת בגד עם קפלים קלאסיים. המישור מתאר את הענשת ארכנה בידי האלה, לפי הסיפור המיתולוגי. שתי הנשים ממוקמות בצורה כזו שנראה שהן חלק מהטפטין. שלוש נשים לבושות בהידור נראות מתבוננות בהן.
המישור השלישי הוא הטפטין עצמו, שאותו ארגה ארכנה. זהו הציור חטיפת אירופה של טיציאן ונושאו מהווה התרסה מיוחדת כנגד אתנה, שכן הוא מתאר כיצד אביה זאוס הונה את אירופה כאשר התחפש לשור בר כדי לחטוף ולאנוס אותה.
במאה ה-18 נוספה למעלה רצועה רחבה (עם הקשת והאוקולוס), לצד רצועות צרות יותר משמאל, מימין ובתחתית. תוספות אלה הוסתרו והן לא נראות במצגת הנוכחית.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "La fábula de Aracne". מוזיאון הפראדו. (באנגלית)
- ^ "La légende d'Arachné". (בצרפתית)
- ^ Obra comentada: Las hilanderas, de Diego Velázquez, סרטון בערוץ "מוזיאון הפראדו (הרצאה של Angela Molina ,מבקרת אמנות)", באתר יוטיוב (אורך: 7:16) (בספרדית)